תהילים מ"ז

תהילים מ"ז
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקים בְּקוֹל רִנָּה. (ג) כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. (ד) יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. (ה) יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה. (ו) עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר. (ז) זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ. (ח) כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹקִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל. (ט) מָלַךְ אֱלֹקִים עַל גּוֹיִם אֱלֹקים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ. (י) נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקֵֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה.

תהילים מ"ז הוא המזמור ה-47 בספר תהילים. מזמור זה הוא אחד מעשרת המזמורים שנכתבו על יד בני קורח, והוא פותח במילים: ”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקים בְּקוֹל רִנָּה”.

מבנה המזמור

המסר המרכזי של המזמור, הוא המלכת ה' על כל העמים בתרועה ובקול שופר. המזמור מורכב משני חלקים: פסוקים ב - ה - קריאה לכל העמים להריע לאלקים, כי הוא מלך גדול ונורא המדביר עמים ובוחר בנחלת גאון יעקב. פסוקים ו - י - הכתרתו של אלקים על כיסא כבודו. ופסוק ו' - ”עָלָה אֱלֹקים בִּתְרוּעָה יְ-הֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר”, הוא הפסוק המרכזי המחבר בין שני החלקים.

ויש המחלקים את המזמור לשלושה חלקים פסוקים ו - ח - קריאה ל"כל", בלי לפרש שמות - לזמר לה'. פסוקים ט - י - אספת נדיבי עמים. חלוקה זו מסתמכת בעיקר על המבנה הפרוזודי של המזמור.

מחברי המזמור

בתחילת המזמור נאמר: ”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר”. ישנם בספר תהילים עד תשעה מזמורים שנכתבו על ידי בני קורח.

קרח בן יצהר הוא אישיות מהתנ"ך, שחלק על הנהגתם של משה ואהרן, ולבסוף נבלע באדמה. בניו של קורח לא מתו, ומסופר בתלמוד על אופן הצלתם: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה". כלומר, שאכן נבלעו באדמה, אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהילים.

אמירת המזמור לפני תקיעת שופר

מנהג רוב העדות לומר את המזמור שבע פעמים לפני תקיעת השופר בראש השנה. ויש שמצאו מקור למנהג זה מהנאמר במסכת סופרים:

ובראש השנה אומר: "כל העמים תקעו כף... עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר". בשעה שהקב"ה עולה לישב על כסא הדין בראש השנה, לדין הוא עולה. הדא הוא דכתיב: "עלה אלקים בתרועה". וכיון שישראל נוטלין שופרותיהן ותוקעין, מיד 'ה' בקול שופר'. מה הקב"ה עושה? עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בראש השנה, בחדש השביעי באחד לחדש.

— מסכת סופרים, פרק יט הלכה ב'

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים מ"ז בוויקישיתוף

• רות פז, תהלים פרק מז
• הרב יהודה שביב, המנון למלך על כל הארץ מגדים ט (תשרי תש"ן)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27708487תהילים מ"ז