רבי חנינא בן תרדיון
| תקופת הפעילות | דור שלישי לתנאים |
|---|---|
| בני דורו | רבי חלפתא |
רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה[1]. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".
חייו
שימש כראש ישיבה[2] בסיכני, (מזוהה עם סכנין) והיה חברו של רבי חלפתא, שניהם הנהיגו נוסחאות תפילה שלא היו מקובלים על התנאים, מפני שלא נהגו לאומרם אלא בבית המקדש[3].
בתלמוד הוא מתואר כגבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר ונאמנות:
רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון.
— תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י', ב'.
הוצאתו להורג
בזמן גזרות הרומאים שאסרו על לימוד התורה, לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס. ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשרפה על ידי השלטון הרומי כאחד מעשרה הרוגי מלכות (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, א'; טור, אורח חיים סימן תקפ).
הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו, הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים, ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה ”גווילין נשרפין ואותיות פורחות” (קלף נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השריפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא; ועל כך אמר רבי יהודה הנשיא: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים" (מסכת עבודה זרה, שם).
בני משפחתו סבלו אף הם; על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות[4]. מסופר גם כי בנו יצא לתרבות רעה ונהרג על ידי ליסטים[5], בן נוסף שלו היה תלמיד חכם[6].
הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על חטא מועט, שהיה הוגה את השם המפורש באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, ואשתו נענשה משום שלא מחתה בו, ובתו נענשה משום שפעם אחת עברה לפני גדולי רומי, ואמרו כמה נאים פסיעותיה של ריבה זו, ומיד עידנה פסיעותיה וכתוב כל כבודה בת מלך פנימה, וכמו אביהם גם הם נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.
מאמרותיו
- "שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים. אבל שניים שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ב').
לקריאה נוספת
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "456", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים תט"ו-תט"ז
- בנימין לאו, "רבי חנינא בן תרדיון: גווילין נשרפין ואותיות פורחות", בספרו: חכמים, כרך שני: ימי יבנה עד מרד בר כוכבא, ידיעות ספרים, 2007, עמ' 354-345.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:רבי חנניה בן תרדיון |
- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בן תרדיון", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 509-508, באתר היברובוקס
- רבי חנינא בן תרדיון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ו עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ז עמוד ב'.
- ^ מסכת שמחות פרק יב הלכה יג.
- ^ תוספתא כלים פ"ד ה"ט.
| עשרה הרוגי מלכות | |
|---|---|
|
