בית הכנסת האיטלקי (ירושלים)
בית הכנסת האיטלקי המכונה גם בית הכנסת כמנהג בני רומה[1] או בית הכנסת האיטלקי של קונליאנו ונטו הוא בית כנסת הממוקם ברחוב הלל 25 בירושלים.
העיירה קונליאנו ונטו ויהודיה
העיירה קונליאנו ונטו ממוקמת כ-60 ק"מ מצפון לוונציה. המשפחה היהודית הראשונה השתקעה בעיר בשנת 1398 לערך, לאחר שהוזמנה להתגרר בה ולעסוק בהלוואה בריבית. בשנת 1490 הורשה יהודי בשם מנדולין להקים בביתו בית כנסת קטן, וכן לייסד בית קברות יהודי בעיר. ממקום זה התפתחה וגדלה הקהילה היהודית במקום. ב-1637 רוכזו ונסגרו היהודים בגטו, ואז ככל הנראה נבנה בית הכנסת החדש שצורתו מוכרת היום מהמבנה בירושלים. לבית כנסת זה הוכנס ארון הקודש שהיה בבית הכנסת הקודם. בית הכנסת הנוכחי נחנך בשנת 1701, כפי הכתוב בכתובת השמורה בבית הכנסת עד היום. במהלך מאה השנים האחרונות שופץ ועוטר בית הכנסת מספר פעמים.
סגירתו של בית הכנסת באיטליה
בעקבות האמנציפציה שהתרחשה במאה ה-19, החלו יהודים לעזוב את הערים הקטנות ולהתיישב בערים הגדולות והחשובות יותר. כך קרה שעיירות קטנות התדלדלו מהאוכלוסייה היהודית שבהן, ובתי כנסת מפוארים התרוקנו. העיר קונליאנו ונטו עברה אף היא תהליך דומה, וסמוך לשנת 1900 נסגר בית הכנסת, ואחת היהודיות הבודדות שנשארו לגור בעיירה הופקדה על שמירת המפתח לבניין.
מעבר בית הכנסת לירושלים
בשנת 1951 החליטו כמה אישים שעלו לירושלים מאיטליה, ובהם הרב ד"ר מנחם עמנואל הרטום, משה הכהן פיראני, וד"ר שלמה אומברטו נכון, לנסות ולהעביר את בית הכנסת לירושלים. בשנת תשי"ב, 1952, נחנך בשנית בית הכנסת בירושלים, בקומה השנייה של בניין בית הספר שמידט לשעבר, שפעל בו באותה העת גם בית הספר התיכון הדתי 'מעלה'. המשתתפים בטקס היו חברי הקהילה האיטלקית בירושלים, חלקם ירושלמים ותיקים וחלקם פליטים שהגיעו ארצה לאחר השואה. טרם הבאתו של בית הכנסת מאיטליה, התפללה הקהילה היהודית האיטלקית החל משנת 1940 באחת מכיתות בית ספר שפיצר שברחוב הנביאים[2].
הבאת הריהוט לבית הכנסת
באמצע שנות ה-60 פסק בית הספר 'מעלה' לפעול במקום, והיו שרצו להרוס את הבניין, עם זאת, בזכות בית הכנסת הבניין כולו שומר בהקפדה. ד"ר אומברטו נכון עסק בעבודת איסוף רציפה של פריטים יהודיים מאיטליה בחדרים הסמוכים לבית הכנסת, עד לפטירתו בשנת 1974. האדריכל דוד קאסוטו מונה לנהל את האתר. פריטי יודאיקה המשיכו להגיע, ועיריית ירושלים הוסיפה עוד חדרים על אלה שהיו כבר בידי הקהילה. בשנת 1982 נפתח רשמית מוזיאון יהדות איטליה, אשר בית הכנסת הוא מרכזו עד היום.
לצד דלתות ארון הקודש ניצבים שני עמודים המשורגים בעלי גפן המציינים את העמודים יכין ובועז בבית המקדש.
מבנה בית הכנסת
בית הכנסת מעוצב כמעט באופן זהה לזה שהיה קיים באיטליה. ארון הקודש עשוי מעץ, ועטוי עלה זהב. חלקו המרכזי והעתיק יותר של הארון מעוטר בסגנון בארוקי. משני צידי דלתות הארון ניצבים שני עמודים, עיצוב האופייני לארונות קודש באותה תקופה. בתוך הארון ספרי תורה עתיקים. הטס התלוי בצדם הקדמי של ספרי התורה מקביל לחושן שהיה עונד הכהן הגדול, ומשובצות בו שתים עשרה אבנים כנגד שנים עשר השבטים.
את ההיכל מעטרות כתובות עבריות מהכתובים. הדיפון הסובב את בית הכנסת עשוי מעץ דובדבן, והספסלים מעץ אגוז. הריהוט הובא בשלמותו מבית הכנסת המקורי.
עזרת הנשים כיום אף היא דומה לזו בבית הכנסת המקורי, אם כי הגדלים היו מעט שונים. המחיצה בין עזרת הנשים לגברים נאמנת למקור. המחיצות ניתנות לפתיחה כך שנשות הקהילה יכולה לצפות טוב יותר בשעת הצורך במתרחש בעזרת הגברים.
בית הכנסת היום
בית הכנסת היום הוא חלק ממוזיאון יהדות איטליה, והכניסה אפשרית אליו בימים א-ה, לפי שעות הפתיחה של המוזיאון. בית הכנסת ממשיך לשמש מקום תפילה לקהילת יוצאי איטליה. ישנן תפילות בשבתות וחגים, והוא משמש כמקום כינוס ואף עורכת שם הקהילה שמחות לעיתים. בבית הכנסת מתפללים בנוסח איטליה, ובנוסף למספר קהלים איטלקיים זעירים בירושלים, הוא בין הבודדים בעולם, מחוץ לאיטליה, שבו מתקיימת תפילה בנוסח זה.
לקריאה נוספת
- ראובן גפני, מקדש מעט בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2004.
- הלל מ. סרמוניטה ואנג’לו מ’ פיאטילי (עורכים), סדר תפלות כמנהג איטאלייאני, כפי הנהוג בירושלים עיה"ק. כולל תפלות לשבת, לר"ח, לשבת ור"ח, סדר חנוכה, סדר פורים, יוצרות ופיוטים לשבתות מיוחדות/
- אתר מוזיאון יהדות איטליה על שם ש.א. נכון
- דף הפייסבוק של מוזיאון יהדות איטליה
הערות שוליים
- ^ השם "כמנהג בני רומה" ניתן לבית הכנסת בזמן ייסודו בזמן המנדט הבריטי. הימים, ימי מלחמת העולם השנייה ומייסדיו לא רצו לציין את השם "איטליה" שהייתה באותו זמן במצב מלחמה עם בריטניה.
- ^ ראובן גפני, מקדש מעט בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2004.
