תהילים ק"ח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים ק"ח

(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) נָכוֹן לִבִּי אֱ-לֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי.
(ג) עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.
(ד) אוֹדְךָ בָעַמִּים ה' וַאֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
(ה) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
(ו) רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים וְעַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
(ז) לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
(ח) אֱ-לֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
(ט) לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
(י) מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע.
(יא) מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
(יב) הֲלֹא אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱ-לֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ.
(יג) הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
(יד) בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.

תהילים ק"ח הוא המזמור ה108 בספר תהילים ומיוחס לדוד המלך.

תוכן המזמור

מזמור ק"ח מורכב מארבעה עשר פסוקים ומחולק לשלושה חלקים:

א'-ו'

המזמור נפתח בהודאת המשורר לאלוקים: "נָכוֹן לִבִּי אֱ-לֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי" (ב'), "עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" (ג'), "אוֹדְךָ בָעַמִּים ה' וַאֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים" (ד')

המשורר מסביר את סיבת הודאתו לה': "כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ" (ה'), "רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱ-לֹהִים וְעַל כׇּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ" (ו').

ז'-י"א

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר את הישועות וההצלות הקודמות שה' עשה לעם ישראל: "אֱ-לֹהִים דִּבֶּר בְּקׇדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (ח'), "לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (ט'), "מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע" (י"א), "מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם" (י"א).

י"ב-י"ד

לאחר השבח שמשבח המשורר את ה', והזכרת העבר, מבקש המשורר בקשה מה': "הֲלֹא אֱ-לֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ" (י"ב), "הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם" (י"ג).

המזמור נחתם בקריאת המשורר לביטחון בה': "בֵּא-לֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (י"ד).

כפילות המזמור

כתב המלבי"ם בפירושו לפרק זה: ”המזמור הזה הוא לקוח משני מזמורים שכבר נאמרו, מן פסוק ב' עד פסוק ז' נאמר בסוף מזמור נ"ז בברחו מפני שאול במערה, שהיה בתכלית היאוש ונושע פתאום, והתעורר כבודו ואור שחרו, ומן פסוק ז' עד סוף המזמור הוא סוף מזמור ס' ששם סיפר גם כן שכלל ישראל היו בתכלית היאוש, ונדמה להם שה' עזבם ופתאום נושעו, ואחר כך חבר שני הענינים למזמור בפני עצמו לזמר לה' על תשועת היחיד ועל תשועת הכלל, ולזכור על ידו הנס שנעשה לו ושנעשה לעמו, ופרטי פרושי הכתובים כתבנו למעלה במקומות הנזכרים, עיי"ש.” (מלבי"ם על ספר תהילים, פרק ק"ח).

בתפילה

"לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי" (ז'), מופיע בסוף תפילת העמידה.[1]

פסוק ה' (כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ), נקרא במהלך הסליחות.

בתרבות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ק"ח בוויקישיתוף
  • ויקיטקסט תהילים ק"ח, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    33177601תהילים ק"ח