אליגטור סיני
 אליגטור סיני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | תנינאים |
| משפחה: | אליגטוריים |
| סוג: | אליגטור |
| מין: | אליגטור סיני |
| שם מדעי | |
 Alligator sinensis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אליגטור סיני (שם מדעי: Alligator sinensis) מין בסוג אליגטור. האליגטור הסיני נפוץ בסין, והוא קטן מהאליגטור האמריקאי.
מאפייני המין
מבחינה פיזית, האליגטור הסיני הוא העתק מוקטן כמעט מושלם של האליגטור אמריקאי. אורכם הממוצע של האליגטורים הסינים הוא מטר וחצי, אולם לעיתים נדירות ניתן לצפות בפרטים שאורכם עולה על 2.1 מטרים. משקלם הוא כ-36 קילוגרמים. הם בעלי ראש גדול יחסית לאליגטורים אמריקניים צעירים בעלי גודל דומה. יש להם קשקשים מחוספסים יותר, ותבנית של פסים חלשים ובהירים על רקע גופם הכהה.
בעוד שבעבר האליגטור הסיני היה נפוץ במרבית אזוריה של סין, תפוצתו הנוכחית כוללת מספר קטן של שלוליות המכילות מספר מועט של פרטים שקטן לרוב מ-200. שלוליות אלו ממוקמות לאורך נהר היאנג טסה התחתון על-יד המחוזות ג'יאנגסו, ג'ג'יאנג ואנחווי. הגורם המרכזי להידלדלות שנצפתה באוכלוסייתו של האליגטור הסיני הוא המרת בתי גידול בהם הוא חי לשטחים חקלאיים. גורם נוסף האחראי לכך הוא הרעלתן של חולדות, שהן מכרסמים מהן ניזון האליגטור. בעשור האחרון נראו קני אליגטורים בודדים בלבד, ורק במעטים מהם גדלו אליגטורים המסוגלים להתקיים בעצמם.
האליגטור הסיני נמצא בנספח אחד של אמנת ה-CITES, מה שאומר שהגבלות חמורות חלות על סחר בו וייצוא שלו ברחבי העולם. ארגון ה-IUCN מגדיר את מצבו כמין בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered Species). מאמצים רבים נעשים כיום על מנת להשיב לטבע פרטים שהורבו בשבי, אולם עד כה הם נחלו הצלחה מועטה בלבד.
האליגטורים הסיניים מתרבים היטב בשבי. על פי ההערכות, מעל 10,000 פרטים חיים בשבי, רובם במרכז המחקר של אנחווי לאליגטורים סיניים, ובבנק לתנינאים שבמדראס, כמו גם במספר גני חיות. הוא נחשב למין צייתן יחסית, אולם בדומה לתנינים אחרים הוא יכול לגרום לחבלות גופניות קשות למאלפים או מטפלים לא זהירים.
