תענית חלום

תענית חלום
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת תענית, דף י"א עמוד א'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ח
מקורות נוספים	מסכת שבת, דף י"ב עמוד ב'

תענית חלום היא תענית אותה צם אדם שחלם חלום רע ביום שלאחר החלום, בכדי לבטל את הגזרה שהחלום עלול לבשר עליה. בתלמוד מוזכרים כמה חלומות שנחשבים למבשרי רעות ועליהם ניתן לצום אף בשבת, בה בדרך כלל נאסרה התענית. עם זאת, על המתענה להתענות שוב בימות החול, ככפרה על כך שהתענה בשבת.

מקור

המקור העיקרי ממנו נלמד הדין להתענות על חלום רע לאחר היום שבו חלם אותו הוא מדברי חכמים:

יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א עמוד א' ומסכת תענית, דף י"ב עמוד ב'

כלומר שהחולם חלום רע, הרי זה סימן שנגזרה עליו גזירה קשה משמים, וכשם שהאש מכלה את הנעורת (גוש פשתן) במהירות, כך התענית מכלה את הגזירה לגמרי.

החלום נחשב בחז"ל לאחד מששים בנבואה, כפי שהדבר משתקף בכמה סיפורים במקרא. לכן ראיית חלום נחשבת כמסר הנשלח משמים. הרמב"ם מבאר שמטרת התענית כדי שיתעורר לחפש במעשיו ולשוב בתשובה. עוד נאמר בגמרא שיש להתענות אותה ביום שלאחר החלום, ולכן אין אפשרות להתענות ביום אחר ככל קבלת נדר של תענית.

רשות או חובה

הראשונים נחלקו האם התענית היא חובה או רשות: הרשב"א כתב שהתענית רשות, והוכיח כן מדברי הגמרא שאמרה ”יפה תענִית” - כלומר שהתענית תועיל לביטול הגזרה אך אינו חייב להתענות, וכן מצינו ששמואל אמר: "החלומות השוא ידברו". לדעת הרמב"ם, התענית היא חובה, משום שהחלום מעיד על חטאים שעליהם האדם חייב לצום. הריב"ש כתב שאם הוא אדם שאינו מקפיד על חלומות או אם התענית מצערת אותו, והוא חושש ממנה יותר מפחד החלום, אף לדעת הסוברים שהיא חובה אינו צריך לצום.

חיוב השלמה

הראבי"ה כתב שהתענית אינה אלא לקבל על עצמו צער בלבד, ולכן לדעתו אין חיוב להשלים את התענית, אלא יכול לאכול אחר תפילת ערבית שנהגו בזמנו להתפלל אותה בעוד יום אחר פלג המנחה. אולם דעת הטור בשם מהר"ם מרוטנבורג שיש להשלימה עד צאת הכוכבים ככל תענית וכן פסק בשולחן ערוך.

החלומות שמתענים עליהם

בזמן הגמרא היה נהוג להתענות על כל חלום רע. סוגיה ארוכה במסכת ברכות עוסקת בפתרונם של חלומות שונים, אולם בתקופת הראשונים החלו להקל שלא לייחס משמעות לכל חלום, ונאמרו מספר דעות בעניין:

• רבים מהראשונים כתבו שבימינו לא מתענים, משום שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות אם הוא חלום רע או טוב, ומספק יש להקל לא להתענות.

• חלק מהראשונים כתבו שמתענה על חלום רק אם ראה אותו שלוש פעמים.
• יש שהביאו בשם רב האי גאון שיש להתענות רק על שלשה חלומות מסוימים הנחשבים לחמורים במיוחד, והם:

1. הרואה ספר תורה או תפילין שנשרפו. ודווקא כשרואה שנשרף, אך אם ראה ספר תורה שנפל אין צריך להתענות. הדברים אמורים רק בספר תורה ולא בספרי נביאים וכתובים שנשרפו, ויש אומרים שגם מזוזה.
2. הרואה יום הכיפורים בשעת נעילה, ויש אומרים הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה.
3. הרואה קורות ביתו או שיניו שנפלו.
4. יש אומרים גם הרואה שקורא בתורה, יש אומרים גם הרואה שנושא אישה בחלום, יתענה.

• לדעת הבית יוסף כל החלומות שהתפרשו בגמרא במסכת ברכות פתרונם לרעה מצריכים תענית שעליהם אין לומר שאין אנו בקיאים בפתרונם, שכן חז"ל קבעו את פתרונם. ובמלבושי יום טוב כתב לדחות דברי הבית יוסף, משום שנראה לו "שאין הזמנים שוים ואין הארצות שוות", ובדומה למה שאמרו ביחס לרפואות שבתלמוד.

דברים שהרהר בהם ביום

הט"ז כתב שאין מתענים תענית חלום על דברים שהרהר בהם ביום, בהסתמך על דברי הגמרא שמראים לאדם בחלום הרהורי ליבו שהרהר ביום. בדומה לכך כתב המשנה ברורה לענין הטבת חלום שחלום רע הבא מתוך מצב של צער יש לתלות שהוא הגורם לחלום ואין לדאוג עליו.

החולם על חבירו

לדעת הספר חסידים, מי שחלם חלום רע על חבירו, ראוי שיתענה בשבילו, מפני שהחלום נחשב לרמז מן השמיים שיתפלל ויתענה עבור חברו או שלעיתים החלום מרמז על החולם אף שחלם על חברו. אם אינו יכול להתענות יספר זאת לחבירו, והוא יתענה בשביל עצמו.

תענית חלום בשבתות ומועדים

בשבת וימים טובים אסור להתענות תענית של רשות מפני מצות עונג שבת שהיא מצוה מדברי נביאים ויש הסוברים שהיא מצוה מן התורה. לכן כל התעניות ציבור (מלבד יום כיפור שהוא מדאורייתא) כשחלות בשבת נדחות ליום ראשון.

תענית חלום הותרה באופן חריג בשבת, בגלל הנחיצות המיידית לביטול הגזירה המשתמעת מן החלום הרע:

יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת וְאָמַר רַב חִסְדָּא וּבוֹ בַּיּוֹם וְאָמַר רַב יוֹסֵף אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת:

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א עמוד א' ומסכת תענית, דף י"ב עמוד ב'

.

כמו כן מותר להתענות אותה בשאר הימים האסורים בתענית; ראשי חודשים, יום טוב ומועדים, כמו פסח, סוכות, שבועות, ראש השנה, חנוכה ופורים, חוץ מערב יום כיפור כיון שמצות האכילה בו מן התורה.

בגמרא נאמר שהמתענה בשבת אף אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לרעה, קורעים אותו, וביאר רש"י שתענית בשבת העינוי בה כפול כאשר הכל מתענגים והוא מתענה.

האור זרוע ופסקי מהר"ם הוסיפו, שאם הוא תלמיד חכם ישב ביום התענית וילמד כל היום כולו, שיש הסוברים שיכול לקיים בזה עונג שבת. רבי משה בן מכיר בספר סדר היום כתב שיסגור עצמו במשך כל היום בבית המדרש ויתפלל שתתבטל הגזירה.

ביאור ההיתר

בראשונים ביארו את ההיתר להתענות בשבת, שהתענית נחשבת לו לעונג, משום שעל ידה פגה דאגתו מן החלום הרע, ואילו אכילה ושתיה במצב כזה הם צער עבורו. טעם נוסף נאמר בראשונים שביטול הגזרה נחשבת כספק פיקוח נפש, הדוחה את השבת.

יש מהראשונים שסייגו את ההיתר, בהתאם לטעם הראשון, רק למי שיש לו עגמת נפש בחלום ומוצא נחת רוח בתענית. בשל"ה נתן עצה חילופית לתענית בשבת, לקבל על עצמו להתענות שני ימים בחול כנגד יום השבת ויום שאחריו, שכן הקבלה להתענות מועילה גם היא לכפרה כיון שעושה כן לשם שמים שלא להתענות בשבת.

התפילות למתענה בשבת

• אף שאין לומר וידוי בשבת מותר לומר וידוי בתענית זו כשם שהותרה התענית.
• אומר עננו בתפלת המנחה בלא חתימה בסיום תפלתו כשמגיע לאלוקי נצור. ואומר גם תפילת "ריבון העולמים גלוי לפניך" שאומרים בחול בסיום תענית יחיד
• יש נוהגים לומר בסיום תפלתם בכל יום "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי" והנוהגים לומר תפלה זו בכל יום רשאים לאומרה גם בשבת.

תענית על תעניתו

בגמרא נאמר שהמתענה בשבת אף שהתענית מועילה לפורענות עלול להענש על כך שביטל מצות עונג שבת: ”כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרים ונפרעים ממנו דין עונג שבת. מה תקנתו? ישב בתענית לתעניתו” (מסכת ברכות, דף ל"א עמוד ב'). כתקנה לכך נאמר שיש להתענות תענית אחרת, ככפרה על תענית זו.

לפי ביאור רוב הראשונים המדובר במי שמתענה תענית חלום המותרת בשבת, ואף על פי כן מחויב לכפר על כך. הדין נוהג גם במתענה בשאר הימים האסורים בתענית.

התוספות הוכיחו מדין זה שיש דברים שמצוה לעשותם, ומכל מקום חייב כפרה על צד העבירה שבהם, בדומה לנזיר החייב בכפרה על שציער עצמו מן היין.

האחרונים נחלקו במקרה שביום ראשון חלה תענית ציבור, האם היא עולה לו לכפרה גם על זה. הט"ז מחדש שאם עבר יום הכיפורים נפטר מחובת התענית כיון שיום כיפור מכפר על עוון זה.

קבלת התענית לתעניתו

לדעת הראבי"ה התענית לתעניתו יכולה להתקיים בזמן מאוחר, ולפי כמה נימוקים שבגמרא מן הראוי שלא להתענות ביום ראשון. אך המנהג שהתקבל היה להתענות בסמוך לשבת כדי שיהיה ניכר שעל כבוד שבת היא, וכתבו הראשונים שזוהי המצוה מן המובחר אולם אם אין בכוחו להתענות שני ימים רצופים ידחה אותה ליום אחר, וכן פסק בשולחן ערוך.

התענית השניה צריכה קבלת תענית בתפלת המנחה שלפני היום בו מתענה, כמו בכל תענית יחיד ואפילו אם כוונתו להתענות ביום ראשון צריך לקבל עליו התענית בשבת במנחה.

בזמננו

בזמננו נהגו שלא לייחס חשיבות לחלומות רעים, ועל פי דברי הרשב"א והריב"ש אין חובה בתענית למי שאינו מקפיד. בנוסף כתבו האחרונים שעל פי רוב יש לתלות את החלומות בדמיונות ודאגות שונות או עקב שינה לאחר אכילה הגורמת הזיות, ולכן אל יתרגל אדם לפחוד מחלומות. הדבר מתווסף למגמה הכללית בדורות האחרונים למעט בתעניות וסיגופים ולהעדיף ריבוי תורה תפילה וצדקה. המנהג הוא לומר חלומות שוא ידברו, ובמקרים מיוחדים נוהגים את סדר הטבת חלום.

ראו גם

• הטבת חלום
• תפילת הטבת חלום

לקריאה נוספת

• הערך "תענית חלום", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הרב דוד יוסף, הלכה ברורה - יח, סימן רפ"ח, באתר אוצר החכמה
• דיני תענית חלום בשבת באתר הרשמי של ארגון דרשו
• ערך מילוני בנושא תענית חלום בוויקימילון

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.