קיימן גמדי של קיווייה
 קיימן גמדי של קיווייה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | תנינאים |
| משפחה: | אליגטוריים |
| תת־משפחה: | קיימנים |
| סוג: | קיימן גמדי |
| מין: | קיימן גמדי של קיווייה |
| שם מדעי | |
 Paleosuchus palpebrosus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
קיימן גמדי של קיווייה או קיימן חום[1] (שם מדעי: Paleosuchus palpebrosus) הוא מין קיימן בסוג קיימן גמדי.
הקיימן הגמדי של קיווייה הוא המין הקטן ביותר במשפחת האליגטוריים. אורכם של הזכרים הוא כ-1.3 עד 1.5 מטרים, ושל הנקבות כ-1.2 מטרים. משקלם נע בין 6 ל-7 ק"ג. תוחלת חייו של קיימן גמדי של קיווייה נעה בין 20 ל-40 שנה ולעיתים אף יותר. המין נפוץ בדרום אמריקה וחי באזורים המיוערים של אגני הניקוז של האמזונאס והאורינוקו.
מקור השם
השם העברי והאנגלי של הקיימן מתייחס לתיאורו הראשון שנעשה על ידי הזואולוג הצרפתי ז'ורז' קיווייה. שמו המדעי Paleosuchus palpebrosus מורכב מצמד מילים שמקורן ביוונית ולטינית. Paleosuchus, שהוא גם השם המדעי של הסוג קיימן גמדי כולו, פירושו "קרוקודיל עתיק", והוא נגזר מהמילים היווניות palaios (שפירושה "ישן\עתיק") + soukhos (שפירושה "קרוקודיל"). palpebrosus, פירושו "בעל חלל עין גרמי" (קרי: בעל עצמות בולטות בחלל העין). המילה נגזרת מהמילים הלטיניות palpebra (שפירושו "חלל עין") + osus (שפירושו "מלא ב"). השם מתייחס לעצמות הבולטות שבחלקו העליון של חלל העין של הקיימן (ראו תמונה).
תזונה
תזונתו של הקיימן הגמדי של קיווי תלויה במיקומו הגאוגרפי ומשתנה גם עם התבגרותו. הקיימנים הצעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות כמו סרטנאים וחסילונים, וגם מראשנים וצפרדעים קטנות. הבוגרים מוסיפים לתזונתם גם דגים, יונקים קטנים וזוחלים. תזונתו של הקיימן גמישה והוא מסוגל לשנותה בהתאם להיצע.
רבייה
הזכרים מגיעים לבגרות רק לאחר שאורכם מגיע ל-1.1 מטרים, והנקבות מוכנות להטיל צאצאים רק לאחר שאורכן מגיע למטר אחד. מרבית הנקבות בטבע מסוגלות להטיל ביצים רק פעם אחת בשנה. בכל פעם מטילה הנקבה בין 10 ל-25 ביצים. עוד קודם לכן נבנים קינים מצמחים, בוץ וחול, שבמרכזם גומחה קטנה. הביצים מוטלות בתוך הגומחה ומכוסות באדמה ובצמחים. לאחר כ-90 יום בוקעות הביצים, והנקבה ששומעת את קול צאצאיה מסירה את הכיסויי ומשחררת את הצאצאים לחופשי.
התנהגות
הקיימן הגמדי של קיווייה הוא מין חברתי בעיקרו. פרטים מעבירים מסרים זה לזה בעזרת קולות, תנועות גוף, ריחות, ומגע פיזי. הקיימנים עשויים לחיות לבד, בזוגות או בקבוצות קטנות. במחקרים נמצא כי קיימת היררכיה בתוך הקבוצה, כשהפרטים האגרסיבים ביותר הם גם הדומיננטיים שבקבוצה. עוד נמצא כי על אף קיום חיכוכים בקבוצה, אלו מדרדרים רק לעיתים נדירות לידי עימות פיזי. כשפרט ירגיש מאוים הוא יגיב בניפוח גופו ובהשמעת קולות לאות הרתעה.
תחום נוסף שנחקר הוא מידת הדאגה ההורית של הקיימן לצאצאיו. נמצא, כי למרות ששני בני הזוג בונים את הקן יחדיו ולרוב שומרים על הביצים באגרסיוויות עד לבקיעתן, הרי שלאחר הבקיעה הזכרים נוהגים לעזוב, ואילו הנקבות נשארות עם צאצאיהן זמן מועט יחסית של מספר שבועות בלבד, ולרוב גם לא שבות לקן לאחר מכן כדי לבדוק את מצבם של הצאצאים.
אקולוגיה
אוכלוסיית המין מונה למעלה ממיליון פרטים,[2] ומצב שימורו מוגדר על ידי הארגון IUCN כללא חשש. חרף מידותיו הקטנות אין לקיימן טורפים רבים, וזאת בשל קשקשיו הרבים והקשים המהווים שריון ומעניקים לו הגנה. בנוסף, על אף שבחלק מהמדינות הציד הוא חוקי, לא נרשמה ירידה חריגה במספר הפרטים. ברם, המין אינו חף מסכנות, שהעיקריות הן הרס בתי הגידול וזיהום אזורי המחיה (שנגרם, לדוגמה, מפעילות מכרות הזהב באזור).
קישורים חיצוניים
- קיימן גמדי של קיווייה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- קיימן גמדי של קיווייה, באתר Crocodilian Species List
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיית חיות הבר דרום אמריקה כרך ב עמוד 223 עורך מדעי מנחם דור
- ^ קיימן גמדי של קיווייה, באתר CROCODILIAN SPECIES LIST
