ביירות

ביירות
بيروت
	תמונות של ביירות
	תמונות של ביירות
מדינה	לבנון
מחוז	מחוז ביירות
ראש העיר	עבד אל-מונעים אל-עריס
שטח	85 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במטרופולין	2,145,527 (2017)
‑ צפיפות	12,500 נפש לקמ"ר (2007)
אזור זמן	UTC +2
	www.beirut.gov.lb
	(למפת לבנון רגילה) צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון ביירות

ערך זה עוסק בבירת לבנון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ביירות (פירושונים).

בֵּיירוּת (בערבית: بيروت; בצרפתית: Beyrouth; בסורית: ܒܝܪܘܬ) היא בירת לבנון והגדולה שבעריה. מספר תושבי העיר רבתי, כולל הפרברים, עומד על כשני מיליון נפש ושטחה כ-20 קמ"ר, ובצירוף הפרברים – כ-67 קמ"ר.^[^{דרוש מקור]}

העיר שוכנת לחופי הים התיכון על חצי אי, וממזרח לה הרי הלבנון. בעבר הייתה עיר נמל מפורסמת ועד שנות ה-70 מרכז תרבותי ופיננסי של המזרח התיכון. ביירות ספגה נזק קשה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, אולם במהלך שנות ה-90 חל שיפור הדרגתי במצבה הכלכלי והיא שבה להיות מרכז כלכלי ותיירותי. שיפור זה נעצר במלחמת לבנון השנייה שבה נגרם נזק ניכר לעיר עצמה ולמעמדה כאתר תיירות, ובקיץ 2007 לא הגיעו לעיר אלא תיירים מועטים.

שמה של העיר הוא גלגול של השם הפיניקי הקדום בְּאֵרוֹת, ממנה הגיעה לבאר העברי. זה היה שמה של העיר הכנענית העתיקה שנבנתה במקום שבו נמצאת ביירות. ביירות שימשה בירת התרבות הערבית לשנת 1999 ובין היתר הוכרזה על ידיי תאגיד שווייצרי כאחת משבע הערים המופלאות של העולם ב-2014.

היסטוריה

העת העתיקה

העיר נוסדה על ידי הפיניקים. מועד ייסודה אינו ברור, אך יש עדויות ברשימות תחותמס השלישי, כי "בְּאֵרוֹת", היא ביירות, הייתה קיימת כבר בשנת 1500 לפני הספירה. כמו כן מופיע שמו של שליט "בארות" במכתבי אל עמרנה. באותה העת נודעה העיר כמרכז מסחר ובו נמל.

בתקופה ההלניסטית נקראה העיר "בריטוס" (ביוונית: Βηρυτός). בתקופה הרומאית היא הפכה לעיר חשובה וזכתה למעמד של קולוניה. במקביל נמשך הסחר ביין ובפשתן מנמל ביירות. הורדוס, מלך יהודה, בנה בעיר מבנים רבים. בביירות אף נערך משפטו של הורדוס כנגד שני בניו ממרים החשמונאית שהאשימם בבגידה ובניסיון לרצוח אותו. גם יורשיו של הורדוס אגריפס הראשון ואגריפס השני בנו בעיר מבני ציבור רבים כגון תיאטרון ואמפיתיאטרון. לאחר חורבן הבית השני הורה טיטוס לערוך קרבות בין לודרים מקרב שבויי המלחמה היהודים שהשתתפו במרד.

במאה השלישית לספירה שכן בעיר בית ספר מפורסם וחשוב ללימודי משפטים. בבית הספר לימדו המלומדים אנטוליוס ודורותיאוס אשר השתתפו בכתיבת החלק השלישי של קוד יוסטיניאנוס. רעידת אדמה שאירעה בעיר בשנת 529 הביאה לסגירת בית הספר והעברתו לצידון. בשנת 551 אירעה בעיר רעידת אדמה אשר גרמה לירידתה של העיר מגדולתה.

ימי הביניים

בשנת 625 כבשו הערבים את העיר. במאי 1100 נכבשה העיר על ידי הצלבנים. העיר הייתה רוזנות ("סניורה") עצמאית במסגרת ממלכת ירושלים הצלבנית עד לשנת 1291. העיר אמנם נפלה לאחר מצור שהוטל עליה על ידי צלאח א-דין בשנת 1187 אך שבה ונכבשה על ידי הצלבנים בשנת 1196. בתקופה הצלבנית חזרה ביירות ושימשה עיר מסחר עם אירופה אך לא השתוותה בחשיבותה לעכו, יפו, צור, צידון וטריפולי. בשנת 1291 נכבשה העיר על ידי הממלוכים. במאה ה-14 חזרה הנוכחות הנוצרית לביירות שכן התחדש המסחר בין סוריה לקפריסין. קפריסין הייתה באותה העת ממלכה נוצרית. בביירות התמקמו סוחרים שהיו אזרחים של ממלכת קפריסין, וניתנו להם זכויות שונות אשר הבטיחו את רכושם וחופש הדת שלהם. בשנת 1517 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית. מאותה העת ואילך שלטו בעיר לפרקים אמירים דרוזים. בשלוש מאות השנים הראשונות לשלטונה של האימפריה העות'מאנית על ביירות ירדה העיר ממעמדה ואילו כוחן של טריפולי וצידון עלה.

העת החדשה

בשנת 1830 כבש את העיר בנו של מוחמד עלי, אבראהים פאשא. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הייתה ביירות בסיס לצבאו של מוחמד עלי במלחמתו נגד הצבא העות'מאני. בשנת 1840 גורש צבאו של עלי מהעיר על ידי חיל משלוח בריטי-צרפתי והעיר הועמדה תחת שלטון עות'מאני ישיר. באוגוסט 1860 חזר לעיר הצבא הצרפתי על מנת למנוע את התמשכות הטבח של הדרוזים בנוצרים בהר הלבנון.

בשנת 1866 ייסדו מיסיונרים אמריקאים את האוניברסיטה האמריקנית של ביירות. בתחילה נקראה האוניברסיטה 'הקולג' הסורי פרוטסטנטי' ועסקה בהקניית השכלה גבוהה לתלמידים בני הלבנט. בכך הפכה ביירות למרכז אקדמי בולט במזרח התיכון כולו. בשנת 1888 הקימה האימפריה העות'מאנית את וילאייט ביירות אשר בירתה הייתה ביירות. עד לאותה העת הייתה ביירות חלק מווילאייט דמשק. וילאייט ביירות חלשה אף על שטחים בצפונה של ארץ ישראל. בכך הפכה ביירות גם למרכז שלטוני חשוב.

המאה ה-20

במלחמת האזרחים הלבנונית השנייה, בין השנים 1975–1992, נחלקה העיר לאזורים שונים אשר בכל אחד מהם שלטה מיליציה שונה, בעיקר לפי המאפיין האתני של תושבי אותה שכונה. כך למשל באזורים הנוצריים שלטו הכוחות הלבנוניים ואילו בשכונות השיעיות בדרום העיר שלטו הארגונים השיעיים אמל ולאחר מכן בלט גם כוחו של ארגון החזבאללה.

מלחמת האזרחים פגעה קשות בתשתית הפיזית והכלכלית של העיר. מלונות הפאר שהיו בעיר נהרסו ונזנחו, ורובעי המסחר והבילוי של ביירות בימי טרום-המלחמה נהרסו גם הם.

במבצע "שלום הגליל" בחודש יוני 1982 הגיע צה"ל לביירות, כיתר אותה והפגיז את מערב העיר (הרבעים המוסלמיים). טבח סברה ושתילה עורר סערה ציבורית גדולה וביקורת חריפה. בלחץ ארצות הברית יצא צה"ל מביירות ב-27 בספטמבר 1982.

לאחר המלחמה החל פרויקט שיקום נרחב של מרכז העיר ביירות, במימון סעודי ובהנהגתו של הפוליטיקאי הלבנוני רפיק אל-חרירי, שגם כיהן בתקופות מסוימות כראש ממשלת לבנון. תעשיית המלונאות בביירות השתקמה ובעיר הוקמו מלונות מפוארים, במיוחד באזור הצפון-מערבי של העיר. ביירות חזרה להיות יעד תיירותי מועדף על רבים מעשירי מדינות הנפט במפרץ הפרסי ואף על תיירים ממערב אירופה.

המאה ה-21

בשנת 2006, כחלק ממלחמת לבנון השנייה, הפציץ חיל האוויר הישראלי מבנים בדרום ביירות (בעיקר ברובע הדאחייה) אשר תפקדו כמעוזים ומשרדים של ארגון החזבאללה. המלחמה העצימה את המשבר הפוליטי שהחל להיווצר בלבנון עוד קודם לכן, וביירות כבירת לבנון הפכה מוקד להפגנות ולאלימות. המלחמה והמשבר הפוליטי הסבו נזק קשה לתיירות בעיר ולתשתית הכלכלית שלה. בקיץ 2007, שנה לאחר המלחמה, לא נרשמו במלונות העיר אלא תיירים מועטים, כמעט כולם לבנונים העובדים מחוץ למדינה. כמו כן נסגרו משרדים של חברות בינלאומיות שהעדיפו להעביר את משרדיהן למרכזים אחרים במזרח התיכון.

ב-4 באוגוסט 2020 אירע בנמל ביירות שבדרום העיר פיצוץ אדיר שגרם למותם של כ-150 בני אדם ואלפי פצועים. כתוצאה מהפיצוץ בנמל ביירות הנמל וסביבתו הקרובה נחרבו, והנזק לרכוש בכל רחבי הבירה הלבנונית נאמד ב-10–15 מיליארד דולרים אמריקניים.

בשנת 2021 התרחשו בעיר עימותים צבאיים.

ב-30 ביולי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל - צה"ל תקף לראשונה מאז 2006 ברובע הדאחייה בביירות, פיצוצים עזים אירעו ולאחר מכן התברר שצה"ל התנקש בפואד שוכר - רמטכ"ל חזבאללה בפועל, בתקיפה חוסל גם יועץ של משמרות המהפכה האיראנים, נהרגו מספר אזרחים ויותר מ־80 נפצעו, קודם לתקיפה מדינות רבות ביקשו מאזרחיהן לעזוב את לבנון מיידית והכוננות הייתה בשיאה לאחר שישראל איימה בתגובה קשה לאחר טבח הילדים במג'דל שמס 3 ימים קודם לכן.

גאוגרפיה

מאפיינים טבעיים

ביירות היא עיר חוף השוכנת על חצי אי באמצעה של רצועת החוף של לבנון. הים התיכון תוחם את העיר מצפונה וממערבה, וגבולה המזרחי של העיר הוא נהר ביירות (אנ') שממזרח לו נישא רכס הר הלבנון. לעיר אין גבול דרומי טבעי והיא נתחמת מדרום על ידי הפרבר הדרומי הצמוד אליה.

מבחינה טופוגרפית העיר בנויה על שתי גבעות: אל-אשרפייה ואל-מציטבה. חופיה של העיר הם מגוונים ויש בהם סלעים, חול וצוקים.

שטחה של ביירות הוא 18 קמ"ר. יחד עם פרבריה, שטחה המטרופוליני של העיר הוא 67 קמ"ר.

חלוקה מנהלית

העיר ביירות מחולקת ל-13 רבעים^{[דרושה הבהרה]} המחולקים לכ-50 שכונות.^[^{דרוש מקור]} פרט לרבעים אלה, לביירות יש פרברים רבים הצמודים לה ממזרח ומדרום אשר נחשבים במקרים רבים כחלק מהעיר, אף על פי שמנהלית הם אינם שייכים לעיר ביירות או למחוז ביירות (שמורכב מהעיר בלבד). על כן, הגדרת תחומי העיר נזילה ותלויה בנקודת מבט. בנוסף, מטרופולין ביירות כוללת גם ארבעה מחנות פליטים פלסטיניים.

רבעי ביירות

אל-אשרפייה – רובע מגורים ומסחר במזרח העיר המאופיין ברחובות צרים ומגדלי יוקרה
אל-באשורה – רובע במרכז העיר
אל-מדַוַר – רובע בצפון-מזרח העיר
אל-מזרעה – רובע גדול בדרום העיר
אל-מצֵיטְבה – רובע גדול בדרום-מערב העיר
אל-מרפא (הנמל) – רובע בצפון העיר הכולל את מתחם נמל ביירות
א-סייפי – רובע מגורים יוקרתי במזרח העיר: ברובע ישנן גלריות וחנויות אומנים ובשל כך נקרא גם לעיתים "רובע האומנויות"
א-רמֵיל – רובע במזרח העיר
דאר אל-מרֵיסה (נקרא גם: עין אל-מריסה) – רובע בצפון מערב העיר
קורניש (טיילת) ביירות
זקאק אל-בלאט – רובע במרכז העיר
מינאא' אלחֻצן – רובע בצפון העיר
מרכז העיר – המרכז השלטוני של העיר: ממוקם בצפון העיר, דרומית לנמל; במרכז ממוקמים מוסדות השלטון הלבנוניים והעירוניים
ראס ביירות – רובע גדול במערב העיר: זהו רובע תיירותי ומסחרי מאוד, אשר כולל חופי רחצה, טיילות וחנויות רבות, במיוחד ברחוב חמרא.

פרברי ביירות

בורג' חמוד – פרבר תעשייתי וצפוף צפונית-מזרחית לביירות, בעל אוכלוסייה ארמנית גדולה
סִן אל-פיל – פרבר עסקים ומגורים מזרחית לביירות
פֻרן א-שֻבאכּ – פרבר דרומית-מזרחית לביירות
א-שיאח – פרבר מגורים ועסקים דרומית-מזרחית לביירות
הפרבר הדרומי (אלצ'אחיה אלג'נוביה, או בהגייה הנפוצה: דאחייה) – פרבר שיעי גדול, הנמצא דרומית לביירות ובסמיכות לשדה התעופה; נמצאים בו מרכזי חזבאללה בביירות וכן מחנות פליטים פלסטיניים ובחלקיו המזרחיים מתגוררת גם אוכלוסייה נוצרית

אוכלוסייה

ביירות רבתי מגוונת מאוד באוכלוסייתה ומתגוררים בה נוצרים, מוסלמים (סונים ושיעים), מיעוט דרוזי ואף מיעוט ארמני גדול, המתגורר בשכונת בורג' חמוד במזרח העיר.

אוכלוסיית המטרופולין מתגוררת ברבעים ופרברים המתאפיינים במוצא האתני-דתי של תושביהם. זאת, כתוצאה ממלחמת האזרחים השנייה שבה כל עדה התרכזה בשטחים שבשליטתה. הנוצרים גרים במזרח ביירות ובפרברים המזרחיים, האוכלוסייה המוסלמית הסונית מתרכזת במערב העיר והאוכלוסייה המוסלמית השיעית גרה בדרומה של העיר, במיוחד בפרבר הדרומי.

נוצרים

הנוצרים בביירות משתייכים לעדות נוצריות שונות. העדה הגדולה ביותר היא הנוצרית המרונית, ובנוסף לה ישנם גם יוונים אורתודוקסים, מלכיתים, ארמנים קתולים, ארמנים אורתודוקסים ופרוטסטנטים.

נוצרים רבים בביירות הם מהמעמד הכלכלי הגבוה, ושכונות בעלות אופי נוצרי בולטות ביוקרתן וכן במיעוט נשים עם רעלות. מספר משפחות נוצריות עשירות שלטו בעבר על חיי העיר: משפחת פיאד, פרנייני, בוסטרוס, סורסוק, טראד, תוויני ואראמאן. משפחות אלו, בנות העדה היוונית-אורתודוקסית, היו האליטה של ביירות במשך מאות שנים.

מוסלמים שיעים

השיעים בביירות, אשר במקור התגוררו דרך קבע בדרום לבנון ובבקאע, החלו להגר לאזור ביירות עם פרוץ מלחמת האזרחים השנייה בלבנון וכניסת כוחות צה"ל במבצע שלום הגליל. אוכלוסייה זו התיישבה בשכונות עוני ומחנות פליטים פלסטיניים דרומית לביירות, שם תנאי חייהם הקשים חשפו אותם להשפעת אש"ף. קצב הריבוי הטבעי הגבוה של השיעים גרם להרחבה משמעותית השכונות בהם התיישבו השיעים, אשר לימים הפכו לפרבר הדרומי של ביירות.

העוני והצניעות מאפיינים את השכונות השיעיות בפרבר הדרומי. הגברים לבושים בבגדים פשוטים ורובם מגדלים זקן, ואילו הנשים עוטות רעלות שחורות המכסות את גופן.

יהודים

בשנות ה-30 של המאה ה-19 ישבו בביירות יהודים שמוצאם מאלג'יריה.^[1]

בעבר התגוררה בעיר קהילה יהודית בת אלפי תושבים. חלק ניכר מן היהודים התגוררו בשכונת ואדי אבו ג'מיל וקיימו חיי קהילה ענפים. בין מוסדות הקהילה היו בית הכנסת מגן אברהם, בית מדרש, ואף בתי ספר, יסודי ותיכון, של רשת אליאנס. שאול שרים כיהן כרב הקהילה במשך 18 שנים. בשנת 1975, כשהחלה מלחמת האזרחים, עזבו רוב יהודי ביירות את העיר והיגרו ברובם לארצות הברית. רובם המכריע חי בברוקלין שבניו יורק וחלק מהם עלה לישראל והתרכז בשכונת רמת הנשיא בבת ים ובשכונת קריית שרת בחולון.

בית הכנסת המרכזי בעיר היה "מגן אברהם" בשכונת ואדי אבו ג'מיל, שנבנה בשנת 1925 ונקרא על שמו של אברהם ששון, אביו של תורם הכסף עבור בית הכנסת. בית הכנסת כלל מקהלה של נערים ונהג להזמין את ראשי הקהילות בלבנון בפסח וסוכות. בשנות ה-40 של המאה ה-20 שימש בית הכנסת מרכז לפעילות ציונית כאשר עזר לעולים בלתי חוקיים להגיע לישראל. בית כנסת נוסף בוואדי אבו ג'מיל היה 'קהל ראובן עדי'. באזור אחר בביירות, ברחוב דמשק אשר שכן על הגבול בין מזרח למערב ביירות שכן בית הקברות של הקהילה היהודית. בגלל מיקומו בגבול בין השכונות המוסלמיות לנוצריות של ביירות בימי מלחמת האזרחים הלבנונית השנייה הפך בית הקברות לזירת קרבות בין הצדדים השונים במלחמה.

במהלך מבצע שלום הגליל הנציח הצלם מיכה בר-עם במצלמתו את מוסדות הקהילה היהודית בביירות ואחרוני היהודים בה. באותה העת היה סלים ג'מוס ראש הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בעיר.

תרבות

תרבותה של לבנון בכלל, וביירות בפרט, הושפעה רבות משלטון הצרפתי במדינה בתחילת המאה ה-20. רבים כינו את ביירות שלפני מלחמת האזרחים השנייה וחלקם גם לאחריה בתואר "פריז של המזרח התיכון". כיום עדיין ניתן לראות את ההשפעה הצרפתית בעיר, במיוחד בקרב האוכלוסייה הנוצרית.

מוזיאונים

המוזיאון הגדול ביותר בביירות הוא המוזיאון הלאומי של ביירות. המוזיאון נמצא בדרום מזרחה של העיר על הכביש הראשי לדמשק. במוזיאון אוספים שכוללים 100,000 פריטים, אך כיום מוצגים מעל ל-1,300 פריטים בתערוכות השונות, רובם מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לימי הביניים.

עיתונות

מכיוון שאוכלוסייתה של לבנון מפולגת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה פוליטית, יש בלבנון מספר רב של עיתונים ותחנות תקשורת השייכים לכל אחד מהזרמים הפוליטיים והעדות. בניגוד למדינות רבות בעולם הערבי, שבהן התקשורת מגויסת לטובת תעמולת השלטון או לפחות נוקטת זהירות בביקורת על הממשל, בלבנון כל אמצעי תקשורת נאמן לזרם שלו הוא משתייך וניתן לראות מגוון של דעות בעיתונות.

מרכזיהם של רוב אמצעי התקשורת הלבנוניים נמצאים בביירות, החל מעיתון אל-מוסתקבל ותחנת הטלוויזיה Future TV השייכים למשפחת אל-חרירי ועד לתחנת אל-מנאר השייכת לחזבאללה ומרכזה נמצא בפרבר הדרומי של ביירות.

ספרות

ביירות ידועה במספר הרב של הוצאות הספרים שבה. ספרים רבים הנכתבים במדינות ערביות שונות מודפסים בלבנון ומופצים לרחבי העולם הערבי.

אתרים מפורסמים

להלן רשימה של אתרים מפורסמים בביירות:

כיכר השהידים (ساحة الشهداء) – הכיכר הראשית במרכז העיר של ביירות אשר קרויה על שמם של הלאומנים הלבנונים והסורים שהוצאו להורג בידי הפאשא הטורקי ב-6 במאי 1916. בכיכר מוצב פסל לזכר החללים.
צוק היונים (صخرة الروشة) – צמד סלעים הניצבים בים התיכון אל מול חופה של ביירות ושכונת א-רושה. צוק טבעי זה הוא אתר תיירות מפורסם בביירות.
יער ביירות (حرش بيروت) – פארק עירוני בצורת משולש הפונה מזרחה אשר ממוקם בדרום העיר ובו עצי אורן רבים. על חלק משטחו נבנה ב-1921 מסלול מרוצי סוסים.

תחבורה

שדה התעופה בעיר, הממוקם בפרבריה הדרומיים, היה ידוע בעבר בשם נמל התעופה הבינלאומי ביירות. ב-2005 שונה שמו לנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי לזכר ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, שנרצח בהתנקשות בביירות ב-14 בפברואר 2005. לעיר יש גם קווי אוטובוס לערים אחרות בלבנון ולערים עיקריות בסוריה, אליה יש גם שירותי מוניות. אוטובוסים ליעדים צפוניים ולסוריה יוצאים מתחנת שארל חילו בצפון העיר, סמוך לנמל. האוטובוסים לדרום ולבקעת הלבנון יוצאים מצומת קולה בדרום מרכז העיר.

התחבורה בתוך העיר כוללת מספר קווי אוטובוס ומוניות, שבדרך-כלל פועלות כמוניות שירות אך ניתן גם להזמין נסיעות מיוחדות. העיר סובלת מפקקי תנועה קשים בשעות העומס.

קיימות שתי חברות תחבורה ציבוריות בביירות, האחת בבעלות הממשלה, Office des Chemins de Fer et des Transports en Commun (OCFTC), והשנייה בבעלות חברה פרטית, ליבאניז קומיוטינג קומפני (LCC).

תוכניות לשיחזור קווי הרכבת בעיר, כולל פתיחת קו הרכבת בין ביירות לדמשק, לא יצאו אל הפועל לעת עתה.

הנמל ממוקם בצפונה של העיר וקרויים על שמו רבעים ושכונות. לבנון שואפת להפוך את נמל ביירות לנמל העיקרי באזור להעברת סחורות לסוריה, ירדן, עיראק, ומדינות המפרץ. הנמל נפגע קשות בפיצוץ בנמל ביירות שאירע באוגוסט 2020.