כפר יאסיף
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 מרכז הכפר ב-2006
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | كفر ياسيف | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הצפון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | שאדי שווירי شادي شويري | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 58 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב 10,000–19,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 10,594 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי | 175 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.4% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 3,240 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי | 71 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 3,270 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 219 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת הגליל המערבי רגילה)   כפר יאסיף | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[3] |
5 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 130 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3962 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 141 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל כפר יאסיף נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתר המועצה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כפר יאסיף (בערבית: كفر ياسيف) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, כ-8 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, על כביש 70, ליד המועצה המקומית אבו סנאן. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1925. בתחומי הכפר נמצא מקאם נבי אל-ח'דר המקודש לעדה הדרוזית.
היסטוריה
ערך מורחב – כפר יסיף (יישוב עתיק)
שרידים רבים מעידים על קיומו של יישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של יישוב יהודי משנאי-תלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו.
בתקופה הצלבנית בארץ ישראל היה הכפר ידוע בשם קפרסי (Cafresi) או קפריאסיף (Cafriasif)[4]. בשנת 1193 העניקה המלכה איזבלה ובן זוגה אנרי השני, רוזן שמפאן את המצודה של כפר יאסיף לשליטים הצבאיים של המסדר הטבטוני[5]. במאה ה-13, התגוררו בכפר נוצרים ששילמו מיסים לבישוף בעכו[6]. ב־1283, מוזכר הכפר בהודנה בין הצלבנים בעכו לבין הסולטאן הממלוכי אל-מנצור קלאון[7].
השלטון העות'מאני
במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה. רישום מס עות'מאני משנת 1596 מצביע על כך שבכפר הייתה אוכלוסייה של 58 משפחות מוסלמיות, שבעה רווקים מוסלמים ו-19 משקי בית יהודים[8]. ברנרד לואיס מציין כי ברישומים העות'מאניים של כפר יאסיף וישובים נוספים לא מצוינים התושבים הנוצרים ברישומים[9].
בשנות ה-40 של המאה ה-18, התיישבו בכפר יאסיף עשרה משקי בית יהודיים בהנהגתם הרוחנית של הרב שלמה עבאדי, והצטרפו אליהם מספר יהודים נוספים, שעזבו את צפת בראשית שנות ה-60 בעקבות רעידות האדמה. לדברי הנוסעים היהודים, היהודים בכפר יאסיף חיו היטב בחסותו של השליט העות'מאני הגליל האוטונומי דאהר אל-עומר, שסובלנותו אפשרה את הקמתה הראשונית של הקהילה היהודית[10].
בכפר יאסיף נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), עשו שימוש בבית עלמין זה, כפי שתועד גם בידי החוקר הצרפתי ויקטור גרן בעת ביקורו בכפר בשנת 1870[11][12].
בראשית המאה ה-20 בית הקברות היהודי הורחב ונקנה שטח נוסף במימון הברון רוטשילד. בעקבות פרעות תרפ"ט יהודים חדלו מלקבור בבית הקברות[13]. ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ־15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו".[דרוש מקור] הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.
בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350–600 תושבים, מרביתם יוונים אורתודוקסים וכרבע מוסלמים.[14]
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית היא העתיקה מבין הכנסיות שבכפר. לפי ויקטור גרן, בעת ביקורו בכפר ב-1870 היא הייתה בת מאה וארבעים שנה; לפי נתון זה, יש לתארכה לשנת 1730.[12]
המנדט הבריטי
במפקד האוכלוסין של 1922 היו בכפר 172 מוסלמים, 665 נוצרים ו-33 דרוזים[15].
כפר יאסיף הוגדר כרשות מקומית על ידי המנדט הבריטי ב-1 בדצמבר 1925. יאני קוסטנדי יני (Yani Kustandi Yani) שימש כראש המועצה בשנים 1933–1948[16] וגם אחרי הקמת מדינת ישראל.
באפריל 1938, במהלך המרד הערבי בארץ ישראל, קבוצה של מורדים ערבים הטמינה מוקשים על הכביש שליד כפר יאסיף. המוקשים גרמו להתפוצצות רכב צבאי בריטי, והרגו תשעה חיילים. כפעולת תגמול, תכנן הצבא הבריטי לשרוף את הכפר, אך מחאות מצד התושבים שטענו שהאחראים לכך הם תושבי הכפר הסמוך כּויכּאת גרמו לבריטים לחזור בהם. שמונה אנשים, בעיקר אזרחים נהרגו בכּויכּאת לאחר מכן מידי הצבא הבריטי[17].
בהתקפה נוספת מצד הערבים על כביש ביטחון בריטי חדש סמוך לכפר, נהרג חייל אחד ונפצעו שניים נוספים. הבריטים שחשדו שוב בתושבי הכפר החלו בתוכניתם לשרוף את הכפר, ובין 14 ל-17 בפברואר 1939 הצבא הבריטי שרף 68–72 בתים (כמחצית מבתי הכפר), רובם בבעלות מוסלמית, ומספר קטן של בתים נוצריים ודרוזים. כאשר כמה מתושבי הכפר הסמוך כּויכּאת באו לבחון את ההרס בכפר יאסיף, תשעה מאנשיהם נורו למוות בעת שהתקרבו לכפר. מאוחר יותר משהתגלה שוב כי המבצעים לא יצאו מכפר יאסיף, נאלצה הממשלה הבריטית, לשלם פיצויים כספיים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בית ספר יסודי ובנין מסחרי בכפר, אשר קיימים עד היום.
לדברי כומר אנגליקני שנכח במקום, "התושבים בכפר יאסיף היו להוטים מאוד לציין כי החיילים שהרסו את בתיהם לא היו אנגלים אלא אירים".
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, והשתרעה על פני שטח של 6763 דונם. 350 מתושבי הכפר היו מוסלמים, 1,105 נוצרים ו-40 "אחר" (דרוזים). 3,234 דונם משטח הקרקע שימש לגידול מטעים ו-3,310 דונם לגידול דגנים[18], בעוד ש-75 דונם שימש לבניה עירונית.
מדינת ישראל
ב-1948, הייתה כפר יאסיף המועצה המקומית הערבית היחידה לצד הערים נצרת ושפרעם[19]. בזמן מלחמת העצמאות היא נכבשה כחלק ממבצע דקל[20]. כ־30% מהתושבים בכפר הגיעו לאחר שעזבו את בתיהם בכפרים באזור[21]. פלסטינים מהכפרים כֻּויכַּאת, אל-בירווה ומנשייה הגיעו לכפר יסיף בעקבות כיבוש כפריהם, חלקם נשארו וחלקם גורשו לירדן[22]. בכפר התיישבו גם מעקורי איקרית. בישיבת הכנסת בתשע במרץ 1949, מחה חבר הכנסת, תופיק טובי, על העברת כ־700 מתושבי הכפרים שהגיעו לכפר יאסיף לירדן[23][24]. ב־5 ביוני 1951 הופעלה מחדש המועצה המקומית על ידי ממשלת ישראל. כפר יאסיף היא המועצה המקומית הערבית היחידה, שהמשיכה לפעול אחרי הקמת המדינה. בבחירות המקומיות למועצה שנערכו ב־1954 זכה יאני קוסטנדי יני בבחירות וכיהן ברשות המועצה עד 1964[16]. יאני היה יושב הראש של המפלגה הקומוניסטית המקומית והצליח להביס את הרשימה מטעם מפא"י בכל מערכת בחירות. הוא ראה את עצמו לא רק ראש המועצה המקומית של כפר יאסיף אלא כדובר של הערבים שחיו במדינה החדשה[25].
ב-1972 נבחרה ויולט ח'ורי על ידי מליאת המועצה המקומית לראשת המועצה[26] לאחר שבעלה, פאזי חורי, פרש מתפקידו. היא שימשה כראשת מועצה כשנה ובמהלך כהונתה המועצה קבלה מענקים מיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים וכן התהדקו הקשרים עם הקיבוץ השכן, יחיעם. בבחירות ב-1978 רצה במפלגה עצמאית וזכתה במושב אחד. נכון ל-2019, חורי היא האישה היחידה שעמדה בראש מועצה ערבית בישראל[27].
נתונים דמוגרפיים
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בכפר יאסיף 10,594 תושבים (מקום 175 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.4%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 66.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 8,469 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[28]
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2020: 52.5% מתושבי הכפר הם נוצרים, 44.8% מוסלמים ו-2.6% דרוזים.[29]
במסורת מקומית שתיעד איל דודסון, נאמר כי שתי משפחות בכפר הן ממוצא יהודי.[30]
כפר יאסיף התפרסם בין יישובי הערבים בארץ באחוז הגבוה ביותר של אקדמאים.
מערכת החינוך ביישוב
בכפר יש 4 בתי ספר, 2 בתי ספר יסודיים (מ-א' עד ו'), 1 בית ספר חטיבת ביניים (מ-ז' עד ט') ו-1 בית ספר על יסודי (מ-י' עד י"א), יש גם ספרייה ציבורית שיש בה הרבה ספרים שיכולים להשתמש בהם לתקופה מסוימת ולהחזיר לספריה.
התיכון המקומי נקרא בית ספר תיכון "יני" על שמו של ראש המועצה של הכפר בשנים 1934–1962.
מבני דת
מקאם נבי אל-ח'דר
מקאם נבי אל-ח'דר (مقام النبي الخضر) "קדוש" לדרוזים והוא נחשב לקברו של אליהו הנביא על פי המסורת הדרוזית. אל-ח'דר או בשמו האחר, אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שייסדו את הדת הדרוזית. ב-25 בינואר עולים אליו לרגל. עם זאת יש לציין שהשם אל-ח'דר מופיע במספר מקומות קדושים לנוצרים ולמוסלמים ברחבי הארץ.[31].
מבני דת נוספים
בכפר ישנם שני מסגדים ו-5 כנסיות.[32] בכפר מספר אתרים ארכאולוגים.[33]
בית הקברות היהודי העתיק
-
בית הקברות היהודי העתיק בכפר יאסיף -
קבר הרמח"ל בכפר יאסיף
לקריאה נוספת
- משה ברור, כפר יסיף – מיקומו והתפתחותו של הכפר, בתוך: נופים בגליל המערבי, חיפה: החוג לידיעת הארץ, המועצות סולם צור וגעתון, 1977.
- אמנון גופר, חמש דקות מהצימר, תל אביב: הוצאת עם עובד – 2012
- ישעיהו פרס, הערך "כפר יסיף", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך ג, עמ' 487), הוצאת ראובן מס, תשי"ב.
קישורים חיצוניים
- פרופיל כפר יאסיף נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
- ד"ר רבקה שפק-ליסק, כפר יאסיף היה בעבר ישוב יהודי, באתר e-mago
- אמנון גופר, בדרך אל הכפר, באתר ynet, 23 במרץ 2009
- יוסי יובל, כפר יאסיף: כשדרקונים רושפים על קברי צדיקים, באתר ynet, 26 באוגוסט 2010
- מידע על אתר 9545 כפר יאסיף, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- מידע על אתר 15325 כפר יאסיף, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- מידע על כפר יאסיף בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ Pringle, Denys., Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem : an archaeological gazetteer, Cambridge: Cambridge University Press, 1997, עמ' 119
- ^ Pringle, Denys., The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem : a corpus, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1993-2009, עמ' 132
- ^ Ellenblum, Roni., Frankish rural settlement in the Latin Kingdom of Jerusalem, Cambridge, U.K.: Cambridge University Press, 1998, עמ' 145
- ^ Dan Barag, A new source concerning the ultimate borders of the Latin Kingdom of Jerusalem, Israel Exploration Journal, 1979, עמ' 197–217
- ^ Hütteroth, Wolf Dieter., Historical geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the late 16th [sixteenth century], Erlangen: Fränkische Geographische Ges., 1977, עמ' 191
- ^ Bernard Lewis, Studies in the Ottoman Archives, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London Vol. 16, No. 3, 1954, עמ' 469-501
- ^ Jacob Barnai, The Jews in Palestine in the eighteenth century : under the patronage of the Istanbul Committee of Officials for Palestine, Tuscaloosa, Ala.: University of Alabama Press, 1992, עמ' 156
- ^ יוסי יובל, כפר יאסיף: כשדרקונים רושפים על קברי צדיקים, באתר ynet, 26 באוגוסט 2010
- ^ 12.0 12.1 ויקטור גרן, כרך ז': הגליל (ב), תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 3
- ^ אלעד בן-דרור, האדריכל שמחה יום־טוב, יועץ משרד הפנים לתכנון כפרי המיעוטים והתכנית להנצחת כפרי המוסתערבים בגליל
- ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 319
- ^ מפקד האוכלוסין 1922, מחוז עכו, עמוד 37
- ^ 16.0 16.1 Ahmad H. Sa'di, CONTROL AND RESISTANCE AT LOCAL-LEVEL INSTITUTIONS: A STUDY OF KAFR YASSIF'S LOCAL COUNCIL UNDER THE MILITARY GOVERNMENT, Arab Studies Quarterly Vol. 23, No. 3, עמ' 31-47
- ^ Swedenburg, Ted., Memories of revolt: the 1936-1939 rebellion and the Palestinian national past, Fayetteville, Ark.: University of Arkansas Press, 2003, עמ' 107–109
- ^ סקר הכפרים
- ^ שרה אוסצקי-לזר, ישראל בעשור הראשון, Ramat-Aviv: האוניברסיטה הפתוחה, ©2001-<[2011?]>, עמ' 67
- ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, 2nd ed, Cambridge: Cambridge University Press, 2004, עמ' 416
- ^ כפר יאסיף - ישובים | גליל מערבי | הרשות לפיתוח הגליל, באתר www.romgalil.org.il
- ^ Morris, Benny, 1948-, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, 2nd ed, Cambridge: Cambridge University Press, 2004, עמ' 515
- ^ פרוטוקול הישיבה התשיעית של הכנסת הראשונה, יום רביעי, ח' באדר תש"ט, 9 במרץ 1949
- ^ Nur Masalha, Catastrophe remembered : Palestine, Israel and the internal refugees: essays in memory of Edward W. Said (1935-2003), London: Zed Books, 2005, עמ' 27
- ^ Sa'Di, Ahmad H., Thorough surveillance. The Genesis of Israeli Policies of Population Management, Surveillance and Political Control towards the Palestinian Minority, Manchester: Manchester Univ Press, 2015, עמ' 107-110
- ^
ג'קי חורי, הבחירות ברשויות הערביות: הנשים עוברות קדימה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013
- ^ Herzog, Hanna., Gendering politics : women in Israel, Ann Arbor: University of Michigan Press, 1999, עמ' 210–211
- ^ פרופיל כפר יאסיף באתר הלמ"ס
- ^ פרסום מס': 1879, כפר יאסיף 2020 (עמ' 715), באתר cbs.gov.il
- ^ יואל יעקובי, היהודים הנסתרים, באתר www.inn.co.il, ערוץ 7, 16-08-2012
- ^ שמעון אביבי, https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99399891#1.0.6.default, kotar.cet.ac.il, אריאל כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 2000
- ^ כפר יאסיף ואבו סנאן, קהילות נוצריות, כנסיות ועוד, באתר עמירם במשעולי ישראל, 2020-02-22
- ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 186-185
39163492כפר יאסיף