רבי שמואל שאטין
 | |
| לידה | ה'ת"ד |
|---|---|
| פטירה | ה'תע"ט (בגיל 75 בערך) |
רבי שמואל שאטין כ"ץ (נהגה: שוֹטְן; ה'ת"ד, 1644 - י"ד בתמוז ה'תע"ט, 1 ביולי 1719[1]) היה מרבני יהדות אשכנז במאה ה-17 וה-18. רב וראש ישיבה ב'קלויז' הפרנקפורטאי, ורבה של רוזנות הסן-דרמשטדט. מחבר ספר כוס הישועות על התלמוד הבבלי. נודע בכינויו מהרשש"ך.
ביוגרפיה
נולד בשוטן (אנ') שבהסן לרב יוסף יוזפא כ"ץ רבה של דרמשטדט. נישא לחנה. בשנת ה'תמ"ב (1682) הגיע לפרנקפורט והתמנה כרבו של בית המדרש הגדול, ה"קלויז" הפרנקפורטאי, וראש הישיבה בו. בראשית ימיו בפרנקפורט, למד אצל מרא דאתרא רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השני).[2] בתקופתו נבנה בנין מפואר עבור הישיבה מעזבונו של הגביר ר' מאניס דרמשטאט, הוא עמד בראש הישיבה בפרנקפורט למעלה מ-30 שנה ולפי חשבונו למדו אצלו ואצל תלמידיו בימי חייו, אלפי תלמידים[3].
סגנון לימודו היה כמו שהיה מקובל בימיו בשיטת פלפול החילוקים והוא התייחד בכמה נקודות בולטות: א. בעקבות הרב אברהם נפתלי שפיץ מוורמייזא מחבר "מלא רצון" (פפד"מ ת"ע), הוא משתדל לבאר בכל המקומות בהם חולקים שני אמוראים או שני תנאים בשיטת תנא קדום להם, שלא נפלה טעות במסירת דברי התנא אלא נחלקו בהבנת דבריו. ב. הוא עוסק בביאור קושיות התלמוד שמתחילות בהצגת הנחה חיובית שעל בסיסה נבנית השאלה, כמו השאלות הפותחות במילים "בשלמא..." או "הניחא..." וכן איבעיות הפותחות בדין מוסכם: "פשיטא דין פלוני, אבל מיבעיא דין אלמוני".
בשרפה הגדולה שפרצה בפרנקפורט בכ"ד בטבת ה'תע"א, 15 בינואר 1711, השרפה החלה בביתו של רב העיר הרב נפתלי כ"ץ ובין היתר נשרפה בה שכונת היהודים על בתי הכנסת ובתי המדרש שבה. נשרפו 36 ספרי תורה, כתבי יד וספרי דפוס רבים. הרב כ"ץ הואשם בניסויים אסורים ובשימוש במאגיה שחורה ונאלץ לברוח מן המדינה. כתביו הרבים של מהרשש"ך ניצלו, וגם עותקי ספרו "כוס הישועות" שהיו אז על מכבש הדפוס ניצלו בידי נוצרי מקומי. הוא מתאר אירוע זה באריכות בהקדמה לספרו. לאחר שנתיים של פעילות שיקום נבנתה שכונת היהודים מחדש, ומהרשש"ך תיקן סליחה מיוחדת לזכר האירוע הפותחת במילים "אשאג אֶל אֵ-ל נורא ואיום" ומסיימת בחתימת שמו בראשי התיבות: "שמחנו מהר והרחב את לבבנו, שלח את טובך וקבץ נדחינו". הסליחה הייתה נאמרת בקהילת פרנקפורט מדי שנה ביום כ"ד בטבת.
שימש בפועל כרבה של פרנקפורט בתקופה שבין רב למשנהו. כשנפטר מחותנו רבי יוסף שמואל מקראקא בשנת תס"ד, שימש כרב עד בואו של רבי נפתלי כ"ץ בשנת תס"ו לעיר. בשנת תע"א כשעזב רבי נפתלי את העיר בשל עלילה, כיהן עד בואו של רבי אברהם ברודא, וכן אחר פטירתו של רבי אברהם בשנת תע"ז עד הכתרתו של רבי יעקב פופרש.
ספרו "כוס הישועות" כולל את חידושיו למסכתות מסדר נזיקין המכונה "סדר הישועות": מסכת בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות ומסכת עבודה זרה. חידושיו על מסכת ראש השנה, מסכת ביצה, מסכת כתובות, מסכת גיטין ומסכת קידושין לא נדפסו. הגהותיו למסכתות נדרים, נזיר ובבא בתרא, נדפסו על ידי חתנו הרב אריה ליב בן רבי יוסף שמואל מפרנקפורט יחד עם הגהות אביו במהדורת ש"ס פרנקפורט (ה'ת"פ-ה'תפ"ב) הידועה בהוספות הרבות שנוספו לה.
מנהג ייחודי שלו תועד בידי בן דורו רבי מאיר איזנשטט[4]: הוא נהג לברך בורא פרי האדמה על שתיית תה, בניגוד למקובל לברך עליה ברכת שהכל נהיה בדברו.
מהרשש"ך נפטר בליל שבת י"ד בתמוז ה'תע"ט, 1 ביולי 1719 והוא הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בפרנקפורט ביום ראשון, ט"ו בתמוז[5]. זכרו הונצח בספר ההזכרות של קהילת פרנקפורט. על מצבת קברו נחרת:
הגאון מהר"ש ש"ך
הגאון מ"ו שמואל שאטין אב"ד ור"מ דבית המדרש פה
פה נטמן צנצנת המן כלכל ודרדע חכים ורבן איתקרי בכל מיני חכמה ומדע
העמיד תלמידים הרבה ושמעתתיה מבדרין בעלמא ובשערים המצוינים שמו נודע
לא הניח דבר גדול ודבר קטן עד ירדו לעומקא והבירור אליו נתודע
ה"ה הגאון ומקובל אלקי נ"י פ"ה ע"ה
מוהר"ר שמואל בהר"ר יוזף יוזפא כ"ץ זצ"ל
נפטר אור ליום ש"ק י"ד תמוז תע"ט
משפחתו
חוקר היוחסין נפתלי אהרן וקשטיין כותב, שהמהרשש"ך הוא נין ונכד של שמואל, בן חיים, בן ישעיה, נכדו של ר' שמעון בעל הילקוט שמעוני.
גיסו היה רבי משה פרנקפורט[6], מחבר הספר "זה ינחמנו" על המכילתא (אמשטרדם תע"ב) ובאר היטב על חושן משפט.
בנו היה "החסיד" רבי משה שאטין. בנו של ר' משה היה רבי יוסף יוזפא שאטין (מהריש"ך), ראב"ד ליסא וראש ישיבה בגלוגא. בנו של ר' יוסף היה רבי בנימין זאב שאטין כ"ץ, ראב"ד בדיהרנפורט. בנו היה ר' משה יחיאל אביו של רבי שמעון שאטין אב"ד שארשפוטק 'מהרשש"ך אחרון', שנפטר בא' בחשון תרכ"א[7]. רבי יהודה אריה לייב אב"ד מטרסדורף בנו של רבי שמואל יוסף מקראקא היה חתנו. נכד אחר שלו היה הרב חנוך הניך שאטין, ראש הישיבה בקאליש[8], שהרב חנוך הניך הכהן לוין-שאטין מאלכסנדר, אף הוא צאצא של מהרשש"ך, היה כנראה נכדו.
צאצא נוסף הוא החת"ם סופר שאביו, ר' שמואל, נקרא על שם סבו הרב שמואל שאטין.
לקריאה נוספת
- משה נחום צובל, משפחת סופרים, סיני, ח, עמ' רצה-רצח
קישורים חיצוניים
- רבי דוד הלחמי, רבי שמואל ברבי יוסף הכהן שאטון (מהרשש"ך), בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- גליון עלים לתרופה, מכון אור הצפון, גליון תשי"ט (פרשת בלק, תש"ע, שנה ט"ו), באתר היברובוקס - חלק ראשון.
- גליון עלים לתרופה, מכון אור הצפון, גליון תשט"ז (פרשת שלח, תש"ע, שנה ט"ו), באתר היברובוקס - חלק שני.
- הערך "Schotten, Samuel" באתר "Judengasse" (רחוב היהודים, פרנקפורט דמיין) (בגרמנית)
- ספרו
- כוס הישועות, פרנקפורט דמיין תע"א, באתר היברובוקס
- כוס הישועות, פאדגורזע תרס"ד, באתר היברובוקס
שמואל בן יוסף שטין (1643?-1709), הכהן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ לפי תיאור פטירתו בספר ההזכרות של פרנקפורט המצוטט אצל צובל, להלן "לקריאה נוספת".
- ^ ראו בהסכמתו, חידושי הריטב"א, אמשטרדם תפ"ט, באתר היברובוקס.
- ^ הקדמתו לספרו "כוס הישועות".
- ^ שו"ת "פנים מאירות" ח"ב סימן ק"צ: "ומעיד עלי שמים וארץ שבהיותי בק"ק ווירמייזא באוהל ב"מ [=בית מדרש] והייתי כאורח עובר בק"ק פ"פ [=פרנקפורט], וראיתי שהרב הגדול החסיד מוהר"ר שמואל שאטין בירך על הטהע בפה"א ונתווכחתי עמו שהוא נגד העולם, והשיב לי שכל מנהג שלא נתייסד על פי חכמים לא משגחינן במנהג. וזה הוא החכם שכתבתי בספרי שבירך בפה"א ולדינא א"א לדחותו מטעמים שכתבתי.
- ^ ראו תיאור מקום קבורתו בספר חוט המשולש עמוד נז.
- ^ כנראה אחות אשתו.
- ^ ראו: רבי אברהם שטרן, מור"ר שמעון הכהן שאטין ז"ל אב"ד שאראשפאטאק, מליצי אש, עמוד 106, אות רסו, באתר היברובוקס.
- ^ לפי תלמידו, הרב אלעזר ליסר, מחבר "חומת אש" (ברסלאו תקנ"ט), הסתגר שבע עשרה שנה בישיבתו ולא יצא ממנה.
| תקופת חייו של רבי שמואל שאטין על ציר הזמן |
|---|
 |
שמואל שאטין36625551Q7412581