עין (בעלי חיים)

עַיִן היא איבר חישה הרגיש לגלי אור ומשמש על ידי כך לראייה. כמעט לכל בעלי החיים יש עיניים. גם לאלה החיים דרך קבע בסביבות נעדרות אור, כמו מעמקי הים או מחילות באדמה, יש עיניים, אולם לרוב הן פשוטות ומנוונות.

עיניהם של חלק גדול ממיני הטורפים ואוכלי-הכול - בכללם האדם - ממוקמות בקדמת הראש, כדי לאפשר התמקדות בטרף. זאת בניגוד למינים רבים של בעלי חיים נטרפים, שעיניהם ממוקמות בצדי הראש, על-מנת לאפשר שדה ראייה גדול ככל האפשר שיסייע בהבחנה בטורפים מתקרבים.

מגוון

אצל רוב החולייתנים, ואף במספר מינים של רכיכות, תפקוד העין מבוסס על חדירתן של קרני אור ומיקודן על שכבת קולטנים רגישים הקרויים פוטורצפטורים המצויים ברשתית ואשר מתמחים בהמרת קרני אור לאנרגיה כימית המחוללת אותות חשמליים. אותו גירוי חשמלי מועבר באמצעות עצב הראייה לאונה האחורית של המוח ושם מתבצע פיענוח האותות החשמליים לכדי מייצג עכשווי של האזור בו מתבונן בעל החיים. ככלל, לעיניים מסוג זה מבנה כדורי – שצורתו נשמרת הודות לחומר דמוי ג'ל (גוף זגוגיתי - Vitreous Humor) הממלא את מרבית נפחה של העין – עדשה הממקדת את קרני האור וקשתית השולטת בעוצמת האור החודר לעין. בעינייהם של רכיכות מסוג Cephalopoda, דגים, דו-חיים ונחשים ישנן עדשות מקובעות ומיקוד האור מתבצע באופן טלסקופי, באופן המזכיר את פעולת עדשת מצלמה.

עיניים מורכבות (compound eyes), האופייניות בעיקר למערכת פרוקי הרגליים, בנויות ממספר רב של יחידות ראייה (או "עיניות") כאשר כל יחידת ראייה מתפקדת כיחידה עצמאית הקולטת קרני אור, ממקדת אותן באמצעות עדשה על שכבת התאים הפוטורצפטורים ומשם מועבר המידע לאזור הרלוונטי במערכת העצבים. בניגוד לתפיסה הרווחת, כל יחידת ראייה מכסה רק זווית קטנה משדה הראייה הכללי ולא מספקת מספר רב של תמונות זהות. חדות והיקף שדה הראייה במערכת פרוקי הרגליים נקבעים על פי מספר יחידות הראייה הקיימות והאופן בו הן מסודרות. בעיניהם של מינים מסוימים ישנן עד כ-28,000 יחידות ראייה, אשר מסוגלות להעניק שדה ראייה של 360 מעלות.

כמו כן יכולים מרבית החרקים לראות אף בתחום העל-סגול הנעלם מעיני בני האדם. יכולת זו מסבירה מדוע פרחים התלויים בחרקים להאבקה צבועים בצבעי על-סגול עזים המושכים את החרקים אל מיקומו של הצוף החבוי בפרח. למספר מינים במערכת פרוקי הרגליים, בכלל זה אלו מסדרת הכנף-מניפתיים (שם מדעי: Strepsiptera), ישנן עיניים מורכבות הבנויות ממספר שכבות כל אחת (כאשר לכל יחידה רשתית משלה) היוצרות ראייה רב-תמונתית. באופן זה, בו כל עינית מתבוננת בזווית שונה, מתלכדת לכדי ראייה תמונה בזווית רחבה ובחדות גבוהה מאוד. עיניים מורכבות מצטיינות אף בזיהוי תנועה. הזבוב, לדוגמה, מזהה תנועה פי חמישה עשר טוב יותר מבני האדם.

חסילוני גמל שלמה, בעלי יכולת עיבוד היפר-ספקטרלית, נחשב כבעל יכולת ראיית צבע המורכבת ביותר בעולם החי. הטרילוביטים, מחלקת פרוקי רגליים שהתקיימה בעידן הפלאוזואיקון, היו בעלי עיניים מורכבות ייחודיות אשר עדשותיהן היו מבוססות קלציט. בכך היו שונים משאר פרוקי הרגליים אשר להם עיניים רכות בדרך-כלל. מספרן של העדשות מעין לעין היה מגוון. לטרילוביטים מסוימים הייתה עדשה אחת בלבד בכל עין ואצל אחרים נאמד מספר זה בכמה אלפים.

את כמה מהעיניים הפשוטות ביותר בעולם החי ניתן למצוא בבעלי חיים כדוגמת השבלולים, אשר אינם מסוגלים באמת "לראות" בהיבט המעשי. על-אף שהם מצוידים בתאים מסוג קולטני-אור, המחסור בעדשה או בכל אמצעי אחר לשבירת ומיקוד קרני האור והיכולת לעבד מידע מורכב לכדי תמונה לא מאפשר להם יותר מאשר להבדיל בין סביבה מוארת לחשוכה. אך מידע זה הוא כל הנחוץ להם כדי להתרחק מחשיפה לאור שמש חזק המסוכן עבורם.