רבי חיים עוזר גרודזנסקי
| הרב חיים עוזר גרודזנסקי (מימין) עם רבי שמעון שקופ. | |
| הרב חיים עוזר גרודזנסקי (מימין) עם רבי שמעון שקופ. | |
| לידה | ט' באלול תרכ"ג |
|---|---|
| פטירה | ה' באב ת"ש (בגיל 76) |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בוילנה |
| מקום פעילות | וילנה, ליטא |
| השתייכות | חרדים ליטאים |
| תחומי עיסוק | הלכה |
| תפקידים נוספים | נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל |
| חיבוריו | שו"ת אחיעזר |
רבי חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג - ה' באב ת"ש) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.
תולדות חייו
נולד בעיירה איוויה שבליטא לאביו רבי דוד שלמה, ולאימו רבקה אלקה. אביו שכיהן כרב המקום במשך כחמישים שנה,[1] היה תלמיד מובהק של רבי ישראל סלנטר.
מילדותו נודע בכישרונות יוצאי דופן, ובגיל עשר נשלח ללמוד בקיבוץ הפרושים שבאיישישוק. בהיותו כבן ט"ו הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב, והיה ידוע בכינוי "העילוי מאיוויה". בוולוז'ין הכיר את רבי חיים מבריסק, שאת יחס ר' חיים עוזר כלפיו מגדיר רבי שלמה זווין כזה של "תלמיד חבר". השניים נותרו ביחסי רעות כל חייהם.
בשנת תרמ"ג, בהיותו בן עשרים, נשא את לאה בתו של רבי אליהו אליעזר גרודזינסקי, שהיה חתנו של רבי ישראל מסלנט, ואשר שימש ברבנות בעיר וילנה. בשנת תרמ"ה, שנתיים לאחר נישואיו, נפטר חותנו, ורבי חיים עוזר ירש את משרת הרבנות בווילנה. לאחר מות רעייתו הראשונה נשא בשנית את בתו של רבי מאיר אטלס, רבה של שאוולי, שהיה גם חותנו של הרב אלחנן וסרמן.
בשנת תרנ"ו רבי חיים עוזר ייסד בוילנא "קיבוץ" לאברכים מקום לימודם היה בבית מדרשו של הגר"א המכונה "קלויז הגאון"[2], אליו הגיעו מצטייני הלומדים מעולם הישיבות. רבי חיים עוזר היה מוסר שיעור פעמיים בשבוע, וחלק מן האברכים אף הלכו לעשות "שימוש" אצל רבי חנוך אייגש. הקיבוץ היה מצוצמם ולמדו בו בערך כעשרה אברכים. בין האברכים ששמעו את שיעוריו נמנו רבי שלמה פוליצ'ק רבי אליעזר סילבר, רבי משה אביגדור עמיאל, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי שמואל יצחק הילמן, רבי משה שצקס, רבי ראובן כץ, ונתן גורן.
במלחמת העולם הראשונה נאלץ לגלות לתוככי רוסיה והוא שב לוילנא רק כעבור כשלוש שנות גלות, בתרע"ט. ברוב שנות גלותו ישב בעיר יקטרינוסלב. בשנת תרע"ו שיכל את בתו היחידה שמתה ממחלה קשה בגיל עשרים, ולא היו לו עוד ילדים.
רבי חיים עוזר נפטר בשנת ה'ת"ש עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, ונקבר בבית עלמין בעיר וילנא.
על שמו הוקמה ישיבת רבנו חיים עוזר בבני ברק, ונקראו לזכרו שכונת נוה אחיעזר בעיר, רחוב "חיים עוזר" בפתח תקווה (שבו שוכנת עיריית פתח תקווה) ובירושלים ורחוב אחיעזר באשדוד.[3]
מנהיג
החל משנת תרמ"ז כהן הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי כחבר ועד הרבנים כממלא מקום חותנו רבי אליהו אליעזר, ובהמשך התמנה לראש הוועד.[4] הוצא לו לכהן כרבה של פטרבורג אך הוא סירב. ובמשך הזמן נעשו מספר ניסיונות לשנות את הנוהג בוילנא ולחדש את משרת רב העיר שבוטלה לאחר מותו של רבי שמואל בן אביגדור בשנת תקנ"א, ולמנות את הרב גרודז'ינסקי לרבה של וילנה, אולם הוא סירב לכך בתוקף.[5]
אך אף על פי שלא כיהן כרבה הרשמי של וילנא, הוכר כסמכות תורנית והלכתית עליונה בעירו ובארצו והשפעתו הקיפה את כלל היהדות החרדית באותה תקופה, והחפץ חיים התבטא כי "רבי חיים עוזר, הוא כלל ישראל".[6] בשנת תרנ"ו נפטר רבי יצחק אלחנן ספקטור, ומאז הוכר רבי חיים עוזר כמנהיג הציבור החרדי בליטא, והכריע בשאלות ציבוריות רבות.
בשנת תרס"ז הקים יחד עם רבי חיים מבריסק אגודה בשם "כנסת ישראל" שהיה אמור להיות ארגון גג ליהדות החרדית בליטא, ובשנת תרס"ט כינס בוילנא במסגרת האגודה את גדולי הדור ביניהם רבי דוד מקרלין, החפץ חיים, רבי חיים מבריסק, הרש"ב מלובביץ', האבני נזר והאמרי אמת. לאחר זמן קצר הורו שלטונות רוסיה לחסל את הארגון מחשש למרד, ושם הארגון שונה ל"מסורת אבות".
רבי חיים עוזר השתתף במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מיסודה ועד פטירתו.
אבי הישיבות
רבי חיים עוזר נודע כאבי הישיבות, בעקבות פעולותיו הרבות למען ישיבות ליטא השונות. פעולותיו החלו בעיקר עם שובו לוילנא לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז עמל לשקם את עולם הישיבות הליטאי שספג מכה קשה בעקבות המלחמה. במהלך המלחמה נדדו ישיבות רבות לתוככי רוסיה, ותחתם קמו בליטא מוסדות ברוח חילונית. הרב גרודזנסקי נלחם בהשתלטות המשכילים על מוסדות הלימוד הליטאים, וגייס סכומים גדולים מכל רחבי אירופה וארצות הברית לשיקום עולם הישיבות הליטאי. בשנת תרפ"ד הקים יחד עם החפץ חיים את ארגון ועד הישיבות, ועמד בנשיאות הארגון.[7]
בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה התרכזו בווילנה הכבושה בידי הרוסים פליטים בני ישיבות, ונעשה מאמץ למצוא להם מקלט בארצות מבטחים. בזמן זה, שהיה השנה האחרונה לחייו, לא חדל רבי חיים עוזר מפעילות ומעסקנותו הציבורית ונותר הדמות הרבנית הדומיננטית בעיר.
תורתו
פסקיו ודעותיו
לעומת גיסו הרב אלחנן וסרמן, שהתנגד בתקיפות לציונות ולהתיישבות חרדים על אדמות הקרן הקיימת, נקט הרב חיים עוזר עמדה מהוססת הנוטה למתינות.[8] כך לדוגמה כאשר הכריזה ההסתדרות הציונית על חרם נגדי על גרמניה הנאצית, בעקבות החרם הכלכלי אותו הכריזה על יהודי גרמניה, פנה גיסו הרב וסרמן שיביע התנגדות לחרם זה. משיקולים של איסור מרידה באומות, סירב לכך רבי חיים עוזר באומרו שגם האומה הישראלית היא אומה, ואין למרוד בה.[9]
כשנשאל על כיבוי והדלקת חשמל בחג, השיב שהדבר אסור, והתרעם על כך שמתקיים דיון פומבי בשאלה זו, שנותן לגיטימציה לאלו המתירים.
כששמע על נוהג של שריפת מתים, התנגד לקבירת אפרם בבית קברות ישראל כדי למנוע התפשטות דבר זה, שההלכה מתנגדת לו בתוקף.
למרות תמיכתו המובהקת בתנועת אגודת ישראל, רמת הערכתו לאנשים נמדדה רק לפי נאמנותם לתורה וגדלותם בה, ולא לפי השתייכותם המפלגתית, וכך כתב על הרב חנוך אייגש שהיה מראשי תנועת המזרחי בנוגע לשאלה סבוכה בדיני קידושין ”רציתי להתיישב בעניין עם אחד מגדולי ההוראה דפה, וביותר עם ידידי הרב הגאון מורינו רבי חנוך העניך אייגש שליט"א, אשר כן אנו נוהגים תמיד בעניינים חמורים להתיישב יחד ולהחליט דבר”[10].
למרות ספריו הגדולים, הוא ראה את עיקר תפקידו בעזרה לזולת. הוא אמר לאחיינו: ”פעם חשבתי כי העיקר הוא להרבות ספרים וחיבורים. ולעת זקנתי מצאתי כי כל זה אינו אלא מעשה שעשועים, העיקר הוא לעזור לאלמנות ולתלמידי חכמים”.[11]
ספרי אחיעזר
בולט אצל רבי חיים עוזר היחס לפוסקים והמפרשים האחרונים, שאחרי דבריהם הוא עוקב ואיתם הוא מתדיין. בניגוד לרבי חיים מבריסק, תורתו היא הלכה למעשה, ויצירתו הגדולה היא ספר שו"ת "אחיעזר". אינו נמנע מפלפול, אך לא מאריך בו יותר מדי. שו"ת אחיעזר כולל תשובות ארוכות המנתחות את הסוגיה בסגנון למדני והפסיקה איננה במרכז הדיון. בהתאם לכך, השו"ת מרבה לצטט את רבי עקיבא איגר.
כמו רבי חיים, אך במידה פחותה בהרבה עוסק הוא בבירורים בין "שני דינים". מוטיב אחר אצלו הוא מציאת קשרים בין דעות של תנאים, אמוראים ופוסקים במקומות שונים, באופן שדינים שונים לגמרי שיצאו מאותו פה מתבררים כנובעים משיטה ורעיון אחד. בפירושיו אינו נמנע מלעסוק הרבה בתלמוד ירושלמי וגם במדרשי הלכה.
את כתיבתו מאפיינת ההרחבה ופיתוח כל סברא ושיטה, פירוט של טעמיה ונימוקיה, שלילת דעות אחרות והתאמתה עם סוגיות שונות בש"ס. זאת, לעומת רבי חיים מבריסק בדרך כלל מביא את סברתו בתמצית ללא פירוט יתר.[12]
כשהוציא את ספרו הראשון ב-תרפ"ב כתב:
- ”מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה?”
- ”היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?”
ב-תרצ"ט כבר היה המצב העולמי קשה לאין ערוך והרב הוציא את ספרו האחרון:
- ”"לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות... קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים... עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם... אוי מה היה לנו!"” את הפתרון הוא רואה בהפצת תורה, השרשתה, הנחלתה ובחיזוק הישיבות, אמונה שבאה לידי ביטוי בעסקנותו בענייני חינוך מסורתי, יסודי וישיבתי.
ראו גם
מספריו
- שו"ת אחיעזר, כולל שאלות ותשובות, ביאורי סוגיות, הערות והארות בכמה מקצועות בהלכה, בחלקי שולחן ערוך ובענייני קדשים
- אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, תש"ל
- אגרות ר’ חיים עוזר, ליקט, סידר וערך יעקב קוסובסקי-שחור, בני ברק, י’ קוסובסקי-שחור, תש"ס.
לקריאה נוספת
- שמריהו יוסף קרליץ, אחי-עזר - לדמותו של מרן חיים עוזר גרודזנסקי, תש"א
- שמואל רוטשטיין, אחיעזר: הגאון רבנו חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה - חייו ופעולותיו, תש"ב
- שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות, פרק: ר' חיים עוזר, תשי"ב
- אהרן סורסקי, פרקי חיים, בתוך אחיעזר: קובץ אגרות, תש"ל
- אהרן סורסקי, רבן של ישראל
- דוד קמינצקי, רבינו חיים עוזר רבן של כל בני הגולה ירושלים תשפ"א
קישורים חיצוניים
- יצחק קוסובסקי, תולדות רבי חיים עוזר גרודזינסקי, בקובץ "בית מדרש" שיצא לזכרו, תש"א, באתר HebrewBooks
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' חיים עוזר גראדזענסקי, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ב, עמוד 14, באתר HebrewBooks
- הרב אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' חיים עוזר גראדזענסקי זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 22–23, באתר HebrewBooks
- 'גרודזנסקי, ר' חיים-עוזר ב"ר דוד שלמה', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 39 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1237)
- על רבי חיים עוזר גרודזינסקי – באתר עמלנט
- יצחק הרשקוביץ, הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה, הכנס הבינלאומי על למדנות יהודית בזמננו, מכון ון ליר בירושלים, 28 בדצמבר 2011, הרצאה בוידאו החל מדקה 49
- דעתו בענייני קירוב הגאולה וכיבוש ובניין ארץ הקודש באתר קדושת ציון
- ספרו
- ר' חיים עוזר גרודזנסקי, שו"ת אחיעזר, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ הרב יצחק קוסובסקי (גיסו), שבת ומועד, הקדמה, באתר Hebrewbooks
- ^ הנזכר בהקדמת בני הגר"א לביאורו על שולחן ערוך, וראה למשל כאן.
- ^ רחובות על שם ספרים - באתר מרפ"ד מרכז מורים אשדוד
- ^ שמואל רוטשטיין, האחיעזר- חייו ופעולותיו, תל אביב תש"ב, עמ' 14.
- ^ לאחר הפולמוס אמר, כי הוא טעה בכך שלא קיבל את הרבנות מלכתחילה ובכך הייתה המחלוקת נמנעת, אלא ש"בשר ודם אינו רואה את העתיד להתרחש". רוטשטיין, האחיעזר, עמ' 38- 39. ואהרן סורסקי, רבן של ישראל פרק משכמו ומעלה
- ^ אהרן סורסקי, רבן של ישראל, עמ' כא
- ^ תולדות רבי חיים עוזר גרודזינסקי, בקובץ "בית מדרש" שיצא לזכרו, תש"א
- ^ בנימין בראון, "מהתבדלות פוליטית להתבצרות חברתית", שני עברי הגשר (עמ' 369).
- ^ [1]
- ^ אחיעזר חלק ד' תשובה נ"א.
- ^ מוסף שבת קודש, יתד נאמן דברים תש"פ
- ^ ראה בספרו של רבי שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות בפרק "ר' חיים עוזר".
.
- דפים עם קישורים שבורים לקבצים
- בוגרי ישיבת וולוז'ין
- רבנים בשואה
- רבנים חרדים
- רבנים ליטאים
- חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל
- משפחת ליפקין
- מחברי ספרי שו"ת
- אישים שעל שמם ישיבות בישראל
- וילנה: רבנים
- אישים שעל שמם שכונות בישראל
- המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש
- יהודים הקבורים בבית הקברות היהודי בווילנה
- ילידי 1963
- נפטרים ב-1900