יין בארץ ישראל
היין היווה חלק משמעותי במסגרת החקלאות במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל. גידול הגפן וייצור יין התקיימו באזור כבר בתקופת הברונזה, הגפן היוותה חלק משבעת המינים המאפיינים את ארץ ישראל, ותושבי הארץ המשיכו לגדל אותה לאורך השנים. ייצור היין תפס מקום מרכזי במיוחד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במאה ה-19 וה-20. היין מהווה ענף פעיל במדינת ישראל גם כיום, ושוק היין כולל יינות מיקבים ותיקים, יקבים מסחריים גדולים וקטנים ויקבי בוטיק.
בתנ"ך
”ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בִּכורי ענבים... ויבֺאו עד נחל אֶשְׁכֺּל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד ֻ וישאהו במוט בשנים”... (במדבר, י"ג, כ'-כ"ג).
”"וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה"” (ספר מלכים א', פרק ה', פסוק ה').
”"בימים ההמה ראיתי ביהודה ֺדרְכִים גִתּוֹת בשבת ומביאים הערמות ֺ ועמסים על ֺ החמרים ואף יין ענבים”..." (ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ט"ו)
היסטוריה
באגן הים התיכון המזרחי נפוצה הגפן כבר בתקופת הברונזה. הכרם הראשון מיוחס לנח: ”וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר” (בראשית פרק ט', פסוקים כ'-כ"א).
הגפן נחשבת לאחד משבעת המינים המאפיינים את הארץ. מצוות שתיית היין (במידה) היא חלק בלתי נפרד מהיהדות. החל מקידוש ליל שבת וארבע הכוסות בליל הסדר ועד שתיית יין בפורים. זאת בניגוד לאסלאם האוסר על שתיית יין לחלוטין ולרוב הפלגים בנצרות (לותרניזם, הכנסייה הקתולית, נצרות אורתודוקסית והכנסייה האנגליקנית) שיוצאים נגד שתיית יין מרובה מחוץ לטקס המיסה, גישה הקרויה moderationism.
במהלך השנים הפכה הגפן לסמל ארצישראלי, בשל תנאי האקלים האופטימליים לגידול גפנים. סגנון הבנייה החד קומתי שטוח הגג איפשר לבעלי הבתים לטעת גפן אשר השתרגה על סוכה שנבנתה על הגג ויצרה צל. רבים בארץ התנסו בהכנת יינות ביתיים מהפירות שגידלו. מלבד זאת גתות לדריכת ענבים, המעידות על כרמים גדולים, הן תגליות ארכאולוגיות שכיחות בארץ ישראל. גתות רבות מתקופת בית המקדש פרושות בדרום הארץ. ידוע על גת מהתקופה ההלניסטית בצפון תל אביב, גת מהתקופה הביזנטית בלוד ובראשון לציון ועוד. (ברושי, 1985). באזור ההר הפכה גפן היין לגידול מרכזי ובמרחב זה נותרו אלפי גתות במגוון צורות. במהלך התקופה הביזנטית התפתחה תעשיית היין בערי הנגב. שרידי כרמים המבוססים על מי שיטפונות ונגר עילי פרושים בהר הנגב. ובערים דוגמת עבדת ושבטה נתגלו מבני גתות משוכללים וגדולים. מקורות תלמודיים מאותן שנים מזכירים עשרות סוגי יין.
ביבנה התגלה מפעל יין גדול ממדים מהתקופה הביזנטית.[1] לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, במאה השביעית, הצטמצמה תעשיית ייצור היין בארץ ישראל, בשל התנגדות האסלאם לשתיין יין (ראו לקמן). כרמים רבים נעקרו, ובמקומם ניטעו כרמי זיתים. אולם, על אף זאת, למעשה המשיכה הפקת יין עד לתקופה הממלוכית.[2]
בתקופה החדשה של היישוב, החל מאמצע המאה ה-19, היה גידול הגפנים ענף חקלאי חשוב במושבות של הברון רוטשילד וחברת פיק"א. לא בשל איזשהו יתרון כלכלי, שכן ענפי חקלאות אחרים היו דחופים יותר לכלכלת היישוב, אלא בשל יתרון תדמיתי שעזר לקשר בין יהדות אירופה העשירה והתורמת לבין העשייה הציונית להפרחת השממה. ב-1870, עם ייסוד מקוה ישראל, הוחל בגידול מסודר של גפנים וייצור יין במפעלים.
בשנת 1887 הוקם היקב בראשון לציון, שבמשך שנים רבות היה היקב הגדול בארץ ישראל. היקב תרם רבות להתפתחות המושבה, אבל שנים אלה בתולדותיה מתאפיינות במאבקים מרים בין פקידי הברון רוטשילד, שהתנכרו להם עד שהגיעו הדברים, ב-1887, לידי מרד ממש. יקב נוסף שפעל בשיטות צרפתיות הוקם בזכרון יעקב. מרגע פתיחתם ועד למלחמת העולם הראשונה הפך היין למוצר החקלאי המוביל של היישוב היהודי בארץ ישראל. לאחר קום המדינה, הוגדל השטח שהוקצה לכרמים וליקבים הוותיקים ששוכללו והתווספו גם יקבים חדשים בבנימינה, פתח תקווה ומקוה ישראל.
עם התפתחות ענף היין בעולם החדש ובעיקר בארצות הברית ובאוסטרליה, נאלצה גם התעשייה הארצישראלית לשדרג את מוצריה והחלה לייצר יינות איכותיים.
סוגי הגפן הנפוצים בארץ מושפעים מסדרה של "החלטות היסטוריות" שקיבל הברון רוטשילד וצוות המומחים שלו שהגיעו לכאן מצרפת בסוף המאה ה-19. לפלסטינה המדברית ים-תיכונית הובאו גפנים מסוג קריניאן, גרנאש ואליקנט. גפנים אלה נפוצות בדרום צרפת וידועות בחוסנן לעומס חום גבוה, אך היינות המופקים מהן אינם נחשבים באיכות משובחת. מזנים אלה מייצרים את יינות הקידוש ואת היינות השולחניים הזולים.
גפנים אלה מורישים את מקומם כיום לזני הקברנה, המרלו והסירה המשובחים יותר. תהליך ההחלפה הוא איטי, בשל הצורך להתאים את המיקרו-אקלים הטוב ביותר לכל אחד מהזנים העדינים יותר. גורם חשוב בהאצת תהליך ה"שדרוג" הוא יצירת ביקוש גבוה ליינות האיכותיים.
שוק היין הישראלי
בישראל התפתחה תעשיית היין כבר במאה ה-19. בין היקבים ההיסטוריים שאינם פעילים כיום נמנים יקב מקוה ישראל, שפעל בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, ויקב פרידמן שהוקם בשנת 1889 בחיפה, אך בהמשך עבר לאזור התעשייה ברקן והיום הוא חלק מיקבי ברקן.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 שוק היין בישראל נפתח לייבוא. נוצרה תחרות עם היקבים המקומיים וגברה הדרישה ליינות איכותיים. בשנת 2013 דיווחו 40% מהישראלים בסקר שנערך עבור יקבי כרמל כי הם שותים יותר יין מבעבר.
בישראל פועלים כיום 10 יקבים מסחריים וגדולים, המפיקים כ-89% מהיינות הישראליים. בנוסף קיימים מעל ל-200 יקבים קטנים יותר, הנחשבים ליקבי בוטיק[3].
היקבים הגדולים בישראל
על פי ניתוח שוק היין בשנת 2021, היקבים הישראליים השולטים בשוק הם יקבי ברקן ויקבי סגל, יצרני היין של טמפו משקאות (24.3%), יקבי כרמל (23.6%), יקב טפרברג (12.1%), ואחריהם יקב רמת הגולן, בנימינה, תבור, דלתון ורקנאטי[4]. בניתוח דומה משנת 2002 הובילו יקבי כרמל (40%), וברשימה הופיעו גם יקבי תשבי ויקב ססלוב, שחדל לפעול ב-2016. שוק היין הנותר מתחלק בין כ-200 יקבי בוטיק.
בטבלה הבאה מפורטים היקבים הגדולים בישראל.
שם היקב | ישוב | מחוז | אתר אינטרנט | נתח שוק |
---|---|---|---|---|
יקב ברקן ויקב סגל | חולדה | ירושלים | [1] | 24.3% |
יקב כרמל | שוהם | המרכז | [2] | 23.6% |
יקב טפרברג | צרעה | ירושלים | [3] | 12.1% |
יקב רמת הגולן | קצרין | הצפון | [4] | |
יקב בנימינה | בנימינה | חיפה | [5] | |
יקב דלתון | פארק תעשיות רמת דלתון | הצפון | [6] | |
יקב רקנאטי | פארק תעשיות עמק חפר | המרכז | [7] | |
יקב תבור | כפר תבור | הצפון | [8] | |
יקב תשבי | זכרון יעקב | חיפה | [9] |
יקבי בוטיק בישראל
כ-200 יקבים בישראל וביהודה ושומרון נחשבים ליקבי בוטיק. היין המיוצר בהם מהווה כ-12% מצריכת היין הכוללת בישראל.
בטבלה הבאה מפורטים יקבי הבוטיק בישראל וביהודה ושומרון.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דניאל רוגוב, מדריך רוגוב ליינות ישראל, הוצאת טובי, ראה אור בשנים 2005–2011 באנגלית בשם Rogov Guide to Israli Wines וב-2011 הופיע גם בעברית.
- מיכאל בן-יוסף, יינות ישראל, ידיעות אחרונות, 2011.
- אליעזר זקס, יין ישראלי: מבחר יינות ישראל, תל אביב: קורדינטה, ספטמבר 2011
- עמוס הדס, הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל, הוצאת קרוננברג.
- א. סרנת, ענבים בישראל, 2001
- שלמה פפירבלט, עולם היין, הוצאת אריה ניר, 2002
- אליעזר זקס וירון גולדפישר, טיול ביקבי ישראל, קואורדינטה, 2007
- זהר עמר, יין חי ויין מזוג: על יינות שלהם ועל יינות שלנו, בד"ד 28, 2013, עמ' 75–96
- גלית רנד, לא לקידוש בלבד - יין, חברה ופוליטיקה בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
- שגיא קופר המדריך הדעתני ליין: מהדוניזם ועד פוליטיקה, קופר, 2019
- Ben-Yosef, M., The bible of Israeli wines, Moshav Ben-Shemen : Modan, 2002
קישורים חיצוניים
- פרופ' עמוס הדס, מישן יוצא חדש, "יין וגורמה", גיליון 118
- עמוס רביד, זן ישראלי, "יין וגורמה", גיליון 118
- ארכאולוגיה של יין בארץ ישראל, באתר 'המרקקה היומית'
- מרתף יין עתיק התגלה ליד נהריה (באנגלית)
- אזור היין יהודה-כינוי מקור/אפלסיון, אתר תיירות מועצה אזורית מטה יהודה
- הכירו את אזור היין הראשון בישראל: מטה יהודה, אתר ynet
- הרימו לחיים לאזור היין של הרי יהודה, אתר מקור ראשון
הערות שוליים
- ^ תגלית ביבנה: נחשף מפעל יין עצום מהתקופה הביזנטית, יאיר קראוס, באתר מקור ראשון.
- ^ זהר עמר, תהליכי התאסלמות ואיסלום ביהודה ושומרון בימי הביניים והשפעתם על ענף ייצור הגפן ועל ייצור היין, מחקרי יהודה ושומרון רביעי, תשנ"ד, עמ' 247–261..
- ^ שי שגב, מלחמת ההישרדות של יקבי הבוטיק בישראל, באתר ynet, 10 בספטמבר 2019.
- ^ שמענו בין הגפנים 5.8.22: תעשיית היין 2021 - מיליארד שקל, באתר "אכול ושאטו", 5 באוגוסט 2022.