תהילים נ"ח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים נ"ח
לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם

א לַמְנַצֵּחַ אַל-תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם.
ב הַאֻמְנָם--אֵלֶם צֶדֶק, תְּדַבֵּרוּן; מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ, בְּנֵי אָדָם.
ג אַף-בְּלֵב, עוֹלֹת תִּפְעָלוּן: בָּאָרֶץ--חֲמַס יְדֵיכֶם, תְּפַלֵּסוּן.
ד זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם; תָּעוּ מִבֶּטֶן, דֹּבְרֵי כָזָב.
ה חֲמַת-לָמוֹ, כִּדְמוּת חֲמַת-נָחָשׁ; כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ.
ו אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע, לְקוֹל מְלַחֲשִׁים; חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם.
ז אֱלֹקִים--הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ; מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים, נְתֹץ ה'.
ח יִמָּאֲסוּ כְמוֹ-מַיִם, יִתְהַלְּכוּ-לָמוֹ; יִדְרֹךְ חִצָּו, כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ.
ט כְּמוֹ שַׁבְּלוּל, תֶּמֶס יַהֲלֹךְ; נֵפֶל אֵשֶׁת, בַּל-חָזוּ שָׁמֶשׁ.
י בְּטֶרֶם, יָבִינוּ סִּירֹתֵכֶם אָטָד; כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ-חָרוֹן, יִשְׂעָרֶנּוּ.
יא יִשְׂמַח צַדִּיק, כִּי-חָזָה נָקָם; פְּעָמָיו יִרְחַץ, בְּדַם הָרָשָׁע.
יב וְיֹאמַר אָדָם, אַךְ-פְּרִי לַצַּדִּיק; אַךְ יֵשׁ-אֱלֹקִים, שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.

תהילים נ"ח הוא המזמור ה-58 בספר תהילים. (זהו הפרק ה-59 על פי המספור הקיים בתרגום השבעים ובוולגטה) זהו מזמור תוכחה בו מבקש בעל המזמור נקמה. המשורר נוזף באויביו ומקללם.

מבנה המזמור

כותרתו של המזמור וחתימתו מהווים מסגרת לשיר: פסוקים ב'-ג' מתארים משפט שאינו תקין ובניגוד להם פסוקים י"א-י"ב מתארים משפט צדק. פסוקים ד'-ו' מתארים את מעשי הרשעים ופסוקים ז'-י' מבקש בעל המזמור להעניש את הרשעים ומקלל אותם.[1]

תוכן המזמור

הרעיון המרכזי של המזמור בא לידי ביטוי בתוכה של בעל המזמור את הרשעים. הוא מבקש לנקום ומקלל אותם. יש הסוברים שהמשורר מאשים גם את אויביו שהוציאו את דיבתו ברבים וגם את השופטים שיש לו טענה נגד גזר דינם.

בספר שמואל[2] מסופר כי כששאול רדף אחרי דוד להורגו, התחבאו דוד ואנשיו במערה במדבר עין גדי, ושאול נכנס לאותה מערה ודוד היה יכול להורגו, אך הוא לא עשה זאת, אלא כרת בשקט את כנף מעילו, וכששאול התרחק הראה לו דוד שהיה יכול להורגו ומזה שלא עשה זאת הוא יכול להיווכח שאין הוא שונאו ועל כן למה הוא רודפו לחינם, על סיפור זה מיוסד המזמור הקודם - נ"ז.

אנשי שאול הסיתו את שאול שירדוף שנית אחרי דוד, ואמרו שמצא את כנף מעילו שהסתבך בקוצים ונחתך, כתוצאה מהסתה זו המשיך שאול לרדוף אחרי דוד, ועליהם חיבר דוד מזמור זה, ומקללם שה' ינקום מהם, בסוף מביע את בטחונו שיזכה לראות במפלתם ויווכחו הכל ויאמרו שיש שכר טוב לצדיק, "יש אלקים שופטים בארץ" לשלם לעושי רע כרעתם, כי ממה שיראו עונש הרשע ואיך ה' רב ריב הצדיק מידו, יכירו כולם שיש אלקים משגיח, ושיש שכר ועונש[3].

הערות שוליים

  1. ^ שמאי גלנדר, עולם התנ"ך: תהילים, תל אביב, דוידזון עתי, 1995, ע"מ 248
  2. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין ספר שמואל א', האם הכוונה היא לשמואל א?.ספר שמואל א', פרק כ"ד, פסוק ה'.
  3. ^ פירוש המלבי"ם על המזמור.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0