תהילים צ'

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹקִים ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר
א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹקִים ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר. ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵלוּ מֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה קֵל. ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם. ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף. ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ. ז כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ. ח שת (שַׁתָּה) עֲו‍ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ. ט כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה. י יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי-גָז חִיש וַנָּעֻפָה. יא מִי-יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ. יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה. יג שׁוּבָה ה' עַד-מָתָי וְהִנָּחֵם עַל-עֲבָדֶיךָ. יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ. טו שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. טז יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם. יז וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

תהילים צ' הוא המזמור התשעים בתהילים.

מחבר המזמור

את 11 המזמורים צ' - ק' חיבר משה רבינו, כמו שמופיע בכותרת המזמור. המזמורים נכתבו ונערכו לאחר מכן על ידי דוד המלך,.

תוספות ביבמות מציין שהפסוק העשירי "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" אמר דוד שחי 70 שנה ולא משה שחי יותר, יש שהבינו מכך שכוונת תוספות שדוד חיבר כל המזמור ולא משה, ולדבריהם "תפלה למשה" הכוונה על משה, אך יש שהסבירו שכוונת תוספות רק לפסוק י' שזה אמר דוד אבל את כל המזמור חיבר משה.

כותרת המזמור

בעל המזמור פונה לה' ואומר לו כי היו זמנים בהם הגן על עמו ללא הפסק. את ההגנה הוא מדמה לבית שמיטיב ומגן על הגרים בו: "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדר וָדר". הפסוק כתוב בלשון עבר, ולכן ייתכן כי המזמור מספר אודות תקופה, העם הרגיש כביכול נעדרה הגנתו של ה'. בכותרת המספרת על העבר בו הגן ה' על בני ישראל לאורך תקופה ככתוב: "בְּדר וָדר", קיים קושי. כיצד ייתכן שלאורך תקופה ארוכה ה' המשיך להגן על עם ישראל, בעוד שבתנ"ך מצויים סיפורים רבים המעידים על הסדים במלחמות. מכך יש הסוברים כי ניתן להסביר את הפסוק "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ" כאל מציאות בה ה' הגן על עם ישראל לאורך הדורות. המשורר אומר שה' לא זנח את עמו גם כאשר הפסידו במלחמה מול אויביו. מכאן שהמשורר רואה את הזכות לתשובה בכל דור ודור. כלומר התנאי להגנת ה' היא התשובה.

תוכן מזמור ומבנהו

מזמור צ' פותח את הספר הרביעי בקובץ תהילים. מוטיב חוזר בפרק הוא הזמן. בני האדם מייחסים חשיבות רבה לזמן בניגוד לא-ל אשר אינו מייחס חשיבות לזמן וזאת בגלל נצחיותו. במזמור קיימים ביטויים רבים המציינים את נצחיות הזמן ומנגד יש במזמור ביטויים המבטאים את תחושת הפחד של בני האדם מפאת קוצר זמן החיים המוקצב לאדם. יש המפרשים את המזמור כאלגיה או כקינה על ימיו הקצרים של בני האדם, וזאת כנגד נצחיות ה'. ישנן גישות רבות המתייחסות למגמת המזמור. ניתן לחלקן לשתי גישות: תפיסה לאומית הרואה במזמור שיר קינה לאומי וזאת בשל הגלות שפקדה את העם ומצבו הלאומי המעורער. בתפיסה זו מחזיקים רש"י, רד"ק, בפסוקים יג-יז הם רואים כמזמור בפני עצמו. הגישה השנייה היא גישה בין-לאומית אשר מבקשת לראות ניגוד בין נצחיות ה' וקוצר הזמן וחשיבותו לבני האדם בה מחזיקים אברהם אבן עזרא, ואחרים.

ניתן לחלק את המזמור כך: החלק הראשון, פסוקים א-ד, הם ביטחון בהגנת ה' והזכות לחזרה בתשובה משולבים עם דברי שבח לה' ונצחיותו.

חלקו השני, פסוקים ה-י, הם יסוריו של המשורר לאור המציאות אותה הוא חווה בגלות. חלקו השלישי פסוקים יא-יב מתוארת חוסר ההבנה של העם אשר אינו מודע לגודל כעסו של ה' ומתי יגמרו צרותיו. חלקו הרביעי בפסוקים יג-יז מתפלל המשורר לחסד, הגנה וסיוע מה' מצרותיו בהווה.

המזמור הוא חלק מהתיקון הכללי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים צ' בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26194979תהילים צ'