מבצע רבות הדרכים

מבצע רבות הדרכים
	לוחמי יחידת שלדג יורדים ממסוקי היסעור לאחר המבצע, ספטמבר 2024
	מערכה: החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל ; הסכסוך האיראני-ישראלי במהלך מלחמת האזרחים בסוריה
	מלחמה: מלחמת חרבות ברזל
סוג העימות	מבצע צבאי
תאריך	9 בספטמבר 2024
קרב לפני	מתקפת המנע הישראלית נגד חזבאללה
קרב אחרי	התפוצצות זימוניות חזבאללה
מקום	ליד מסיאף, סוריה
קואורדינטות	; 35°02′42″N 36°19′18″E / 35.044899°N 36.321645°E
תוצאה	ניצחון ישראלי מובהק - 18 הרוגים, איסוף מסמכים חשובים, והשמדת מפעל תת-קרקעי איראני לדיוק טילים
הצדדים הלוחמים
ישראל	סוריה; איראן
מנהיגים
בנימין נתניהו	בשאר אל-אסד; עלי ח'אמנאי
כוחות
חיל האוויר הישראלי; כנף 7 (מעל 100 לוחמים); יחידת שלדג; ; יחידה 669; ;	צבא סוריה; ; משמרות המהפכה האסלאמית;
אבדות
אין	30 חיילים סורים הרוגים; ; 4 אזרחים סורים שנפגעו ונהרגו מטילי יירוט סוריים שכשלו; ; בין 2–4 קצינים איראנים נלקחו בשבי; ; מפעל טילים תת-קרקעי הושמד;
	(למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה מיקום הפשיטה

מבצע רבות הדרכים הוא פעולת קומנדו של יחידת שלדג בגיבוי חיל האוויר הישראלי על מרכז סרס ומפעל תת-קרקעי לייצור טילים מדויקים של משמרות המהפכה של איראן ליד העיר מסיאף שבסוריה, שנערכה בלילה שבין 8 ל-9 בספטמבר 2024. במהלך ההתקפה נהרגו מספר אנשי מיליציות פרו-איראניות ומספר חיילים סורים, ונגרם נזק כבד למטרות^[2]. מספר טילי יירוט סוריים כשלו, נפלו על בתים סוריים, וגרמו למותם של ארבעה אזרחים.

בזמן שלוחמי יחידת שלדג פשטו על המפעל התת-קרקעי, תוך שימוש בטקטיקות הפתעה וחבלה, ביצעו מטוסי חיל האוויר הישראלי סדרת תקיפות מדויקות, שנטרלו את יכולת התגובה של הצבא הסורי.

רקע

לצד המערכה העיקרית ברצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, מתקיימת לחימה מול חזבאללה בלבנון, שכוללת תקיפות של חיל האוויר הישראלי בסוריה במטרה לסכל את ניסיונות איראן לספק נשק לחזבאללה, ולפגוע במיליציות פרו-איראניות בסוריה ששיגרו רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל.

יעד הפשיטה

יעד הפשיטה היה מפעל טילים תת-קרקעי אשר מוקם באתר של המרכז למחקרים מדעיים סרס הסורי (SSRC) בסמוך לעיר מסיאף שבצפון מערב סוריה ובסמוך לגבול סוריה-לבנון. המתקן, שנחפר בעומק 70–130 מטר בתוך צלע הר, היה המתקן היחיד בסוריה לייצור טילי קרקע-קרקע מדויקים, והתוכנית הייתה לייצר בו 100–300 טילים בליסטיים בשנה בטווח של 70–300 ק"מ. בניית המתקן החלה ב-2017 עם עבודות חפירה שנמשכו עד 2021. לאחר סיום החפירות, הותקנו מכונות ייצור מתקדמות שסופקו על ידי איראן. המפעל החל בייצור ניסיוני באוגוסט 2024, חודש לפני הפעולה נגדו. המתקן תוכנן לבצע את כל שלבי ייצור הטילים במקום אחד. במהלך תקופת ההקמה, המתקן הותקף ארבע פעמים, דבר שגרם לעיכובים ושיבושים בהקמתו. בשל מיקומו העמוק בתוך ההר, הוגדר המתקן בישראל כ"אתר חסין". על פי דיווחים, המפעל נועד להיות שחקן משמעותי בחימוש חזבאללה, והטילים שתוכננו לייצור בו יועדו להישלח לארגון בלבנון.

קהילת המודיעין הישראלית זיהתה את הפרויקט הסודי ועקבה אחריו באופן צמוד במשך תקופה ארוכה תחת שם הקוד "רובד עמוק", ויחידה 8200 השיגה תוכניות מפורטות של המבנה באמצעות פריצות למחשבים^[3]. המתקן זוהה כיעד מורכב במיוחד. אנשי מקצוע צבאיים העריכו כי השמדתו תדרוש פעולה מורכבת במיוחד ותלויה בתנאים ספציפיים בשטח, דבר שהוביל לשקילת מספר אפשרויות מבצעיות, כאשר נשללה האופציה האווירית ונבחנה הקרקעית. גורמי המודיעין הבינו כי האתר עומד בפני השמשה ובקרוב יחלו לייצר בו טילים מתקדמים. ההבנה הייתה שעם הפיכתו של המקום לתעשיית ייצור פעילה, הוא יהפוך לאתר הרבה יותר שמור ומאובטח – וכמויות השומרים והאבטחה שהסורים והאיראנים יציבו בו, תגדל. ההכנות למבצע החלו חודשיים קודם לכן, ביולי 2024. כעבור חודש, כבר החל ייצור מנועים באתר. בצה״ל אומרים: "אם היינו מחכים עוד קצת עם הביצוע – יכול להיות שכבר היה מאוחר מדי, או שכל המבצע היה צריך להיראות אחרת לגמרי".

ההכנות לפשיטה

קודם למבצע, המבצע הוצג על-ידי מפקד שלדג, סא"ל ב', באופן אישי לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון יואב גלנט, ואושר על-ידם לאחר שעבר את הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי ואת מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר. המבצע ארך שלוש שעות, באישון לילה, וההשתלטות על המתחם שבתוך ההר נמשכה 18 דקות בדיוק, מרגע נחיתת מסוקי היסעור על הקרקע.

בחיל האוויר המתינו שבועות ארוכים לחלון הנכון של מזג האוויר, שכן לא היה ניתן להתעכב בגלל עננות נמוכה ולו דקה אחת בלבד: השמיים היו חייבים להיות נקיים, מאחר שאיומים אחרים ארבו בהם. אזור מסיאף הוא המרחב שבו צבא אסד פרס את ההגנה האווירית המתקדמת והצפופה ביותר בסוריה אחרי הבירה דמשק, עם סוללת SA-22 המתקדמת והקטלנית ביותר מתוצרת רוסיה, וכן יכולות נ"מ כטילי כתף ונ"ט להפלה קלה יחסית של מסוקים.

לכן, המסוקים טסו נמוך מאוד, בנתיבים שנבחרו בקפידה, עם הטעיות ואבטחה צמודה של שני מסוקי קרב מסוג אפאצ'י, באופן שאפשר להם לחמוק ממכ"מי הגילוי הסוריים שנפרסו באזור כדי להגן על האתר.

מהלך הפשיטה

בלילה שבין 8 ל-9 בספטמבר, פשטו באמצעות מסוקים כמאה^[3] לוחמי יחידת שלדג, יחידת הקומנדו של חיל האוויר הישראלי, על מפעל תת-קרקעי לטילים מדויקים בסוריה, שנבנה על-ידי משמרות המהפכה של איראן^[4], ואשר עומקו מגיע ל-60 מטר מתחת לאדמה^[3]. האיראנים החלו לבנות את המתקן התת-קרקעי בשנת 2018, בתיאום עם חזבאללה וסוריה, לאחר שסדרת תקיפות אוויריות ישראליות הרסו את רוב תשתית ייצור הטילים האיראנית בסוריה^[5]. תכלית המתקן הייתה לייצר את הטילים המדויקים במתקן מוגן סמוך לגבול עם לבנון, כך שתהליך המסירה לחזבאללה בלבנון יוכל להתבצע תוך זמן קצר, ועם פחות סיכון של תקיפות אוויריות ישראליות. המתקן אובטח על ידי צבא סוריה.

‏כוח שלדג מנה כ-100 לוחמים, והוא היה בליבת הפעולה. איתו הגיעו לשטח הסורי עוד כ-20 לוחמי יחידה 669. 120 הלוחמים הגיעו ב-4 מסוקי "יסעור", שהמריאו מישראל וטסו כשעה וחצי עד ההגעה ליעד, כולל תדלוק אווירי בדרך. הטיסה התבצעה דרך הים, בגובה נמוך מאוד של 60 רגל בלבד. בתוך השטח הסורי. הטיסה נמשכה 18 דקות עד הנחיתה. טיסה תחת איומים אוויריים כבדים. מדובר היה במרחב צפוף בעשרות סוללות טילי קרקע-אוויר. הלוחמים הונחתו בשני מנחתים באזור, שחיל האוויר ניתח כמקומות שניתן להנחית בהם את המסוקים.^[6]

מספר דקות לפני הנחיתה על אדמת סוריה, ניתנה מכת אש מקדימה על אתר ייצור הטק"ק (טילי קרקע-קרקע) והושמדו מתקני אבטחה בקרבת המקום על ידי מטוסי קרב, מסוקים וכטב"מים של חיל האוויר הישראלי.

הצוותים שהונחתו בשטח חולקו לשלושה כוחות כאשר^[7]:

הכוח הראשון שנחת, כ-50 לוחמים ראשונים. תפקידם היה לבודד את המרחב, לנטרל איומים באזור – ובכך לאפשר להנחית את הכוח השני, שיהיה הכוח שיפשוט לתוך האתר עצמו ויפוצץ אותו. באותו הלילה המתקן אובטח על ידי כ-30 חיילים מצבא סוריה, שהיו במספר עמדות שמירה, רכב עם מקלע שעמד בנקודה שולטת וכיתת כוננות. כוח הבידוד שנחת ראשון עלה לנקודה שולטת בשטח. הכוח הפעיל רחפנים שיצרו גם הם שליטה על המרחב וזיהוי של כל איום פוטנציאלי או תגבורות סוריות שעלולות להגיע. הלוחמים שבודדו את המרחב מנעו הגעת כוחות סורים וחיסלו עשרות שניסו להתקרב לשטח המתחם.
הכוח השני נחת במנחת אחר, והיה צריך לרוץ מרחק של כ-700 מטר מהמנחת ועד דלתות האתר התת-קרקעי. לוחמי שלדג הצליחו לבודד את האזור במהירות, ולמנוע הגעת כוחות נוספים של הצבא הסורי. הלוחמים, ניטרלו וחיסלו במהירות את החיילים הסורים שאבטחו את המתחם והחלו בפריצת הדלתות. מייד לאחר הפריצה, הכוחות סרקו במהירות את מסדרון הייצור והתמקדו באיתור שלושת המערבלים הקריטיים. כוח החבלה הניח מטענים מותאמים בכל חדר תוך כדי ריצה, ובמקביל נאסף חומר מודיעיני רב.
הכוח השלישי שנחת מנה עשרות רבות של לוחמי שלדג ו-669, שאבטחו את המסוקים ושימשו כוח תגובה ומענה רפואי שכלל חדר טיפול נמרץ מכיוון ולא היה ניתן לטפל בפצועים קשה עד לפינוי הארוך בצורה אחרת.^[6]

הלוחמים שבודדו את המרחב מנעו הגעת כוחות סורים וחיסלו עשרות שניסו להתקרב לשטח המתחם. בו-זמנית, הלוחמים רצו מנקודות הנחיתה של המסוקים עם משקל גדול של חומרי נפץ על הגב, שלאחר מכן בהם השתמשו על מנת לפוצץ את האתר. האתגר הגדול של הלוחמים בשטח היה הזמן, והיציאה טרם הגעת אויב מאורגן שיצליח להגיב וליצור קרב בין הכוחות. היו שומרים בשער האתר שחוסלו ואופנועים וג'יפים שניסו להגיע למפעל עצמו – אך חוסלו על ידי חיל האוויר. החלק הקריטי במבצע היה ניתוק המגע מהזירה, ווידוא של כלל הכוח לפני הלחיצה על הכפתור שפוצץ כטון של חומרי נפץ שהלוחמים הביאו איתם. מאות רבות של לוחמי אויב התארגנו להגיע למתחם, אך עד שהספיקו לעשות את דרכם לוחמי צה"ל כבר היו בדרכם החוצה בבטחה.^[8]

דווח כי נשבו מספר איראנים, אך משמרות המהפכה האסלאמית הכחישו זאת^[9]. לפי ברק רביד, ישראל עדכנה את ממשל ביידן מראש על המבצע, וארצות הברית לא התנגדה לו.

בינואר 2025 ישראל קיבלה אחריות רשמית על הפעולה, ובצה"ל הגדירו אותה כ"אחת מפעולות הקומנדו המסוכנות והאמיצות שצה"ל ביצע בשנים האחרונות מחוץ לגבולות המדינה"^[10].