תהילים קל"ט

לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר: ה' חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע.
א לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר: ה' חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע. ב אַתָּה יָדַעְתָּ, שִׁבְתִּי וְקוּמִי; בַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק. ג אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ; וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה. ד כִּי אֵין מִלָּה, בִּלְשׁוֹנִי; הֵן ה', יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. ה אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי; וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. ו פלאיה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא-אוּכַל לָהּ. ז אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח. ח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. ט אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר; אֶשְׁכְּנָה, בְּאַחֲרִית יָם. י גַּם-שָׁם, יָדְךָ תַנְחֵנִי; וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. יא וָאֹמַר, אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי; וְלַיְלָה, אוֹר בַּעֲדֵנִי. יב גַּם-חֹשֶׁךְ, לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ: וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר - כַּחֲשֵׁיכָה, כָּאוֹרָה. יג כִּי-אַתָּה, קָנִיתָ כִלְיֹתָי; תְּסֻכֵּנִי, בְּבֶטֶן אִמִּי. יד אוֹדְךָ - עַל כִּי נוֹרָאוֹת, נִפְלֵיתִי: נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ; וְנַפְשִׁי, יֹדַעַת מְאֹד. טו לֹא-נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ: אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. טז גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ; ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם. יז וְלִי--מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ קֵל; מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם. יח אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן; הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ. יט אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹ-הַּ רָשָׁע; וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי. כ אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה; נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. כא הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט. כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים; לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי. כג חָקְרֵנִי קֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי. כד וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי; וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

תהילים קל"ט הוא המזמור ה-139 בספר תהילים. עיקר עניינו של המזמור הוא התבוננות בתלות של האדם בה'. לכאורה, האדם מדבר לפני אלוקים ומביע לפניו את מחשבותיו ואף פועל באופן עצמאי ולעיתים מנוגד לדרכו של ה', אולם בסופו של דבר, כך משורר המזמור - כל מעשיו של האדם, מחשבותיו ודיבוריו הם גלויים לה' ונתונים בידיו.

סוגת המזמור

יש הרואים במזמור קל"ט המנון, אחרים רואים בו מזמור הודיה ומנגד יש הסוברים כי המזמור הוא מזמור תחינה או תפילתו של החוטא, תפילת יחיד. יש מבין חוקרי המקרא אשר רואים בפרק, מזמור דידקטי בשל הרצון של המשורר להדריך את הקוראים כיצד יש עליהם להתפלל.

בחז"ל תואר המזמור כ"מזמור של אדם הראשון", ודרשו חלקים ממנו על פי תיאור זה.

מבנה המזמור

המזמור בנוי מאינקלוזיו. בעל המזמור עושה שימוש בשורש י-ד-ע בשני הפסוקים הראשונים והחותמים של המזמור. בכותרת ובפסוק החותם את המזמור מופיע השורש ח-ק-ר. גם השורש ד-ר-כ מופיע בפתיחתו ובסיומו של המזמור. המזמור מתייחד בפירושו הד-משמעי. בעל המזמור משבח את ה' על כך שיצר אותו אך מנגד טוען המשורר כי כובד ידו של ה' לא מאפשרת לו לברוח. יש המחלקים את המזמור לשישה חלקים:

פסוקים	כותרת
א'-ו'	ה' יודע את דרכיו של האדם ופועלו
ז'-י"ב	לאדם אין יכולת להסתתר מה'
י"ג-ט"ז	ה' בורא האדם ומגינו
י"ז-י"ח	המשורר מביע נאמנות למאמינים בה'
י"ט-כ"ב	קריאה לה' ולבעל המזמור להילחם ברשע
כ"ג-כ"ד	סיום וקריאת המשורר לה' לעזור לו בחקירה עצמית והדרכה בדרכיו של ה'

המזמור בתרבות

מזמור קל"ט היווה השראה למשוררים רבים ביניהם אברהם אבן עזרא ממשוררי ימי הביניים. שירו "אלקי חקרתני ותדע מזימתי" נכתב בהשראת המזמור כאשר המשורר נצמד לפרשנותו של ראב"ע. מילות המזמור הולחנו על ידי משה פלד. וכן שימש המזמור השראה לשירו של רבי ישראל נג'ארה אנה אלך מרוחך. וכן פיוטו של רבי יצחק בן שמואל יחביאנו צל ידו מיוסד על המזמור הזה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים קל"ט בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26195280תהילים קל"ט