קבינט המלחמה (ישראל)
.jpg) | |
| ישיבת קבינט המלחמה עם מזכיר המדינה של ארצות הברית אנתוני בלינקן, נובמבר 2023 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| סוכנות אם | ממשלת ישראל, הקבינט המדיני-ביטחוני |
| תאריך הקמה | 11 באוקטובר 2023 |
| תאריך פירוק | 17 ביוני 2024 |
| ממשלה | ממשלת ישראל השלושים ושבע |
| ראש | ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו |
קבינט המלחמה של ישראל היה קבינט מלחמה מצומצם שהוקם ב-11 באוקטובר 2023 בעקבות פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לאחר שמפלגת האופוזיציה המחנה הממלכתי נכנסה לממשלת חירום עם ממשלת ישראל השלושים ושבע בראשות הליכוד. הרכב הקבינט שונה עם פרישתה של המחנה הממלכתי מהממשלה ב-9 ביוני 2024, וב-17 ביוני בוטל הקבינט על פי החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו.
קבינט המלחמה הורכב משלושה חברים ושלושה משקיפים: החברים בו היו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ שצורף לממשלה כשר בלי תיק. שלושת המשקיפים בקבינט היו הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט מהמחנה הממלכתי, גם הוא שר בלי תיק, יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי, והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, עצמאי המזוהה עם הליכוד.[1] לאחר פרישת המחנה הממלכתי שונה הרכב הקבינט וכלל את נתניהו, גלנט, דרעי, דרמר וראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי.[2]
רקע
רקע ביטחוני
ערכים מורחבים – מתקפת הפתע על ישראל (2023), מלחמת חרבות ברזל
בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ופגיעה בנשים, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[3] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251[4] אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[6] שוטרים ו־10[7] אנשי שירות הביטחון הכללי. בעקבות מתקפת הפתע הכריזה ישראל על יציאה למלחמת חרבות ברזל, שמטרתה החזרת החטופים ומיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה.
רקע פוליטי
- ערכים מורחבים – ממשלת ישראל השלושים וחמש, המחאה נגד הרפורמה המשפטית
ב-17 במאי 2020 קיבלה ממשלת ישראל השלושים וחמש את אמונה של הכנסת העשרים ושלוש.[8] הממשלה, ממשלת אחדות לאומית, הוקמה לאחר משבר פוליטי חמור בו נערכו שלוש מערכות בחירות בתוך כשנה וחצי ללא ניצחון לגוש מסוים. כמו כן, הקמת הממשלה הושפעה מהתפרצות מגפת הקורונה בישראל.
הממשלה הוקמה כממשלת חילופים, בה כיהן בנימין נתניהו מהליכוד, מנהיג מחנה הימין, כראש הממשלה, ובני גנץ מכחול לבן, מנהיג מחנה המרכז-שמאל, היה ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון. החילוף ביניהם היה אמור להתבצע ב-17 בנובמבר 2021,[9] אך הממשלה התפרקה בעקבות פיזור הכנסת ב-23 בדצמבר 2020, לאחר ששר האוצר ישראל כ"ץ לא הגיש את תקציב המדינה לשנה זו, בניגוד להסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול לבן.[10] שני הצדדים האשימו האחד השני: גנץ האשים את נתניהו שלא הגיש את התקציב בכוונה להפיל את הממשלה ולא לתת לגנץ לכהן כראש הממשלה, ואילו נתניהו האשים את גנץ בקיום "אופוזיציה בתוך הקואליציה".[11]
היריבות בין השניים החריפה לאחר פירוק הממשלה, והמשיכה גם בתקופת ממשלת ישראל השלושים ושבע, שהושבעה ב-29 בדצמבר 2022. הסיבה העיקרית למתיחות בין האופוזיציה והקואליציה הייתה חקיקת הרפורמה המשפטית שהוביל שר המשפטים יריב לוין וגררה התנגדות נרחבת מצד האופוזיציה, שלוותה במחאה נגד הרפורמה המשפטית ונגד הממשלה עצמה.
משא ומתן להקמת ממשלת חירום
יושבי הראש של כל סיעות האופוזיציה הציוניות (ראש האופוזיציה ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ויו"ר מפלגת העבודה הישראלית מרב מיכאלי) הודעה משותפת המביעה גיבוי מלא לצה"ל, והכריזו כי "בימים כאלה אין בישראל אופוזיציה וקואליציה".[12][13] בעקבות פרוץ המלחמה עלתה דרישה לממשלת אחדות לאומית מגורמים רבים בפוליטיקה הישראלית.[14]
כבר ביום מתקפת הפתע קרא יאיר לפיד להקמת ממשלת אחדות "מקצועית ומצומצמת שתנהל את המערכה" וטען ש"בהרכב הקיצוני והלא מתפקד של הקבינט הנוכחי אי אפשר לנהל מלחמה". בדבריו התכוון לפיד לבצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית ואיתמר בן גביר מעוצמה יהודית, שנחשבים בעיני חלק מהציבור לימין רדיקלי. בני גנץ, לעומת זאת, לא הציג את הוצאתם של השניים מהממשלה כתנאי להצטרפותו, אך דרש הקמת קבינט מלחמה מצומצם,[15] כפי שהמליצו ועדת וינוגרד וועדת עמידרור.[16] נתניהו הצהיר שהציע ללפיד ולגנץ כניסה לממשלת חירום רחבה, בדומה לממשלת ישראל השלוש עשרה בראשות לוי אשכול, אליה הצטרף מנחם בגין כיו"ר גח"ל ערב מלחמת ששת הימים.[17]
ב-10 באוקטובר החליטו ראשי מפלגות הקואליציה להסמיך את נתניהו להקמת ממשלת אחדות,[18] זאת על אף דיווחים לפיהם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר התנגד להקמתה בשל דרישת גנץ להקמת קבינט המלחמה המצומצם.[19] למחרת הכריזו גנץ ונתניהו על הקמת ממשלת האחדות.[1]
אישור הכנסת
הקמת קבינט המלחמה אושרה בכנסת ב-12 באוקטובר. חברי הכנסת הצביעו ברוב של 66 מול 4 (כולם מחד"ש-תע"ל) לאשר את צירופם לממשלה של חמישה שרים בלי תיק מהמחנה הממלכתי: גנץ, גדי איזנקוט, גדעון סער, חילי טרופר ויפעת שאשא-ביטון, והם הושבעו לתפקיד.[20][21] גנץ, איזנקוט, סער וטרופר נכנסו כחברים לקבינט המדיני-ביטחוני, ואילו שאשא-ביטון הוכנסה כמשקיפה.
במסגרת ההסכם על הקמת הממשלה הסכימו נתניהו וגנץ להקפיא את כל החקיקה החדשה שאינה קשורה למלחמה או למצב החירום שנוצר בעקבותיה, לרבות הרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת,[22] וכן הוחלט כי קבינט המלחמה יתכנס לפחות אחת ל-48 שעות. לקבינט המלחמה יש סמכות "לעדכן, לפי הצורך, יעדים צבאיים ואסטרטגיים לסכסוך", אך החלטותיו כפופות לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-14 באוקטובר הודיע הליכוד כי מפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן הסכימה להצטרף לממשלת החירום.[23] עם זאת, מאוחר יותר באותו היום הכחיש ליברמן את ההצהרה ואמר כי ההצעה להצטרף לקבינט הביטחוני אינה מספקת, והוא דורש לשבת בקבינט המלחמה המצומצם.[24] הוא הצהיר כי מפלגתו "תתמוך גם מבחוץ כשהמטרה היא לחסל את חמאס", אך אין לו כוונה "להיות השר ה-38 בממשלה ולשמש עלה תאנה".[25]
חברי קבינט המלחמה
| סטטוס | חבר | סיעה | תפקיד | ||
|---|---|---|---|---|---|
| יושב ראש |  |
בנימין נתניהו | הליכוד | ראש ממשלת ישראל | |
| חבר | .jpg) |
יואב גלנט | שר הביטחון | ||
| חבר | .jpg) |
בני גנץ | המחנה הממלכתי | שר בלי תיק | |
| משקיף |  |
רון דרמר | עצמאי | השר לעניינים אסטרטגיים | |
| משקיף | _(cropped).jpg) |
גדי איזנקוט | המחנה הממלכתי | שר בלי תיק | |
| משקיף |  |
אריה דרעי | ש"ס | חבר הכנסת | |
יושב ראש מפלגת ש"ס אריה דרעי השתתף לעיתים בישיבות הקבינט, זאת על אף שפוטר מתפקידו כשר ב-22 בינואר 2023, בעקבות בג"ץ שיינפלד נגד הכנסת.[26]
מהלך כהונת הקבינט
.jpg)
ביום הרכבת הקבינט, ב-11 באוקטובר, התקיים דיון ביטחוני לגבי חלון הזדמנויות קצר שצה"ל רצה לנצל כדי לפתוח מערכה עצימה נגד חזבאללה. חמישה ימים קודם לכן חלה מתקפת חמאס, אבל חזבאללה, שהיה לאיום האסטרטגי, פתח במערכה בעצימות נמוכה על גבול הצפון. שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי הציגו עמדה מתואמת לפיה יש לפתוח מערכה בצפון נגד חזבאללה ורק אחר כך לרכז מאמצים נגד חמאס. אריה דרעי, בני גנץ, ובייחוד גדי איזנקוט, התנגדו נחרצות.[27] איזנקוט טען שבפתיחת מערכה בצפון יהיה משום משחק לידי תוכנית חמאס, שכן ישראל תתרכז במערכה נגד ציר ההתנגדות בעוד חמאס בעזה, שפגע את הפגיעה החמורה ביותר במדינת ישראל מאז הקמתה, לא יקבל את המענה המיידי ההכרחי. ראש חטיבת המחקר תא"ל עמית סער הביע את עמדתו שלא כדאי לפתוח במערכה בצפון, שכן בכך ישראל למעשה תפעיל את תוכנית "ליכוד הזירות" אותה תכננה הנהגת חמאס ביציאתה למתקפה הפתע. רעיון מכת המנע בצפון ירד מהפרק.[28]
במהלך אוקטובר חלו סדרת דיונים לגבי כניסה הקרקעית לרצועת עזה, כולל שני דיונים בהם השתתפו מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. בדיונים הוחלט לרכז מאמצים נגד צפון הרצועה תחילה ולנקוט שיטת "קרב איטי" נגד פלגי הטרור על מנת למזער נזקים ולמנוע הרוגים לכוחות צה"ל, כמו גם הרג של תושבי עזה שאינם פעילי טרור.[29] באישור הקבינט החל ב-26 באוקטובר התמרון הקרקעי ברצועת עזה ולאחר קביעת השמדת משטר חמאס והשבת כל החטופים כמטרות המלחמה החליט קבינט המלחמה על תוכנית השתלטות בת שלושה שלבים על רצועת עזה: שלב א' - הפצצות אוויריות נגד מטרות טרור ופעילים; שלב ב' - השתלטות קרקעית; שלב ג' - טיהור השטח ממחבלים. לפי ההערכה הראשונית, השלב העצים של הלחימה, שלב ב', נועד להימשך שלושה חודשים, ושלב ג' עוד תשעה חודשים לכל הפחות, אם כי בלחימה פחות עצימה.[30] בינתיים, במסגרת החזית הצפונית, הקבינט אישר ב-16 וב-18 באוקטובר פינוי של קו היישובים הצמוד לגבול לבנון עד 5 קילומטרים.[31]
במהלך חודש נובמבר התחולל קרב עזה, ובעקבותיו החל חמאס להתפשר ולהתקדם לקראת עסקת חטופים. באמצע נובמבר חל דיון סביב הצעת עסקה שקידמו המתווכות, ובראשן ארצות הברית, להשבת 50 חטופים תמורת הפוגה של ימים ספורים בלחימה ושחרור אסירים ביטחוניים שהורשעו בעבירות "קלות". שר הביטחון גלנט סבר שיש להוסיף לחץ צבאי כדי למקסם הישגים, וזכה לתמיכתם של הרמטכ"ל וראש השב"כ. מנגד עמדו השרים גנץ ואיזנקוט, שראו בהצעה הזדמנות שעלולה לחמוק. בדיון שהתלהט ראש הממשלה לא הכריע, וכעבור שבוע התקיים דיון נוסף בו אושר מתווה העסקה, בתמיכתם של דרעי ודרמר.[32] ביצוע העסקה החל בהפוגה הדדית בלחימה ב-24 בנובמבר בשעה 7:00 בבוקר. העסקה הוארכה פעמיים ביומיים, בהם שוחררו 40 חטופים נוספים. ההפוגה בלחימה נמשכה שבע יממות ובמסגרתה שוחררו 80 ישראלים תמורת 210 אסירים. ב-30 בנובמבר לא עמד חמאס בדרישה לעשרה חטופים מהקריטריון "נשים, ילדים וקשישים", ועל אף הצעתו של איזנקוט להתפשר על קריטריונים אחרים כדי לשחרר עוד חטופים, הקבינט החליט לדרוש מחמאס לעמוד בקריטריון ובכמות המשוחררים. למחרת קרסה ההפוגה וחודשה הלחימה.
זמן קצר לאחר מכן אישר הקבינט את העמקת הלחימה ואת פתיחת קרב ח'אן יונס ומבצע עוז וניר בחירבת אחזעה. בפני הקבינט עמדה האפשרות לפתוח בפעולה מול ח'אן יונס או מול רפיח, והוחלט בהמלצת הדרג הצבאי לפתוח קודם כל במערכה בח'אן יונס.[33] החל מחודש ינואר חלו חילוקי דעות מהותיים בקבינט המלחמה לגבי שלושה נושאים: משא ומתן לעסקת חטופים חדשה, כניסה קרקעית לרפיח ולמחנות המרכז לשם השתלטות צבאית על כל הרצועה והקמת משטר חלופי לחמאס, מה שכונה שאלת "היום שאחרי". שאלת היום שאחרי הייתה משמעותית גם מול ארצות הברית, שלא הייתה מוכנה לשלטון קבע ישראלי בעזה ועמדה לימינה של ישראל בדרישתה לשים קץ לשלטון חמאס. לקשיים הללו נוספו יחסי עבודה עכורים בין ראש הממשלה לשר הביטחון.[34]
בני גנץ דחף להמשך התמרון הקרקעי גם בנפת רפיח, אולם הקרב ברפיח נדחה במשך כשלושה חודשים. בחודש מרץ טס לארצות הברית, נגד דעתו של ראש הממשלה, ונפגש עם בכירי הממשל. בשובו טען בדיון קבינט המלחמה שהתמיכה הבין-לאומית בישראל מתערערת, ושנוכח הדחייה של הפעולה ברפיח יש שחיקה לא רק של הישגי צה"ל בחזית אלא גם בנכונות של וושינגטון להעניק לישראל גיבוי מלא. לפי תוכנית שלושת השלבים נועד שלב ב', העצים, להסתיים בינואר, אלא שבמועד זה הכוחות הלוחמים היו עדיין באמצע התמרון בח'אן יונס והקבינט עדיין לא אישר את הרחבת המערכה למחנות המרכז או לרפיח.[35] בתחילת אפריל החליט קבינט המלחמה להוציא את כוחות צה"ל מח'אן יונס. גם בצפון הרצועה התרכז צה"ל (בהתחלה עוצבת הפלדה, לאחר אפריל עוצבת הבזק ואחרי יוני עוצבת סיני) במסדרון נצרים, ממנו הוציא מבצעי טיהור קיני מחבלים בצפון הרצועה ובמרכז הרצועה. מהלכים כמו קרב ג'באליה השני וקרב שג'אעייה במאי 2024 היוו כבר את שלב ג' של הלחימה בצפון רצועת עזה.
ב-1 באפריל אישר קבינט המלחמה את ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי, מפקד ההתבססות האיראנית בסוריה, בדמשק, וב-14 באפריל בוצעה בתגובה להתנקשות התקיפה האיראנית על ישראל. בדיון שהתקיים בחסות המתקפה הציעו גנץ ואיזנקוט פעולה התקפית מקבילה באיראן, אך ראש הממשלה דחה את ההצעה וניסה לתאם תקיפה משותפת יחד עם ארצות הברית באיראן.[36] נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן התנגד, וישראל הסתפקה בפעולה מצומצמת באיראן ובהשגת אישור אמריקאי לפתיחת המהלך הקרקעי ברפיח, שהחל ב-6 במאי. בין היתר נחלק הקבינט סביב שאלת העברת המאמצים והמשאבים של צה"ל לגבול לבנון, שכן עקב התעכבות הפעילות ברצועת עזה התעכבה גם העברת הכוחות צפונה, וכתוצאה מכך מלחמת ההתשה מול חזבאללה נמשכה במשך חודשים ללא התקדמות.[37]
במקביל, הקבינט עדיין לא הגיע לפריצת דרך בשאלת הממשל שיחליף את חמאס בעזה. הדרג הצבאי ושר הביטחון התנגדו להקמת ממשל צבאי על עזה, ודגלו ביוזמה של ממשל אזרחי חלופי לצד חופש פעולה צבאי מוחלט של ישראל. ב-15 במאי יצא שר הביטחון גלנט בהצהרה פומבית בה אמר קרא לראש הממשלה "להכריז כי ישראל לא תשלוט אזרחית ברצועת עזה ולא תקיים משטר צבאי ברצועת עזה".[38] ב-27 במאי, לאחר דיונים אינטנסיביים שנועדו לקדם עסקת חטופים נוספת, חשף ביידן את המתווה הישראלי לעסקה כפי שנידון בקבינט המלחמה, שכלל עסקה בת שלושה שלבים, שתכלול בשלב השני שלה נסיגה של צה"ל מכל הרצועה תמורת השבת כל החטופים החיים.[39]
שינוי הרכב ופירוק
ב-13 במאי 2024 התפצלה מפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער מסיעת המחנה הממלכתי,[40] ולאחר שלא קיבלה ייצוג בקבינט המלחמה פרשה מהממשלה.[41] בכך נשארה הממשלה עם רוב של 72 חברי כנסת.
ב-18 במאי הציב חבר קבינט המלחמה ויו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ אולטימטום לראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיו על הממשלה לגבש תוכנית להשגת שש מטרות: השבת החטופים, מיטוט חמאס ופירוז רצועת עזה, קביעת חלופה שלטונית, השבת תושבי הצפון לביתם עד 1 בספטמבר, קידום נורמליזציה עם ערב הסעודית ואימוץ מתווה לגיוס בני ישיבות.[42] גנץ הכריז כי אם לא תגובש תוכנית כזו עד 8 ביוני הוא יפרוש מהממשלה. גנץ קבע מסיבת עיתונאים לערב 8 ביוני, אך דחה אותה בעקבות שחרור ארבעת החטופים במבצע ארנון.[43] למחרת הוציא הודעה לעיתונות ובה הודיע על פרישת מפלגתו מהממשלה.[44]
ב-13 ביוני נערכה ישיבת הקבינט הראשונה בהרכבו החדש, הכולל את נתניהו, גלנט, דרעי, דרמר וראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי.[2] ב-16 ביוני פירק ראש הממשלה בנימין נתניהו את קבינט המלחמה בטענה שאין הצדקה להמשך קיומו לאחר פרישת גנץ מהממשלה.[45]
ביקורת
יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד ממפלגת יש עתיד טען כי לא הצטרף לממשלה בשל המבנה שלדבריו "לא יוכל לעבוד". הוא טען כי בשני הקבינטים (קבינט המלחמה המצומצם והקבינט המדיני-ביטחוני המורחב), "המסוכסכים ביניהם", יש לנתניהו רוב אוטומטי, וגנץ ואיזנקוט יוכלו לייעץ אך לא לקבל החלטות.[46] הוא הציב את הסדרת הסמכויות בין שני הקבינטים כתנאי לכניסתו לממשלה, והכריז הקבינט כי המדיני-ביטחוני לא יעיל ולא ניתן לקבל בו החלטות.[47]
שרים בקבינט המדיני-ביטחוני טענו כי כי הקבינט המורחב משמש חותמת גומי להחלטות קבינט המלחמה המצומצם, ואין לו השפעה ממשית על ניהול המלחמה.[48]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עמית סגל ודפנה ליאל, נתניהו וגנץ בהודעה משותפת: הוקמה ממשלת חירום לאומית, באתר מאקו, 11 באוקטובר 2023
מורן אזולאי, אחרי 5 ימי לחימה, גנץ ונתניהו הודיעו: יש ממשלת חירום, באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
צבי זרחיה, ממשלת החירום הלאומית יוצאת לדרך: נתניהו, גנץ וגלנט יהיו בקבינט המלחמה, באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2023 - ^ 2.0 2.1 דפנה ליאל, ההרכב החדש של קבינט המלחמה יתכנס, לראשונה מאז הפרישה, באתר מאקו, 13 ביוני 2024
- ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ^ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ^ ※ אלון חכמון, הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
- ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 – makoVOD (וידאו)
- ^ יקי אדמקר וטל שלו, עם משרדים מומצאים ושיא במספר השרים: הושבעה הממשלה ה-35, באתר וואלה!, 17 במאי 2020
- ^ ספי עובדיה ועקיבא נוביק, 34 שרים, משרדים חדשים - ורוטציה: ממשלת נתניהו-גנץ יוצאת לדרך, באתר חדשות 13, 17 במאי 2020
- ^ יקי אדמקר וטל שלו, הולכים לבחירות: הכנסת ה-23 התפזרה רשמית, באתר וואלה!, 22 בדצמבר 2020
- ^ קרב האשמות לפני הבחירות: מה טוענים שני הצדדים - ומה האמת, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2020
- ^ מורן אזולאי, לפיד, גנץ, ליברמן ומיכאלי: אין אופוזיציה וקואליציה, גיבוי מלא לצה"ל, באתר ynet, 7 באוקטובר 2023
- ^ האופוזיציה במסר: "מאוחדים אל מול הטרור, חמאס צריך לשלם מחיר כבד", באתר ישראל היום, 7 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי, סמוטריץ' קורא להקים ממשלת אחדות: "זה צו השעה", באתר ynet, 9 באוקטובר 2023
- ^ טל שלו, לפיד מוכן להקמת ממשלת חירום לניהול המלחמה עם נתניהו. גנץ נוטה להצטרף, באתר וואלה!, 8 באוקטובר 2023
- ^ טל שלו, נתניהו קרא "להקים ממשלה ללא תנאים מוקדמים", והתעלם מדרישת גנץ לקבינט מלחמה, באתר וואלה!, 9 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי ואיתמר אייכנר, לפיד קרא לממשלת חירום; נתניהו: הצעתי לו ולגנץ להיכנס כמו לפני ששת הימים, באתר ynet, 7 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי ויובל קרני, ראשי הקואליציה התכנסו, הליכוד: "כולם תמכו בהקמת ממשלת חירום", באתר ynet, 10 באוקטובר 2023
- ^ בדרך לממשלת אחדות: בן גביר מערים קשיים, באתר "סרוגים", 10 באוקטובר 2023
- ^ נעה שפיגל, הקמת ממשלת החירום: הכנסת אישרה את צירוף שרי המחנה הממלכתי לממשלה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי וסיון חילאי, שרי ממשלת החירום הושבעו: "7 באוקטובר - היום המחריד לעם היהודי מאז השואה", באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
- ^ צבי זרחיה, ממשלת החירום מקפיאה את חוקי ההפיכה המשטרית, באתר כלכליסט, 11 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי, הליכוד הודיע שליברמן יצטרף לממשלת החירום, הוא צינן: "לא אהיה עלה תאנה", באתר ynet, 14 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי, ליברמן מבהיר שלא יצטרף בלי מקום בקבינט המלחמה: "נתניהו? לא דיבר איתי", באתר ynet, 15 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי, ליברמן: מעמיד את עצמי לרשות קבינט המלחמה, נתמוך מבחוץ, באתר ynet, 15 באוקטובר 2023
- ^ אנה ברסקי, למרות שנאסר עליו לכהן כשר: דרעי מעורב בדיוני קבינט המלחמה, באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2023
- ^ מורן אזולאי, "זה פיקוח נפש, תבואו": דברי דרעי לגנץ, והפצרת ביידן לא לצאת למתקפת מנע בלבנון | הדרמה ב-11 באוקטובר, באתר ynet, 23 בדצמבר 2023
- ^ גדי איזנקוט הראיון, באתר עובדה, 18 בינואר 2024
- ^ רון בן ישי, שיטת הפעולה של צה"ל איטית במכוון | כך זה נראה, שלב אחר שלב, באתר ynet, 10 בנובמבר 2023
- ^ טל לב רם, לאחר שהשלב הראשון עבר בהצלחה, אלו שלושת השלבים שנותרו לצה"ל בעזה, באתר מעריב אונליין, 12 בנובמבר 2023
- ^ ירון אברהם, ההחלטות הדרמטיות של קבינט המלחמה מהתמרון ועד עסקת החטופים - מה באמת קרה שם?, באתר מאקו, 8 באפריל 2024
- ^ בן כספית, איומים חלולים והבטחות סרק: תצוגת התכלית שהוכיחה את אי הכשירות לניהול המלחמה, באתר מעריב אונליין, 24 בנובמבר 2023
- ^ יוסי יהושוע, מי עיכב את הפעולה ברפיח? קרב האשמות בין נתניהו לגנץ - והערכת הגורמים הצבאיים, באתר ynet, 17 ביולי 2024
- ^ סולימאן מסוודה, נתק בצמרת: גלנט ונתניהו לא שוחחו זה שבועיים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 במאי 2024
- ^ ירון אברהם, המסמך שחושף: כך גנץ דחף לפעולה ישראלית ברפיח - כבר בחודש מרץ, באתר מאקו, 2 ביוני 2024
- ^ אנה ברסקי, גנץ ואיזנקוט רצו לתקוף מיידית בטהרן: הדרמה הלילית בקבינט נחשפת, באתר מעריב אונליין, 14 באפריל 2024
- ^ לירן וינשטיין, גנץ: דרשנו להעביר את המאמץ לצפון כבר במרץ, באתר "סרוגים", 10 ביולי 2024
- ^ מיכאל שמש ואנה פינס, גלנט דרש מנתניהו לקבל החלטה בשאלת "היום שאחרי" - רה"מ הגיב בתקיפות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 במאי 2024
- ^
בן סמואלס, ביידן: ישראל הציעה מתווה להפסקת אש קבועה ולשחרור כל החטופים; רה"מ אישר, באתר הארץ, 31 במאי 2024
- ^ יהודה שלזינגר ואמיר אטינגר, פירוק השותפות: אושר פיצול סיעתו של סער - שתקרא "הימין הממלכתי", באתר ישראל היום, 13 במרץ 2024
- ^ מורן אזולאי, לאחר שלא צורף לקבינט המלחמה, סער פורש מהממשלה: "לא באנו לחמם כיסאות", באתר ynet, 26 במרץ 2024
- ^ גילי כהן, סולימאן מסוודה ויערה שפירא, גנץ הציב לנתניהו אולטימטום ואיים בפרישה מהממשלה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 במאי 2024
- ^ טל שלו וברק רביד, גנץ ידע על המבצע מראש - ושתק כדי לא לעורר את חשד חמאס, באתר וואלה!, 8 ביוני 2024
- ^ יובל קרני ומורן אזולאי, גנץ פרש ממהממשלה: "נתניהו מונע מאיתנו להתקדם לניצחון אמיתי", באתר ynet, 9 ביוני 2024
- ^ איתמר אייכנר, נתניהו מפרק את קבינט המלחמה - אבל ימשיך לקיים התייעצויות מצומצמות, באתר ynet, 16 ביוני 2024
- ^ לפיד: הקבינט החדש לא יעבוד; רק יוסיף בלאגן, באתר "סרוגים", 12 באוקטובר 2023
- ^ טל שלו, לפיד: "הממשלה רק מעמיקה את הכאוס ומחמירה את הטעויות", באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, שרים בקבינט: מזלזלים בנו, מתייחסים אלינו כחותמת גומי, זה בזבוז זמן, באתר ynet, 26 באוקטובר 2023
| זירות מלחמת חרבות ברזל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הזירה העזתית | טבח שבעה באוקטובר • פינוי צפון הרצועה • קרב בית חאנון • קרב ג'באליה • קרב עזה • הפסקת אש • קרב שג'אעייה • תוכנית אטלנטיס • הלחימה בח'אן יונס • הקרב במחנות המרכז • מבצע עוז וניר • התקיפה נגד כוח צה"ל באל-מע'אזי • מבצע יד זהב • מבצע כתר המערב • מבצע ניתוח מקומי • קרב רפיח • קרב ג'באליה השני • כביש 749 • בסיס נצרים • המשבר ההומניטרי (הרעב ההמוני • הריגת הינד רג'ב • אסון הסיוע ההומניטרי • הריגת עובדי המטבח המרכזי העולמי • האסון בתל א-סולטאן • התקיפה בבית הספר אלעודה • התקיפה בבית לאהיא (29 באוקטובר 2024)) • הסיוע ההומניטרי • ההתנקשות באסמאעיל הנייה | ||||||
| החזית הצפונית | ההתנקשות בסאלח אל-עארורי • התקיפה בנמל התעופה חלב • פגיעת הרקטה במג'דל שמס • ההתנקשות בפואד שוכר • הפשיטה הישראלית במסיאף • ההתנקשות באבראהים עקיל • מבצע חיצי הצפון • מבצע סדר חדש • התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל • קרב אל-עדייסה • קרב כפר כילא • קרב מארון א-ראס (2024) • קרב מיס אל-ג'בל • קרב עייתא א-שעב (2024) • פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני | ||||||
| החזית המזרחית | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) • התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024) • המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) • מבצע ימי תשובה (2024) | ||||||
| מערכת דעת הקהל העולמית |
| ||||||
| זירות נוספות | זירת יהודה ושומרון • מעורבות החות'ים (מבצע שומר השגשוג • המשבר בים סוף • מבצע יד ארוכה • התקיפה הישראלית בתימן (ספטמבר 2024)) • העורף הישראלי (מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל • חסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה) • התקפות על בסיסי ארצות הברית בעיראק, ירדן וסוריה במהלך מלחמת חרבות ברזל | ||||||
| בנימין נתניהו | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
|
| ||||||||||||
| משפחתו | נתן מיליקובסקי (סבא) • בנציון נתניהו (אבא) • עדו נתניהו (אח) • יוני נתניהו (אח) • יאיר נתניהו (בן) • שמואל בן ארצי (חותן) | |||||||||||||
| בנות זוג | מיקי הרן (1972–1978) • פלור קייטס (1981–1989) • שרה נתניהו (1991–הווה) | |||||||||||||
| ספריו | הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח (1987) • מקום תחת השמש (1995) • מלחמה בטרור (1996) • ביבי: סיפור חיי (2022) | |||||||||||||
| ספרים אודותיו | נתניהו: הדרך אל הכוח (1997) • נתניהו: ביוגרפיה (2018) • הנתניהוז (2021) • מר הפקרה (2024) | |||||||||||||
| חשדות לפלילים | פרשת בר-און חברון (1997) • פרשת עמדי (1999) • פרשת ביביטורס • תיק 1000 • תיק 2000 • פרשת הצוללות • תיק 4000 • המחאה • משפטו (2020) | |||||||||||||
| שונות | פרשת הקלטת הלוהטת (1993) • מסמך שטאובר (1995) • נאום בר-אילן (2009) • מכון יונתן לחקר הטרור • המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי • לא יהיה כלום, כי אין כלום • ניצחון מוחלט • רק לא ביבי • ביביסטים • קאיה (כלבה) • The Bibi Files | |||||||||||||
39715496קבינט המלחמה (ישראל)