משכן הכנסת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משכן הכנסת
Knesset.jpg
מידע כללי
סוג בניין פרלמנט
שימוש בית הרשות המחוקקת בישראל
כתובת רחוב אליעזר קפלן, קריית הממשלה, גבעת רם, ירושלים
מיקום Emblem of Jerusalem.svg ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
בעלים מדינת ישראל
גוף מתחזק הכנסת
עלות 22 מיליון לירות ישראליות
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 14 באוקטובר 1958 – 22 באוגוסט 1966 (7 שנים ו־44 שבועות)
תאריך פתיחה רשמי 30 באוגוסט 1966
חומרי בנייה בטון, אבן ירושלמית
אדריכל יוסף קלארווין
סגנון אדריכלי אדריכלות ברוטליסטית
מידות
גובה מעל פני הים 784 מ' מטר

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים. בנייתו נמשכה חמש שנים והסתיימה ב־1966, ותקציב הבנייה היה 22 מיליון לירות ישראליות.

היסטוריה

מבנים זמניים

ב-18 באפריל 1948 הוקמה מועצת העם, ולצד מנהלת העם התכנסה בבית קק"ל שבתל אביב עד 14 במאי באותה שנה. עם הכרזת העצמאות בבית דיזנגוף, הפכה מועצת העם למועצת המדינה הזמנית ולגוף המחוקק של המדינה החדשה. הכנסת הראשונה קיימה את ארבע ישיבותיה הראשונות בבניין הסוכנות היהודית בירושלים (בין 14 בפברואר ל-17 בפברואר 1949), והחל מ-8 במרץ אותה שנה התכנסה בתל אביב. הישיבות שהתקיימו בתל אביב, הן ישיבות הכנסת הראשונה והן ישיבות מועצת המדינה הזמנית שקדמה לה, נערכו במספר מקומות בתל אביב: בבית העצמאות שבשדרות רוטשילד, ובבניין קולנוע קסם (שלימים נהרס ובמקומו נבנה מגדל האופרה) שבכיכר הכנסת.

ב-9 בדצמבר 1949 התקבלה החלטה 303 בעצרת האו"ם המאשרת את בינאום ירושלים. ב-13 בדצמבר 1949 בתגובה להחלטת האו"ם, ראש הממשלה דוד בן-גוריון הכריז על ירושלים כבירת ישראל. ב-14 בדצמבר 1949 הועבר לירושלים משרד ראש הממשלה. ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מ-13 במרץ 1950 ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.

שנים ראשונות

כבר באפריל 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת בגבעת רם. בתחילה הוצע להקימו לצד בנייני האומה, וזאת כדי ליצור קשר סמלי בין העם היושב בארץ לבין יהדות התפוצות (שנהגה לקיים קונגרסים וועידות בבנייני האומה). מיקומו של המשכן בתוך מתחם קריית הממשלה השתנה בתוכניות השונות: באחת מהן תוכננה הכנסת בצדה הצפוני-מערבי של רחבה ייצוגית, בצד בית הנשיא ומשרד ראש הממשלה; ובאחרת היא ממוקמת באמצע קריית הממשלה ומוקפת במשרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד האוצר; בית הנשיא, בתוכנית זו, שוכן על גבעה בחלקה הדרומי-מזרחי של הקריה (עליה נבנתה בסופו של דבר הכנסת עצמה).

לבסוף הוחלט ב-1955 שמן הראוי שהמשכן יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה, וזאת כדי לסמל את הפרדת הרשויות ומשיקולים של סדרי תנועה, גישה של הציבור הרחב למבנה ושעות העבודה של הכנסת. ב-25 ביולי 1956 הוכרזה תחרות לתכנון המשכן, אבל בשל העובדה שלא היה מימון לבנייה רוב האדריכלים בישראל לא נגשו לתחרות. ב-24 ביולי 1957 פורסם שבתחרות זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. תשעה ימים לפני כן נודע שהברון ג'יימס דה רוטשילד הוריש סכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג (6 מיליון לירות ישראליות)[1] למימון הבנייה.

חבר השופטים נימק את החלטתו:

[הבניין] מבטא יפה ומשרת את ייעודו המיוחד על ידי העמדתו על רמה בעלת ממדים לא מוגזמים... ועל ידי הופעה אצילה של גוף הבניין מכל הצדדים... השימוש ברמזים קלסיים בקומפוזיציה הארכיטקטונית מעניק לבניין את הסגולה לעודד יראת כבוד לכל המתקרב אליו

החלטת חבר השופטים, 24 ביולי 1957

תוצאות התחרות עוררו סערה בקרב אדריכלים בישראל. העיתונאי אורי אבנרי פרסם בשבועון העולם הזה כתבה שטענה כי בפרסום תוצאות התחרות יש חשד לפרוטקציה ולשיפוט לקוי. בישיבה שערך הוועד הארצי של איגוד הארכיטקטים הוחלט לפעול כנגד הקמת משכן הכנסת לפי התוכנית שנבחרה. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק הורה להקים ועדת מומחים, אשר פסקה לבסוף לטובת התוכנית הזוכה בתחרות.

אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן-צבי. את אבן הפינה הניחה אלמנת התורם, הברונית דורותי רוטשילד[2][3]. אולם הן התוכנית עצמה, והן עצם זכייתו של קלרויין נותרו שנויות במחלוקת, ולכן בתהליך התכנון שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. הערכת התקציב הראשונה עמדה על כ-9 מיליון ל"י, אולם התקציב הסופי עמד על למעלה מ-20 מיליון ל"י. הבנייה נעשה על ידי יחידת הסמך הממשלתית מע"צ, והקבלן הראשי היה חברת סולל בונה. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד. את הקיר הדרומי של אולם המליאה, הקיר שמאחורי בימת היושב ראש עיצב דני קרוון, ושם היצירה: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך".

על פי התוכנית המקורית, היה טקס הפתיחה של המשכן להתקיים בט"ו באב[4], 1 באוגוסט 1966. אולם חנוכת הכנסת התמהמהה וב-22 באוגוסט 1966 הועבר הבניין באופן רשמי מידי הממונה על מע"צ, שר העבודה יגאל אלון, לידי יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת קדיש לוז[5].

הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת בירושלים, 1958

טקס חנוכת המשכן

משכן הכנסת בבול דואר ישראלי משנת 1966

בניית המשכן נמשכה חמש שנים, ותקציב הבנייה היה 22 מיליון ל"י[6]. בפברואר 1960 חשף מבקר המדינה אי-סדרים תקציביים בעבודות הבניה[7]. חנוכת משכן הכנסת לוותה בשורה ארוכה של אירועים שהחלו ביום שני, 29 באוגוסט 1966[8]. לנמל התעופה לוד החלו מגיעים לישראל עשרות יושבי ראש של פרלמנטים ברחבי תבל. את פניהם קיבלו יו"ר הכנסת וסגניו. בשעות אחר הצהריים נערך טקס בו נקרא שמו של הרחוב המחבר את משכן הכנסת עם רחוב קפלן בקרית הממשלה על שם ג'יימס דה רוטשילד[9]. בטקס השתתפו ראש עיריית ירושלים טדי קולק, חברי מועצת העיר ובני משפחת רוטשילד ואילו דוד בן-גוריון החרים את האירוע[10]. עוד באותו היום נערכה קבלת פנים חגיגית במשרד החוץ לראשי הפרלמנטים האורחים. בשעות הערב נערך בירושלים מצעד לפידים חגיגי בהשתתפות כ-1,500 בני נוער.

משכן הכנסת בחנוכתו

לטקס חנוכת המשכן שנערך ביום שלישי, 30 באוגוסט 1966 הגיעו כ-5,000 מוזמנים. למחרת בשעות הבוקר נערכה הישיבה החגיגית הראשונה של הכנסת, בנוכחות יושבי ראש הפרלמנטים הזרים[11]. בין האורחים היו הוראס קינג, יושב ראש בית הנבחרים הבריטי, וכן יושבי ראש בתי נבחרים מקנדה, אוסטריה, גרמניה המערבית, צרפת, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, חוף השנהב, סיירה לאון, אוסטרליה, יושב ראש הבית התחתון מיפן, חברים מבית הנבחרים של ארצות הברית והסנאטור וולטר מונדייל. בטקס נשא דברים יושב ראש האלת'ינגי, הפרלמנט של איסלנד, הנחשב לפרלמנט הקדום ביותר בעולם[12].

ב-1967 ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, לפני פריצת כוחות צה"ל למזרח ירושלים, הכנסת הופגזה מירי של חיילים ירדנים[13].

אדמות משכן הכנסת היו בבעלות הכנסייה היוונית אורתודוקסית, ובשנת 1951 הוחכרו לקרן הקיימת לישראל למשך 99 שנים. בסוף המאה ה-20 רכשה מדינת ישראל מהכנסייה את השטח עליו בנוי המשכן[14].

בקיץ 1972 העלה קצין הכנסת את החשש שמגדלי קריית וולפסון שנבנו אז, יוכלו לשמש לצליפה על הכנסת[15]. בפברואר 1973 התכנסה ישיבה של נשיאות הכנסת עם שר הפנים, שר המשטרה ושר המשפטים בה הוצע לשריין את החלונות לכיוון המגדלים ולטעת עצים שיסתירו את הכנסת[16].

הרחבת המשכן

Gnome globe current event 1.svg
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

בדצמבר 2020 פורסם כי התקיים דיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, בדיון דובר על הרחבת משכן הכנסת כחלק מתוכנית "כנסת ישראל 2040", על פי התוכנית השטחים הבנויים באזור הכנסת צפויים להתרחב פי יותר מ-2.5 מהשטחים הקיימים, על מנת לעשות זאת קיים צורך לעקור 716 [דרושה הבהרה]שנמצאים בצמוד למשכן, בנוסף לכך לבנות כ-35 לשכות חדשות ל-20 חברי כנסת חדשים, מספר חדרי דיונים, כ-4 מתחמים לוועדות סטטוטוריות, כ-6 מתחמים לוועדות שיעסקו בנושאים מייחודים והוספה של כמה עשרות מקומות חנייה. בתוכנית המקורית היה רעיון להקים הקים מתחם לינה לחברי הכנסת שלא גרים בירושלים או באזור המשכן, המתחם היה צפוי להכיל כ-30 חדרי מגורים שכל אחד מהם בשטח של כ-45 מ"ר אך לבסוף החלק של מתחם הלינה נגנז מהתוכנית[17][1]. מעל ל-4000 אזרחים הגישו התנגדויות לתוכנית זו.

בתחום התחבורה קיים תכנון שאחת מתחנות הקו הזהוב של הרכבת הקלה בירושלים תעבור בכניסה למשכן ותחבר אותו לבית המשפט העליון, בנייני האומה ומחנה יהודה, תוכנית זו אושרה עוד באותו החודש[18].

מבנה המשכן וחדריו

הכניסה למתחם ורחבת הכנסת

צילום אווירי של משכן הכנסת

על מנת להגן על רחבת הכנסת מפני ירי אפשרי מכיוון הגבול הירדני (לפני מלחמת ששת הימים), הוחלט למקם את הכניסה ואת רחבת הכנסת בצידו הצפוני של המשכן. בכניסה הראשית למתחם עמדו בעבר שערי פלומבו - שלושה שערי ברזל המוקדשים לזכר השואה, ומסמלים את חורבן יהדות אירופה ואת היציאה משעבוד לגאולה. השערים עוצבו בידי הפסל דוד פלומבו. במהלך שיפוץ המשכן בשנת 2007 הוזזו שערי הברזל ממרכז הכניסה והוחלפו בקיר מזכוכית ממוגנת. לידם הוצב פסל הסנה הבוער של דוד פלומבו (1966), ששכן עד השיפוץ בכניסה למשכן.

מול הכניסה, מחוץ למתחם, מוצבת מנורת הכנסת בדמות מנורת שבעת הקנים, בעיצובו של הפסל האנגלי-יהודי בנו אלקן, תרומת הפרלמנט הבריטי. רחבת הכנסת בפתח המשכן משמשת לטקסים רשמיים, בהשתתפות משמר הכנסת. אלמנטים בולטים נוספים בפתח המשכן: גלעד לזכר חללי מערכות ישראל של האמן זליג סגל (2007) ובו דולקת אש תמיד, עמודי בטון העוטפים את מבנה הכנסת, "שער השבטים" - דלת הכניסה.

אולם המליאה

אולם המליאה
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מליאת הכנסת

באולם 116 מקומות ישיבה לחברי הכנסת מלבד המקומות סביב שולחן הממשלה[19]. בראש האולם ניצבת בימת יושב ראש, ממנה מתנהל הדיון. בנוסף, באולם שני יציעים: התחתון - לאורחים נכבדים ולתקשורת, העליון - לקהל הרחב. הקיר הדרומי של אולם המליאה, המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך", תוכנן על ידי דני קרוון.

חדרי ישיבות

חדרי הישיבות משמשים בפעילות השוטפת של הכנסת. בקומה הראשונה של הבניין ממוקמים תשעה מתוך שנים-עשר חדרי הישיבות של ועדות הכנסת הקבועות. כמו כן, קיים חדר לישיבות ממשלה בו היא מתכנסת בעיקר לאירועים מיוחדים.

טרקלין שאגאל

הפסיפס בטרקלין שאגאל
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – טרקלין שאגאל

בטרקלין מספר גובלני ענק המתארים את קורות העם היהודי שעוצבו בידי האמן מארק שאגאל ופסיפס צבעוני ענק בו צבעי האבנים הם מקוריים. הטרקלין משמש לקבלות פנים ממלכתיות ולאירועים מיוחדים ומוצגים בו העתקים של מגילת העצמאות ואמנת ירושלים.

אגפים לשירות חברי הכנסת ועוזריהם

  • ספריית הכנסת - מכילה חומר פרלמנטרי, מדיני ומשפטי, מסופי מחשב, ספרים, עיתונות וכתבי-עת.
  • ארכיון הכנסת - בו נאספים פרוטוקולים, התכתבויות, צילומים ופרסומים.
  • מזנון חברי הכנסת - סגור לקהל הרחב ולצלמים. במקום מתקיימות פגישות בלתי רשמיות בין חברי הכנסת.
  • בית כנסת ומסגד
  • חדר כושר[20]
  • לשכות של חברי הכנסת ואודיטוריום (באגף החדש). דני קרוון תכנן גם את קיר העץ הקדמי של האודיטוריום[2].

מנורת הכנסת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מנורת הכנסת

מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת. את המנורה העניק הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.

המנורה נחנכה בשנת 1956 בגן המנורה בסמוך לבית פרומין במרכז ירושלים. בשנת 1966 נדדה המנורה יחד עם הכנסת אל המשכן החדש בגבעת רם.

מנחת המסוקים

מנחת הכנסת ע"ש שמואל אלדר

סמוך למשכן הכנסת, בצידו המזרחי של גן וואהל לוורדים פועל מנחת מסוקים, המשרת מפעם לפעם את באי הכנסת. המנחת נקרא על-שם תא"ל שמואל אלדר.

Click to Shrink Back
אצטדיון האתלטיקה בגבעת רםהאקדמיה ללשון העבריתהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושליםבית בלגיההכנסתמנזר המצלבהעמק המצלבההספרייה הלאומיתגן הוורדים על שם ווהלהיכל הספרדגם ירושלים בסוף ימי בית שנימוזיאון ארצות המקראמשרד האוצרמשרד הפניםמשרד ראש הממשלהבנק ישראלהתיכון ליד האוניברסיטההג׳וינטמוזיאון המדע בירושליםהגן הבוטנימכון קזאלי לכימיה יישומיתמכון רקח לפיזיקההמרכז לחקר הרציונליותהמכון למדעי כדור הארץקריית הממשלההאוניברסיטה העברית בירושליםמוזיאון ישראלWikiAir IL-13-06 020 - Givat Ram.JPG
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דברי הכנסת, 22 ביולי 1957 עמוד 2475
  2. ^ אבן פינה למשכן הכנסת, שערים, 15 באוקטובר 1958
  3. ^ בן גוריון: הקשר בין מפעלנו למשפחת רוטשילד לא ייפסק, דבר, 15 באוקטובר 1958
  4. ^ פסטיבל הכנסת בקיץ 1966, מעריב, 13 בדצמבר 1965
  5. ^ צבי לביא, "אדוני השר - אני מקבל את משכן הכנסת", מעריב, 23 באוגוסט 1966
  6. ^ היסטוריה: הכנסת השישית – אירועים מרכזיים, באתר הכנסת
  7. ^ ביקורת על סדרי המינהל בוועדת הביצוע למשכן הכנסת, למרחב, 11 בפברואר 1960
  8. ^ צבי לביא, 11 טקסים - לחנוכת משכן הכנסת, מעריב, 29 באוגוסט 1966
  9. ^ יחיאל לימור, ירושלים לבשה חג - לחנוכת הכנסת, מעריב, 30 באוגוסט 1966
  10. ^ לשכת יו"ר הכנס על טכס חנוכת המשכן, מעריב, 5 בספטמבר 1966
  11. ^ מיכה לימור, נמל לוד המה אורחים, מעריב, 30 באוגוסט 1966
  12. ^ י. לפיד, 'סנדק' הכנסת - יושב ראש ה'אלתינג', מעריב, 29 באוגוסט 1966
  13. ^ תום שגב, "1967 והארץ שינתה את פניה", עמוד 362
  14. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, רחביה תחילה: הסערה הנדל"נית שעומדת לטלטל את ירושלים, באתר הארץ, 3 ביוני 2016
  15. ^ יחיאל לימור, רבי הקומות הנבנים מול הכנסת עלולים להוות סכנה לנבחרי העם, מעריב, 14 באוגוסט 1972
  16. ^ דניאל בלוך, הכנסת וקריית וולפסון, דבר, 18 בפברואר 1973
  17. ^ אתר למנויים בלבד גילי מלניצקי, דווקא עכשיו: תוכנית ענק להרחבת מתחם הכנסת, באתר TheMarker‏, 30 בדצמבר 2020
  18. ^ גיא נרדי, ‏אור ירוק לקו הרכבת הקלה שתחבר את שוק מחנה יהודה והכנסת, באתר גלובס, 15 בדצמבר 2020
  19. ^ The Plenum Hall, The Knesset (באנגלית)
  20. ^ אילן מרסיאנו, הפינוקים החדשים בכנסת: כושר, מקלחות ויוגה, באתר ynet, 30 באוקטובר 2005
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0