עמשא בן יתר

וַעֲמָשָׂא לֹא-נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד-יוֹאָב, וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא-שָׁנָה לוֹ-וַיָּמֹת.

— ספר שמואל ב', פרק כ', פסוק י'

תחריט עץ. מותו של עמשא. מעשה ידי יוהאן כריסטוף וויגל. משנת 1695.

עֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר, אישיות מהתנ"ך, היה שר צבאו של אבשלום בעת המרד בדוד ומאוחר יותר שר צבא יהודה של דוד המלך.

עמשא היה אחיינו של דוד המלך, בן אחותו אביגיל^[1] ובעלה יתר הישמעאלי^[2]. כאשר ניסה אבשלום למרוד באביו דוד, הוא מינה את עמשא למפקד הצבא במקומו של יואב בן צרויה, למרות שיואב נותר נאמן למלך דוד. ניסיון תפיסת השלטון של אבשלום כשל וצבאו של עמשא הובס בידי צבאו של דוד. באותו הקרב גם הרג יואב את אבשלום, למרות פקודתו הברורה של מפקדו דוד שלא לעשות כן. על אף המרד, דוד בתגובה המליץ לזקני יהודה שיאשרו את העברת הפיקוד על צבאו מיואב אל עמשא, בין היתר למען קירוב לבבות בין חלקי העם. הצעתו התקבלה, ודוד שב לירושלים. זמן מה לאחר מכן פרץ מרד שבע בן בכרי ודוד הורה לעמשא להזעיק את צבא יהודה. עמשא התמהמה ודוד הורה לאבישי בן צרויה להחליף את עמשא ולצאת מיד בראש הצבא ולדכא את המרד. עמשא הצטרף אך בדיעבד לצבאו של אבישי בגבעון, שם ניצל יואב בן צרויה את ההזדמנות והרג את עמשא, אף שהיה בן דודתו, כאשר הלה התקרב אליו בתואנה לנשקו.

בצוואתו הטיל דוד על שלמה לנקום את מותם של אבנר בן נר ושל עמשא בן יתר^[3], וזה אכן ביצע זאת בשלחו את בניהו בן יהוידע להרוג את יואב בן צרויה^[4].

לדעת רש"י^[5] עמשא בן יתר הוא עמשי הנזכר בדברי הימים שהיה ראש הגיבורים שבאו לעזור לדוד^[6].