תקשורת מגויסת
תקשורת מגויסת היא תאוריה מחקרית במדעי המדינה ותקשורת, שלפיה גופי תקשורת עשויים לשמש לקידום גופים פוליטיים או כלכליים, אף שלכאורה אינם משויכים אליהם.
ראשיתה של העיתונות
בעוד עיתונות מגויסת הייתה קיימת מאז ומתמיד, המחקר בתחום החל רק בשנות ה-80 של המאה ה-20. עד שנות השישים היה מקובל שעיתון זוהה עם גוף פוליטי, ממומן על ידו, ומפיץ את רעיונותיו. בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובראשית שנותיה של מדינת ישראל מרבית העיתונים העבריים היו עיתונים מפלגתיים.[1] בשנות השישים תפוצתם של עיתוני המפלגות הייתה זהה לתפוצת העיתונים המסחריים.[2] מצב עניינים זה היה דומה ברבות ממדינות העולם.
ראשיתו של המחקר
המחקר ביחס שבין אמצעי התקשורת ובין הגורמים המשפיעים עליהם החל באמצע שנות השמונים. בתקופה זו החלו לזהות את חשיבותה של התקשורת ככלי המבקר גופים הפוליטיים. התקשורת כבר נחשבה לאמצעי מהותי בבקרה על מערכות הכוח האחרות, כך שהחיבור שבין "הון, שלטון ועיתון" החל להראות כמזיק לביקורת. ההגדרה הראשונית בדבר מהי תקשורת מגויסת, נטבעה בשנת 1985 בידי החוקרים רוברט ואלון, לי רוס ומארק לפר. לפיה: "תקשורת מגויסת היא תקשורת שאינה ביקורתית ואינה משמשת ככלב השמירה עבור הדמוקרטיה. תקשורת זו משמשת שופר של הממסד, מדיניותו ופעולותיו".[3] במקביל החל המחקר להתריע מפני עיתונות מגויסת.
בשנות התשעים עלתה חשיבותם הנתפשת של אמצעי התקשורת, בעקבות תאוריות רבות כדוגמת אפקט CNN. המחקר החל לראות בתקשורת כלי שאינו רק מדווח על האירועים, אלא גם מוביל אותם, ומשפיע על תוצאתם הסופית.[4] בתקופה זו מדינות רבות החלו לחוקק חוקים נגד עיתונות מגויסת, במטרה להוציא מהמערכת התקשורתית את השפעת ההון והשלטון באמצעות רגולציות וסנקציות.[5]
הטיית העיתונות לתועמלנות
טענת המחקר היא שעיתונות מוטה אינה מציגה את החדשות, את ניתוחן ואת פרשנותן באופן שמתיישב עם העובדות, אלא משמשת כתועמלנית המנסה להשפיע על הלך הרוח בציבור. ככל שההטיה מתוחכמת יותר, כך יקשה על צרכני התקשורת לזהותה, ותגדל השפעתה על השקפותיהם.[6]
עיקר ההתנגדות לתקשורת מגויסת אינה לפובליציסטיקה ולמדורי הדעות שבעיתונים, אלא להטיית מדורי החדשות ובמדורי הפרשנות בהתאם להשקפת עולמו של הכתב או העורך. לדוגמה, ידיעה שאינה נוחה עבורו עלולה להיעלם, להצטמצם למספר שורות בטור נידח בעיתון, להיות מנוסחת בהתאם להשקפתו הפוליטית, או להציג מקור שולי כמקור העיקרי לידיעה. הטיה מרחיקת לכת יותר עשויה לכלול דמגוגיה, כגון הצגת דעה פרטית או דעתו של מומחה בתחום בלתי רלוונטי, כמקור מוסמך.[7]
עיתונות מגויסת בעת לחימה
מחקרים בתחום התקשורת ומדעי המדינה, הצביעו על הפער שבין תקופת רגיעה ובין תקופות מלחמה בתאוריה שנקראת "התאחדות סביב הדגל". במדינת ישראל, בעתות מלחמה הפערים הגדולים שבין ימין ושמאל מצטמצמים, ורובו של השיח הציבורי מתרכז סביב המאבק המשותף באויב. התחושה הלאומית לא פוסחת על אנשי התקשורת, החשים צורך והזדהות עם ה"הגנה על הבית". סקרים הראו כי רוב הציבור אף מצפה לכך מהתקשורת בעת לחימה.[8]
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תקשורת | ||
- תעמולה
- ספירלת השתיקה
- נטאי
- מסגור
- אפקט התקשורת העוינת
- מרחב הדהוד תקשורתי
- הטיות פוליטיות בתקשורת
- הטיית דיווח
- הבלטה
- סיווג חדשות
לקריאה נוספת
- דניאל דור, עיתונות תחת השפעה, הוצאת בבל, 2001.
- אברהם גור, הטיה בתקשורת: מסגרת למחקר ויישומה לתקשורת הישראלית ו"תהליך אוסלו" 1994 - 2004
- נחמן שי, 'מלחמדיה: ישראל, העולם והקרב על התודעה', הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 2013, עמודים 71-86.
- לוקאס אדוארד, 'המלחמה הקרה החדשה: כיצד מאיים הקרמלין של רוסיה על המערב', (תרגמה מאנגלית כרמית גיא), ספריית אפיקים, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשס"ט-2009, בתת-הפרק- 'מודל תקשורת חדש-ישן', עמודים 82-107.
קישורים חיצוניים
- צוריאל ראשי, אופי סיקור התנגשויות בין אזרחים לבין המשטרה בתקשורת פופולרית ואליטיסטית, המכון לאסטרטגיה ציונית
- גבי וימן, עשר דילמות של עיתונות בימי טרור
- חגי סגל, מונחון – מילון ערוץ 7 לעברית המשודרת, ביקורת של מונחים שונים המצויים בשימוש על ידי התקשורת הישראלית
- טניה ריינהרט, קטע מתוך "כתוב בעיתון", באתר העין השביעית, 15 ביוני 2010
- דן כספי, מדיה חדשה, כללים ישנים, באתר העין השביעית, 7 באפריל 2010
- רבקי גולדפינגר, תיק תשקורת, באתר בשבע - ערוץ 7, 30 בדצמבר 2010
- אורן פרסיקו, כישלון מקצועי - עיתוני ישראל מגייסים את אזרחי רצועת עזה לחמאס, באתר העין השביעית, 10 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ גליה ירדני. העיתונות העברית בארץ-ישראל בשנים 1863 - 1904, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט, עמודים 207-213.
- ^ פרופ' זהר שביט (עורכת), תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה - בנייתה של תרבות עברית, 1998, הוצאת מוסד ביאליק, עמודים 72-98.
- ^ Vallone, R.P., Ross, L., & Lepper, M.R. (1985). The hostile media phenomenon: Biased Perception and Perceptions of Media Bias in Coverage of the "Beirut Massacre". Journal of Personality and Social Psychology, 49, 577-585.
- ^ כספי, דן (1995). "השפעות של תקשורת המונים". תקשורת המונים. כרך ב': יחידות 5-7. האוניברסיטה הפתוחה. תל אביב.
- ^ פרינגל, אדוארד (1979). "המקרה של המצלמות בבית המשפט", מתוך תקשורת ההמונים המשודרת והחברה. עורך: יצחק אילון. הוצאת איילון, 1994: 35-39.
- ^ Kathleen M. Schmitt, Albert C. Gunther; Why Partisans See Mass Media as Biased; COMMUNICATION RESEARCH, Vol. 31 No. 6, December 2004 623-641
- ^ Amarina Ariyanto, Matthew J. Hornsey, Cindy Gallois; Group Allegiances and Perceptions of Media Bias: Taking Into Account Both the Perceiver and the SourceGroup Processes &Intergroup Relations2007 Vol 10(2) 266–279
- ^ אורן פרסיקו, רוב הציבור מעוניין בתקשורת מגויסת, באתר העין השביעית, 29 בנובמבר 2013
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] תקשורת מגויסת28477830