הגושרים
 קיבוץ הגושרים וברקע הר החרמון
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל העליון |
| גובה ממוצע[1] | 109 מטר |
| תאריך ייסוד | 1948 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| מוצא המייסדים | טורקיה |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,263 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 16.8% בשנה |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   הגושרים | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| hagoshrim.co.il | |
הַגּוֹשְׁרִים הוא קיבוץ באצבע הגליל. שייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן.
העולים בחרו בשם "הגושרים" שמסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה. על כך כתב יהודה זיו בספרו, העוסק במשמעויות שמות יישובים בישראל[3], שהשם ”מציין לכאורה את גשר דולב הסמוך שעל נהר שניר וגשרים קרובים אחרים. אבל את השם הזה הביא עמו גרעין המייסדים, ומשמעותו סמלית בלבד”[4].
היסטוריה
באתר קיבוץ הגושרים ישב מסוף 1943 מושב נחלים שהוקם על ידי ארגון ירושלים כאחד ממצודות אוסישקין. היחסים בין אנשי המושב לבין היישובים בסביבה היו עכורים על רקע מחסור בקרקעות ויחסים מתוחים בין דתיים לחילונים, ובמהלך מלחמת העצמאות, לאחר שספגו איומים והתנכלויות, נאלצו אנשי נחלים לעזוב את המקום.
זמן קצר לאחר שאנשי נחלים עזבו את המקום, עלה לקרקע גרעין העולים מטורקיה. הם התיישבו בתחילה במבנים הנטושים של נחלים, אולם עברו לאחר תקופה קצרה למקום הנוכחי, בסמוך לפלג של נחל דן, ליד חורבות ארמונו של האמיר פעור, שמכר את האדמות לקק"ל ב-1940. לאחר מלחמת העצמאות התרחב הקיבוץ אל השטח שבו שכן לפני כן הכפר הערבי אל-ח'יסאס שננטש במהלך מלחמת העצמאות לאחר מבצע של הפלמ"ח שבו נכבש הכפר.
הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביא לכמה גלים של מתיישבים חדשים שהגיעו מקיבוצים אחרים: איילת השחר וכפר גלעדי (1952), נוה אור (1954) ויד חנה (1955), שתרמו רבות לייצובו ולביסוסו של הקיבוץ הצעיר.
הקיבוץ עבר הפרטה בשנת 2000 והוא פועל במודל של "רשת ביטחון", שמשמעותו הפרטה כמעט מלאה. חברי הקיבוץ מקבלים שכר עבור עבודתם, ובמקביל משלמים מעין מס קהילתי, שנקבע על ידי האספה הכללית.
ענפי המשק
תיירות
בית ההארחה של הקיבוץ הוקם כבר בשנת 1953 על חורבות ארמון החורף של האמיר פאעור, ראש השבט הבדואי ערב אל-פאדל (שמרכזו היה בוואסט שברמת הגולן). האמיר שחי באופן ראוותני ונזקק למזומנים, מכר את אדמותיו באזור לקרן הקיימת לישראל בשנת 1940. אלמנטים מהארמון כמו הקשתות, שולבו במבנה המרכזי של בית המלון.
ב-1997 הוכנס שותף פרטי לניהול בית ההארחה, הוא הפך לבית מלון ושינה את שמו ל"מלון בטבע".
נוסף על בית ההארחה, מפעיל הקיבוץ את "קייקי הגושרים", להשכרת סירות קיאק לשיט בנחל שניר. בתחומי הקיבוץ נמצאת שמורת טבע לא מוכרזת, בשם "עמק הנהר הנעלם". בשמורה יש ריכוז גדול של הצמח הנדיר שבטבט גדול. שמורת עמק הנהר הנעלם הוקמה בשנת 1990 על ידי חבר הקיבוץ אורי דימנד ומלון קיבוץ הגושרים.
בקיבוץ נמצאות שתי טחנות קמח מופעלות בכוח מים זורמים. אינן פעילות. בקיבוץ יש טחנת טורבינות המופעלות בכוח זרם המים לייצור חשמל.
בבית המלון וברחבי הקיבוץ מפוזרים עשרות פסלים של הפסל אריה אשכנזי, חבר הקיבוץ.
בצידו הצפוני של הקיבוץ נמצא אתר ארכאולוגי הגושרים שבו נמצאו ממצאים מהתקופה הנאוליתית והכלקוליתית.
ב-2022 נפתח סניף של "האוזן השלישית" בקיבוץ הגושרים, סניף ייחודי המשלב מכירת תקליטים, דסיקים וסרטים, לצד בית קפה מקומי, המארח אומנים בהופעות חיות, לרוב בסופי השבוע.
חקלאות
במהלך שנות ה-50 התפתחו ענפי הלול, הרפת, התפוחים, הירק, הדגים וההדרים. עם התפתחות ענפי התעשייה והתיירות ירד משקלם של אלה, וחלקם נעלמו. בראשית שנות ה-70 חוסלה רפת החלב[5]. כיום יש בקיבוץ מטעים, פרדסים, גידולי שדה ולול של עופות לבשר.
תעשייה
ב-1974 רכש הקיבוץ את מפעל "מפרו" לפלסי מים. ב-1986 החל המפעל לייצר מכשירים חשמליים ידניים להסרת שיער, "סופט אנד איזי", שנקראו בהמשך "אפיליידי". מכשירים אלה זכו להצלחה בקנה מידה עולמי, אך הקיבוץ לא השכיל לנצל את ההכנסות האדירות לפיתוח מוצרים נוספים, וכעבור 4 שנים התרסק המפעל כלכלית ונמכר לגורם חיצוני על ידי כונס הנכסים. התרסקות זו האיצה את תהליכי ההפרטה של הקיבוץ. כיום הקיבוץ לא מחזיק מפעלי תעשייה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הגושרים (לא פעיל)- סיפורו של קיבוץ הגושרים - על גבי ציר זמן שיתופי, סיפור מקומי
- הגושרים, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- זאב גלילי, הפינוי הראשון של ישוב בידי יהודים, 29.9.2004, באתר "היגיון בשיגעון", הטור המקוון של זאב גלילי (פורסם גם ב"מקור ראשון")
- דובי זכאי, גשר בין ישן לחדש: סיור בקיבוץ הגושרים, באתר nrg, 3 במאי 2012
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על קיבוץ הגושרים באתר 'חלון אחורי', 26 במאי 2015
- זאב ייבין, קברים קדומים בקיבוץ הגושרים
הגושרים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ יהודה זיו, "רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות", תשס"ה, צבעונים הוצאה לאור; עמ' 42
- ^ הנקודה לפני "אבל" - טעות פיסוק במקור
- ^ גם בקיבוצים מחסלים את רפתות החלב, דבר, 1 באוגוסט 1974
| ||||||||
39643916הגושרים