עָמָאן (בערבית: عَمَّان), או בעבריתרבת עמון (במקרא: רבת בני עמון, ביוונית: Ῥαββαταμμάνοις[3] או Ῥαββαταμανα[4]), היא בירת ממלכת ירדן והעיר הגדולה ביותר בה. בתקופה הרומית היא נקראה פילדלפיה (Philadelphia). לפי הערכות משנת 2024 מתגוררים בעיר כ-2.25 מיליון בני אדם שהם כ-21% מאוכלוסיית המדינה.
קיים תיעוד ליישוב באזור כבר לפני אלפי שנים, והעיר שימשה כבירתם של העמונים במחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס. היא נזכרה מספר פעמים בתנ"ך עת נודעה כ"רבת בני עמון". לאחר מכן נכבשה בידי האשורים, הפרסים ועל ידי אלכסנדר מוקדון. תלמי פילדלפוס שינה את שמה לפילדלפיה (ביוונית: Φιλαδέλφεια), וכך נודעה למשך כמה מאות שנים. השלטון הערבי בעיר החל בשנת 636 אך היא חרבה במספר רעידות אדמה, והייתה לכפר קטן עד סוף המאה ה-19.
העיר שוכנת בצפון-מערבה של ירדן, באזור גבעי על גבול המדבר ובגובה של 773 מטרים מעל פני הים. העיר הוקמה במקור על שבע גבעות, אך כיום היא משתרעת על פני 19 גבעות, ואזוריה העיקריים נוטלים את שמותיהם משמן של גבעות אלה. סמוך לעמאן נמצאים מעיינות המשמשים לה כמקורות מים זמינים.
בשל גובהה, האקלים בעיר מתון יחסית בהשוואה לזה של המדבר שממזרח לה ולזה של בקעת הירדן שממערב לה. הלחות בעיר נמוכה ומשקעים יורדים בחורף בצורת גשם, ולעיתים בצורת שלג, ב-5 עד 45 ימים בשנה.
בתחילת התקופה הביזנטית הייתה העיר למקום מושבו של בישוף. הסאסאנים כבשו את העיר בשנת 614 ולאחריהם כבשו אותה הערבים ב-636, אשר השיבו את השם העתיק (אם כי בגרסה משובשת), עמאן, להיות השם הרשמי של העיר. העיר פרחה תחת שלטונה של שושלת בית אומיה ובהמשך תחת שלטונו של בית עבאס, אך במרוצת השנים חרבה על ידי מספר רעידות אדמה ואסונות טבע אחרים, ובמאה ה-19 כל שנותר ממנה היה כפר קטן ובו כ-2,000 תושבים.
בשנת 1921 מנתה עמאן 2400 נפש.[9] ב-2 במרץ 1921 התמקם בה האמיר עבדאללה הראשון, מלך ירדן ובחר בה לשמש כבירתו. הוא בחר בה בעיקר מכיוון שתושבי העיר הגדולה א-סלט לא רצו לקבלו, מכיוון שבינתיים הפכה עמאן למטה של הכוח הצבאי שעתיד היה להיות משענתו העיקרית (הלגיון הערבי), מכיוון שהיא הייתה קרובה אל גשר הירדן, שהוביל לארמון הנציב בירושלים, מעונו של פטרונו, הנציב העליון הבריטי של ארץ ישראל, בגלל מיקומה על מסילת הרכבת החיג'אזית – מיקום ששיקף את שאיפתו לעלות על סוריה ולרשת את שלטונה, ומכיוון שהיא שכנה על גבול המדבר, בשכנות לשבטי המדבר, שפיוסם היה מפתח להישרדותו.[10]
בעיר לא היה באותה עת מבנה שהתאים לשמש כארמון או כבניין משרדים ממלכתי, והמלך קבע את לשכתו בבניין תחנת הרכבת החיג'אזית והתגורר בקרון.
עמאן נותרה עיר קטנה יחסית עד שנת 1948, עת גדלה אוכלוסייתה באופן משמעותי, בעקבות מלחמת העצמאות והגירת פליטים פלסטינים רבים אליה מארץ ישראל. גל נוסף של פליטים פלסטיניים הגיע לעיר לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. בספטמבר השחור בשנת 1970, התרחשו בעיר קרבות רחוב בין צבא ירדן לכוחות אש"ף, ולמבני העיר נגרם נזק רב. נזק רב במיוחד נגרם לארמון המלך ולמבנים שבסביבתו.
בעיר פועלות מספר אוניברסיטאות, שהחשובות שבהן הן "אוניברסיטת ירדן", "אוניברסיטת אלזייתונה הירדנית" (جامعة الزيتونة الأردنية), "האוניברסיטה הגרמנית הירדנית" (الجامعة الألمانية الأردنية), "אוניברסיטת עמאן אלאהלייה" ו"האוניברסיטה למדע ולטכנולוגיה הירדנית" (جامعة العلوم والتكنولوجيا الأردنية, או בקיצור جامعة التكنو). כמו כן, בעיר פועלת אוניברסיטת המזרח התיכון, שהיא אוניברסיטה פרטית ללא כוונת רווח.
המצודה במרכזה של העיר שוכנת על ג'בל אל קלעה ("גבעת המצודה") בגובה של 850 מטר, וזהו המקום בו שכנה רבת עמון ההיסטורית. ממצאים מתקופת הברונזה מצביעים על כך שהגבעה שימשה כמצודה ומקום יישוב משך אלפי שנים. המתחם מוקף בחומה באורך של 1,700 מטר, וזו נבנתה וחודשה פעמים רבות בתקופת הברונזה, בתקופת הברזל, וכן בתקופה הרומית, הביזנטית ובתקופת שלטונו של בית אומיה. עוד נמצאה במקום כתובת מצודת רבת עמון.
החלק המרשים ביותר במצודה הוא "ארמון אומיה" השוכן בצפונה. הארמון הוקם בשנת 720 על ידי שושלת אומיה ושימש בעברו כמקום משכנו של שליט עמאן. המתחם היה גדול למדי אך רובו חרב ברעידת אדמה בשנת 749 ולא הוקם מחדש. המבנה הבולט במתחם הוא אולם השימוע הניכר בכיפתו. צורתו של האולם בבסיסו היא כשל צלב בשל כך שהוקם על שרידיה של כנסייה ביזנטית. החצר הפתוחה הצמודה לאולם מצפון מובילה אל רחוב העשוי בצורת אכסדרה שמשני צדדיו הריסות מבני ממשל וציבור. אכסדרה זו מסתיימת בשרידיו של בניין מגורי המושל שבו אולם כס, והשוכן בקצה הצפוני של המצודה. ממזרח לאולם השימוע שוכן מאגר אומיה העגול. קוטרו כ-17 מטר ומדרגות מוליכות אל בסיסו. המאגר שימש כמקור המים של המצודה וסביבתה, וככל הנראה ניצב במרכזו בעבר עמוד שהראה את גובה המים.
התיאטרון הרומי בעמאן (אנ') נחצב במורדותיה הצפוניים של הגבעה הפונה אל מרכז העמק, והוא שוכן כ-250 מטר דרומית לקצה המזרחי של המצודה. הוא הוקם במאה ה-2 על ידי אנטונינוס פיוס במקום בו שכן קודם לכן נקרופוליס קדום. באתר נמצאה גם הכתובת מתיאטרון רבת עמון, המתוארכת לסוף המאה ה־6 לפנה"ס (כמה מאות שנים לפני בניית התיאטרון).[11][12]
המבנה עשוי משלושה אגפים רוחביים שיועדו לשכבה השלטת (התחתון), לאנשי צבא (האמצעי) וליתר הצופים (העליון). סך הכל יכול התיאטרון להכיל 6,000 צופים. מעל לשורה העליונה שוכן מקדש קטן שבו ניצב בעבר פסל האלה אתנה, אך זה הועבר למוזיאון הארכאולוגי במצודה. המבנה שוחזר בשנת 1957, ככל הנראה לא בצורה מדויקת, ונערכים בו מופעים ואירועי תרבות שונים. עוד שוכן בו מוזיאון קטן לפולקלור (ממערב לבמה) ומוזיאון למסורת עממית (ממזרח לה).
מהפורום הרומי העתיק שרדו רק שתי שורות העמודים הדרומיות. הוא הוקם בשנת 190 לערך והשתרע על שטח של 5,000 מ"ר. הוא הוקף בשורות עמודים משלושת צדדיו, ועל ידי נחל עמאן מצפונו, אך זה זורם כיום בתעלה תת-קרקעית מתחת לרחובות העיר. ממזרח לפורום ניצב האודאון, גם הוא מהמאה ה-2. בהיכל שהשתמר במצב טוב מקומות ל-500 צופים, וככל הנראה נשא גג עץ או אוהל זמני שסוכך על הצופים מפני פגעי מזג האוויר.
מסגד אבו דרוויש בראשו של ג'בל אלעשרפיה הוקם ב-1961 וקירותיו עשויים מאבן שחורה ומאבן לבנה המונחות לסירוגין בשורות (אבלק).
מסגד המלך עבדאללה הראשון הוקם על ידי חוסיין, מלך ירדן, לזכר סבו בין השנים 1982–1989. המסגד שוכן בג'בל אלוויבדה, מצפון לג'בל עמאן, ובסמוך למבנה הפרלמנט הירדני. על המסגד נישאת כיפת פסיפס כחולה גדולה בקוטר של כ-35 מטר, וזו נתמכת על ידי הקירות החיצוניים שצורתם כשל מתומן וללא תמיכה נוספת של עמודים. תקרת המסגד צבועה בכחול ו-99 פסי זהב המוליכים ממרכזה לצדדיה והמסמלים קרניים המאירות את 99 שמותיו של אללה. המסגד מעוטר בכתובות מהקוראן ועל הנברשת הגדולה שתלויה במרכזו חקוקות כתובות נוספות. במסגד מתחם קטן המיועד לנשים ומתחם נוסף המיועד למשפחת המלוכה. מחוץ למסגד ניצב תורן בגובה 127 מטר הנושא את הדגל הירדני, וזה טוען לתואר תורן הדגל השני בגובהו בעולם ללא תמיכה (תורן גבוה יותר נמצא בעיר עקבה, גם היא בירדן).
ירדן
ערך מורחב – מצודת רבת עמון
מסקט, עומאן (מ־1986)
ג'דה, ערב הסעודית (מ־1988)
קהיר, מצרים (מ־1988)
רבאט, מרוקו (מ־1988)
אסלאמאבאד, פקיסטן (מ־1989)
צנעא, תימן (מ־1989)
אנקרה, טורקיה (מ־1992)
ח'רטום, סודאן (מ־1993)
נלצ'יק, קברדינו-בלקריה, רוסיה (מ־1994)
מיאמי, פלורידה, ארצות הברית (מ־1995)
דוחה, קטר (מ־1955)
סאו פאולו, סאו פאולו, ברזיל (מ־1997)
אלג'יר, אלג'יריה (מ־1998)
בוקרשט, רומניה (מ־1999)
נואקשוט, מאוריטניה (מ־1999)
תוניס, תוניסיה (מ־1999)
סופיה, בולגריה (מ־2000)
ביירות, לבנון (מ־2000)
פרטוריה, דרום אפריקה (מ־2002)
טגוסיגלפה, הונדורס (מ־2002)
ז'נבה, שווייץ (מ־2005)
מילאנו, איטליה (מ־2005)
סרייבו, בוסניה והרצגובינה (מ־2005)
המחוז המרכזי, בחריין (מ־2006)
בישקק, קירגיזסטן (מ־2006)
אתר האינטרנט הרשמי של עמאן
עמאן (ירדן), דף שער בספרייה הלאומית
רונית ורד, העיר שלא מוכרת אשליות: שלושה ימים בעמאן, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2015
סוק גארא
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
