בנימינה
שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים
 | |
| רחוב המייסדים בבנימינה |
בִּנְיָמִינָה הייתה מושבה שנוסדה דרומית לזכרון יעקב, מזרחית לאור עקיבא וצפונית לפרדס חנה ב־1922. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950. אולם בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות: בנימינה וגבעת עדה, לכדי מועצה מקומית מאוחדת אחת, בשם בנימינה-גבעת עדה.
היסטוריה
בחפירות הצלה שביצעה רשות העתיקות באזור בורג' בנימינה בשנת 2011 התגלו שרידי התיישבות מהתקופה הביזנטית, וכן קברים, ככל הנראה של מוסלמים, מהתקופה העות'מאנית[1]. ממזרח לבנימינה נמצא תל בורגה ובו שרידים של יישוב גדול מתקופת הברונזה התיכונה ומתקופות אחרות. ממערב לבנימינה נמצא חאן זרעוניה ובו נתגלו, בחפירות, שרידים מהתקופה הרומית והביזנטית.
תחנת הרכבת בנימינה נקראה על שם הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד עוד בטרם החלו בהקמת היישוב בנימינה[2] שנקרא כשמה של התחנה. זהו אחד המקרים הבודדים בישראל שבו יישוב נקרא בשמה של תחנת רכבת (יישוב נוסף הוא עפולה). תחנת בנימינה נפתחה לנוסעים ולסחורות[3] ב-11 ביולי 1921 בקו חיפה-קנטרה, שהופעל בימי המנדט הבריטי[4], בשטחה של תחנת רכבת צבאית לשעבר שנקראה בשם "קיסריה".
בנימינה נוסדה בידי בנים של עולי העלייה הראשונה ממושבות האזור (זכרון יעקב וגבעת עדה) ועולי העלייה השלישית שהתיישבו בה ב-1922. טקס חנוכת המושבה החדשה נערך בט"ו בשבט תרפ"ג[5]. אדמת היישוב נרכשה מידי פיק"א, היישוב היה חקלאי בתחילתו. פקידות הברון רוטשילד, שהביאה את המתיישבים הראשונים לבנימינה, הביאה גם משפחות יוצאי גאורגיה, לסייע בחקלאות, ובתעשיית הבשמים. מפעל "יסמין" לייצור בשמים לייצוא נפתח במושבה בשנת 1925[6]. בהמשך הצטרפו קבוצות רבות למקום והוא גדל במהירות. בנוסף הגיעו אל האזור קבוצות עבודה כגון קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ לעבודה בייבוש ביצות כבארה. באוקטובר 1927 הונח אבן פינה לבית כנסת במקום[7]. בסוף 1928 נמנו בבנימינה 381 נפשות[8].
בשנת 1940, בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה והמערכה בצפון אפריקה, הקים הצבא הבריטי את "מחנה 101" על הדרך לזכרון יעקב, בסמוך לתחנת הרכבת. המחנה קלט חיילים פצועים שטופלו והחלימו בו וכן חיילים מיחידות שפורקו או פוזרו וצורפו ליחידות חדשות. לאחר תום המלחמה עסקו החיילים בעיקר בשמירה על מתקני הרכבת ומסילת הברזל, בשמירה על חוף הים בפני הסתננות מעפילים ובחיפוש אחר סליקים של נשק בלתי-חוקי. המחנה פונה בשנת 1948 עם תום המנדט והפך ל"מעברת בנימינה" זמן קצר לאחר מכן (כיום שוכנות במקום "גבעת ישורון", "שכונת ורבורג" וחלק מאזור התעשייה). בשנת 1952 הקים יוסף צבי זלצר, עולה מהונגריה ויינן במקצועו, את יקב "אליעז" (כיום "יקבי בנימינה") בשטח מפעל הבשמים. בשנות השישים היה זה היקב השני בגודלו בישראל.
היישוב כיום
חלק גדול מתושבי בנימינה עובדים בגוש דן ומנצלים את תחנת הרכבת להגעה מהירה לשם. בזכות שדרוג התחנה, שנעשה בסוף שנות ה-90, היא משמשת כתחנת מעבר בין רכבות פרבריות ובין עירוניות ומושכת אליה נוסעים רבים מיישובים סמוכים. שדרוג התחנה האיץ את הפיתוח באזור וכיום ישנו אזור תעשייה קטן בסמוך.
קבוצת הכדורסל המקומית שיחקה בשנים 2007–2009 בליגה הלאומית לכדורסל.
בשנת 2013 שונו שמות הכיכרות בבנימינה לכאלו הנושאות את שמות שיריו של אהוד מנור, יליד היישוב.
בשנת 2013 גם הוקם מרכז מסחרי "של" ומשמש את התושבים לקניותיהם. בשנת 2021 שונה שם המרכז לקניון ״הפיל״.
מוסדות ביישוב
חינוך ותרבות
בבנימינה ארבעה בתי ספר יסודיים: בית ספר היסודי למדעים "אשכולות", בית הספר הממלכתי-דתי "הנדיב", בית הספר למדעים "אמירים" ובית הספר המשלב חילוני-דתי "בראשית". כמו כן קיים בית ספר תיכון וחטיבת ביניים בשם "קריית החינוך כרמים בנימינה" ומתנ"ס.
בבנימינה פועל "הגן הסולארי" - מרכז הדרכה בנושאי קיימות ואיכות הסביבה.
בנוסף קיימים שבט של הצופים - שבט "עומר" וסניף של תנועת בני עקיבא.
חוגי הסיירות פועלים בבנימינה כבר שנים רבות, כחלק מאזור "תנינים".
יקב
יקב בנימינה שוכן בלב היישוב והוא הרביעי בגודלו בארץ נכון לשנת 2011.
בית הראשונים
בית הראשונים הוא מוזיאון המציג את חיי המתיישבים הראשונים במושבה. בבית ניתן לראות כלי חקלאות, כלי בית ומכשירים נוספים אשר שימשו את האיכרים בשנות ה-20 של המאה העשרים.
שירותי דת
בבנימינה ישנם כ-10 בתי כנסת, כאשר בית הכנסת המרכזי הוא 'תפארת בנימין' שהוקם בשנת 1928, בנוסף ישנו מקווה טהרה ובית חב"ד.
מחצבת בנימינה
מחצבת בנימינה ממוקמת מצפון ליישוב, בחוטם הכרמל. המחצבה משתרעת לאורך נחל תנינים מצפון ושטחה כ-500 דונם. המחצבה פעלה במשך שמונים שנה וסיפקה תעסוקה לתושבי המושבה. המחצבה הוקמה בשנת 1932, כדי לספק חצץ לסלילת כבישים באזור, על אדמות "אום-אל-עלק" שאותם רכש הברון רוטשילד. בתחילה הופעלה על ידי קבוצות פועלים[9] באופן ידני והחל משנת 1934 על ידי חברת סולל בונה. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נסללה שלוחת רכבת ממסילת החוף אל המחצבה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 סיפקה אבן לבניית שובר הגלים של נמל אשדוד[10] משנת 1969 הייתה בבעלות חברת תעשיית אבן וסיד (חברת בת של סולל בונה ושמכרה אותה בהמשך לחברת רדימיקס). בשנות ה-2000 מוצו כמעט כל עתודות חומרי הגלם במחצבה, וחברת תעשיית אבן וסיד החלה בשיקום השטח. במסגרת עבודות השיקום ניטעו עצים, שוקמו טראסות והחלה העמקתו של שטח החציבה כדי ליצור אגם מים כחלק מפארק תיירותי[11]. חברת תעשיית אבן וסיד המשיכה להפעיל במקביל בחלק מהשטח את המחצבה, אך בשנת 2007 התבקשה לפנות את רוב שטח המחצבה[12].
|
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- זיו ריינשטיין, הימים היחפים של בנימינה, באתר ynet, 16 בינואר 2014
בנימינה בת שלושים, יומני כרמל מאי 1953- אלי אלון, סיפורו של בית העלמין בבנימינה, באתר TheMarker, 12 בספטמבר 2016 (מאורכב בוייבאק מאשין)
בנימינה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ בנימינה הביזנטית(הקישור אינו פעיל, 18.10.2021), יואב איתיאל, מגזין המושבות 26.8.2011
- ^ בנין הישוב, דאר היום, 14 בנובמבר 1922
- ^ דו"ח הנציב העליון, הרברט סמואל, על פלשתינה לתקופה שבין יולי 1920 עד דצמבר 1921
- ^ 15 ביולי The Palestine Weekly, 1921
- ^ החגיגה בבנימינה, דואר היום, 5 בפברואר 1923
- ^ שכונת היסמין, דבר, 3 ביוני 1936
- ^ בנימינה, הארץ, 19 באוקטובר 1927
- ^ התפתחות זכרון יעקב והמחוז, הארץ, 10 בדצמבר 1928
- ^ מפת אזור זכרון יעקב, בהוצאת מחלקת המדידות, 1959 (מפת בסיס באנגלית והדפסה חופה בעברית) עם סימון 'גבעת הפועלים' מצפון לבנימינה סמוך למסילת הרכבת, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ אבני מחצבת בנימינה לשובר־הגלים באשדוד, דבר, 8 בדצמבר 1961
- ^ עירית רוזנבלום, מחצבת בנימינה תהיה פארק תיירות, באתר הארץ, 14 בפברואר 2005
- ^ נועם שרביט, ביהמ"ש הורה לחברת תעשיית אבן וסיד לפנות לאלתר את מחצבת בנימינה, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2007
39791120בנימינה