טראומה גופנית

טראומה גופנית, פציעה או חבלה היא פגיעה בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני.

בשפה הרפואית, "טראומה גופנית" מכונה בקצרה "טראומה" (למשל: "יחידת הטראומה של בית החולים"). הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות מכונה "טראומטולוגיה", והוא מהווה ענף של רפואת חירום.

מאפייניה של טראומה גופנית

חומרת הפציעה

בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים:

• פצוע אנוּש הוא מי שיש לו סיכון גבוה למות, גם אם יקבל טיפול רפואי בדחיפות.
• פצוע קשה הוא מי שנמצא בסכנת חיים ממשית, וזקוק לטיפול רפואי דחוף כדי להציל את חייו.
• פצוע בינוני הוא מי שנשקפת סכנה לחייו אם לא יקבל טיפול רפואי^{[דרוש מקור]}. כלומר, מי שכעת יש להשקיע מאמץ קטן כדי להציל את חייו, אך אם יוזנח, יידרש מאמץ גדול כדי להציל את חייו. פצוע בינוני יכול להיות גם מי שאין נשקפת סכנה ממשית לחייו, אך קיים חשש כבד לנכות משמעותית או איבוד איבר (גפיים, לרוב).
• פצוע קל הוא מי שנפצע פציעה ניכרת, אך למרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים ולא נשקפת סכנה לנכות או לאובדן איבר.

אין קשר בין חומרת הפציעה לבין חומרת הלקות שהפצוע יצטרך לחיות עמה אחרי שיצא מסכנת חיים. לדוגמה, מי שסובל מאיבוד דם חמור הוא פצוע קשה, שעשוי להחלים לחלוטין כתוצאה מקבלת טיפול דחוף. לעומתו, מי שנפגע בעיניו מרסיסים עשוי שלא להיות בסכנת חיים כלל, אך להתעוור ולסבול מלקות קשה למשך שארית חייו. טראומה נבדלת ממחלה בכך שמקורה חיצוני. כלומר פגיעה פיזית בגוף, כשזו מתרחשת לרוב במהירות. מחלות, לעומתה, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, הרי שאת פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף); ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולת תאי הגוף, ולא מחבלה; בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות; אף אירועי מחלה פתאומיים, כהתקף לב או שבץ, נובעים בדרך-כלל ממחלות איטיות שקדמו לאירוע.

חלוקה לפי גיל ואזור בגוף

טראומות גופניות נחלקות לכמה קבוצות:

• לפי אזור אנטומי או מערכת פיזיולוגית בגוף (לדוגמה: מצב חרום קרדיאלי (לב ומחזור הדם), מצב חירום בטני, נוירולוגי, נשימתי ועוד.
• לפי גיל הנפגע. קיימות ארבע קבוצות גיל שלכל אחת מהן ניתן טיפול שונה (בעיקר באובדן הכרה. הטיפול נבדל גם במקרים אחרים אך מתבטא בעיקר בכמות החומרים אותם דורש הטיפול, כגון דם ותרופות).

חלוקת הקבוצות לפי גיל:

1. מרגע הלידה עד כחודש
2. מגיל חודש עד כשנה.
3. משנה עד כשמונה שנים.
4. החל בשמונה שנים ומעלה.

טיפול שטח

קביעת סוג הטיפול בשטח מחייב זיהוי סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הן: רסיסים (בפרט, סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה ללא הדף, איבוד הכרה, מחלה, התייבשות, דימום (פנימי או חיצוני), חוסר חמצן (תוצאה של טביעה, חניקה או הלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ.

איבוד הכרה ודופק

עקב מחלה, חבטה ללא דימום, הלם וחוסר חמצן.

יש לפעול על פי סכמת ABC. לפי הנחיות american heart association יש לבצע 30 עיסויים ושתי הנשמות:

• זוג מטפלים - שלושים עיסויים על מפתח הלב ולאחר מכן שתי הנשמות באמצעות מפוח הנשמה או מסיכת כיס עד לעליית בית החזה.
• מטפל יחיד (או כשאין רצון/אפשרות להנשים מפה לפה) - יש לבצע רק עיסויים בקצב של 100-120 בדקה.

התייבשות

טיפול מקביל לטיפול במחלה ובחבטה, אך כולל גם הזרמת נוזלים לווריד או דרך הפה במקרים מסוימים.

דימום וחבטה

• דימום חיצוני - טיפול כמו במחלה, ובנוסף חסימת הדימום והזרמת דם לאחר הפסקתו.
• דימום פנימי - טיפול כמו במחלה, ובנוסף, כדי שלא לפגוע בקרישים שנוצרים, תהיה הזרמת הדם איטית.

רסיסים

רסיסים גורמים תמיד לדימום חיצוני, אותו יש לחסום. אסור לשלוף רסיסים קטנים, הוצאת החפץ התקוע עלולה לגרום לנזק נוסף לגידים ולשריר ואף לקרוע כלי דם נוספים ולכן יש להוציאם רק אחרי שצילמו את האזור ורק על ידי אדם שמוסמך לכך.

הדף שגורם לחבטה וחבטה

הרגעה, בדיקה אם יש דימום פנימי (במידה ויש דימום לחץ הדם יהיה נמוך מהרגיל או לא יימצא כלל), בדיקות הכרה מתמידות ומתן חמצן בעירפול חושים.

הלם

הלם הוא מצב שבו לגוף אין אפשרות לשמור על לחץ הדם, ויש לכן ירידה באספקת החמצן לרקמות הגוף. הלם הוא מצב חירום, המסכן את חיי הפצוע באופן מידי ויש לטפל בו באחריות, ובהתאם לסוג הפגיעה. ישנם סוגים רבים להלם.

• היפוולמי: כתוצאה מאיבוד נוזלים\דם מסיבי.
• נירוגני: כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים (עמוד השדרה הצאורי או הראש).
• ספטי: זיהומי (יכול גם להיווצר ממחלות חום). לדוגמה- הלם ספטי יכול להיווצר כתוצאה של קרע באחד האיברים הפנימיים כגון טחול, כבד, כליה וכו'
• אנפילקטי: כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה.
• הלם קרדיוגני: (לבבי) שנגרם כתוצאה מפגיעה בתפקוד הלב.

שבץ והתקף לב

הזרמת חמצן.

אוכלוסיות מיוחדות

ילדים

עקב השוני האנטומי והפיזיולוגי פציעות אצל ילדים צריכים להתייחס באופן שונה.

תאונות הן המקרה המוביל של תמותה אצל ילדים בגילאים 1–14. בארצות הברית 16 מיליון ילדים מגיעים לחדרי מיון^{[דרושה הבהרה]} עקב סוג כלשהו של פציעה.

בנים נפצעים יותר מבנות ביחס של 2:1

חמש הפציעות המובילות בעולם אצל ילדים הן:

1. תאונות דרכים - 260,000^{[דרושה הבהרה]}
2. טביעה - 175,000
3. כוויות - 96,000
4. נפילות - 47,000
5. רעלים - 45,000

חלק חשוב בניהול טראומה אצל ילדים הוא הערכת משקל גופם על מנת לדייק במנת התרופה הניתנת כדי לטפל בהם, ולכן הומצאו מספר שיטות להערכת משקל גוף: שיטת ברזלי, נוסחת לפלר, ונוסחת ת'רון.

היריון

טראומה מתרחשת אצל 5% מכל ההריונות, וזו הסיבה המובילה למוות של האימהות.

אישה בזמן היריון יכולה לחוות מספר סיבוכים כמו היפרדות שליה, לידת פג, וקרע ברחם. בטיפול בטראומה בזמן היריון משתמשים במכשירים הפולטים קרינה מייננת שהוכח כי היא יוצרת מומים אצל התינוק, אך למרות זאת רופאים משתמשים בבדיקות שמשתמשים בקרינה אך רמת הקרינה נחשבת לבטוחה ולא אמורה לפגוע בתינוק.

עקב השינויים הפיזיולוגים בזמן היריון קשה לאבחן מצבי הלם. מסיבה זו מומלץ שאישה המגיעה לשבוע ה-23 שתחובר למוניטור עוברי על מנת לעקוב אחר העובר.

טראומה נפשית

טראומה נפשית (המכונה בשפת היום-יום "טראומה") נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה. חלק ממקרי הטראומה הנפשית, הנוצרים בעקבות היחשפות אדם כלשהו לחוויות קשות דוגמת אירועי מלחמה ("הלם קרב") או פח"ע (פיגוע) - מטופלים בזירת האירוע בלבד - כפציעה גופנית לכל דבר. לאחר מכן, יטופלו פסיכולוגית ו/או תרופתית - בהתאם לסוג הטראומה הנפשית ולחומרתה. בזירות הללו, מקובל לדווח על נפגעים לפי ארבעת סיווגי חומרות הטראומות הגופניות שפורטו לעיל, ומוסיפים לדווח אודות נפגעי הטראומות הנפשיות, ללא קשר לעוצמת הטראומה שעברו, למשל כנפגע חרדה.

ראו גם

• מדד גלאזגו לאובדן הכרה
• דרגות פציעה

קישורים חיצוניים

• נזקים ופגיעות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37247994טראומה גופנית