רצח לינקולן
רצח נשיא ארצות הברית, ה-16, אברהם לינקולן, התרחש ב-14 באפריל 1865 בידי השחקן המוכר ג'ון וילקס בות', שירה בלינקולן בראשו בזמן שהוא צפה בהצגה "בן דודנו האמריקאי" בתיאטרון פורד בוושינגטון. לינקולן נפטר יום למחרת בבית פיטרסון, המקביל לתיאטרון פורד ב-7:22, הוא היה הנשיא האמריקאי הראשון שהתנקשו בחייו.
ההתנקשות שהגיעה בסמוך לסיומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, הייתה חלק מתוכנית גדולה יותר שנועדה להעלים את שלושת המתנגדים העיקריים למטרות הקונפדרציה של מדינות הדרום, בקרב הממשל האמריקאי - הנשיא לינקולן, סגן הנשיא ג'ונסון ומזכיר המדינה סיוארד. לואיס פאוול ודייוויד הרלד היו אמורים לרצוח את מזכיר המדינה ויליאם ה. סיוארד, וג'ורג' אטזרוט נועד להרוג את סגן הנשיא אנדרו ג'ונסון. למעט רצח לינקולן, התוכנית נכשלה. סיוארד רק נפצע ושרד את המתקפה הקטלנית שפאוול הנחית על ביתו, והתוקף של ג'ונסון לא הצליח לבצע את המשימה.
אחרי בריחה דרמטית ומצוד שנמשך 12 ימים, בות' נהרג, ושאר הקושרים מאוחר יותר נתפסו ונתלו עבור חלקם בתוכנית.
רקע
בשנת 1860 נבחר אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית. תוצאות הבחירות היו תקדים פוליטי בארצות הברית, משום שלינקולן היה הנשיא הראשון מטעם המפלגה הרפובליקנית. טרם בחירתו לנשיאות, התנגד לינקולן לעבדות, שהייתה בסיס כלכלי בדרומה של ארצות הברית. עוד בתקופת כהונתו כסנאטור ניסה לינקולן להחיל תיקונים בחוקה שיאסרו את העבדות. ניסיונותיו אלו אמנם כשלו, אך הרימו את קרנו כלוחם חירות.
התנגדותו לעבדות הביאה מספר מדינות בדרום להצהיר שאם הוא ייבחר הן תפרושנה מהאיחוד. לאחר ניצחונו, ובטרם כניסתו לתפקיד, שבע מדינות אכן מימשו איום זה. הן פרשו מהאיחוד והקימו את הקונפדרציה. לינקולן הצהיר שהוא רואה את פרישתן כחסרת משמעות וכן שהיא מנוגדת לחוקה. לינקולן סירב להשתמש בכוח כפתרון ראשון למשבר, אך עימות אלים פרץ לבסוף סביב שאלת הבעלות על הרכוש הפדרלי שנותר במדינות הפורשות. עימות זה היה פתיחתה של מלחמת האזרחים האמריקנית. במהלך המלחמה נערכו שוב בחירות, שלא כללו את קולות תושבי מדינות הקונפדרציה, ובסופן שוב נבחר לינקולן. המלחמה נמשכה ארבע שנים, ובסופה ניצחו מדינות הצפון.
הקשר
לקראת תום המלחמה והפסד הדרום, קמו בשנים 1864–1865 ארגונים גזעניים במדינות הדרום. הם התאפיינו בדעות מיליטנטיות התומכות בעבדות וכן בהפליית השחורים. נוסף על אלו, קמו ארגונים מיליטנטיים אשר שימשו כחילות עזר לא רשמיים עבור הקונפדרציה המתפוררת. דוגמה ידועה היא ה"קו קלוקס קלאן" אשר יזם התנכלויות אלימות נגד שחורים. הארגון זכה לביקורת אפילו ממדינות הקונפדרציה.
ג'ון וילקס בות', שחקן תיאטרון אמריקאי ממוצא בריטי, החליט לתרום מעשית ללחימה. כבר לפני מלחמת האזרחים, תמך בות' בעבדות. ב-1859 הצטרף למיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד", כדי להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים. מאוחר יותר כתב בות' ביומנו, כי היה נרגש לחזות בצדק נעשה.
עם פרוץ מלחמת האזרחים, הביע מיד את תמיכתו הגלויה במדינות הדרום, בראשות ג'פרסון דייוויס. בות' אמנם לא הצטרף ללחימה כחייל מן המניין, בהבטיחו לאמו כי לא יתגייס, אולם סייע לצבא הקונפדרציה בדרכים אחרות. ב-1862, נעצר בות' בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר 1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" בתיאטרון פורד בוושינגטון. בקהל נכח בין היתר, גם הנשיא לינקולן, בדיוק באותו התא בו הוא עתיד להירצח. ב-1864, ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם כדי לנוע בחופשיות בין מדינות הצפון והדרום על מנת להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.
בנובמבר 1864 החל לתכנן יחד עם רופא בשם סמואל מאד מבצע לחטיפת הנשיא לריצ'מונד שבווירג'יניה. הללו האמינו שהחטיפה תשרת את האינטרסים של מדינות הדרום יותר מרציחתו. התוכנית הייתה לדרוש עבור שחרורו של הנשיא את שחרורם של אסירי הקונפדרציה. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק עוד בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן. במעמד זה הביע הנשיא את תמיכתו בשוויון זכויות לשחורים מה שהחריף אף יותר את איבתו של בות'. מבצע החטיפה תוכנן לפרטיו ונקבע ל-17 במרץ 1865 אולם דווקא ביום זה שינה לינקולן את תוכניותיו במפתיע ותוכנית החטיפה ירדה לטמיון.
הרצח
שלושה שבועות לאחר מועד החטיפה המיועד נכנע צבא הקונפדרציה באופן רשמי. כשנוכחו הקושרים כי הדרום הפסיד במלחמה וכי החטיפה כבר לא תועיל לשחרור האסירים, שיתבצע ממילא, החליטו לשנות את התוכנית ולרצוח את לינקולן כנקמה על ניצחון הצפון.
ב-14 באפריל 1865, ימים ספורים לאחר כניעת מדינות הדרום, ישבו לינקולן ואשתו בתיאטרון פורד וצפו בהצגה "בן דודנו האמריקאי". בות', שהכיר היטב את התיאטרון בו שיחק, התגנב לתא הנשיא בלי שיחשדו בו (שהרי כשחקן בתיאטרון הליכתו שם לא נראתה חשודה) וירה בלינקולן בראשו בנוכחות אשתו ושומר ראשו. לפני שנמלט הספיק בות' להיאבק עם שומר הראש, הנרי ראת'בון, ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה, ותוך כדי שהוא שובר את רגלו וצועק מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: "sic semper tyrannis" ("כך תמיד לרודנים"), ויש טענה שאמר "זו נקמת הדרום". בחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות' להימלט מהמקום.
לינקולן הועבר אל בית פיטרסון, בית פרטי אשר היה ממוקם מול תיאטרון פורד. רופאים, שרים, חברי קונגרס ופקידי ממשלה מילאו את החדר הקטן בו שכב. מעת לעת הזריקו לו רופאיו סמים מעוררים, והחליפו את התחבושות על ראשו כדי להקל על הלחץ על מוחו. לינקולן שקע בתרדמת ואט אט נחלשה נשימתו עד שבשעה 07:22 בבוקר ה-15 באפריל הוא נפטר.
לאחר מותו של לינקולן, שקעה אלמנתו בדיכאון.
לכידת הרוצח
לאחר ההתנקשות החל בות' במסע בריחה שארך עשרה ימים. מיד לאחר ההתנקשות, ברח בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה כשש שעות. במהלך רכיבתו, נפגש עם דייוויד הרלוד, אשר היה חלק מן המזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית. השניים המשיכו לחוותו של אחד מתומכי הקונפדרציה כדי לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, אשר ארכה לא יותר ממספר דקות, המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מאד, אשר טיפל ברגלו השבורה של בות'. בות' נרדף על ידי חיילי האיחוד, ומצא מסתור באסם בחווה בווירג'יניה. חיילי האיחוד איתרו את מקום מחבואו והבעירו את האסם. בות' ברח החוצה ונורה למוות על ידי החייל בוסטון קורבט, למרות ההוראות שניתנו על ידי שר המלחמה סטנטון להביא את הרוצח חי. למרות זאת, קיבל החייל קורבט את הפרס הכספי שהובטח על ראש הרוצח, 1,650 דולר.
בות' תכנן התנקשויות נוספות אך כולן נכשלו. באחת מהן אחד מחבריו של בות' דקר בחזהו את שר החוץ האמריקאי, ויליאם סיוארד, אך סיוארד שרד והמשיך בתפקידו.
הנצחתו של לינקולן
לזכרו, הוקמה אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה. אנדרטה זו מנציחה אדם שהעלה על נס ולחם, צבאית ופוליטית- למען קידום ערכי חירות האדם, החופש והאחדות.
בשמורת הטבע של הר ראשמור, הנמצאת במדינת דקוטה הדרומית, נחצבו פניו של לינקולן בסלע גרניט ענקי, יחד עם שלושה מגדולי הנשיאים האמריקנים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ותאודור רוזוולט. אנדרטה נוספת לזכר לינקולן היא קבר לינקולן, הממוקמת בעיר ספרינגפילד שבאילינוי.
איור ותבליט של לינקולן מופיעים על שטר בן חמישה דולרים, כמו גם על מטבע הסנט.
בית פיטרסון ותיאטרון פורד משמשים כיום כמוזיאון לאומי להנצחת מורשתו של לינקולן. בבית פיטרסון ניתן לראות את המיטה עליה גסס לינקולן, ועדיין ניתן להבחין בכתמי דמו על ציפת הכר.
לאחר הירצחו, כתב המשורר האמריקני וולט ויטמן את השיר "הו רב חובל" בו הוא מבכה את מנהיג האומה. בעקבות רצח יצחק רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר לעברית והלחינה אותו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- AP, אחרי 147 שנה: זהו דו"ח הרופא שטיפל בלינקולן, באתר ynet, 6 ביוני 2012
- אמעריקא (דיווח על הרצח), המגיד, 24 במאי 1865
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
32653641רצח לינקולן