קבורת בנימין זאב הרצל בישראל
קבורת בנימין זאב הרצל בישראל נערכה ביום רביעי, 17 באוגוסט 1949. ארונו של הרצל הובא מאוסטריה לישראל ב-16 באוגוסט, הוצב בכיכר הכנסת לחוף ימה של תל אביב ובירושלים ונקבר בטקס ממלכתי בפסגת הר הרצל.
צוואת הרצל וההכנות לקבורה
הרצל נפטר בעיר וינה ב-3 ביולי 1904, והוא בן 44. הוא נקבר באחוזת הקבר של משפחת הרצל בבית הקברות דֶבּלינג (Döbling) בווינה. בצוואתו הורה כי "רצוני להיקבר בארון של מתכת, באחוזת הקבר ליד אבי, לשכב שם עד שהעם היהודי יעביר את גופי לארץ ישראל". הרצל ציווה כי גם הוריו ואחותו יובאו לקבורה שם.
לאחר הקמת מדינת ישראל, בשלהי מלחמת העצמאות, ניגשו שלטונותיה לקיים את צוואת הרצל. לשם כך הוקמה בחודש נובמבר 1948 ועדה משותפת לממשלת ישראל, הכנסת, ההנהלה הציונית, הוועד הפועל הציוני, קרן קיימת לישראל, קרן היסוד וחברי הקונגרס הציוני הראשון. כיושב ראש הוועדה שימש שר הפנים יצחק גרינבוים ונשיא הכבוד שלה היה נשיא המדינה חיים ויצמן.
שאלה שעלתה על הפרק הייתה היכן ייקבר הרצל בישראל. היו שטענו כי רצונו של הרצל היה להיקבר על הר הכרמל, וזאת על פי מילים ששם בפיו של גיבור ספרו "אלטנוילנד".[1] הוועדה המשותפת בחנה על סמך המקורות הנוגעים לדבר האם חפץ הרצל באתר קבורה מסוים בארץ ישראל, וקבעה כי הוא לא ביקש להיקבר באתר שכזה. הוועדה החליטה כי המקום הראוי לקבורתו הוא בבירת ישראל ירושלים. כאתר לקבורת הרצל בירושלים נבחרה פסגתו של ההר המתנשא ממערב לשכונת בית וגן, אשר קיבל את השם הר הרצל.
הסדרת העברת עצמותיו של הרצל לישראל הייתה כרוכה בהכנות ומגעים מרובים והבשילה רק באביב 1949. ב-17 ביוני קבעה הוועדה כי ארונו של הרצל ייטמן בירושלים ב-10 באוגוסט (מועד שנדחה לאחר מכן).
ב-10 באוגוסט 1949 הובאה לפני הכנסת הצעת חוק העלאת עצמותיו של הרצל והחוק נתקבל על ידה בו ביום. החוק קבע כי צוואת הרצל תקוים בירושלים ב-17 באוגוסט 1949.
לקראת הקבורה נמסרה לוועדה המשותפת פרוכת שהוכנה באוסטריה בשנת 1930 לקראת הבאת ארון הרצל לארץ ישראל. הפרוכת, בצבע תכלת-לבן, הייתה רקומה בזהב בעיצובו של האדריכל סטורנט. נרקם עליה אריה בתוך מגן דוד, ולצדו שבעה כוכבי זהב – כאזכור כוכבי הזהב שהציע הרצל לדגל המדינה היהודית. מעליהם נרקמו מילות הצוואה של הרצל – "והעליתם את עצמותי לא"י". נשות וינה הציוניות השתתפו ברקימת הפרוכת. היא נמסרה בזמנו למנחם אוסישקין ונשמרה מאז בחדר הרצל שבבניין הקרן הקיימת.
ערך מורחב – פרוכת ארון הקבורה של בנימין זאב הרצל
הבאת ארונו של הרצל לישראל
יציאת הארון מווינה
בליל ה-14 באוגוסט יצא מישראל מטוס אל על (מדגם דאגלס C-54 סקיימאסטר) ובו המשלחת לקבלת ארונו של הרצל בווינה. נכללו בה שר התחבורה דוד רמז, חבר הנהלת הסוכנות היהודית יצחק גרינבוים, האלוף יוסף אבידר ושבעה קצינים נוספים של צה"ל.
באותו בוקר נפתח הקבר המשפחתי של משפחת הרצל בווינה והוצאו ממנו ארונו של הרצל וארונות הוריו יעקב וז'נט הרצל.[2] ארון אחותו פאולינה הובא לפני כן מבודפשט לווינה. ארונו של הרצל כוסה בפרוכת שהוכנה לקראת המאורע. בטקס בבית הקברות השתתפו נציג ישראל באוסטריה קורט לוין ונכבדי הקהילה היהודית המקומית.
ארבעת הארונות הועברו לבית הכנסת הגדול של וינה. ארון הרצל הוצב מול ארון הקודש כשארונות הוריו משני צידיו וארון אחותו למרגלותיו. אלפי יהודים מבני קהילת וינה, רבים מהם ניצולי השואה, עברו על פני הארונות, ונערך טקס דתי. באותו יום גם נערך טקס זיכרון ופרידה להרצל באולם קונצרטים בעיר – אותו אולם שבו נערך הקונגרס הציוני ה-14 בשנת 1925. השתתפו בטקס הנציג קורט לוין, מזכירו של הרצל איזידור שליט, חברים בממשלת אוסטריה, ראש עיריית וינה וקצינים מכוחות הכיבוש של בעלות הברית באוסטריה. הטקסים עוררו עניין רב גם בקרב לא-יהודים בווינה. הטקסים תוארו בהרחבה על ידי ד"ר עזריאל קרליבך, עורך עיתון מעריב, שיצא לווינה לקראת העברת הארונות.
משמר הכבוד של ישראל נועד להשתתף בטקסים, אך בשל תנאי מזג האוויר נאלץ מטוס המשלחת הישראלית לסטות לפריז ואיחר להגיע לווינה. על כן ייצג את ישראל בטקסים רק נציגה קורט לוין. בטקס באולם הקונצרטים נמסרה לו מגילה חתומה על ידי 24 חברי ועד קהילת יהודי וינה, שבה נכתב כי הקהילה מוסרת את ארונו של הרצל לידי מדינת ישראל. המגילה נטמנה בהמשך בישראל יחד עם ארונו של הרצל.
מטוס אל על ובו המשלחת הגיע לשדה תעופה צבאי אמריקני ליד וינה ב-15 באוגוסט בשעה 22:00. נערך טקס קצר בגשם שוטף, שבו הוקראו המגילה של קהילת וינה ומסר מאת ראש ממשלת ישראל ויושב ראש הנהלת הסוכנות, שבו הודו לקהילה על 45 שנות שמירת הארון. נשאו דברים גם יצחק גרינבוים ונשיא קהילת וינה. הארונות הועלו למטוס והוא המריא לדרכו בשעה 01:00.
הגעת הארון לישראל
ב-16 באוגוסט בשעה 13:30 הגיע המטוס הנושא את הארונות לחוף ישראל. המטוס וארבעה מטוסי קרב שהמריאו ללוותו חגו במשך מספר דקות בשמי העיר חיפה. העיר קידמה את פניהם בירי כבוד של תותחי אוניות חיל הים שבנמל ובצפירות של צופרי האזעקה וצופרי האוניות. מגג בניין העירייה הופרחו לשמיים עשר יונים. לאחר מן פנה המטוס דרומה ונחת בשעה 14:00 בשדה התעופה לוד.
המטוס נתקבל בשדה התעופה על ידי קהל שכלל את ממלא מקום נשיא המדינה יוסף שפרינצק, מרבית שרי הממשלה, חברי כנסת, ראשי רשויות מקומיות, צירים מהקונגרס הציוני הראשון וקציני צבא.
חצי שעה לאחר הנחיתה הורד ארון הרצל מהמטוס ונתקבל בטקס צבאי על ידי משמר שבו נכללו חיילי כוחות היבשה, חיל האוויר וחיל הים. הוא הועלה על כלי רכב צבאי עטוף שחורים בלוויית חיילי משמר הנושאים חרבות שלופות. מלווה אופנועים ושיירה של עשרות מכוניות נסע הארון דרך מחנה תל השומר ורחוב ז'בוטינסקי לתל אביב. המונים צפו מצידי הדרך במסע הארון.
ארונות הוריו ואחותו של הרצל הורדו גם הם מן המטוס[3] והוחזקו בשדה התעופה עד לטקס הקבורה שלהם, שנערך שלושה ימים מאוחר יותר.
הצבת הארון בתל אביב
בשעה 12:00, טרם הגעת הארון, נתכנסה לישיבה חגיגית הכנסת, שמקום מושבה היה אז בבניין קולנוע קסם בתל אביב. נשא דברים יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, שקרא מסר מאת הנשיא ויצמן. אחריו נאם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שאמר כי "לא תהלוכת אבל תהיה דרך ארונו של הרצל להרי ירושלים, אלא מסע ניצחון".
בקרבת בניין הכנסת הוקמה במה שחורה מוגבהת בשטח של 130 מטרים מרובעים בקצה רחוב אלנבי, מטרים אחדים מהטיילת שליד הים. בגב הבמה הפונה לים הוצבו שבעה עמודי עץ גבוהים שעליהם מנורות. בקרבת הבמה הוצבו 46 תרנים ועליהם דגלים.
לקראת השעה 16:00 הגיע הארון לרחבת הכנסת. הוא הועלה על הבמה ולידו התייצב משמר כבוד של חיילי חיל האוויר וחיל הים, כשחרבותיהם שלופות ומופנות כלפי מטה לאות אבל. שני רבנים ניצבו מאחורי הארון ולמדו משניות כל משך שהותו שם. ממלא מקום הנשיא, חברי הממשלה והכנסת, הרמטכ"ל, הרבנים הראשיים, חברי מועצת עיריית תל אביב ונכבדים אחרים עברו על פני הארון.
בשעה 18:00 החל מעבר הקהל הרחב על פני הארון, והוא נמשך עד לשעה 04:00 לאור זרקורים שהאירו את הרחבה. על פי הערכת המשטרה עברו על פני הארון בתל אביב 200 אלף בני אדם.
מסע הארון לירושלים
ב-17 באוגוסט בשעה 05:00, לאחר טקס דתי, הועלה ארונו של הרצל על רכב צבאי פתוח, כשלידו ניצבים שישה אנשי משמר כבוד. ב-05:30 יצא הארון לדרך לירושלים בראש שיירה ובה כ-80 כלי רכב, שנשאה גם את נכבדי המדינה שיצאו להלוויה בבירה.
השיירה עשתה את דרכה לירושלים בנתיב שבו נסע הרצל לעיר בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת 1898: מקווה ישראל, בית דגן, ראשון לציון, נס ציונה, גדרה, מסמיה, כביש הגבורה, נווה אילן, מעלה החמישה ומוצא. המוני אנשים ובידיהם דגלים וכרזות קידמו את פני השיירה, והיא האטה את מהלכה במקומות היישוב השונים כדי לאפשר לקהל שם להלך לצד הארון. מסע השיירה לירושלים נמשך עד השעה 08:30. בירושלים נסעה השיירה על פני קהל גדול דרך רחוב יפו ורחוב המלך ג'ורג' עד לבניין המוסדות הלאומיים. במהלך מסע השיירה נסגרו כבישים רבים באזורים שבהם נעה וכן רחובות רבים בירושלים עצמה.
שיירה אחרת ובה כ-1,500 מוזמנים להלוויה יצאה מתל אביב לקראת השעה 12:00 ונסעה ישירות להר הרצל.
הצבת הארון בירושלים
ליד בניין המוסדות הלאומיים המתין קהל אלפים לארון. הוא הורד מכלי הרכב שבו הוסע, הובל על ידי קבוצת קצינים בראשותו של הרמטכ"ל יעקב דורי דרך שער כבוד והועלה על במה מוגבהת שהוקמה בחצר הבניין. משמר כבוד התייצב לידו. נכבדי המדינה עברו ראשונים על פני הארון ועלו על מרפסת בית המוסדות הלאומיים. לאחר מכן החל מעבר הקהל הרחב על פני הארון, והוא הופרע רק בעת שיושב ראש הנהלת הסוכנות ברל לוקר קרא מעל המרפסת את מנשר ההסתדרות הציונית לכבוד האירוע.
מעבר הקהל על פני הארון נמשך עד קרוב לשעה 16:00. אז הועלה הארון על כלי הרכב הנושא אותו ויצא בנסיעה אל הר הרצל. לאורך שדרות הרצל משיכון "המקשר" ועד להר הרצל הונחו גדרות תיל לאורך שני צידי הכביש, על מנת שלא יחסמו הולכי רגל את מסע הארון. אלפים צפו במסע משני צידי הדרך.
טקס הקבורה
בהר הרצל נחפר בעוד מועד בור הקבר להרצל בראש ההר. מעליו הוקמה סככה מלבנית חגיגית ומקושטת. מולם, בתבנית פרסה, הוצבו ספסלים עבור משתתפי ההלוויה (שמנו 6,000 ואולי אף 10,000 איש). הם כללו את נכבדי המדינה, אנשי הארגונים הציוניים וכן נציגי יישובים מכל רחבי הארץ, שהביאו עמם שקיקי בד (שנשלחו לכל יישוב בארץ) אשר מולאו בעפר מאדמת ישוביהם. סביב הוקמו 44 תרני דגלים, לציון מספר שנות חייו של הרצל.
משמר צבאי מכל החילות התייצב באתר הקבורה. לאחר הגעת הארון החל בשעה 17:05 טקס הקבורה. הארון הוצב על במה מעל בור הקבר. מקהלה שרה את פרק מט' מספר תהילים. הארון הורד אל הבור באמצעות מעלית. לאחר שתי דקות דומייה ניגשו נציגי היישובים אל הבור בתהלוכה שנמשכה כ-20 דקות והטילו לתוכו את שקיקי העפר שלהם. לאחר מכן נאמר קדיש מפי הרב זאב גולד והושמעה תפילת קל מלא רחמים. לאחר ששרה המקהלה את השיר "לזכרו של הרצל" מאת ליבושצקי נסתיים הטקס בשעה 17:30 בשירת ההמנון הלאומי התקווה. בהתאם לצוואתו של הרצל לא נישאו בהלוויה נאומים.
ארונות הוריו של הרצל ואחותו נקברו בקרבת קברו בפסגת הר הרצל ב-19 באוגוסט 1949.
רק באביב 1960 הוצבה על קבר הרצל מצבת קבע – מצבת בזלת במשקל של כ-16 טון בתכנונו של האדריכל יוסף קלארווין. טקס גילוי המצבה נערך בי"ט בתמוז תש"ך, 14 ביולי 1960.
לקריאה נוספת
- דורון בר, אידאולוגיה ונוף סמלי: קבורתם בשנית של אנשי שם באדמת ארץ ישראל, 1967-1904, ירושלים, מאגנס, 2015.
קישורים חיצוניים
- מתיה קם, צוואתו של בנימין זאב הרצל - והבאתו לקבורה בישראל באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- 1949 Theodore Herzl returns to Israel באתר יוטיוב
- ידיעות מאתר עיתונות יהודית היסטורית:
- עצמות הרצל יוטמנו בירושלים בט"ו באב, על המשמר, 19 ביוני 1949
- מדוע נבחרה ירושלים כמקום קבורתו של הרצל?, על המשמר, 31 ביולי 1949
- 14 באוגוסט 1949:
- 15 באוגוסט 1949:
- 16 באוגוסט 1949:
- חרות: ארון הרצל הוטס הלילה לישראל (המשך); יהודי וינה נפרדים מהארון
- מעריב: הנה הוא בא (המשך); וכך המריא מווינה; סגירת הדרכים
- על המשמר: יהודי ווינה עוברים לפני ארון הרצל
- 17 באוגוסט 1949:
- דבר: לוית עצמות הרצל - לא תהלוכת אבל אלא מסע ניצחון; הארון מגיע ללוד
- חרות: האגדה שהפכה למציאות מצדיעה בפני חוזה; הכנסת מתייחדת עם זכרו של חוזה המדינה (המשך); שרידו הגשמיים של הרצל נוגעים באדמת המולדת (המשך); חיפה, עיר החזון של הרצל, מקבלת את פניו ברעם תותחים ובצפירות
- מעריב: הלילה הזה...; בתוך שדרה חיה של רבבות - עלה הארון ירושלימה; ארון הרצל בעיר דוד; הטקסים בווינה
- על המשמר: העם מביא למנוחות את חוזה מדינת היהודים; תותחי הצי רועמים בחיפה; המטוס "הרצל" נוחת בלוד; ישיבה חגיגית בכנסת לפני בוא הארון; רבבות חולקים כבוד לארונו של הרצל (המשך); יהדות וינה נפרדת מארונו של הרצל; נסתיימו עבודות ההכנה בהר הרצל בירושלים
- 18 באוגוסט 1949:
- דבר: עצמות המבשר הוטמנו בחיק המולדת; בחצר המוסדות (המשך) (המשך); אל שדה הקבר (המשך); עצמות הוריו ואחותו של הרצל יובאו מחר למנוחות.
- חרות: עצמות הרצל נטמנו באדמת ירושלים הבירה (המשך); 200 אלף איש עברו לפני ארון הרצל בת"א
- מעריב: בהגיע הארון לסוף המסע
- על המשמר: הרצל נטמן בבירה הנצחית; עם אור שחר החלה העלייה ירושלימה; בני ירושלים מצפים ליד מוצא לשיירה
- הוצבה מצבה על קבר הרצל; גילוי הלוט ייערך בכ' תמוז, דבר, 24 ביוני 1960
- הוסר הלוט מעל מצבת הרצל, דבר, 15 ביולי 1960
- חוק העלאת עצמותיו של הרצל באתר משרד ראש הממשלה
- מיכל נאור-ורניק ודורון בר, התחרות לתכנון קבר הרצל ועיצוב הר הרצל, 1949-1960, קתדרה 144 (2012), 107–136
העלאת עצמותיו של הרצל וקבורתו בישראל, יומני כרמל, אוגוסט 1949
הערות שוליים
- ^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד (תרגום שמואל שניצר), ספר רביעי, פרק ה: "וכשאמות, השכיבוני נא בצד ידידי היקר פישר, שם למעלה בבית העלמין שעל הכרמל, שממנו ניתן לראות את ארצי האהובה ואת ימי האהוב".
- ^ בבית הקברות הועברו עצמות הרצל והוריו לתוך ארונות חדשים.
- ^ ב-5 בפברואר 1950 עלה באש בשדה התעופה בלוד המטוס שהביא לישראל את הארונות (ונקרא מאז "הרצל") וניזוק ללא תקנה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] קבורת בנימין זאב הרצל בישראל23075601