דדן בתנ"ך
דדן (כיום חלק מאל-עולא, ערב הסעודית) היה נווה מדבר ועיר מדינה בצפון מערב ערב. שם זה מוזכר מספר פעמים בתנ"ך. תושבי דדן נקראים דדנים.
אנשים בשם דדן
בתנ"ך, השם דדן מיוחס לשני גברים שונים:
- דדן בן רעמה (בראשית פרק י', פסוק ז'). צאצאיו מוזכרים בספר ישעיהו (פרק כ"א, פסוק י"ג) יחזקאל (פרק כ"ה, פסוק י"ג) ויחזקאל (פרק כ"ז, פסוק ט"ו). הם ככל הנראה התיישבו בין בני כוש, בחוף הצפון-מערבי של המפרץ הפרסי הנוכחי.
- דדן בן יקשן, בן אברהם וקטורה פילגשו (בראשית, פרק כ"ה, פסוק ג' ודברי הימים א, פרק א', פסוק ל"ב). דדן בן יקשן הוא אחיה של שבא. צאצאיו התיישבו בגבולות סוריה, סביב שטח אדום. הם כנראה ניהלו חיים פסטורליים. לדדן נולדו שלושה בנים: אשורים, לטושים ולומים.
היסטוריה
דדן מוזכר בספר יחזקאל (פרק כ"ז ו-ל"ח). פרק כ"ז הוא סדרה של שותפי המסחר של העיר צור (כיום בלבנון המודרנית). שם מצוינת דדן כאומה או כממלכה שנמכרה תמורת שמיכות אוכף (יחזקאל, פרק כ"ז, פסוק כ').
ממלכת נווה המדבר מוזכרת גם בחזון הנבואי של מלחמת גוג ומגוג (יחזקאל, פרק ל"ח; חזון יוחנן, פרק כ', פסוק ח'), ומתוארת כמדינה בעלת משמעות גדולה בנבואה סופנית זו של יחזקאל.
ישעיהו (פרק כ"א, פסוק י"ג) ויחזקאל (פרק כ"ז, פסוק ט"ו) מזכירים את הדדנים ומתארים אותם כעם של סוחרים. [1]
ביחזקאל (פרק ל"ח, פסוק י"ג), דדן מצטרף לשבא ול"וסחרי תרשיש וכל כפיריה": כל האומות הללו מצטרפות יחד לבירור צבאותיו המתקדמים של גוג: "הלשלל שלל אתה בא, הלבז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקנין, לשלל, שלל גדול".
ידוע כיום בכינוי אל-אולא בצפון ערב הסעודית, מקום הידוע בקרב היוונים והרומאים הקדומים כהיג'רה, הגרה או אגרה, נמצא במרחק של כ-400 קילומטרים צפונית למדינה, שכן מדינה שוכנת מצפון למכה. המיקום בו נהג לשבת שבט ת'אמוד שנכחד.
בהריסות העיר העתיקה יש כתובות המעידות כי לדדנים קדמו התנחלות מינהן. [דרוש מקור] המינהנים הקימו מרכז בנווה מדבר הזה כדי להגן על דרך הבשמים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Cambridge Bible for Schools and Colleges on Isaiah 21, accessed 7 April 2018
קישורים חיצוניים
- Dedan "The Incense Road: Dedan"
- "The (Re-) Discovery of Mada'in Salih, Ancient Hegra, Saudi Arabia" (הקישור אינו פעיל, January 2018)
- "Al-'Ula (Saudi Arabia): A Report on a Historical and Archaeological Survey"
