תנין היאור
 תנין היאור
| |
|---|---|
תנין היאור בספארי ברמת-גן
| |
| מיון מדעי | |
| סדרה: | תנינאים |
| משפחה: | תניניים |
| סוג: | תנין |
| מין: | תנין היאור |
| תחום תפוצה | |
| |
תַּנִּין הַיְאוֹר[2] (שם מדעי: Crocodylus niloticus) הוא מין של תנין בסדרת התנינאים, החי באפריקה. זהו מין התנינאי השני בגודלו; רק תנין הים (שחי בדרום-מזרח אסיה ואוסטרליה) גדול ממנו. אורכו הממוצע של זכר בוגר נע בין 4.1 ל-5 מטרים ומשקלו הממוצע הוא כ-450 קילוגרם (990 ליברות), אך פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של למעלה מ-6 מטרים (20 רגל) ולמשקל של קצת יותר מטונה.[3] תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר וטורף-על בתחום תפוצתו – מרבית אפריקה שמדרום לסהרה והאי מדגסקר ועד ראשית המאה העשרים גם בארץ ישראל.
אף שהוא אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות.[1] הוא מצוי בדרך-כלל בבתי גידול ביצתיים, בנהרות, בבורות מים ובאגמים. תנין היאור הוא טורף מימי-למחצה שאורב לטרפו כשהוא שקוע במים. הוא עולה ליבשה כדי להתחמם בשמש וכדי להטיל ביצים. לרוב הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים (כולל יונקים גדולים), ובהם בני אדם. תנין היאור הוא טורף-על בתחום מחייתו, ונחשב לתנינאי אגרסיבי במיוחד, שתוקף כמעט כל יצור חי, לרבות האדם.[4] יצור זה הורג מדי שנה כ-300 בני אדם בממוצע באפריקה – שני רק להיפופוטם הגדול, המהווה סכנה גם לתנין היאור. תנין היאור מעדיף לתקוף את טרפו ממארב. הוא שוחה במים, רוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף. כאשר הוא מאתר טרף הוא שוחה בשקט אל עבר טרפו – ואז מזנק בפתאומיות וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. עוצמת נשיכתו של תנין היאור היא מן החזקות בעולם החי כיום (החזקה ביותר שנמדדה בפועל ושנייה אולי רק לתנין הים[א]) ועומדת על כ-22 קילוניוטון (2.2 טון-כוח). שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות" ובולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור; מערכת העיכול החזקה והיעילה שלו מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.
תניני היאור הם בעלי חיים חברתיים מאוד. הם חולקים אתרי שיזוף (התנין צריך להשתזף תחת השמש כדי להעלות את טמפרטורת גופו, בהיותו הטרותרמי, כלומר "בעל דם קר") כמו כן הם חולקים מזון שהם צדים. מקומם של הפרטים בהיררכיה נקבע על פי גודלם, לפיכך הזכרים הגדולים ביותר זוכים לתנאים הטובים ביותר. נקבות תנין היאור חופרות גומות ליד מקווי מים ושם הן מטילות את הביצים. בכל הטלה מטילה הנקבה כמה עשרות ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80–90 ימים. הנקבות שומרות על הקן, וכאשר התנינים הקטנים בוקעים, הן דואגות להם ומשגיחות עליהם מפני טורפים אחרים. למרות זאת, רק מעטים מהאבקועים שורדים עד לבגרות. לתנין הבוגר יש מעט מאוד אויבים טבעיים: בעיקר היפופוטמים, אריות ותנינים אחרים. תוחלת חייו של תנין היאור נעה בין 70 ל-100 שנה.
לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. זהו כנראה מין התנין הידוע ביותר בתרבויות האנושיות שמוצאן באגן הים התיכון, לרבות ביהדות. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא שנוא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה, שבה נחנטו תנינים ששימשו כאלים. באפריקה תוקפים תניני היאור מדי שנה מאות בני אדם, וחלק גדול מהתקיפות מסתיים במוות.[5] בעקבות הביקוש לעור התנין ניצודו תניני יאור רבים, דבר שהביא לאיום על המין. חוקים להגנת הסביבה, תוכניות שימור, תיירות אקולוגית והקמת חוות תנינאים שבהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור ומיני תנינאים אחרים בעולם. בארץ ישראל היו תנינים בטבע עד תחילת המאה ה-20, אך כיום הם קיימים בארץ רק בשבי. כיום תנין היאור אינו נמצא בסכנת הכחדה, בטבע מצוים מאות אלפי פרטים ומצב שימורו מוגדר כ"ללא חשש" בידי ה-IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע).
שם ואטימולוגיה
שמו המדעי של תנין היאור, Crocodylus niloticus, נגזר מיוונית עתיקה ומלטינית. שם הסוג תנין, Crocodylus, נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος שפירושו "תולעת חלוקי-אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλος = תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת.[1] שם המין, niloticus, הוא נטייה לטינית גניטיבית של השם נילוס, ופירושו "של הנילוס", על שם נהר הנילוס, שבו הוא שוכן.
השם בעברית מקביל לשם המדעי, אך מקורו בתנ"ך ובפרט בספרי בראשית – ”וַיִּבְרָא אֱלֹקִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים” (בראשית א כא) – שמות וכן בספר יחזקאל שם משול פרעה מלך מצרים ל”הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו” (יחזקאל כט ג). בעל החיים נקרא "תנין" או "תנים" ומופיע בשמו פעמים רבות, ואילו נהר הנילוס נקרא בתנ"ך "יאור".
בשפות אפריקניות הוא נקרא גם ממבה (Mamba), גרווה (Garwe) ונגווניה (Ngwenya).[1][6] בערבית הוא נקרא تمساح النيل ("תִמְסַאח א-נִּיל").
תיאור המין ומראה חיצוני
.jpg)
תנין היאור הוא תנין טיפוסי גדול, ומבנה גופו מותאם היטב לאורך חייו המימי-למחצה. הוא זוחל בעל 4 רגליים קצרות הפרושות לצדדים. ברגליו הקדמיות 5 אצבעות, 3 מהן מסתיימות בטפרים, ואילו ברגליו האחוריות 4 אצבעות המחוברות בקרומי שחייה. גופו ארוך ופחוס ומכוסה קשקשי שריון גרמיים הנקראים אוסטאודרמים המצופים בקרטין. תנין היאור משוריין בגבו וזנבו, בגרון וחלקית בצדדים אך הגחון שלו חסר אוסטאודרמים ולכן עורו הוא מצרך מבוקש לתעשיית העורות. בחלקו האחורי של התנין נמצא זנב ארוך ושרירי שמשמש כאיבר השחייה העיקרי של התנין. אורך הזנב הוא כמחצית מאורכו הכולל של התנין ולאורך חלקו העליון פרושים שני טורי קשקשים מוגבהים המגדילים את פני השטח של הזנב החובטים במים.
גולגולתו של תנין היאור ארוכה וחזקה וחמושה בזוג לסתות שבהן 64–68 שיניים חרוטיות עבות וחזקות. מבנה הגולגולת חזק וקשיח ונועד לעמוד בכוחות האדירים שמפעיל התנין כאשר הוא נושך וכאשר הוא מבתר את טרפו. איברי החישה, עיניים, אוזניים ונחיריים מצויים כולם בחלק העליון של הגולגולת, דבר המאפשר לתנין להתחבא שקוע כמעט כולו במים כשרק עיניו, אוזניו ונחיריו בולטים מעל פני המים. התנין יכול גם לצלול כולו לפרקי זמן ארוכים בעת הצורך ולהישאר שקוע כולו במים במשך שעה עד שעתיים ללא צורך לעלות לשאוף אוויר.
צבע עורו אפור-ירוק זית-חום-צהוב: הגב כהה יותר ואילו צידי הגוף בהירים יותר בצבעי חום-צהוב-ירוק דהוי, צבע הגחון צהוב-בהיר. לעיתים קרובות ישנם פסים כהים לאורך גוף התנין, בעיקר בצידיו. דוגמת הצבע המדויקת משתנה מפרט לפרט וכן משתנה ככל שהתנין גדל ומתבגר. נמצא שצבעיהם של תנינים החיים במקווי מים זורמים בהירים יותר מאשר תנינים החיים במקווי מים עכורים (דוגמת ביצות). הצבעים הכהים יותר מסייעים להסוואה של התנינים החיים במים העכורים.
גודל
תנין היאור הוא גְדול גוף: אורכו הממוצע של תנין בוגר הוא 4.1–5 מטרים (13–16 רגל)[7] ונצפו פרטים שאורכם 6 מטרים ומעלה,[3] הידוע שבהם הוא התנין גוסטב (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני) שאורכו הוערך כ-6.1 מטרים (20 רגל).[8] תנין היאור הגדול ביותר שממדיו נמדדו בדיוק טוב הוא זכר בוגר, שניצוד בטנזניה: אורכו היה 6.45 מטרים (21.2 רגל) ומשקלו 1,090 קילוגרם (2,400 ליברות).[9] ייתכן שהיו בעבר גם תניני יאור באורך 7 מטר אך הם נדירים ביותר, בין השאר עקב הציד האינטנסיבי במאה ה-20. בארצות הקרות מרבית הפרטים הם באורך 4 מטרים. ידועות שתי אוכלוסיות של תניני יאור גמדיים, במאלי ובמדבר סהרה, שאורכם 2–3 מטרים. משקלו של תנין היאור בוגר נע בין כמה מאות ק"ג עד לטונה[3] כאשר המשקל הממוצע הוא 450 קילוגרם (990 ליברות).
בתנין היאור ישנה דו-צורתיות זוויגית בולטת: הזכרים גדולים יותר באופן ניכר מהנקבות – גודלו של הזכר הוא כ-30% יותר מגודלה של הנקבה. עם זאת, ההבדלים בין זכרים לנקבות חריפים פחות מאשר במינים אחרים של תנינים. אורכן של נקבות תנין היאור נע בין 2.2 ל-4 מטר ומשקלן בין 40 ל-250 ק"ג, כאשר האורך הממוצע הוא כ-3 מטרים והמשקל הממוצע הוא כ-116 ק"ג. האורך הממוצע של הזכרים הוא בין 4.1 ל-5 מטר, אך כאשר לוקחים בחשבון את הגודל הממוצע של אוכלוסיית התנינים הבוגרים, כולל הנקבות, האורך הממוצע קרוב יותר ל-3.5–3.65 מטרים.
| גודל | זכר | נקבה |
| אורך גוף מרבי | 6.45 מטרים (21.2 רגל)[9] | כ-5 מטרים (16 רגל)[6] |
| אורך גוף ממוצע | 4.20 מטרים (13.8 רגל)[6] | 3.05 מטרים (10.0 רגל) |
| טווח אורכים נפוצים | 4.0–5.5 מטרים (13.1–18.0 רגל) | 2.2–4.0 מטרים (7.2–13.1 רגל) |
| משקל מרבי | 1,090 קילוגרם (2,400 ליברות)[9] | כ-600 קילוגרם (1,300 ליברות)[6] |
| משקל ממוצע | 450 קילוגרם (990 ליברות) | 116 קילוגרם (256 ליברות) |
| טווח משקלים נפוצים | 150–700 קילוגרם (330–1,540 ליברות) | 50–300 קילוגרם (110–660 ליברות) |
תנין היאור הוא התנינאי השני בגודלו, פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטר ומשקל של למעלה מטונה.[3][9] רק תנין הים גדול ממנו באופן עקבי. מספר תנינאים אחרים, כגון תנין אורינוקו, קיימן שחור, גוויאל וגוויאל חקיין, יכולים גם הם להגיע עד לאורך של 6 מטר, וכנראה אף קצת ארוכים יותר בממוצע, אך הם פחות מסיביים וכבדים מתנין היאור. מבחינת משקל, משקלו של תנין היאור בערך כמו צב ים גִלדי וקצת פחות מתנין הים. תנין הים (Crocodylus porosus) הוא הזוחל הגדול ביותר שחי כיום: אורכו המרבי יכול להגיע ל-6–7 מטרים ומשקלו המרבי ל-1–2 טונות.
שיאי גודל
כיום נדיר מאוד למצוא פרטים של תנין היאור שאורכם עולה על 5.5 מטרים (18 רגל), וזאת בעיקר עקב הציד התעשייתי שלהם במהלך אמצע המאה ה-20 שהביא לדילול גדול באוכלוסיותיהם. עם זאת, יש לא מעט פרטים שאורכם מגיע ל-5 מטר וקצת, ובכך תנין היאור שני רק לתנין הים. בעבר היו דיווחים על תניני יאור ענקיים באורכים של 7–10 מטרים (23–33 רגל), אך אלו מעולם לא גובו במדידות מדויקות ושרידים שניתן לבדוק, ולכן אמינותם של דיווחים אלו נחשבת לנמוכה. בתחילת המאה ה-20 היו מספר דיווחים על ציד מספר תניני יאור שאורכם עולה על 6 מטרים (20 רגל), וחלקם התקבלו כאמינים על ידי ספר השיאים של גינס לבעלי חיים (Wood 1983) שניסה לעשות סדר בנתונים על תניני ענק ולקבוע מהו שיא הגודל לתנין היאור. עם שיקום האוכלוסיות, ייתכן שיגדל מספר תניני היאור הענקיים, אך מאחר שתניני יאור גדולים מאוד נוטים להיות אוכלי אדם (כמו גוסטב) הסיכויים שלהם לשרוד בטבע מבלי שפקחים יצודו אותם למוות או יעבירו אותם לחוות תנינאים מגודרות הוא נמוך מאוד, דבר שמגביל את פוטנציאל הגדילה של המין בטבע. כיום רוב החוקרים העוסקים בתנינאים מסכימים כי תנינאי יאור שאורכם עולה על 6 מטרים (20 רגל) נדירים ביותר אך ככל הנראה קיימים, אך לא קיימים תניני יאור שאורכם מגיע ל-7 מטרים (23 רגל). האורך של 6.5 מטרים (21 רגל) מקובל כגבול העליון לאורכו של תנין היאור בימינו. מבחינת משקל, תניני היאור גדולים שוקלים עד כ-900 קילוגרם (2,000 ליברות) כאשר הכבדים ביותר מגיעים ללמעלה מ-1 טונה (2,200 ליברות).
.jpg)
עם זאת, כמו עם כל בעל חיים גדול, בני האדם והתרבות האנושית מרותקים מגודלם הרב של תניני היאור וציידים ספורטיביים מתחרים ביניהם מי יצליח לצוד את הפרט הגדול ביותר, כאשר חלקם משמרים או מפחלצים את גופת החיה שניצודה כגביע ציד (מזכרת זו יכולה לשמש גם כהוכחה לגודלם). להלן רשימה של הפרטים הגדולים ביותר שניצודו ותועדו, ברמה משתנה של אמינות. פרטים רבים בה לקוחים מהספרים של גוגיסברג 1972[10] ו"ספר השיאים של גינס לבעלי חיים" ווד 1983.[9]
- בחוות קרוקולוקו שבישראל ישנו תנין זכר גדול באורך של למעלה מ-5.0 מטרים (16.4 רגל).
- דווח שתנין שניצוד בידי ט' מארי באגם טנגניקה שבטנזניה היה באורך 5.5 מטרים (18 רגל), עם רוחב גולגולת מרבי של 71 סנטימטרים (28 אינץ').[10]
- הצייד J.G. Kulmann לכד בוונדה שבדרום אפריקה תנין חי באורך 5.5 מטרים (18 רגל), וטען שמשקלו היה 905.7 קילוגרם (1,997 ליברות), ואם זה נכון – מדובר בתנין שמן במיוחד.
- ב-1950 בנהר סמליקי שבקניה פקח שמורת טבע צד תנין באורך 5.54 מטרים (18.2 רגל), דיווח שספר השיאים של גינס קיבל כאמין.
- ביוני 1954, גם כן בנהר סמליקי שבקניה, צייד בשם היפל צד והרג תנינה באורך 5.59 מטרים (18.3 רגל). מדובר במקרה נדיר מאוד מאחר שהתנינה שניצודה הייתה נקבה, וכמעט תמיד הנקבות קטנות מהזכרים. זוהי כנראה הנקבה הגדולה ביותר של כל מין תנינאי כלשהו שתועדה אי פעם.[10]
- גולגולת תנין היאור הגדולה ביותר שידועה מאוספי מוזיאונים היא של תנין מאתיופיה באורך 68.6 סנטימטרים (27.0 אינץ') ולסת תחתונה באורך 87 סנטימטרים (34 אינץ'). הפרט שלו הייתה שייכת הגולגולת היה באורך של 5.6 מטרים (18 רגל) ובא מאגם צ'אמו.
- תנין שניצוד בידי ס' ייאנאקיס ליד צ'יפוקה במלאווי נמדד והיה באורך 5.74 מטרים (18.8 רגל). דיווח זה התקבל על ידי ספר השיאים של גינס כאמין.[9]
- הצייד הנס בסר דיווח שצד בנהר קאפו שבזמביה תנין באורך 5.8 מטרים (19 רגל) ומשקל של 680–725 קילוגרם (1,499–1,598 ליברות). שקילתו התבצעה איבר-איבר (איבריו נחתכו ונשקלו כל אחד לחוד). פרט זה היה רזה יחסית לתנין בגודל שכזה.[10]
- בביצת אוקוונגו שבבוטסואנה, בנובמבר 1968, הצייד בובי וילמוט הרג תנין גדול מאוד שנודע כאוכל אדם. אורכו היה 5.87 מטרים (19.3 רגל) ומשקלו היה 816 קילוגרם (1,799 ליברות) כאשר הראש שלו לבדו שקל 166 קילוגרם (366 ליברות). תכולת הקיבה של תנין זה כללה שתי עיזים, חצי חמור ופלג גוף עליון של אשה.[9][10]
- בספטמבר 1951 דיווח פקח טבע באוגנדה שצד בנהר סמליקי פרט באורך 5.94 מטרים (19.5 רגל).[9][10]
- ריימונד דרורי דיווח על תנין יוצא דופן במדגסקר שאורכו היה 6 מטרים (20 רגל), אך ללא פרטים נוספים.[10]
- התנין הענק גוסטב הוא תנין ענק ואוכל אדם שחי בבורונדי. אורכו הוערך ב-6.1 מטרים (20 רגל) ומשקלו בלמעלה מ-1,000 קילוגרם (2,200 ליברות). עם זאת, הוא מעולם לא נתפס ולכן ממדיו טרם נמדדו בקפדנות מדעית.
- אריך נובוטני צד ב-1948 במפרץ אמין פשה שבאגם ויקטוריה שבטנזניה תנין באורך 6.40 מטרים (21.0 רגל) ומשקל של 900 קילוגרם (2,000 ליברות). ספר השיאים של גינס קיבל את הדיווח כאמין.[9][10]
- דאגלס ג'ונס דיווח שצד תנין גדול במיוחד בנהר הג'ובה שבסומליה, שאורכו בקו ישר היה 6.40 מטרים (21.0 רגל). ספר השיאים של גינס קיבל את הדיווח כאמין.[9][10]
- לפי ספר השיאים של גינס, תנין היאור הגדול ביותר שניצוד ונמדד באופן אמין היה פרט ממחוז מוונזה שבטנזניה שניצוד ב-1905 בידי הדוכס ממקלנבורג. תנין זה היה באורך 6.45 מטרים (21.2 רגל) ומשקלו היה 1,090 קילוגרם (2,400 ליברות), והוא השיאן הנוכחי. בנוסף, זהו התנינאי הגדול ביותר שניצוד ונמדד באופן אמין. תנין הים לולונג, שנחשב לתנינאי הגדול ביותר שנמדד באופן מדעי וקפדני, היה קטן יותר: אורכו 6.17 מטרים (20.2 רגל) ומשקלו 1,075 קילוגרם (2,370 ליברות).[9]
- מרי קינגסלי דיווחה שהיא צדה תנין באורך 6.7 מטרים (22 רגל) במערב אפריקה. גוגיסברג העריך את הדיווח שלה כלא אמין וגם ספר השיאים של גינס לא מכיר בדיווח זה.[9][10]
- ב-1903 הנס בסר דיווח שצד בזמביה פרט באורך 7.6 מטרים (25 רגל) וש"היה חסר לו חלק מהזנב". הוא צירף נתונים מספריים על ממדי התנין, אך למרות זאת דיווח זה לא התקבל על ידי ספר השיאים של גינס מאחר שלא נותרו שרידים שיאששו אותו.[10]
- ישנו דיווח מתחילת המאה ה-20 שקפטן רידיק צד באגם קיוגה שבאוגנדה פרט באורך 7.93 מטרים (26.0 רגל). מאחר שלא נותרו שרידים וחסרים פרטים וזמן רב עבר, קשה לאשש את אמינות הדיווח. ספר השיאים של גינס לא קיבל אותו.[10]
אנטומיה ופיזיולוגיה
גולגולת ופה
גולגולתו של תנין היאור ארוכה וחזקה וחמושה בזוג לסתות חזקות שבהן עשרות שיניים חדות. ראשו של התנין, ובפרט פיו, הוא כלי נשקו העיקרי ואחד הגורמים ההופכים אותו לטורף אימתני וקטלני ביותר.
ראשית כל, מבנה הגולגולת חזק וקשיח ונועד לעמוד בכוחות האדירים שמפעיל התנין כאשר הוא נושך וכאשר הוא מבתר את טרפו (בפרט ב"גלגול המוות" בו מסתובב התנין בפראות, ראו #תזונה וציד). חוזק זה מאפשר לראש התנין לשמש גם כפטיש שנותן מכות הולמות חזקות שמהממות את הטרף. עצמות הגולגולת חזקות ובחלק האחורי של הגולגולת יש עוגנים לשרירים חזקים במיוחד המאפשרים לתנין לסגור את פיו בכוח רב (עוצמת הנשיכה של התנין היא מבין הגדולות בטבע, ראו בהמשך) אך גם בעדינות רבה בעת הצורך. עם זאת, השרירים שתפקידם לפתוח את הפה חלשים יחסית.
שנית, עוצמת הנשיכה של התנינאים היא החזקה ביותר בעולם החי כיום, וגדלה ככל שהתנין עצמו גדול יותר.[11][12][13] ד"ר בריידי באר מדד עוצמת נשיכה של 5,000 ליברות-כוח (22 קילוניוטון) בתנין היאור שנח במאורתו, וזו עוצמת הנשיכה הגבוהה ביותר (של בעל חיים כלשהו) שנמדדה בפועל.[14][15] כוח של 22 קילוניוטון הוא הכוח שמפעיל משקל של קצת יותר מ-2.2 טון מטרי. עוצמת נשיכתו של תנין היאור עולה על זו של עמלץ לבן, אריות וצבועים.[11] לשם השוואה, עוצמת הנשיכה שנמדדה עבור פרט ממין תנין הים (Crocodylus porosus) באורך 5.2 מטר היא כ-16,460 ניוטון (1.678 טון-כוח) ואקסטרפולציה לתנין ים שאורכו 6.7 מטר נותנת הערכה של כ-34,000 ניוטון (3.5 טון-כוח),[11] ואילו עוצמת הנשיכה של הכריש עמלץ לבן (Carcharodon carcharias) היא 17,790 ניוטון (1.814 טון-כוח).[11] נשיכתו החזקה של תנין היאור מאפשרת לשיניו להינעץ בחוזקה בטרף וכאשר התנין תופס טרף במלתעותיו הוא גורם לו נזק גדול, ולטרף קשה מאוד להשתחרר.
שיניו של תנין היאור חרוטיות, עבות וחזקות.[12] הן גדלות ומתחלפות לכל אורך חייו של התנין.[16] ניביו החדים מותאמים היטב ללכידת הטרף, לאחיזתו ולגרירתו. השיניים הטוחנות קצרות וקהות, והן משמשות למחיצת הטרף. לתנין היאור 64–68 שיניים, מהן 14–15 בכל צד של הלסת התחתונה, 13–14 בכל צד של הלסת העליונה (maxilla) ו-5 בכל צד של קדם לסת עליונה (premaxilla).[1] מבנה השיניים מאפשר אחיזה איתנה בטרף, שסיכוייו להימלט קטנים מאוד מרגע שנתפס. עם זאת, שיני התנין אינן משמשות לחיתוך ולעיסה,[12] ועל כן אוכל התנין את הטרף שלו בנתחים גדולים אותם הוא מבתר מהגופה. בתוך פיו יש לו איבר לשוני הנקרא שסתום גרוני (palatal), האוטם את פתח הגרון ובכך מונע בליעת מים, חנק וטביעה כאשר התנין פותח את פיו מתחת למים.
חושים
בדומה לבעלי ארבע רגליים ימיים או אמפיביים, האוזניים, העיניים והנחיריים נמצאים כולם באותו משטח וממוקמים גבוה בחלק העליון של ראשו, על מנת לאפשר לתנין להיות שקוע במים כאשר רק עיניו ואפו מציצים החוצה.
חוש הראייה של התנין מפותח והוא רואה היטב בשעות היום. האישונים שלהם אנכיים,[17] בדומה לאלו של החתוליים, ולכן ראיית הלילה שלהם טובה יותר. בנוסף, מאחורי הרשתית נמצאת שכבה מחזירת אור (Tapetum Lucidum) שמשפרת באופן ניכר את ראייתם באור מועט. בנוסף לשני העפעפיים הרגילים, יש להם עפעף שלישי, קרום שקוף שנקרא "קרום מצמוץ" (Nictitating membrane) שמגן על עיניהם מתחת למים.[4] עם זאת, העפעף השלישי מפריע להם למקד את ראייתם מתחת למים, ולכן בזמן החיפוש אחר טרף במים הם מסתמכים על חושים אחרים, כגון ריח ושערות חישה הרגישות לתנודות במים. מתחת לקרום המצמוץ ישנה בלוטת דמע שתפקידה לסכך את תנועתו ולנקותו. ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בדרך כלל בני אדם בתנינים) דמעות אלה הולידו את הביטוי "דמעות תנין".
תוף האוזן נמצא מאחורי העיניים, והוא מכוסה בחתיכת עור הניתנת להזזה.[17] בזמן צלילה היא משמשת למניעת חדירת מים לראשם. בחלל האוזן התיכונה קיימת רשת מורכבת של מעברים גרמיים, ושם גם נמצאת חצוצרת השמע. חוש הריח של התנינאים מפותח מאוד, אף שאין להם איבר יעקובסון (איבר המשמש להרחה). קצות עצבי ההרחה שלהם נמצאים בחללי האף המחוברים לנחיריים הנמצאים בקדמת הלסת העליונה.
הלסת העליונה והלסת התחתונה מכוסות בנקודות שחורות וקטנות על העור.[18] מאחורי נקודות אלו קיימות פקעות רבות של סיבי-עצבים, המגיבות לכל שינוי קל בפני המים. בעזרת אלו מסוגל תנין היאור לזהות תנודות ושינויים קלים בלחץ המים. יכולת זו מסייעת לו בזיהוי טרף, סכנות האורבות לו ופולשים שחדרו לתחומו, וזאת גם בזמן חשיכה מוחלטת. איברי חישה אלו נקראים בשם Dermal Pressure Receptors (DPR) או Integumentary Sense Organs (ISO).
כמו כל הזוחלים, מוחו של התנין קטן יחסית לגודל גופו. עם זאת, מוחו מפותח יותר ממוחם של מרבית הזוחלים האחרים והוא מפגין אינטליגנציה גבוהה יחסית, הכוללת יכולת למידה, טקטיקות ציד הדורשות דיוק וזיהוי דפוסים, התנהגות חברתית מורכבת וטיפול הורי בצאצאים.
עור וקשקשים
.jpg)
עורו של תנין היאור מכוסה בקשקשים שאינם מכסים זה את זה. הקשקשים מורכבים מהחלבון קרטין, אותו חלבון שמרכיב פרסות, קרניים, שיער, טופרים וציפורניים של אורגניזמים רבים. העור שעל ראשם מחובר לעצמות הגולגולת. מתחת לקשקשים הגביים נמצאות לוחיות עצם (אוסטאודרמים). בדומה לטבעות בגזעי עצים, ללוחיות אלו ישנן טבעות צמיחה שנתיות, שבעזרתן ניתן באופן תאורטי לחשב את גילו של התנין. את הלוחיות הללו ניתן למצוא בעיקר בצוואר, בגב ובזנב. הלוחיות מסודרות במבנה של שורות, ויחד הן משמשות כמעין שריון מגן. מתחת ללוחיות קיימת שכבה חזקה וגמישה שמספקת הגנה נוספת. לקשקשי התנין יש גם תפקיד בתרמורגולציה – ויסות טמפרטורת הגוף של התנין, וזאת בשל חשיפתם הגדולה לסביבה החיצונית (למשל, הם מתחממים בשמש) וכלי הדם הרבים העוברים בהם. תפקיד נוסף של לוחיות העצם הגביות הוא לספק תמיכה ונקודת אחיזה לשרירים, דבר שמאפשר לתנין לבצע "הליכה גבוהה" מחוץ למים.
עורו של התנין (ובעיקר עור הגחון שאינו מכוסה באוסטאודרמים) נחשב לאיכותי ויוקרתי ומשמש כחומר גלם בתעשיית העורות לייצור אביזרי לבוש כגון תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים. עובדה זו הביאה לציד רב של התנין. לעוד מידע בנושא ראו #ציד ושימור.
מטאבוליזם
ערך מורחב – תנינאים: פיזיולוגיה ומטבוליזם
לתנין היאור יש לב בעל 2 חדרים ו-2 עליות (4 מדורים) בדומה ללב של העופות. כתוצאה מכך משערים פלאונטולוגים שגם הדינוזאורים, שותפיהם שנכחדו לענף ארכוזאוריה, היו גם הם בעלי לב עם 4 מדורים. בניגוד ללב של עופות ויונקים, בלב התנין יש שסתום בשם שסתום פניצה (אנ') המאפשר לערבב דם דליל בחמצן עם דם מחומצן. יכולת זו נועדה ככל הנראה לאפשר לתנין לצלול לפרקי זמן ממושכים ולעכל מזון בעזרת חומציות גבוהה.
למרות מבנה הלב המפותח של התנינאים, התנינים ובהם תנין היאור, הם הטרותרמיים, "בעלי דם קר", שתלויים בחום מהסביבה כדי לווסת את טמפרטורת גופו. כדי להתחמם רובצים התנינים תחת השמש, וטבילה במים מצננת אותם. לעיתים קרובות ניתן לראות תנין היאור משתזף בשמש ופוער את פיו לרווחה, הוא עושה זאת כדי לפזר עודפי חום ולקרר את ראשו (ובפרט את המוח ואיברי החושים) בזמן שיתר הגוף מתחמם. בחורף גופם קר יותר בכמה מעלות צלזיוס מאשר בקיץ, אך למרות זאת, דווקא בעונה הקרה הם פעילים יותר, אף כי שהייה במים קרים מאטה את קצב חילוף החומרים.
מכיוון שקצב חילוף החומרים שלו איטי, תנין היאור יכול לשרוד תקופות ממושכות (סדר גודל של מספר חודשים) ללא מזון. עם זאת, תנין היאור מסוגל לאכול בפרק זמן קצר אוכל שכמותו היא כמחצית ממשקל גופו של התנין. יכולות אלה עוזרות מאוד להישרדות כאשר הספקת המזון אינה סדירה וכן עוזרות לשרוד בתקופות של מחסור ובצורת. בתקופת בצורת קיצונית יכול התנין להיכנס למעין תרדמת למשך מספר חודשים: הוא חופר לעצמו מאורה בערוץ נחל או באזור הגדה ובה מאט באופן ניכר את קצב חילוף החומרים שלו, דבר שמאפשר לו לשרוד פרק זמן ממושך בהרבה ללא מזון.[6]
מערכת הנשימה של תנין היאור יעילה למדי ומחמצנת את הדם ביעילות. בנחיריו נמצאים קפלי עור שאוטמים אותם בעת שהתנין צולל. תנין היאור יכול לצלול ולהישאר תחת המים עד כשעתיים (אם הוא לא פעיל) ועד כחצי שעה (אם הוא כן פעיל), אך בדרך כלל הוא לא צולל מעבר ל-5 דקות. דמו של התנין רווי ביותר בחומצות חלב (lactic acid). ריכוז חומצות אלה בדמו מאפשר לו לארוב מתחת למים ללא תזוזה במשך זמן ארוך ומסייע לו בעיכול המזון. עם זאת, ריכוז גבוה מידי של חומצות חלב הוא קטלני: הריכוז שבדמו של התנין היה הורג את רוב החולייתנים האחרים, ויכול להיות מסוכן גם לתנין עצמו כאשר הוא עובר רף מסוים. מאחר שפעילות נמרצת יוצרת חומצות חלב בשריריו ומאחר שמנגנון פינוי החומצות משריריו איננו יעיל – פעילות נמרצת לפרק זמן ארוך מידי עלולה לגרום לריכוז יתר ולמותו של התנין. לכן אחרי פעילות נמרצת ארוכה (יותר מרבע שעה) זקוק התנין למנוחה ממושכת. בטבע נדיר מאוד שתנינים מתים בגלל סיבה זו, אך כאשר בני אדם לוכדים תנין בצורה לא נכונה הוא יכול להיכנע לעקה ולפלוט כמות יתר של חומצות חלב בניסיון נואש להשתחרר, דבר שגורם למותו.
מערכת החיסון של תנין היאור חזקה ביותר ויכולה לעמוד בזיהומים קשים (כגון מים מזוהמים בחיידקים, זיהומים שנגרמים בפצעים ואכילת פגרים מרקיבים) שבעלי חיים אחרים מתים מהם. נראה שלדמם של התנינאים סגולות רפואיות כלשהן נגד חיידקים ונגיפים.[19]
התנהגות ואורח חיים
תנועה
תנין היאור מסוגל לנוע הן ביבשה והן במים. בעוד שהתנין מבלה חלק ניכר בזמנו במים, בייחוד לצורכי ציד מזון, הוא שוהה גם ביבשה, אך את מרבית זמנו ביבשה מבלה תנין היאור ברביצה ובהתחממות בשמש (כדי לווסת את טמפרטורת גופו) וללא תזוזה כלשהי. נקבת התנין עולה ליבשה גם כדי להטיל ביצים ולקנן. לעיתים רחוקות צד התנין גם ביבשה. כמו כן עשוי התנין לחצות מרחקים גדולים ביבשה כאשר הוא נודד בין מקווי מים.
תנין היאור הוא שחיין מעולה, והשחייה מתבצעת בעיקר בעזרת הזנב שמשמש לא רק כהגה מכוון אלא גם כ"מנוע" הדוחף את התנין. התנין מתקדם במים על ידי הנעה גלית של הזנב באופן דומה לתנועתם של נחשים. בזמן שחייה מהירה, צמודים גפיו של התנין לצידי גופו. שינוי כיוון התנועה במים נובע מהזזת פלג הגוף העליון והראש, או מהזזת הזנב באופן אסימטרי. מהירות שחייתו יכולה להגיע ל-30–35 קמ"ש (8.3–9.7 מטר לשנייה) למרחקים קצרים.[6] תנין היאור מסוגל לזנק אל מחוץ למים למרחק וגובה של מספר מטרים, במהירות ועוצמה, הודות לזנבו החזק. ביבשה, לעומת זאת, נע תנין היאור באופן מגושם יחסית אך אין זה אומר שמחוץ למים הוא לא מסוכן.
בשהייה על היבשה, אופן התנועה העיקרי של תנין היאור הוא זחילה על הגחון,[20] כאשר רגליו נמצאות בצידי הגוף ולא מתחת לבטן. צורת הליכה נפוצה פחות של תנין היאור היא "High walk" (מילולית: "הליכה גבוהה"), שהיא הליכה שבמהלכה בטנו רחוקה מהקרקע ורגליו אנכיות לגופו.[21] מהירותה של ההליכה הגבוהה היא 0.3–4.5 קמ"ש (0.083–1.250 מטר לשנייה). צורת תנועה זו יוצאת דופן בקרב הזוחלים, שגפיהם מזדקרות בכיוון צידי הגוף ולא כלפי מטה. בשל כך, הזחילה הרגילה של מרבית הזוחלים היא נמוכה מאוד, בניגוד להליכה הגבוהה של התנינים, שבה הגפיים המזדקרות מטה מביאות להגבהת הגוף. בהיותו על היבשה תנין היאור אף מסוגל לדהור (Gallop),[22] תנועה שבמהלכה נמצא התנין לזמן קצר כולו באוויר, בדומה לדהירת הארנב. במרחקים קצרים הוא מסוגל להגיע למהירות של 13–17 קילומטרים בשעה (בממוצע 14 קמ"ש),[6] שהיא גבוהה משמעותית ממהירותו במצב של הליכה גבוהה. עם זאת, דהירה דורשת מאמץ ניכר מתנין היאור ואחרי פרק זמן קצר הוא נאלץ לעצור ולנוח למשך זמן ממושך.
תזונה וציד
תניני היאור הם טורפים סתגלנים ואופורטוניסטים שיטרפו כל בעל חיים שביכולתם להרוג, החל מחסרי חוליות ודגים, עבור בזוחלים ויונקים קטנים-בינוניים וכלה ביונקים גדולים ואף בני אדם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא מתחת למים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים הופכים אותם לציידים סתגלניים ואפקטיביים של טרף גדול. עם זאת התנינים הם גם אוכלי נבלות[1] וממלאים תפקיד אקולוגי חשוב בכך שהם אוכלים גוויות שנמצאות בתוך המים.
תזונת התנין משתנה עם גדילתו ונהיית יותר מגוונת. תנינים צעירים ניזונים מחרקים ומחסרי חוליות מימיים קטנים ותוך זמן קצר לומדים לאכול גם דגים, דו-חיים, זוחלים ועופות. תזונתו של תנין היאור הבוגר כוללת כמעט כל יונק שבא ללגום ממקווה המים בו הוא שורץ. הם ידועים כאוכלי זברות, תאואים אפריקנים, צבאים ואנטילופות כדוגמת גנו כחול, קובוס המים, אימפלה, ואף חתולים גדולים[6] ותנינים אחרים (קניבליזם). לעיתים רחוקות הם גם תוקפים היפופוטמים צעירים וטורפים אותם.[1][23][24] תועדו אף כמה מקרים נדירים של טריפת קרנפים ופילים צעירים.[25] הם טורפים גם עופות וזוחלים. אולם אף כבוגר, כ-70% מתזונתו של תנין היאור מורכבת מדגים, על אף שתנינים גדולים מסוגלים לאכול כמעט כל חולייתן שבא לשתות משפת המים, למעט היפופוטמים ופילים בוגרים.
תניני היאור של נהר המארה שעובר בשמורות מסאי מארה וסרנגטי, ממתינים מדי עונה לנדידה הגדולה של עדרי הגנו הכחול (שם מדעי: Connochaetes taurinus, שם עממי: Wildebeest) והזברות, ומתקבצים בהמוניהם בנתיבי החצייה כאשר התנינים הגדולים והחזקים ביותר זוכים במקומות הטובים יותר. הנדידה הגדולה מביאה שפע מזון לתנינים והם מנצלים את ההזדמנות מאחר שבשאר חלקי העונה כמות המזון דלה יותר.[26][27] תנין היאור טורף בשמחה גם חיות משק מבויתות כגון בקר, כבשים, עיזים ותרנגולות כאשר הן בנמצא.
לתנין היאור שיטות ציד מגוונות אך בדרך כלל הוא מעדיף לתקוף את טרפו מהמארב. גופו מותאם באופן טוב מאוד למארב תת-מימי, בייחוד במים לא צלולים: עיניו, אוזניו ונחיריו ממוקמים הכי גבוה בראשו, דבר המאפשר לו לצוף כשכל גופו שקוע מתחת למים למעט איברים אלה. הוא שוחה במים, כשרוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים המצויים לאורך גופו הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו כאשר הוא שקוע לחלוטין בתוך המים – ואז מזנק בפתאומיות ובמהירות (באמצעות זנבו השרירי) על הטרף וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. בגלל עוצמת הנשיכה החזקה שלו (מבין החזקות ביותר כיום בעולם החי, ראו בפרק #גולגולת ופה) והשיניים האימתניות לפיתת תנין היאור חזקה וכואבת וקשה מאוד להשתחרר ממנה. בעל החיים שנתפס במלתעות התנין יכול למות ממספר סיבות: עוצמת הנשיכה, טראומה גופנית, איבוד דם רציני מקטיעת איברים או תלישת בשר, זיהומים (חיידקים בפיו של התנין יכולים לגרום להמוליזה[28]) חנק וטביעה.
_trying_to_swallow_a_big_Tilapia_(Oreochromis_sp.)..._(16647120860).jpg)
אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות": התנין אוחז בגווייה במלתעותיו ואז מסתובב, מתפתל ומתגלגל סביב עצמו בפראות, במהירות ובעוצמה, וכך קורע נתחים מן הגופה.[6][29] גולגולתו של התנין בנויה לעמוד בכוחות ובמומנטים האדירים הדרושים לתמרון זה. לעיתים קרובות עובדים התנינים בצוות: תנין אחד אוחז בגווייה כעוגן ואילו השני מבתר אותה באמצעות גלגול המוות.[1] תנין היאור בולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור, ואינו לועס את מזונו. עיבוד המזון מתבצע במערכת העיכול החזקה והיעילה שלו, שבזכות חומצות הקיבה החזקות שבה מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.[6][4] כמו כן, נמצאו גסטרוליתים בקיבתם של התנינים, שכנראה מסייעים אף הם לטחינת ועיכול המזון. לעיתים הם משאירים חלק מהגופה המבותרת לא אכולה ומטמינים אותה במסתור מתחת למים[26] כדי שתהליכי הריקבון יפרקו וירככו את הגופה למאכל, וגם כאוכל זמין לפרק זמן מאוחר יותר.
תניני היאור הם גם אוכלי נבלות וינצלו הזדמנות לאכול פגרים של בעלי חיים שמתו בקרבת מקווה המים בו הם חיים. עם זאת, קבוצות של תניני יאור עשויות להתרחק מאות מטרים מנתיב מים כדי לאכול גווייה. נבלות של בעלי חיים גדולים כגון פיל אפריקני או היפופוטם מסוגלות להזין מספר לא קטן של תנינים בוגרים ולכן מתגודדים סביבן טורפים רבים, בהם תנינים, אריות וצבועים.[30]
דגים מהווים חלק מרכזי בתזונת התנין: תניני יאור בוגרים משתמשים בגופם ובזנבם כדי לאסוף קבוצות דגים לכיוון הגדה, ולאכול אותם באמצעות זינוק מהיר הצידה עם ראשם. כמו כן הם משתפים פעולה כדי לחסום דגים נודדים על ידי יצירת חצי-מעגל לרוחב הנהר. התנין הדומיננטי ביותר יאכל ראשון.[1]
על אף שאת עיקר הציד התנין מבצע במים הוא גם צד לעיתים מזון ביבשה, לרוב בחסות הלילה, אז הוא מתגנב בשקט בחושך, תוקף את הקורבן וגורר אותו למים.[4] כמו כן הם יעלו ליבשה כדי לחטוף טרף של טורפים שונים שטרפו טרף בקרבה כלשהי למים.
לעיתים נדירות יותר התנינים מציגים גם שיטות ציד קבוצתיות. דוגמה לשיטה אחת שלהם נמצאת באגם סנט לוסיה בדרום אפריקה, שם להקות דגים נודדות באופן עונתי – מן האגם לאוקיינוס ההודי ובחזרה. בחודשי האביב התנינים מתאספים באזור צר שרוחבו פחות מ-500 מטרים באופן שלא מאפשר לדגים לעבור. כל אחד מהתנינים שומר על מקומו במבנה ולא מש ממנו. התנהגות חברתית בהקשר תזונתי מתרחשת גם כאשר נדרש טיפול בטרף גדול: לאחר שפגר של אנטילופה נגרר למים, למשל, תנינאי אחד ינשך בחוזקה את גוף האנטילופה, והתנינאי השני יתפוס בפיו את אחד מחלקיה ויסתובב במהירות על מנת לבתר את חלק הגוף הזה. לאחר מכן שני התנינאים יחליפו תפקידים. תמרון זה לביתור הטרף ידוע בכינוי "גלגול המוות".
רבייה
a.jpg)
הרבייה מתרחשת באזורים שונים בתקופות שונות: בצפון היא מתרחשת בעונה היבשה ואילו בדרום בתחילת העונה הגשומה, בדרך כלל בנובמבר עד סוף דצמבר.[1] הנקבה בונה את קינה על היבשה, קרוב למים. היא חופרת בור בעומק 50 ס"מ בסמוך לגדת מקווה המים, מטילה בו את הביצים ומכסה אותן בחול. בכל הטלה מטילה הנקבה בין 40 ל-60 ביצים, ואלו בוקעות כעבור 80–90 ימים.[1] כמו במיני תנינאים רבים גם אצל תנין היאור זוויג האבקוע נקבע על פי טמפרטורת הקן: הם יהיו זכרים בטמפרטורות 31.7°C–34.5°C (מעלות צלזיוס) ונקבות בשאר הטמפרטורות. במהלך הקינון הנקבה נשארת קרוב לקן ושומרת עליו מפני טורפים. למרות זאת, ביצים רבות נשדדות ונטרפות בידי לטאות כוח (העיקרית שבהן היא כוח הנילוס), צבועים ואף בני אדם. הדבר קורה בעיקר כאשר האם נאלצת לנטוש את משמרתה ולרדת להתקרר במקווה המים.[1]
כאשר הביצים בוקעות, האבקועים משמיעים קולות המושכים את האם. היא מגיעה לקן, חופרת אותו ועוזרת לאבקועים לבקוע מן הביצה. לאבקועים יש שן ביצה העוזרת להם בבקיעה. האם נושאת את האבקועים בעדינות בפיה אל מקווה המים הקרוב, שם הם בטוחים יחסית. הן האם והן האב מפגינים דאגה לצאצאים ומטפלים בהם בשנתיים הראשונות. למרות זאת, בגיל זה הם עדיין פגיעים מאוד, ורק כ-2% מהאבקועים מגיעים לבגרות.[6]
התנינים הצעירים גדלים לאט, אך לכל אורך חייהם. הם מתחילים באורך של כ-28 סנטימטרים (11 אינץ'), בגיל 3 הם עוברים את ה-100 ס"מ (1 מטר) ובגיל 6 מגיעים לאורך 2 מטרים.[6] הנקבות מגיעות לבגרות כאשר הן מגיעות לאורך 2.6 מטרים, והזכרים מגיעים לבגרות כאשר הם באורך 3.1 מטרים,[1] בסביבות גיל 12 שנים[6].
משך החיים של תניני היאור יכול להגיע עד 70–100 שנה, ויש המעריכים את אורך החיים המרבי שלהם ב-120 שנה. עם זאת, בדרך כלל הן בטבע והן בשבי תוחלת החיים שלהם נמוכה יותר: תניני יאור רבים מתים טרם הגיעם לבגרות וגם הבוגרים לעיתים מתים כבר בגילאים 45–60.[6] גילו של התנין הענק גוסטב מוערך בלמעלה מ-70 שנה. בגן החיות ביוהנסבורג ישנו תנין יאור בשם הנרי, שנולד ב-1900.[31][32][33]
מבנה חברתי ותקשורת
תניני היאור הם בעלי חיים חברתיים וניתן לראות אותם בקבוצות שוחים במים או רובצים ביבשה. גודל הקבוצות (שנקראות floats), שיכול לנוע בין בודדים לעשרות, תלוי בגודל מקווה המים ובזמינות המזון בסביבה (סביבה שבה המזון מצוי בשפע יכולה לכלכל יותר תנינים).[6] בקבוצות ישנו מדרג היררכי, בעיקר בקרב הזכרים ופחות בקרב הנקבות. הזכרים הגדולים והחזקים יותר הם השולטים ונהנים מעדיפות בכל הנוגע לנקבות, לטריטוריה ולמזון. התנינים בקבוצה משתפים פעולה לעיתים בציד, בייחוד של טרף גדול (כגון תאו) או רב (למשל בחצייה העונתית של עדרי הגנו את נהר המארה בשמורות סרנגטי ומסאי מארה שבטנזניה וקניה). אחרי שהטרף ניצוד מבתרים אותו התנינים ביחד באמצעות "גלגול המוות", כאשר לעיתים קרובות הם משתפים פעולה: תנין אחד אוחז את הגווייה כעוגן ואילו השני מסתובב ומתגלגל בפראות ותולש נתחים מהגווייה. התנינים הגדולים והחזקים יותר יאכלו ראשונים. בתקופת בצורת, כאשר המזון לא מצוי בשפע ומקווי המים מתייבשים הקבוצות מתפרקות והתנינים מפתחים אופי יותר טריטוריאלי ומתחרים על מקווי המים שנותרו וכן על המזון המועט שמגיע מדי פעם. במאבקים אלה בדרך כלל התנין הגדול יותר מנצח והתנין החלש יותר נאלץ לחפש את מזלו במקום אחר.[6]
התנינאים מתקשרים ביניהם באמצעות קולות, תנועות, ריחות, מחוות גופניות ומגע, או בשילוב שלהם. מגע גופני בין פרטים מקובל ולעיתים ניתן לראות תנינים רובצים אחד על השני (בייחוד בתא שטח יבשתי קטן וצפוף). רפרטואר הקולות המימי של התנינים מותאם היטב לאופי החיים האמפיבי שלהם. הדרכים הבולטות ביותר להשמעת קולות במים הן חבטת הראש במים (Headslap) ונקישת הלסתות (Jawclap), שמבוצעות בסמוך לפני המים. חבטת הראש כוללת את הרמת הראש מעל לפני המים, פתיחה וסגירה חזקה של הפה, ואז חבטה חזקה של הראש במים. מיצג זה מייצר רעש רב, והוא נועד, כנראה, כדי להכריז על נוכחותו ועל מיקומו של המבצע. אמצעי נוסף להעברת מסרים במים הוא השמעת קולות אינפרא-סוניים (קולות נמוכים מאוד). הדרך להפקת קולות אלו היא הרעדת שרירי הגו במהירות. הקולות המופקים הם בתדירות שבין 1 ל-10 הרץ. זכרי תנינים משתמשים בקולות אלו בזמן החיזור.
תמותה וטורפים
תניני היאור פגיעים במידה הרבה ביותר כשהם עוּבָּרִים (בביצה) ובחודשים הראשונים לחייהם. ככל שהם גדלים הם חשופים פחות ופחות לטורפים – שיעור הטריפה של האבקועים הקטנים גבוה למדי, אולם כשהם בוגרים וכשגודלם מלא, רק טורפים מועטים (בעיקר בני אדם ותנינאים אחרים) מסוגלים לאכול אותם. בראשית חייהם, ביצי התנינים נתונות תחילה לחסדי מזג האוויר: גשמים חזקים יכולים להביא לירידת הטמפרטורה מתחת לרמה הדרושה להישרדות העובּרים או לטביעתם, בעוד שגם היעדר גשם ורמות לחות נמוכות עלולות להביא להתייבשות העובּרים ולגוויעתם. במרבית המקרים הקינים נבנים באתרים שעלולים להיפגע מתנאי מזג-אוויר קשים, כמו הצפות וסופות.
סכנה אחרת שאורבת לביצים ולתנינים הצעירים היא טריפה על ידי בעלי חיים אחרים. מגוון בעלי חיים נוהגים לטרוף את הביצים: כלביים וחתוליים, לטאות ובפרט לטאות כוח, קופים וחולדות. במקומות מסוימים, הביצים מהוות חלק ניכר מתזונתם של מינים מסוימים. כך למשל, כוח הנילוס (Varanus niloticus[34]) הנפוץ ביבשת אפריקה אחראי לגנבתן של יותר ממחצית מכל הביצים המוטלות ביבשת בעונות קינון אחדות. במספר מדינות באפריקה, בני אדם פוגעים גם הם בביצי התנינים – אם בשל סגולות רפואיות שמיוחסות להן, ואם לשם אכילתן. אחת ההגנות של התנינים משודדי ביצים היא יחסי סימביוזה עם כרוון המים המגונן על הביצים מפני טורפים כמו לטאות כוח. בנוסף האם מצויה באזור הקן ומוכנה לתקוף כל שודד.
לאחר שהתנינאים בוקעים מהביצים ויוצאים לאוויר העולם, הם מהווים מקור מזון גם לאותם בעלי חיים שניזונים מהביצים, וגם לבעלי חיים שחיים בסביבה מימית. כך למשל, תנינים צעירים נאכלים גם על ידי צפרדעים, נחשים, דגים (בעיקר דגים גדולים) ומיני עופות (קורמורנים, אנפות חסידות ועיטמים למשל). גורם תמותה נוסף של האבקועים הוא פגמים מולדים, כמו עיוורון, זנבות מסובבים או לא-מפותחים וגידולים ממאירים.
בהגיעם לאורך מטר, מספר הסיבות הטבעיות לתמותתם של התנינאים יורד באופן משמעותי. רק טורפים מעטים יכולים להורגם ולאוכלם. כך, אריות טורפים תניני יאור שמסתובבים בשעות החשיכה על האדמה ובתצפית אחת גם נמר הרג תנין מחוץ למים. גם היפופוטמים מתקיפים והורגים תניני יאור, בעיקר בהגנה על גוריהם (על אף שאינם טורפים אותם), ולכן בדרך כלל תנינים נמנעים מלהטריד אותם. נוסף על הריגתם ההיפופוטמים גם הורסים לתנינים ניסיונות ציד ואף משיבים אנטילופות ליבשה. מלבד אלו, נצפתה תופעה של קניבליזם ברמת המין (פרטים בוגרים שאוכלים פרטים קטנים יותר מאותו המין). עם זאת, אין הסכמה בקרב החוקרים על שכיחות התופעה[דרוש מקור]. מעל כל אלה, הטורפים העיקריים של התנינים הם בני האדם, שהורגים אותם בשל פחד, הגנה עצמית או מטרות מסחריות. הסיבות הטבעיות לתמותת התנינים שוליות וזניחות ביחס לשיעור התמותה הנגרם בשל ציד ובשל אובדן בתי גידול.
תפוצה ומקום חיות
_(11464510696).jpg)
תנין היאור חי במקווי מים שונים: אגמים, בורות מים גדולים, נהרות, שפכי נהרות ודלתאות, ביצות מים מתוקים ואף מקווי מים מליחים.[1] הפרטים המתבגרים מתרחקים מאתרי הרבייה ומתפזרים למקומות המחיה השונים, כאשר אורכם מגיע ל-1.2 מטר.[1] מעריכים כי אוכלוסיית המין מונה 250,000 עד 500,000 פרטים.[6]
תנין היאור נפוץ ברוב אזורי אפריקה למעט במדבריות כגון מדבר סהרה (אם כי יש אוכלוסייה קטנה של תנינים גמדיים סביב אחד מנאות המדבר[4]). בתחומי התפוצה שלו נכללות המדינות הבאות: בורונדי, אתיופיה, קניה, רואנדה, סומליה, טנזניה, אוגנדה, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, גינאה המשוונית, גבון, מצרים, סודאן, אנגולה, בוטסואנה, מדגסקר, מלאווי, מוזמביק, נמיביה, דרום אפריקה, סווזילנד, זימבבואה, זמביה, בנין, בורקינה פאסו, צ'אד, חוף השנהב, גמביה, גאנה, גינאה, גינאה ביסאו, ליבריה, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סיירה לאון, זאיר וטוגו.[1]
בפארק גורונגוסה במוזמביק גילו המדענים ריכוז ענק של למעלה מאלף תניני יאור גדולים, שמתרכזים בקטע מסוים של הנהר שם לצורכי רבייה ואכילה. המדענים גילו שבקטע זה של הנהר יש שפע של דגים בכמות שמספיקה להאכיל את כל התנינים שם. שפע זה של מזון תורם לכך שהתנינים שם כמעט שלא נלחמים אחד בשני, שכן יש מספיק מזון לכולם והם "מלאים מדי בשביל להילחם זה בזה".[35]
עד תחילת המאה ה-20 היו תניני יאור גם בארץ ישראל. הפרט האחרון בארץ ניצוד כנראה ב-1912 בנחל תנינים ונמצא באוסף האב שמיץ (כיום במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט שבאוניברסיטת תל אביב). התנינים היו חלק מהפאונה האפריקאית שחדרה לארץ דרך מערכת הנילוס.[36]
ב-2009 חמישה תנינים צעירים נמלטו מחווה לגידול תנינים באזור נחל הבשור שבצפון מערב הנגב, ונצפו בטבע על ידי מטיילים וחקלאים.[37] בסופו של דבר, אחרי מצוד שנמשך כשנתיים, הצליחה רשות הטבע והגנים ללכוד את כולם.[38] כיום ניתן לראות את תנין היאור בישראל רק בחוות התנינים בחמת גדר,[39] בחוות קרוקולוקו בערבה[40] ובגני החיות הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי.
בתחילת המאה ה-19, עוד היה נפוץ באיי קומורו.[1]
ב-2016 נלכדו מספר תניני יאור בדרום פלורידה. ככל הנראה מדובר בפליטי תרבות שהגיעו לשם בסחר לא חוקי בחיות בר וברחו משביים. קיים חשש שתנינים אלה יהפכו למין פולש עקב ריבויים וסתגלנותם הגדולה.[41]
מיון וטקסונומיה
תנין היאור הוא מין בסוג תנין במשפחה תניניים בסדרה תנינאים.
בעבר, במסגרת המיון הלינאי, היה מקובל לשייך את סדרת התנינאים למחלקה זוחלים, אך כיום יודעים שמחלקת הזוחלים אינה קבוצה מונופילטית ולכן איננה ענף (קבוצה הכוללת אב קדמון משותף וכל צאצאיו). כיום סדרת התנינאים משויכת לקבוצת דמויי-תנינאים שהיא בתורה חלק מהענף ארכוזאוריה שכולל גם את הפטרוזאורים והדינוזאורים (שתי קבוצות אלה נכחדו) ואת העופות (שהם למעשה צאצאים של הדינוזאורים). ארכוזאוריה היא ענף השייך לענף זאורופסידה המאגד את כל הזוחלים וצאצאיהם. זאורופסידה היא ענף של בעלי שפיר עוברי השייך למערכת מיתרניים.
להרחבה בנושא, ראו זוחלים#סיווג ומיון.
תת-מינים
בהתאם לתפוצתו הרחבה, משוער כי קיימים מספר תת-מינים. אולם הנחה זו טרם נבחנה בצורה סופית, וטרם נחקרו ההבדלים בין תת-המינים באזורי התפוצה השונים.
תת-המינים המשוערים הם:[1]
- C. n. africanus – תנין יאור מזרח אפריקאי
- C. n. chamses – תנין יאור מערב אפריקאי
- C. n. corviei – תנין יאור דרום אפריקאי
- C. n. madagascariensis – תנין יאור מדגסקרי
- C. n. niloticus – תנין יאור אתיופי
- C. n. pauciscutatus – תנין יאור קנייתי
- C. n. suchus – תנין יאור מרכז אפריקאי, נקרא גם תנין יאור מערב אפריקאי
לאחרונה הופרד תת-המין C. n. suchus למין טקסונומי חדש – Crocodylus suchus.[42] מין זה חי במערב אפריקה ולכן נקרא תנין מערב-אפריקני. תנין זה קטן יותר ופחות תוקפני מתנין היאור. בעבר חי גם במצרים העתיקה ושימש לצורכי פולחן.
תנין היאור והאדם
- ערך מורחב – תנינאים#התנינאים והאדם
לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. הוא אולי מין התנין הידוע ביותר בתרבות האנושות שמוצאה מאגן הים התיכון. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו כאלים. מערכת היחסים בין התנין לאדם מאופיינת באלימות הדדית: תניני היאור תוקפים וטורפים בני אדם, ומנגד בני האדם צדים את התנינים עבור בשרם ועורם. עם זאת, התנינים מרתקים את האדם ונחשבים לאטרקציה פופולרית בגני חיות ומסעות ספארי באפריקה.[4]
ציד ושימור
במאה ה-20 התנינים באפריקה נפגעו מאוד מציד ומספר פחת והידלדל באופן משמעותי. מאחר שעורו של התנין נחשב לאיכותי ויוקרתי ומשמש כחומר גלם בתעשיית העורות לייצור אביזרי לבוש כמו תיקים, ארנקים, נעליים ומגפיים גבר הביקוש לעור התנין. בנוסף לכך, בשר התנין נחשב למעדן. כתוצאה מכך תניני יאור רבים ניצודו בציד המוני בלתי-מבוקר, דבר שהביא לאיום על המין. כתוצאה מכך הבינו ארגונים לשמירה על הסביבה וגם הממשלות עצמן שיש לשמור על תנין היאור ולהגן עליו פן ייכחד כתוצאה מציד בלתי מבוקר. בעקבות תובנה זו, בין 1959 ל-1970 מספר מדינות אפריקניות הגנו במידה משתנה על תנין היאור, על התנין צר-החרטום ועל התנין הגמדי. ב-1967 נאסר על ציד מסחרי של תנינאים. ההתקדמות הבאה בשימור התנינאים הגיעה עם החתימה על אמנת וושינגטון לחיות מוגנות (CITES) ב-1973. חוקים להגנת הסביבה, תיירות אקולוגית (שלה חלק חשוב בדרבון מדינות אפריקה לנקוט בצעדים לשימור חיות בר, בשל הרווח הגדול מתיירות זו[4]), הקמת גרעיני רבייה והקמת חוות תנינאים בהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור וכיום הוא מוגדר כמין שלא נמצא בסכנה (LC). עם זאת, במספר ארצות אוכלוסיות של תנין היאור הידלדלו באופן חמור ונמצאות בסכנת הכחדה.[1] בנוסף למאמצי השימור מתנהלים מחקרים רבים על תניני היאור, חייהם, השפעתם האקולוגית ומצבם בטבע. מטרות המחקרים הן להבין יותר את טוב את הביולוגיה והאקולוגיה של התנין, לתרום למדע, להעריך את מצבן של אוכלוסיות התנינים השונות (האם הן בריאות? האם הן מאוימות?) ועל ידי כך לשפר את תוכניות השימור השונות. בעקבות הפרדת תת-המין המערב-אפריקאי למין טקסונומי נפרד – תנין מערב-אפריקני – נדרש סקר אוכלוסיות חדש להערכת מספר הפרטים ומצב השימור באזורים בהם חיים מינים אלו.
חוות תנינאים
- ערך מורחב – חוות תנינאים
חוות תנינאים היא חווה חקלאית שבה מגדלים תנינאים. ישנן חוות המתמקדות בגידול מין אחד בלבד וישנן כאלה המגדלות מספר מינים. רוב חוות התנינאים הן מסחריות ומטרתן גידול תנינאים כדי לקצור את עורם לתעשיית העורות ואת בשרם הנחשב למעדן. כיום רוב עורות התנינים מגיעים מחוות שכאלה ולא מציד, ובכך עיקר תרומתן לשימור התנינים.[4] ישנן חוות שנועדו גם למטרות שימור וחינוך, הן כוללות גרעיני רבייה להגדלת אוכלוסיית התנינים בטבע ומאפשרות ביקורים בחווה בהם לומדים המבקרים על התנינים, אורחות חייהם וחשיבותם האקולוגית. בישראל ידועות שתי חוות תנינאים: חוות התנינים בחמת גדר[39] וחוות קרוקולוקו בערבה.[40] חוות תנינים נוספת נמצאת במושב פצאל שבבקעת הירדן אך עומדת בפני סגירה, ומספר פעמים ברחו ממנה תנינים צעירים.[43][44]
תקיפת בני אדם
תנין היאור הוא בעל חיים גדול, חזק, תוקפני ומסוכן לאדם. הוא כנראה מין התנינאי הקטלני ביותר בעולם: באפריקה תוקפים תניני היאור מדי שנה בין 275 ל-745 בני אדם וכ-63% מהתקיפות מסתיימות במוות.[5]
תניני היאור תוקפים בני אדם מכמה סיבות. המרכזית שבהן היא טריפה.[4] בני אדם הם יונקים גדולים יחסית, אולם לא מעבר לגודלו המרבי של הטרף שתנין היאור מסוגל לאכול – תנין יאור בוגר בגודל מלא מסוגל לאכול גם בהמות גדולות ממנו במשקל רב בהרבה משל אדם. סיבות אחרות כוללות הגנה על טריטוריה (במקרה של זכרים) או על הקן והביצים (במקרה של נקבות). מקרי התקיפה בשל הסיבות האחרונות מתרחשים בעיקר בחודשי עונת הרבייה. כך למשל, דווח על מקרים בהם תנינאי מסוים תקף סירה בה ישבו בני אדם, ולאחר שאלו ברחו מהסירה הטובעת לחוף מבטחים, התנין המשיך להרוס את הסירה. סיבה נוספת שבגללה תנינאים תוקפים בני אדם היא כאשר הם בעצמם מותקפים על-ידם, כלומר הגנה עצמית. ההבחנה בין הסיבות נעשית לרוב לפי פרטי האירוע: תנין שיראה באדם טרף פוטנציאלי יתגנב לסביבת האדם בחשאי; לעומת זאת, נקבה שתרצה להרחיק אדם מהקן שלה תראה סימני עצבנות גלויים וברורים כדי להרחיקו.[4]
אף על פי כן, מקרים רבים של התקפת בני-אדם על ידי תנינים נבעו מחוסר זהירות ברור או מחוסר ברירה. באפריקה חיות אוכלוסיות שלמות של בני-אדם בסמוך למקורות מים בהם חיים תנינים. הקשר של האדם למקורות המים הוא חלק מהשגרה היומית, והוא כולל השקיית משק החי, כביסה, רחצה, שיט בסירות קאנו ודיג. עבורם, הימצאות תנינים במקורות המים היא עובדה ידועה, שמהווה עבורם מעין סכנת טבע.[4] המחשבה ששהייה קבוצתית במקורות המים ועשיית רעש רב עשויה למנוע את תקיפת התנינים רווחת אצל חלקם הגדול, אולם היא לא הוכחה מעולם. בנוסף, תקיפות רבות התרחשו במקומות שבהם התנהגו בני האדם בחוסר זהירות ברור, שעיקרו אי-ציות לשילוט שאוסר על כניסה למקורות מים שורצי תנינים. כתוצאה מהסמיכות בין התנין לאדם ואופיו התוקפני של תנין היאור מספר ההתנגשויות ביניהם הוא רב, ומאחר שתנין היאור הוא חזק וקטלני, תקיפות רבות נגמרות במוות של הקורבן או בפציעות קשות (הפציעות האופייניות הן אובדן גפיים, עצמות שבורות, חורי נשיכות וזיהומים).[4]
אחד מהתנינים טורפי האדם הידועים לשמצה באפריקה הוא התנין הענק גוסטב שאורכו כ-6.1 מטרים (20 רגל) ומשקלו מעל לטונה.[45] גוסטב חי בבורונדי. השמועות טוענות שהרג כ-300 בני אדם בגדות נהר רוזיזי והחוף הצפוני של אגם טנגניקה. אף שקשה לאמת מספר זה, גוסטב השיג מעמד של כמעט-מיתוס והוא זוכה ליראה רבה מתושבי האזור. מדענים והרפטולוגים שחקרו את גוסטב טוענים שגודלו הרב והנדיר פוגע ביכולתו לצוד חיות זריזות כמו דגים, אנטילופות וזברות, ולכן הוא תוקף בעלי חיים גדולים ואיטיים יותר כמו היפופוטמים, גנו, ובמידה מסוימת, גם בני אדם. מדענים ופקחי טבע ניסו ללכוד את גוסטב במשך שנים אך נכשלו. גוסטב שימש כבסיס לסרט האימה Primeval (אנ') (במקור נקרא "גוסטב") שעוקב אחרי צוות חדשות שנשלח לבורונדי כדי ללכוד תנין ענק אוכל אדם, גרסה מוגזמת של גוסטב.
תנין ביהדות
- ערך מורחב – תנינאים#במקרא ובתרבות היהודית
התנין הוזכר רבות בתנ"ך, בדרך כלל כסמל כללי לבעל חיים מפלצתי, איום ונורא. הוא מוזכר בסיפור הבריאה בספר בראשית:
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. : וַיִּבְרָא אֱלֹקִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים, כִּי-טוֹב.
— בראשית, א, כ-כא
בתנ"ך משמש התנין סמל לרשע ולמפלצת נוראית, אותה מביס ה'.
באופן ספציפי, תנין היאור מוזכר בנבואת יחזקאל על מצרים, שם פרעה מלך-מצרים נמשל לתנין הרובץ ביאור, וחושב את עצמו לאדון היאור, מה שלא היה רחוק כלל מהמציאות בה פרעוני מצרים חשבו עצמם לאלילים עלי אדמות. אך סופו יהיה להיענש על ידי ה', יחד עם כל ממלכתו.
דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.
— יחזקאל כ"ט, ג'
בתרבות
- ערך מורחב – תנינאים#התנינאים בתרבות האנושית
באפריקה, ובייחוד באזור חלקו העליון של נהר הוולטה ובאזור האגמים הגדולים, עמים רבים העריצו את התנינים. כך למשל, תושבי כפרים ששכנו בסמוך למקווי מים שורצי תנינים נהגו להביא לכבודם מזון ולהעניק להם שמות. התנינים נחשבו לרוחותיהם של תושבי הכפר הקודמים ששבו להגן על הכפרים. האי דמבה שבאגם ויקטוריה הוקדש לתנינים. תושבי בוגנדה נהגו להשליך חלקים מגופות אויביהם למים בשביל התנינים. בקרב קבוצות אחרות הסגידה לתנינים הייתה מאופקת יותר. הנארים כיבדו אותם אם הטוטם שלהם היה בדמות תנין, ואם הטאבו על הריגת תנינים הופר, הם נהגו להקריב לו קורבן. במדגסקר התנינים שויכו לרעיונות של עונש וגמול. כך למשל, עיקרון של "עין תחת עין" חל גם בכל האמור לגבי תנינים – מותר היה להרוג תנין רק אם התנין הרג אדם, ואם תנין אחד ניצוד באופן שרירותי, הם ציפו כי אדם אחר ייהרג. בנוסף, התנין במדגסקר היווה מעין "רשות שופטת": על אדם שעשה מעשים רעים הוטל לחצות נהר; אם תפס אותו תנין – הרי שהיה אשם, ואם לאו – הרי שהוא חף מפשע. עמים אחרים, בגאנה למשל, קישרו את התנינים למושג הנקמה, והאמינו כי מכשפות מסוגלות לשלוח נחשים, זבובי צה צה ותנינים לשליחויות נוראות.
המצרים הקדמונים העריצו את התנינים וראו בהם בעלי חיים מקודשים. מאחר שמספר רב של תנינים פקד את אדמות המצרים עם הצפות הנילוס העונתיות, המצרים קישרו אותם לנצחיות אדמותיהם.
בכתביו מתאר הרודוטוס עוף קטן המנקה עלוקות וטפילים מפיו של התנין והוא בתמורה נמנע מלאכול אותו. הוא הביא זאת כדוגמה לסימביוזה בין בעלי חיים, בה שני הצדדים יוצאים מרוויחים. עם זאת, בתצפיות רבות שנערכו, תועדו רק מספר מועט של מקרים שבהם חרטומניים פלו טפילים וניקו את פיו או קשקשיו של תנין היאור.
בישראל
תנינים היו בארץ ישראל עד תחילת המאה ה-20. הפרט האחרון ניצוד ב-1912 בנחל תנינים. ליד הנחל נמצא תל תנינים המזוהה עם העיר העתיקה "קרוקודילופוליס" שהייתה מיושבת מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית. שם העיר ניתן לה בשל התנינים ששרצו בנחל, שגם הוא קיבל את שמו בזכותם.
בצבא הגנה לישראל מספר כלי שיט קרויים אח"י תנין על שם תנין היאור.
לקריאה נוספת
- קולין סטיבנסון (Colin Stevenson), Crocodiles of the World, הוצאת ריד - ניו הולנד, 2019
- מייקל גרלוק (Michael Garlock), Killer Gators and Crocs: Gruesome Encounters from Across the Globe, הוצאת Globe Pequot Press, 2006 (מידע בגוגל-ספרים) ובפרט פרק 10: Africa's Crocs: Death on the Nile
- גורדון גריג (Gordon Grigg) ודייוויד קירשנר (David Kirshner, מאייר), Biology and Evolution of Crocodylians, הוצאת Cornell University Press, 2015 (Google Books)
קישורים חיצוניים
- תנין היאור, באתר ITIS (באנגלית)
- תנין היאור, באתר NCBI (באנגלית)
- תנין היאור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- תנין היאור, באתר GBIF (באנגלית)
- תנין היאור באתר הרשימה האדומה של IUCN
- תנינאים - אתר המוקדש למחקר ושימור התנינאים ומכיל מידע רב ותמונות
- דף מידע על תנין היאור Crocodylus niloticus (Laurenti, 1768) (באנגלית)
- מידע מפורט על תנין היאור(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021), באתר Wildlife Ranching (באנגלית). אוחזר ב-3 ביולי 2018
- מידע מפורט על תנין היאור באתר Wildlife Ranching (גישה דרך ארכיון האינטרנט), 6 באוקטובר 2014 (באנגלית)
תנין היאור, בארכיון האינטרנט, במקור באתר הטבע של ה-BBC (באנגלית, כולל סרטוני וידאו)
פרופסור לו גילט (Lou Guillette), תנין היאור - אלבום תמונות (עם הסברים) בפליקר- תנינאים ו תנין היאור, באתר הספארי ברמת גן (בעברית, דרך ארכיון האינטרנט)
- תנין היאור (אורכב 27.02.2017 בארכיון Wayback Machine), באתר גן החיות התנ"כי (בעברית)
- תנין היאור באתר נשיונל ג'יאוגרפיק (באנגלית)
- דף מידע על תנין היאור המיועד לילדים באתר נשיונל ג'יאוגרפיק (באנגלית)
- תניני היאור - אגדה ומציאות, באתר רשות הטבע והגנים
- תיעוד נדיר וקשה לצפייה: תנין יאור ענק בלע בשלמותו כריש שנתפס על ידי הדייג, באתר וואלה!, 29 במרץ 2021
- תמונות של תנינאים בישראל (כולל הספארי ברמת גן, חמת גדר וחוות קרוקולוקו), פליקר
- תנין היאור טורף גירית דבש בפארק קרוגר, דרום אפריקה, באתר Earth Touch News
- סרטי וידאו מיוטיוב:
World's Deadliest - Crocs Kill with Strongest Bite תנין היאור בפעולה, ערוץ National Geographic Wild- World's Deadliest - Croc Attack!, ערוץ National Geographic Wild
- Nature's Ultimate Ambush תנין היאור צד ותוקף גנו וזברות בחציית מהר המארה, ערוץ הסמית'סוניאן
- Crocodile Surprise Attacks Wildebeest, בערוץ היוטיוב של BBC Earth (קריין: סר דייוויד אטנבורו)
- Nile Crocodile Kills Wildebeest - Deadliest Showdowns - Earth Unplugged, בערוץ היוטיוב של BBC Earth
- Croc vs. Wildebeest & Gazelle | National Geographic, ערוץ היוטיוב של National Geographic
- Crocs catch and eat zebra - incredible feeding behaviour, ערוץ היוטיוב של FiveZero Safaris
- Baby Nile Crocodiles - King Croc - BBC Animals בקיעת אבקועי תניני יאור ואליגטורים אמריקאים מהביצים, ערוץ ה-BBC
- Battle of jaws - lions vs crocodiles - BBC wildlife להקת לביאות נגד תנין היאור, ערוץ ה-BBC
- Crocodiles Feast on Hippo in Kruger National Park. See the Death Roll, ערוץ African Advantures
- Crocodile Attack at the Mara River תנין תוקף גנו בנהר המארה
- כמה תנינים בדיוק ברחו מהחווה בבקעת הירדן?, ערוץ היוטיוב של חדשות 2, 2011
- Crocs kill and devour wildebeest in Africa video, סרטון מאת Benat Garrigos ביוטיוב
- Sneaky spying crocodile camera - Spy in the Wild, בערוץ היוטיוב של ה-BBC
Crocodiles Catch whole herd of migrating Gazelle | CLASSIC WILDLIFE, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:32)- The Nile Crocodile Grows To Be How Big? | Nat Geo Wild, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:32)
ביאורים
- ^ ראו דיון בפסקה גולגולת ופה וכן דיון בערך תנין הים: עוצמת נשיכה.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 Crocodylus niloticus (Laurenti, 1768), Crocodilian.com website. עודכן ב-2009 ואוחזר ב-28 בספטמבר 2014.
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "Nile crocodile". Philadelphia Zoo. 2003-07-25. נבדק ב-2014-09-28.
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 מייקל גרלוק, Killer Gators and Crocs, ספר מ-2006 (ראו כאן) - פרק 10.
- ^ 5.0 5.1 Crocodilian attacks. 2008 IUCN SSC Crocodile Specialist Group
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 6.12 6.13 6.14 6.15 6.16 תנין היאור(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021), באתר Wildlife Ranching. אוחזר ב-3 ביולי 2018. ראו גם עותק ישן: תנין היאור באתר Wildlife Ranching (גישה דרך ארכיון האינטרנט), אוחזר ב-6 באוקטובר 2014.
- ^ "Nile Crocodile (Crocodylus niloticus) - FactSheet". Nas.er.usgs.gov. נבדק ב-2014-09-28.
- ^ Grant, R. Patrice and Gustave. A Different Kind of Oscar, 15.
- ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 Wood, The Guinness Book of Animal Facts and Feats. Sterling Pub Co Inc (1983), מסת"ב 978-0-85112-235-9.
- ^ 10.00 10.01 10.02 10.03 10.04 10.05 10.06 10.07 10.08 10.09 10.10 10.11 Guggisberg, C.A.W. (1972). Crocodiles: Their Natural History, Folklore, and Conservation. p. 195. מסת"ב 978-0-7153-5272-4. ראו גם גוגל ספרים).
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 בריאן הנדוורק, נשיכת התנין היא החזקה ביותר שנמדדה, נשיונל ג'יאוגרפיק, 23 באפריל 2012.
- ^ 12.0 12.1 12.2 פרופ' לו גילט, Crocodile Teeth - תמונה והסבר בפליקר.
- ^ כמה תנינים בדיוק ברחו מהחווה בבקעת הירדן?, ערוץ היוטיוב של חדשות 2, 2011 - דקות 7:50-8:15 בסרט.
- ^ נשיונל ג'יאוגרפיק, Bite Force בהנחיית ד"ר בריידי באר: קטע מהתוכנית ביוטיוב.
- ^ תמונה עם טקסט(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021) באתר סוכנות הידיעות Getty Images.
- ^ ראו תמונה זו המציגה את שיניו של תנין היאור כולל שיני החלפה, מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
- ^ 17.0 17.1 ראו תמונה זו של העין והאוזן של תנין היאור, מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
- ^ ראו תמונה זו וההסבר מאת פרופ' לו גילט בפליקר.
- ^ Crocodile blood antibiotics hope, BBC News, 19 August 2005.
- ^ Belly Crawl
- ^ High Walk
- ^ Gallop
- ^ לפי סרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק תנין היאור הענקי גוסטב נצפה הורג וטורף היפופוטם.
- ^ ראו סרטון Crocs rip hippo in half during feeding frenzy בערוץ היוטיוב של FiveZero Safaris.
- ^ ראו סרטון Amazing Crocodile Kill and Eat Baby Elephant ביוטיוב.
- ^ 26.0 26.1 Blood Rivrer Crossing, סמית'סוניאן.(הקישור אינו פעיל, 27 בפברואר 2017)
- ^ Wildebeest and Zebra are attacked by Crocodiles as they cross the Mara river, מצגת תמונות באתר הדיילי טלגרף.
- ^ Ward Round - Crocodile bites in Malawi: microbiology and surgical management, כתב העת Malawi Medical Journal.
- ^ ראו ב סרטון זה ביוטיוב קבוצת תנינים המבתרת גוויית היפופוטם וניזונה ממנו, בין השאר תוך ביצוע "גלגול המוות".
- ^ תמונות של תנינים אוכלים נבלת פיל אפריקני: תמונה 1, תמונה 2, תמונה 3.
- ^ Johannesburg: World's oldest crocodile turns 114, דצמבר 2014.
- ^ Oldest Crocodiles, נכתב ב-2017, אוחזר ב-15 ביולי 2018. נכון ל-2021 הנרי עדיין חי.
- ^ Compiled by Nompilo Kunene, World’s oldest known Nile crocodile and father of 10 000, Henry, is turning 121-years-old, witness, דצמבר 2021.
- ^ כוח הנילוס(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021), באתר הספארי ברמת גן.
- ^ "אפריקה הפראית - לידה מחדש(הקישור אינו פעיל, 2.10.2021)", נשיונל ג'יאוגרפיק WILD, פרק 4.
- ^ נדב לוי, תניני היאור. האגדה והמציאות, באתר טבע
- ^ שחייה חופשית: תנין היאור בנחל הבשור, באתר ynet, 14 באוקטובר 2009.
- ^ ארז ארליכמן, המצוד הסתיים: כך נתפס תנין חמקן בדרום הארץ, באתר ynet, 8 במאי 2011.
- ^ 39.0 39.1 תיאור קצר של חוות התנינאים בחמת גדר, בה יש תנינאים מסוגים שונים כולל תנין היאור, אליגטורים, קיימנים וגאביאלים.
- ^ 40.0 40.1 על חוות קרוקולוקו באתר הוצאת מפה.
- ^ Florida now has a Nile crocodile problem, Orlando Weekly, May 19, 2016.
- ^ Ed Yong, Nile crocodile is two species, Nature, 2011.
- ^ אלישע בן קימון, הפתעה בשיחים: תנין התגלה בבקעה. צפו, באתר ynet, 4 בנובמבר 2015.
- ^ מאיה הורודניצ'אנו, "מה יקרה כשיגיע תנין לנהר הירדן?": תרחיש האימה של תושבי הבקעה, באתר וואלה!, 16 ביולי 2018.
- ^ McRae, Michael (במרץ 2005). "Gustave: Have You Seen This Crocodile?". National Geographic Adventure.
Updated on 2007-01-08, 2007-04-19, and 2008-01-05
{{cite web}}: (עזרה)
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
35949045תנין היאור