גדליהו בן אחיקם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גדליה בן אחיקם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גדליה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גדליה (פירושונים).

גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם (לעיתים גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם), היה נציב יהודי שמונה על ידי הבבלים כמנהיג תושבי יהודה בתאריך י' באב, לאחר שנחרב בית המקדש הראשון[1]. גדליהו נרצח בידי ישמעאל בן נתניה פחות מחודשיים מאז מונה לתפקידו; יש האומרים שנרצח בא' בתשרי,[2] ויש אומרים בג' בתשרי[3]. בעקבות הירצחו ברחו תושבים רבים מיהודה למצרים, ואז פסק כליל היישוב היהודי בארץ עד לשיבת ציון[4]. לזכרו, ולאות אבלות על הירצחו המסמל את חורבנו המוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית המקדש הראשון, מציינים את צום גדליה, בג' בתשרי.

חורבן ירושלים

בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס, ועל פי המחקר בשנת 586 לפני הספירה) בא נבוכדנאצר השני מלך בבל בראש צבאו אל ירושלים, ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר. כעבור שבועות אחדים, בתשעה באב, נכבשה העיר ובית המקדש הראשון נשרף ונחרב למחרת היום.

אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך, ניסה להימלט לערבות יריחו, אך נתפס על ידי הבבלים והוגלה. הבבלים החריבו כליל את ירושלים, והגלו את העם לבבל . ביהודה נותרו ששת אלפים איש מדלת העם, אשר היו עובדי האדמה: "כורמים ויוגבים", על מנת לספק מזון לאנשי הצבא ולפקידות הבבלית שהושארה ביהודה.

מלך בבל מינה לאוכלוסייה זו נציב יהודי, הוא גדליהו בן אחיקם, אשר חז"ל דרשו כי היה מאלו אשר נשמעו לדרישת ירמיהו הנביא בזמן המצור ונכנע לבבלים[5], ולכן לא נענש על ידי הבבלים בגלות כשאר שרי צדקיהו. מאוחר יותר בחר ירמיהו הנביא לשבת עם גדליהו במקומו, במצפה[6].

גדליהו בן-אחיקם וסופה של ההנהגה היהודית ביהודה

גדליהו בן אחיקם היה מחשובי ירושלים, ומשפחתו - משפחת שפן - מילאה תפקידים נכבדים בימי המלך יאשיהו ובניו[7]. בלכיש נמצאה טביעת חותם ובה כתוב: "לגדליהו אשר על הבית", ויש המזהים את גדליהו מחותם זה עם גדליה בן אחיקם בעת היותו שר בממשלת צדקיהו[8]. ממינויו של גדליהו למושל מסתבר שהוא ומשפחתו נודעו כמתנגדים לקו האנטי-בבלי שנקטו צדקיהו ושרים בממשלתו, ונטו יותר לדרכו של ירמיהו[9].

גדליהו קבע את מושבו במצפה אשר בארץ בנימין, שהיא ככל הנראה נבי סמואל שממערב לצפון ירושלים ליד גבעון[10], דרכה עבר ישמעאל בן נתניה בדרכו לעמון[11]. יש המזהים אותה כתל א-נצבה שליד אל-בירה, בו התגלו סימנים ארכאולוגיים לרצף יישובי במשך כל המאה ה-6 לפנה"ס. גדליהו קרא לאוכלוסייה שנותרה ביהודה, ולתושביה שברחו לארצות שכנות מפני הבבלים, לחזור ולהתיישב בערי בנימין: ”וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם”[12]

קשה להגדיר במדויק מה היה מעמדו הרשמי של גדליהו. אין עדות לכך שהבבלים ארגנו את ארצות יהודה ובנימין לפחות שומרון, וגדליה מונה לייצג את ענייני היהודים בלבד וסר למשמעתו של פחת שומרון. ככל הנראה, הבבלים לא שינו מעיקרה את החלוקה המנהלית של ארץ ישראל כפי שנקבעה על ידי שליטי האימפריה האשורית. סיוע לכך נמצא בפסוקים בספר יחזקאל [13], שם הוזכרו מקומות הידועים כפחוות אשוריות: חמת, דמשק וגלעד.

ישמעאל בן נתניה, "מזרע המלוכה", שהשתייך למשפחת המלוכה של בית דוד, רקם קנוניה עם בעליס מלך עמון לרציחת גדליה. ייתכן וישמעאל קיווה לתפוס את השלטון בארץ יהודה בתמיכת בני עמון, וקיווה שיקבל גם את תמיכת רוב הקהילה היהודית שנותרה (מלבד המיעוט שגלה לבבל).

ברם, לאחר הרצח נתקל ישמעאל בהתנגדות האוכלוסייה היהודית, ובראשם איש הצבא יוחנן בן קרח, ונאלץ לברוח ולמצוא לו מקלט בעבר הירדן. הנשארים בבנימין וביהודה, וכן אלו שניצלו מידי ישמעאל, יראו מפני נקמת הבבלים ונמלטו מצרימה[14].

רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות נוספת בחברה היהודית ביהודה. בתקופה זו היגרו רבים מבני יהודה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון, ויום ג' בתשרי הוא מאז יום תענית לדורות. גם אלו שסברו כי נרצח בא' בתשרי, מסבירים כי קובעי הצום דחאוהו לג' בתשרי, כיוון שאין לצום בראש השנה, שהוא יום חג.

במקורות חז"ל

חז"ל ראו בגדליה אדם צדיק, אבל ביקרו אותו על שלא שעה לאזהרתו של יוחנן בן קרח מפני ישמעאל בן נתניה[15]:

”'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה'[16]. וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא, מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח, ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.”

ומדברים אלו הסיק האמורא רבא הלכה בהלכות לשון הרע:

”אמר רבא: האי לישנא בישא - אף על פי דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי.”

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מלכים ב', כ"ה, כ"ה; וירמיה, נ"ב.
  2. ^ ראו: סדר עולם רבה פרק כ"ו. וכן כתבו הרד"ק והאברבנאל בפירושם על ספר ירמיהו, פרק מ"א, פסוק א'. על פי זה נמשך תפקידו 52 יום, וסימנך: גדליה=52 (בגימטריה), סדר הדורות שנת ג'של"ח.
  3. ^ מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ב', וכך משמע אף מן התלמוד הירושלמי מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'.
  4. ^ ”חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ה עמוד ב'). וכן כתב הרמב"ם: ”יום שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ב').
  5. ^ רש"י על ירמיהו, ל"ט, י"ד.
  6. ^ ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק ו'.
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק ג', פסוק י"ב. ראה עוד אצל דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הערך: גדליהו, עמ' 199.
  8. ^ אתר מקראנט
  9. ^ ראה ספר ירמיהו, פרק כ"ו, פסוק כ"ד. וראה עוד במאמרו של יהודה אייזנברג, באתר דעת
  10. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ז'.
  11. ^ ספר ירמיה, פרק מ"א, פסוקים י'-י"ב.
  12. ^ ספר ירמיהו, פרק מ', פסוק י'.
  13. ^ פרק מ"ז, פסוקים ט"ו-י"ח.
  14. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ב, פסוק א'.
  15. ^ מסכת נדה, דף ס"א עמוד א'.
  16. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"א, פסוק ט'.