דוד וגליית
 |
ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
| |
| ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים. | |
מאורע דָּוִד וְגָלְיָת התרחש בעמק האלה, בו דוד, נער רועה צאן, גבר על גליית, ענק ממחנה הפלשתים שגידף את ישראל ואלקים. במערכה זו מתגלה דוד כגיבור בעל עוז רוח, וכמנהיג שאינו חושש ללחום בשם ה' בחירוף נפש. סיפור דוד וגָּלְיָת הפך לשם נרדף למצב שבו בעימות בין שני צדדים מנצח הצד הנראה חלש, בזכות צדקתו, חוכמתו ואמונתו. הסיפור מובא בספר שמואל א בפרקים י"ז וי"ח.
המאורע במקרא
רקע
בתקופת מלכותו של שאול, הצליחו הפלשתים שישבו בשפלת החוף לכבוש חלקים נרחבים מהארץ, ולהגיע לאזור עמק האלה בסמוך לאזור בית שמש. שני המחנות נצבו על ההרים זה מול זה, כאשר רק העמק חוצץ ביניהם. ניכר כי הגעה לאזור זה אשר נמצא עמוק בממלכה הישראלית מעיד על היקף פגיעה משמעותית בישראל, ועל עליונותו צבאית של הצבא הפלשתי.
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם.
העליונות הצבאית גורמת לענק הפלשתי גָּלְיָת לפתוח בהזמנה לקרב ראווה, שתוצאותיו יקבעו את עתיד שני העמים - עמו של המנצח בקרב ישעבד את עמו של המנוצח. זאת ככל הנראה כדי למנוע פגיעה מיותרת בחיי אדם[1]
גולית חוזר על קריאה זו בכל בוקר וערב במשך ארבעים ימים[2] כנראה כדי לבזות את ישראל על פחדנותם[3].
וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. [...] וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם: "לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה? הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל - בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי - וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו - וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ". וַיֹּאמֶר, הַפְּלִשְׁתִּי, אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה; תְּנוּ-לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה; וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ, מְאֹד.
הגעת דוד לאזור המערכה
לאחר מכן ישי שלח את דוד לשדה הקרב על מנת להביא מזון ולדרוש בשלומם של שלשת אחיו הגדולים שהיו מבחירי[4] הלוחמים בשדה הקרב.
וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים... וְדָוִד הוּא הַקָּטָן, וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם.
בהיות דוד במחנה הוא שמע את גָּלְיָת מעלה הצעתו שוב, ובני ישראל בתגובה החלו לנוס מפניו. בין הקולות נשמע 'איש ישראל' אשר אומר כי מי שיהרוג את גלית יקבל ממון רב, את בת המלך לאישה, ופטור ממטלות המלוכה. דוד שאל את האנשים במערכה במה יזכה מי שיהרוג את גלית[5] תוך הבעת זלזול בגוליית ופליאה על שהעז גוליית לדבר כך על אלוקי ישראל.
וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם. וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה, גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת (ממערות) מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁמַע דָּוִד. וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ - יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ, וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל".
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר: "מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל? כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים?". וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר: "כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ".
כששמע אליאב אחי דוד את דבריו הוא נזף בו על שעזב את הצאן בשביל לצפות בקרבות[6], דוד ענה כי הוא לא עשה שום דבר רע[7].
הסכמת שאול לשליחת דוד
כששמע שאול שדוד לא מפחד להילחם בגוליית[8], הוא הזמין אותו אליו והתפתח דין ודברים בין דוד לשאול בנוגע ליכולתו של דוד להילחם עם איש צבא מנוסה כגוליית. כדי להוכיח את יכולתו דוד סיפר לו כי בעודו רועה צאן באו ארי ודב לעדר אביו ולקחו משם שה, והוא רדף אחריהם וגבר עליהם, וכך גם יגבר על גוליית.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹקִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה - וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ, וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ.
המלבים אומר שמזה שאחר דברי דוד הראשונים מסתיימת הפרשה, ומתחילה פרשה חדשה במילים 'ויאמר דוד', יש ללמוד כי דוד דיבר אל שאול אך זה לא ענה, ורק לאחר שהזכיר כי ההצלה הייתה מאת ה' נענה שאול ונתן את ברכתו לדוד[9].
כהכנה לקרב נתן שאול את מדיו שלו: שריון, קובע נחושת וחרב, אשר התאימו[10] לדוד הנער אף על פי ששאול תואר כגבוה מכל העם משכמו ומעלה[11]. בתלמוד בבלי התבאר שדבר זה מרמז על ייעודו למלוכה או להיותו איש חשוב[12]. לאחר לבישת הבגדים דוד אמר לשאול כי לא יוכל ללכת עם לבוש זה, והסיר מעליו את המדים.
על פניו נראה כי דוד עשה זאת עקב חוסר הניסיון בשימוש בלבוש מלחמה כבד, או שדוד היה מעוניין להשתמש ביתרון הזריזות והקלילות שהיו לו על גולית. רש"י מפרש כי דוד הבחין בצרות העין של שאול על שהתאימו הבגדים אליו והחליט להסירם בעקבות כך[13]. מדברי התרגום יונתן נראה כי דוד נקט בפעולה זו משום שנס הניצחון יהיה פחות ניכר בבגדי מלחמה ובשריון[14].
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן. וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו.
לבוש הלוחמים וטקטיקת הלחימה
לאחר סירובו של דוד ללבישת מדי שאול, הוא לקח מקל רועים חמש אבני נחל אותן שם בכלי הרועים[15] וקלע. המצודות דוד מסביר כי לקח את המקל כדי להטעות את גוליית שיחשוב שבא להכותו עם המקל[16],
וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ, וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי
גלית היה ענק בגובה "שש אמות וזרת[17]"[18]. בנוסף לגודלו העצום, גוליית משוריין מכף רגל ועד ראש. כליו ההתקפיים הם חנית מעובה, שמטרתה הטלה מקרוב באופן שיחדור שריון ברזל ואף את מגן הלוחם[19]; חרב הנועדת לשיסוף והכאה המופיעה רק בסוף הקרב כאשר דוד משתמש בה לעריפת ראשו של גוליית, חרב זו נשארת בנדן במהלך הקרב כיוון ששימושה הוא רק לאחר הבסת היריב. בנוסף לחרב, בידי גוליית היה כידון[20]. אשר נשאר ביד הלוחם בעת הקרב, ואדם שנושא מגן שהולך לפניו. נושא המגן נעלם בתחילת הקרב שכן הקרב הוא בין שני לוחמים בלבד, ותפקידו היה להגן על גוליית בעת קריאותיו לישראל לשלוח נציג לקרב הביניים, מפני הקשתים והקלעים הישראלים[19].
וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו.
.
הלך הקרב ותוצאותיו
גוליית הביט בדוד והבחין שהוא נער, אדמוני ויפה מראה[21]. הוא נפגע מזה ששלחו נגדו נער קטן שאינו בקיא בקרב, ומקלל את דוד באלוקיו[22]. לפני הקרב התפתח דין ודברים בהם גם דוד וגם גוליית מתארים את השחתת גופת היריב. וגוליית מלגלג על דוד על אופן לבושו וכלי הלחימה שלו, לעומתו ענה דוד כי ה' יהיה בעזרו משום תפקידו כשליחו, ובאמצעות הקרב יראו כולם את גדולת ה', כי לא בכוחו הוא מנצח אלא בכח ה'[23].
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה. וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹקָיו. וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָ-אוֹת אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.
דבריו של דוד הרתיחו את גָּלְיָת והוא צעד לעבר דוד[24], בעוד דוד רץ לעברו. דוד קלע אבן אחת לעבר מצחו של גוליית, בנקודה שאותה כובע הנחושת לא כיסה. פגיעה זו גרמה לנפילתו של גוליית. הרד"ק כותב שלאחר מכן דוד לקח אבן-יד ובעזרתה הרג את גוליית השרוע על הרצפה[25]. הפסוקים מדגישים כי לדוד לא הייתה חרב, ורק לאחר שהרג את גוליית, שלף דוד את חרבו של האחרון מנדנה וערף את ראשו.
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ
התפרצות המערכה לאחר סיום הקרב
כאשר גוליית נפל, הפלשתים החלו לנוס מפני בני ישראל . בני ישראל דולקים אחרי פלשתים ומפילים להם חללים במנוסה , ובנוסף לכך הם בוזזים את מחנות פלשתים הנותרים מאחור[26] . דוד לקח את ראש גוליית לירושלים ואת כליו של גוליית לביתו. מכיוון שירושלים בתקופה ההיא לא הייתה בידי ישראל, יש הטוענים כי ראשו של גוליית הובא לירושלים הפרוזה הצמודה לירושלים המוקפת חומה[26], אחרים שוללים זאת בטענה כי ירושלים המפורזת לא הייתה עיר חשובה באותה התקופה, ולדידם ייתכן והראש הוענק כמתנה ליבוסים אשר שלטו בירושלים על שיתוף הפעולה במלחמה, או שהראש הובא לירושלים בתקופה מאוחרת יותר לאחר הכיבוש, ובינתיים היה מוצג בעיר חשובה כלשהי[19].
... וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ. וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא[27] וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן. וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ.
סוגיית אלחנן בן יערי
ערך מורחב – אלחנן בן יערי
מלבד הפסוקים בספר שמואל א המתארים את המלחמה עם גוליית ישנם פסוקים מקבילים בספר שמואל ב' וכן בספר דברי הימים.
| שמואל א' פרק י"ז ד'-ו' | שמואל ב' פרק כ"א, פסוק י"ט | דברי הימים א', פרק כ' פסוק ה' |
|---|---|---|
|
|
|
חז"ל מבארים שדוד היה זה שהרג את גוליית, ואלחנן היה רק שמו הצעיר[28]. זיהוי זה נסמך על זיהוי נוסף של חז"ל המתבסס על הכתוב בדברי הימים בו מתוארת הריגתו של אחי גוליית בן 'הרפה'. השם 'הרפה' הוא בעצם ערפה, גיסתה של רות המואביה, והפסוקים בדברי הימים מתארים את דוד בהתמודדותו עם ישבי, אחיו של גלית, ובה נכללה גם הריגתה של הרפה/ערפה.
מיקום הקרב
על פי מה שמובן מהפסוקים, הקרב נערך סמוך לשוכה, עזקה ועמק האלה והמלחמה נסובה על השליטה בדרכי הרוחב (מערב-מזרח) ועל מבואות השפלה וההר בארץ ישראל המקראית. הפלשתים הגיעו מהערים הראשיות, גת ועקרון. "גת" מזוהה בשנות האלפיים עם תל צפית[29], ולמרגלותיה זורם נחל האלה, החובר לנחל לכיש. ו"עקרון" מזוהה עם תל מקנה, שליד קיבוץ רבדים. את "עזקה" מוסכם לזהות עם תל זכריה, ואילו את שוכה מזהים בח'רבת עבאד, הנמצאת בגבעות המקיפות את עמק האלה מדרום[19].
החל משנת 2007 נחפר אתר חורבת קייאפה בעמק האלה המתוארך למאה העשירית לפני הספירה. באתר נתגלו שני שערים, וייתכן כי זהו מקור שם העיר "שעריים" (ומקומה), המוזכרת לאחר הקרב בשמואל א', י"ז, נ"ב.
סממנים משותפים מתרבויות קדם
- כליו של גלית הם: כובע נחושת על ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ... ומצחת נחושת על רגליו, וכידון נחושת בין כתפיו, וחץ (קרי, עץ) חניתו כמנור אורגים, ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל. מכאן ניתן להווכח כי תיאוריו החיצוניים של גוליית טיפוסיים הם לאיש המלחמה האגיאי, ודומים הם לכלי הזיין של הקטור מטרויה, חנית של אחת עשרה אמה כידון ושריון. אף נזכרים אצל הומרוס כובע של נחושת ומצחת נחושת, מכך נובע שלכל פריט ברשימת הציוד של גוליית יש סימוכין ארכיאולוגיים ומקבילה ברורה בנשק ובשריון המתוארכים לתקופה המיקנית ועד התקופה הקלאסית. ובעיקר עם הופעת ההופליטים היוונים על חימושם במאות השביעית עד החמישית לפנה"ס.
- אירוע מעט דומה לקרב דוד מצוי במגילת שאנהת, מימי הממלכה התיכונה במצרים, שם מתואר קרב בין שאנהת והגיבור מ-רת'נו . גיבור זה בא למקום חנייתו של שאנהת מחרפו ומזמינו לקרב . שאנהת יוצא לקרב נגד הגיבור המהולל. אנשיו של שאנהת חרדים לגורלו ולגורלם שלהם. הגיבור יורה את חציו בשאנהת, ומחטיא את המטרה או אז יורה בו שאנהת חץ ופוגע בצווארו. הגיבור נופל, ושאנהת הורגו בחרב. כשמת הגיבור זועקים אנשיו על מותו, ואילו שאנהת נותן שבח והודיה לאלוקיו ובוזז את בקרם ורכושם של אויביו[30].
קרב דוד וגוליית באמנות
דמותו של דוד כגיבור קרב אשר ניצח את גָּלְיָת מוזכרת ביצירות אמנות רבות. בפיסול:
- "דוד" של מיכלאנג'לו – מתאר את דוד אוחז בידו את הקלע.
- "דוד" של דונטלו ו"דוד" של ורוקיו – מתארים את דוד לאחר הניצחון, כשראשו של גָּלְיָת מוטל לרגליו.
- "דוד" של ברניני – מתאר את דוד מתכונן להטיל את הקלע על גָּלְיָת.
בציור:
- גוסטב דורה צייר את דוד מניף את ראשו של גָּלְיָת לאחר הניצחון, במסגרת ציורי התנ"ך שלו.
- קאראווג'ו צייר את דוד עם ראשו של גוליית.
לקריאה נוספת
- יאיר זקוביץ, דוד: מרועה למשיח (יד יצחק בן-צבי, ירושלים ה'תשנ"ו).
- משה גרסיאל, "היסטוריה וריאליה בתיאור המערכה בעמק האלה וקרב דוד וגלית, בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 2007.
- דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, וחרב אין ביד דוד, עמ' 104-96
- יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: משכל, 2004.
- דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "דוד וגוליית - הכרעה משפטית באמצעות קרב", עמ' 59-48.
קישורים חיצוניים
- רוני רייך, מי הרג את גולית?, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אלישע פרוינד, מלחמת דוד וגולית, באתר "דעת"
- אביתר מרינברג,"מלחמת דוד וגולית", בית מקרא ק"ל, תשנ"ב
- אלי עמר, דוד וגוליית (הרצאת וידאו), באתר "הידברות"
פרק 46 – דבר היום: שש אמות וזרת – מי הרג את גליית? בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
הערות שוליים
- ^ יגאל ידין, תורת הלחימה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכיאולוגיים, רמת גן תשכ"ז, עמ' 234-235.
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ט"ז.
- ^ מלבי"ם על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ט"ז.
- ^ מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק י"ג.
- ^ המצודות דוד מסביר כי דוד כבר שמע ובכל אופן שאל כדי להיכנס איתם בדברים מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק כ"ו
- ^ רד"ק מעיר במקום שזה נבע כי אליאב הבין שדוד רוצה להילחם בגלית
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק כ"ט.
- ^ מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"א.
- ^ מלבי"ם ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ז
- ^ רשי כותב שנשתנה מידת הבגדים למדתו. רשי על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ח
- ^ ספר שמואל א', פרק ט', פסוק ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו עמוד ב'
- ^ רשי על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ט.
- ^ שהוא תרגם את תגובת דוד למילים "ארי לית בהון ניסה" כלומר "אין בהם נס", רד"ק על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ל"ט.
- ^ יש המחלקים את הילקוט וכלי הרועים לכלים נפרדים ויש אחרים הטוענים כי זהו כלי אחד. (יהודה קיל, דעת מקרא ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ'.)
- ^ מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ'.
- ^ 3 מטרים בקירוב
- ^ למרות שלא נראה כך בממצאים ארכאולוגיים מאזור הקרב ובתיאור הנמצא במגילת שמואל מקומראן (Qsama4) בה גרסו "ארבע אמות וזרת"(שני מטרים בקירוב)
- ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 משה גרסיאל, יסודות של היסטוריה וריאליה בתיאור המערכה בעמק האלה וקרב דוד וגלית, הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ה. וכן רואים מהפסוקים ו' ז' ונ"א
- ^ מה שמביא אותו לחשוב כי הוא רך ומפונק רד"ק על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ב.
- ^ באומרו אליל פלשתים יהרוג אותך, וכדומה מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ג
- ^ מלבי"ם על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ו.
- ^ באיטיות מכובד הכלים אותם נושא רד"ק על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ח.
- ^ רד"ק על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"א
- ^ 26.0 26.1 יהודה קיל, דעת מקרא ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"ג
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 217, הערה 12: יש הגורסים "גת".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד ב'
- ^ א"פ רייני, "לאיתורה של גת פלשתים המקראית", בתוך: ע' המנחם (עורך), הגות במקרא – מבחר מתוך עיוני החוג לתנ"ך לזכר ישי רון, ב', ת"א תשל"ז, עמ' 252-245.
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ב',מוסד ביאליק. ערך - גוליית , עמ' 510
| דוד המלך | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו |
| ||||||||||
| תקנות ויצירות המיוחסות לו | ספר תהילים • מאה ברכות • צוואת דוד • קינת דוד • קינת דוד על אבנר • דברי דוד האחרונים • שירת דוד | ||||||||||
| מאורעות בחייו שתוארו בתנ"ך | משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • הטבח בנוב עיר הכהנים • סיפור נבל הכרמלי • דוד ובת שבע • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מתקוע • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • דוד ויהונתן • סיפור רצפה בת איה | ||||||||||
| אגדות חז"ל | דוד והצרעה והעכביש | ||||||||||
| שונות | מרב בת שאול • פלטיאל בן ליש • בית דוד • אבישג השונמית • ברזילי הגלעדי • גיבורי דוד • כתובת תל דן • קבר דוד • משיח • המלך דוד (סרט) • מגן דוד | ||||||||||
| הנצחה |
| ||||||||||
דוד וגוליית31995924Q25487960