תהילים קכ"ו

פסוקי המזמור: תהלים קכ"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. ג הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. ד שׁוּבָה ה' אֶת (שבותנו) [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

מזמור קכ"ו בתהילים הוא מזמור הפותח במילים שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן. משורר התהילים מתפעל משיבת הגולים לארץ ישראל ואף רומז כי על אף הקשיים שחווים הגולים בהווה, מובטח להם עתיד יותר טוב במולדתם. משורר התהילים מבקש מה', שיחזיר את מצבה של ציון קודם הגלות. שיבת ציון תקופה בתולדות עם ישראל, זכתה לכינויה בזכות הכתוב בכותרת המזמור. היו שכינו כך אף את שיבת העם היהודי לארצו בעת החדשה. עדות אשכנז נוהגים לומר את המזמור לפני ברכת המזון בימים שאין אומרים תחנון. המזמור הוא חלק ממחרוזת של 15 שירי מעלות המשובצים בספר תהלים ואשר על פי מסורת חז"ל נכתבו כולם על ידי דוד. מזמור זה הוצע כהמנון למדינת ישראל.

תוכן המזמור

הרעיון המתואר במזמור מפי משורר התהילים, בא לידי ביטוי בעוצמת החוויה והנוכחות התמידית של הגאולה, שיבת ציון, קודם שהתממשה ולאחריה. בקשת משורר תהילים מה' כי ציון תחזור למצבה הקודם מתבטאת בפסוק הראשון: "שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה', אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים" ובפסוק ד' של המזמור: "שׁוּבָה ה', אֶת־שְׁבִיתֵנוּ – כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב". היו שסברו כי הכתוב מבטא פדיון שבויים. פרשנות זו נסמכה על המילים "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת" בספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוקים מ"ו-מ"ז. פסוקים אלו בירמיהו מבטאים את הבטחת ה' למואב שיחזיר את שבוייה: "אוֹי־לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם־כְּמוֹשׁ כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה. וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת־מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם־ה' עַד־הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב".

הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו

פסוק זה במזמור מביע את חששו של האיכר כי היבול לא יצלח. רבים מפרשים את המילה 'דמע' כדמעה או כנוזל. רבי יונה אבן ג'נאח מבאר: ”ועניין אחר מלאתך ודמעך כנוי לשמן”. המילה 'דמע' היא מילה יחידאית במקרא ופירושה הוא: הזרע המובחר המבורר מן הגורן וזאת ניתן להבין מהמילה 'דמעך' הנרדפת למילה 'מלאת' המופיעה בכתוב בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ח: "מלאתך ודמעך לא תאחר".

מבנה המזמור

נהוג לחלק את המזמור לשני חלקים. החלק הראשון הוא חלק המדבר על העבר וכולל הודיה ואילו החלק השני כולל בקשה אל העתיד.

חלק	תוכן	יצחק עתשלום	עמוס חכם (דעת מקרא)
ראשון	חלומו של העם לחזור למצבו לפני הגלות ושמחת החזרה למולדתם והתפעלות הגויים ממעשי ה'	פס' א'–ד'	פס' א'–ג'
שני	בקשת המשורר מה' שיחזיר את המצב לקדמותו.	פס' ה'–ו'	פס' ד'–ו'

יש הסוברים כי חלקו השני של המזמור הוא נבואה להתגשמות האירועים המסופרים במזמור.

רקע היסטורי לכתיבת המזמור

במפרשים האחרונים יש מחלוקת לגבי האופן בו יש להבין את המזמור. רד"ק סבור כי התרחיש הוא כזה שבו עם ישראל נמצא בגלות ומחכה לכך שה' יציל אותו משם ויחזירו לארץ. לעומתו, טוען רבי עובדיה ספורנו כי עם ישראל אמנם נמצא בגלות אך יחידים העושים את רצון הא-ל יעלו לארץ ויינצלו.

סיפור חוני המעגל בתלמוד וזיקתו למזמור

בתלמוד הבבלי מסופר אודות שנתו הארוכה של חוני המעגל שארכה שבעים שנה: "אמר רבי יוחנן : כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה : 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים' (ספר תהילים, פרק קכ"ו, פסוק א'). אמר: מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא (האם יש מי שישן שבעים שנה וממשיך לחלום !?) (מסכת תענית, דף כ"ג עמוד א')." רבי יוחנן מסביר צדיק שחוני המעגל חי את חייו בצער וביגון על הנאמר בתהילים קכ"ו" "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". חוני הבין שהחלום מבטא את הציפייה הארוכה והמתוחה. הוא הבין שתקופת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, באה שבעים שנה אחר חורבן הבית. בשבעים שנה כבר התפוגג החלום. חוני סבר כי אין ציפייה והשתוקקות של שבעים שנה.

אמצעים אמנותיים במזמור

במזמור שזורים מספר דימויים ומוטיבים. משורר התהילים מדמה את תקופת שיבת ציון להתחדשותו של הטבע. התחדשות זו מזוהה במהפך רגשי עם העצב במזמור: "הזורעים בדמעה" אל השמחה: "ברנה יקצרו". מוטיב האדרת שם ה' מופיע במזמור בפסוק "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם -- הִגְדִּיל ה', לַעֲשׂוֹת עִם־אֵלֶּה.". ביטויים נוספים למוטיב זה ניתן למצוא בספר יואל, פרק ב', פסוק י"ז. דימויים במזמור באים לידי ביטוי כאשר המשורר המקראי מבקש שה' יחזיר את שבוייו או את עמו, אנשים רבים ככל האפשר כמים רבים הזורמים וממלאים את הנגב: "כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב".

פסוק ב' בשירה בנוי מתקבולת מוצלבת. מבנה זה מדגיש את הרעיון שפיהם של השבים ציון יהיו מלאי צחוק ושמחה שיגיעו לארץ.

המזמור בתפילות

מזמור קכ"ו. כתב יד פארמה

במאות השנים האחרונות נוהגים יהודי אשכנז לשיר את "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" לפני ברכת המזון בשבתות ובימים טובים. המקור הקדום לדין זה מיוחס לשל"ה הקדוש (המאה ה-16–17) ומובא במשנה ברורה:

כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב ה'" וגו'.

— משנה ברורה על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן א, סעיף ג, ס"ק י"א

. שני מזמורי התהילים הנזכרים בדברי השל"ה משקפים עמדות נפשיות הפוכות ביחס לחורבן. על פי החיוב בשולחן ערוך ”ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש” (אורח חיים, סימן א, סעיף ג): "על נהרות בבל" (תהלים קלז) הוא שיר גלותי מובהק ומלא עצב ועל כן מושר בימות החול. לעומתו, המזמור הוא שיר גאולה ותקווה ולכן נבחר לשבתות וימים טובים, האסורים בצער.

מקורות אחרים מנמקים את שירת המזמורים הללו טרם ברכת המזון בחיוב על אמירת דברי תורה בסעודה.

יהודי גרמניה נוהגים להוסיף על אמירת מזמור 'שיר המעלות' ארבעה פסוקים נוספים, המושרים באותה מנגינה: ”תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד” (ספר תהלים, פרק קמ"ה, פסוק כ"א), ”וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָ-הּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָ-הּ” (ספר תהלים, פרק קט"ו, פסוק י"ח), ”הַלְלוּיָ-הּ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ.” (ספר תהלים, פרק ק"ו, פסוקים א'-ב'). תכלית תוספת זו היא לייצר חיבור בין שיר המעלות לבין ברכת המזון שבאה מיד לאחריו.

שיר המעלות המבוצע לפני ברכת המזון זכה למספר לחנים שונים, המפורסם שבהם הוא לחנו של יוסלה רוזנבלט. יש עדות בהם יש מנגינה שונה לפי התקופה בשנה.

מאז קום המדינה, בקהילות ציוניות דתיות רבות נהוג לשיר את שיר המעלות בסיום תפילת ליל יום העצמאות במנגינת התקווה.

בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" (תהלים קד) ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי מנחה בשבת בשבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול.

הלחנה

שירים רבים נכתבו בהשראת מזמור קכ"ו. בשנות ה-30 מתתיהו שלם כתב והלחין את השיר "הזורעים בדמעה" שזכה לביצוע של חבורת רננים. בשנות ה-50, אברהם בן יצחק כתב את השיר "אשרי הזורעים ולא יקצורו", גם הוא בהשראת המזמור. אברהם שלונסקי בשירו "זמר" שזכה ללחנו של מרק לברי בביצוע הגבעטרון,

מקובל לייחס ליוסלה רוזנבלט לחן מפורסם למזמור זה, אך את הלחן הזה הלחין קרוב משפחתו - החזן פנחס מינקובסקי, ורוזנבלט היה הראשון שהקליט את היצירה. הזמר הישראלי חנן יובל שר את "שיר המעלות" בביצוע מחודש שהכניס את השיר לרפרטואר הקלסי של השירים הישראליים.

ראו גם

• שיבת ציון

לקריאה נוספת

• שמאי גלנדר, החוויה הדתית במזמורי תהילים, ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ג, עמ' 62–65
• יוסף ברסלבי, שובה ה' את שבותנו, מתוך: הידעת את הארץ, ב', תש"י, 317 ואילך

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים קכ"ו בוויקישיתוף

• רקוויאם גרמני ליוהנס ברהמס: פרק ראשון, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25979962תהילים קכ"ו