קבוצת כנרת
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק הירדן |
| גובה ממוצע[1] | -171 מטר |
| תאריך ייסוד | 1913 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| מוצא המייסדים | תימן, רוסיה, פולין |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 800 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 11.9% בשנה |
(למפת הגליל העליון רגילה)   קבוצת כנרת | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
5 מתוך 10 |
קְבוּצַת כִּנֶּרֶת היא קיבוץ השוכן בחוף הדרום-מערבי של הכנרת, בין המושבה כנרת ובין דגניה המשתייך לתנועה הקיבוצית. הקבוצה הוקמה ב-ב' בחשוון תרע"ד, 2 בנובמבר 1913. שייכת למועצה אזורית עמק הירדן.
היסטוריה
ייסוד ושנים ראשונות
ערך מורחב – תימני כנרת
מייסדי היישוב היו "תימני כנרת", אשר הגיעו, בהנהגתו של הרב דוד בן ישראל צאירי, לעבוד בחווה ב-1912. יוצאי תימן, אשר התגוררו בבית המוטור ובסביבתו, מחוץ לחצר כנרת עצמה, היוו קבוצה נפרדת ושונה מבחינה תרבותית וחברתית, מה שגרם בהמשך לקונפליקטים עם שאר החברים, ולגרושם ב-1930 לעיר רחובות.
הקבוצה ששלטה במקום היתה "שלישיית היחד" אנשי העלייה השנייה: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג. בחצר כנרת התגבשה קבוצה שהאידאולוגיה שלה הייתה "כיבוש העבודה" (ולכן נקראה "קבוצת כיבוש עבודה"). הקבוצה נדדה בין עבודות מחצר כנרת לסג'רה ולכפר אוריה. חברי הקבוצה תכננו לעלות להתיישבות בחורן, אשר ברמת הגולן, ובשנת 1913 (תרע"ד) נענו לקריאת ד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי, לחזור לחצר כנרת ולקחת עליהם את ניהול ותפעול החווה, מידי קבוצת "הפועל הצעיר" שבראשה עמד אליעזר יפה, אשר ניהלה את החווה במשך שנה אחת. קבוצת המייסדים הראשונית שחזרה לחוות כנרת להקים את הקבוצה כללה שלושה עשר חברים ושלוש חברות: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי, מאיר רוטנברג, אהרן שידלובסקי, א"ד גורדון, יוסף זלצמן, יצחק טבנקין, יצחק פיינרמן, אלכסנדר נויפלד, אברהם קרביצקי, יצחק ברנשטיין, יהושע אדלר, דוד פיירמן, חיה ישראלי, אוה טבנקין וחיה ברשקובסקי.[3][4]
בשנת 1922 עזבה קבוצת חברים גדולה את קבוצת כנרת אל גדוד העבודה, ובהם שלמה לביא, שהיו למייסדי קיבוץ עין חרוד. הוותיקים שנותרו בחצר כנרת, פנו ל"קבוצת וילנה", קבוצת חלוצים וחלוצות אנשי העלייה השלישית, שישבה אז במחנה בטבריה עילית לאחר שסיימה הקמת מחנה צריפים עבור הצבא הבריטי ב'גבעת ח'רובה' ליד ג'נין, בבקשה להצטרף ליישוב. לאחר, שהקבוצה הצטרפה, החלה בניית המשק החקלאי המגוון של קבוצת כנרת.
הקבוצה גדלה, נולדו ילדים, והמקום היה צר מלהכיל את הקבוצה. בשנת 1929 עברו חברי הקבוצה להתיישבות של קבע על גבעה כשני קילומטר דרומית לחצר כנרת וכקילומטר מערבית לבית המוטור, ובנקודה זו נמצאת קבוצת כנרת עד היום. בבניית הבתים בנקודת הקבע השתתפו חברי קבוצת אפיקים.
בתחילת תרצ"ה התאחדה קבוצת כנרת עם קיבוץ רמת גן, מקיבוצי נצ"ח (נוער צופי חלוצי) שהיו במסגרת הקיבוץ המאוחד, מוצאם מהארצות הבלטיות, ישבו ברמת גן, עבדו בה ובסביבה, ויעדו עצמם להתנחלות בעמק הירדן במסגרת המפעל על שם חיים ארלוזורוב לרכישת קרקע בעמק ולהקמת יישובים. ההצטרפות של קיבוץ רמת גן הכפילה את אוכלוסיית קבוצת כנרת, שהצטרפה אם לא להלכה אזי למעשה, לתנועת 'הקיבוץ המאוחד'[5].
ב-1939 נכתב ב"מגילת חג" לרגל חגיגות חצי יובל לקבוצה: "תחת חֶלְקָה קטנה, שוממה ומכוסה אבנים וסִדְרִיוֹת, המפרנסת בדוחק מספר משפחות של בדווים, שהרבו סביבם שוד ורצח – מכילה כנרת כיום ומפרנסת למעלה מ-300 נפש".[6]
מהקמת המדינה ועד ימינו
אתרים סמוכים
בקרבת שער הכניסה בתחילת הדרך לכיוון ביתניה תחתית נמצא קבר יוסף זלצמן הנרצח הראשון בן הקבוצה. ממזרח לקבוצה שוכן בית הקברות כנרת, שבו נטמנו אחדים ממנהיגי תנועת העבודה: ברל כצנלסון, נחמן סירקין, רחל המשוררת, דב בר בורוכוב ואברהם הרצפלד. המשוררת נעמי שמר, שנולדה בקבוצת כנרת, ושמואל סטולר חתן פרס ישראל לחקלאות, שאול אביגור - ראש המוסד לעלייה ב' וסגן שר הביטחון מלחמת העצמאות, נטמנו אף הם בבית הקברות של הקבוצה.
בסמוך לקבוצה מצוי אתר הטבילה לנצרות "ירדנית", שנמצא בבעלות הקבוצה, ומהווה אתר ביקור חשוב עבור צליינים נוצרים המבקרים בישראל. מצפון לקבוצה - ביצת כנרת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- נח סטולר, יחפים בחצר, כנרת: הוצאת קבוצת כנרת, תשס"א 2001.
- ברכה חבס (עורכת), החצר והגבעה : סיפורה של קבוצת כנרת, תל אביב : הוצאת עם עובד, תשכ"ט 1968.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קבוצת כנרת |
אתר האינטרנט הרשמי של קבוצת כנרת- אתר תיירות קבוצת כנרת
- מילון מונחי קיבוץ כנרת
- קבוצת כנרת באתר הרשות לפיתוח הגליל
- עמירם אידלמן, בעקבות בני אדם משונים: סיור בבית העלמין כנרת, באתר ynet
- בן-ציון, לתולדות החצר, דבר, 5 במרץ 1937
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ בן ציון ישראלי, "בריתנו עם האדומה" בתוך הספר לזכרו של "יוסף זלצמן" מאיר מלמד (ליקט והביא לביה"ד), דוד זכאי (עורך), בהוצאת המרכז החקלאי וקבוצת כנרת, תשכ"ד, עמ' 9
- ^ "כנרת" אלבום ליובלה של הקבוצה, 1964
- ^ ש. כנרתי, 'החצר והגבעה', 1968, בתוך מקור ודרך, יובל ליוצאי נצ"ח השומר הצעיר רמת גן ועולי התנועה בכנרת, הוצאת קבוצת כנרת והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985, ע"מ 124-126
- ^ דודו דיין, טבע הדברים, שדים ושודדים בחוף כנרת: סיפורו של עמוד בזלת, באתר ynet.
.jpg)
| ||||||||||||||
