יתד נאמן
 | |
| תדירות | יומון |
|---|---|
| סוגה | חדשות |
| פורמט | טבלואיד |
| מו"ל | יתדות ת.ש.מ.ו. |
| תאריכי הופעה | 12 ביולי 1985 – הווה (39 שנים) |
| שפה | עברית, אנגלית |
| מערכת | ז'בוטינסקי 108, בני ברק |
| מדינה |
 ישראל |
יתד נאמן הוא יומון חרדי-ליטאי המזוהה עם מפלגת דגל התורה. העיתון יוצא לאור החל מ-1985 והוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר במגזר החרדי בימי חול[1].
היסטוריה
בתחילת שנות ה-80 נתגלעו חילוקי דעות בתוך אגודת ישראל, בין הסיעה הליטאית לבין הסיעות החסידיות, ובראשן חסידות גור ('הסיעה המרכזית') ששלטה ב"אגודת ישראל". לאחר שלא ניתנה במה מספקת לדעותיהם של רבי אלעזר מנחם מן שך, הסמכות העליונה בזמנו בקרב הציבור החרדי הליטאי, ורבי יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר") ביומון של אגודת ישראל, המודיע.
הפרשה שגרמה לבסוף לפתיחת העיתון, הייתה פרשת חפירת הקברים במלון "גני חמת" בטבריה בסוף שנת ה'תשמ"ד, 'הסיעה המרכזית' באגודת ישראל הגיעה להסדר עם "בנק לאומי"[2] כי ימשיכו לחפור, אולם יהיה זה תחת פיקוח של רבנים שיעצרו אותם בכל מקום שיימצאו קברים. דעתם של הרב שך, "הסטייפלר", רבי שלמה זלמן אוירבך ורבי יוסף שלום אלישיב הייתה שכיוון שהשטח רווי בקברים לא ניתן לחפור כלל. עיתון המודיע פירסם אך ורק את דעתה של "אגודת ישראל" ולא פירסם את דעתם של הרבנים האוסרים. ה"סטייפלר" כינס מספר עסקנים ידועים והורה להם כי יש לפתוח עיתון[3].
תחילה לא הייתה דעתו של הרב שך נוחה מפתיחת העיתון עקב הנצחת הפילוג עם אגודת ישראל, רק לאחר זמן מה ממפתיחת העיתון הוא פרס עליו את חסותו מבחינה רוחנית ומבחינה כלכלית[3].
בשנת 1985 הורה הרב שך על הקמת יומון חדש, שנועד לשמש במה לציבור הליטאי[4]. עורכו הראשון של העיתון, הרב שמואל חסידה, נתן לעיתון את השם "יתד" - יהדות תורה דת[5]. את תוספת המילה "נאמן" הציע ה"סטייפלר"[6][7]. "יתד נאמן" החל להופיע ב-12 ביולי 1985 (כ"ג בתמוז תשמ"ה).
מו"ל העיתון הוא חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, הנמצאת בשליטתה של עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות. הרב שלמה זלמן ויסנשטרן, היה מיוזמי הקמתו.
הרב שך שימש סמכות עליונה של "יתד נאמן" והעיתון שימש במה לקו ההשקפתי שהוביל. במקביל, מינה הרב שך ועדת רבנים שהיא תהיה הסמכות הרוחנית כלפי צוות העיתון וציבור הקוראים. הרכב חברי הוועדה כלל, בין היתר, את רבי חיים שאול קרליץ, רבי משה אהרן ברוורמן, רבי יוסף ישראלזון, הרב נתן זוכובסקי, הרב צבי פרידמן, והרב ברוך שמואל דויטש. לאחר פטירת הרב שך, בשנת 2001, היה רבי יוסף שלום אלישיב למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת "דגל התורה". במקביל טענו אנשי רבי אהרן יהודה לייב שטינמן שהמערכת מתייחסת בחוסר כבוד לרבם ולרבנים אחרים החלוקים על הקו האידאולוגי של המערכת[8]. בעקבות זאת, במרץ 2008 החל לצאת עיתון יומי מתחרה בשם יום חדש[9]. העיתון פסק מלצאת כעבור כמה חודשים.
בסוף מאי 2012 (סיוון תשע"ב), בתקופה שבה היה הרב אלישיב חולה, ולאחר ניסיונות פשרה שלא צלחו[10], כונסו עמותת יתדות תשמ"ו וועדת הרבנים של העיתון, ואיש העסקים החרדי שמעון גליק, ממקורבי הרב שטיינמן, מונה ליו"ר הנהלת חברת יתדות ת.ש.מ.ו. ובכך ניתנה לו השליטה בעיתון. גליק פיטר את הדומיננטי מבין עורכי העיתון, נתן גרוסמן, מבכירי מחנהו של הרב שמואל אוירבך[11], שבועיים לאחר מכן, לאחר מאבק, פורסם ב-12 ביוני 2012, במהדורה החינמית של העיתון, "גילוי דעת" של רבי חיים קנייבסקי שבו הוא כותב ש"הנהגת הדור" מסורה לרב שטינמן וחובה לציית לו, ושבהוראת חותנו, הרב אלישיב, מנהיג הרב שטינמן את העיתון[12]. מנכ"ל העיתון הוותיק, יעקב לבין, ניסה לפרסם במקביל בעיתון מכתב מהרב אוירבך, שבו העיד בשם הרב אלישיב שאין לערוך שינויים בעיתון, וכן ערך כנס לעובדי העיתון שבו קרא תיגר על ההנהלה החדשה. בעקבות כך פוטר לבין[13]. מפוטרי יתד נאמן פנו לבית המשפט בתביעה כנגד ההליך ובבקשה לצו מניעה, אולם בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה[14] ולאחר שנה גם את התביעה[15][16]. כחודש לאחר ההליך, ביולי 2012, הקימו גרוסמן ולבין בגיבויו של הרב אוירבך את העיתון "הפלס"[17]. בעקבות כך התגברה המחלוקת בציבור הליטאי בין אנשי הרב שטינמן ואנשי הרב אוירבך. אנשי הרב אוירבך, הקימו מפלגה חדשה ומוסדות נפרדים.
בתקופה זו התחלפה ההנהלה בעיתון וזליג אורלנסקי ממקורבי הרב שטיינמן מונה למנכ"ל העיתון.
מאז פטירת הרב שטיינמן בדצמבר 2017 העיתון נשלט באופן מוחלט על ידי הרב גרשון אדלשטיין.[18]. במאי 2019 פרסם בעיתון יו"ר ההנהלה שמעון גליק מכתב שכתב לרבי גרשון אדלשטיין ובו תיאר טענות שגדולי ישראל אינם מעורבים דיים בנעשה בעיתון, וכן את מכתב התשובה של הרב אדלשטיין בו כתב שמערכת העיתון היא בפיקוחו של הרב נתן זוכובסקי ושמתייעצים עימו עצמו בקביעות על ענייני העיתון. המכתב פורסם לאור מאבקי שליטה בין חצרו של רבי חיים קניבסקי לזו של הרב אדלשטיין.[19] בשלב מסוים פעלו בחצר הרב קניבסקי לפתוח עיתון חדש, אך המהלך לא צלח.[20]
אידאולוגיה
העיתון מציג את דעתם והשקפתם של גדולי התורה במגזר הליטאי, במיוחד הרב שך, ולאחריו הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב אדלשטיין, וכיום של הרב דב לנדו. והם מפרסמים בו מעת לעת "דעת תורה" בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור. במישור המדיני מבטא העיתון את השקפתו של הרב שך, אשר התייחס בחשדנות כלפי השמאל והערבים, ומנגד דחה את הגישה הלאומית וסבר שהעם היהודי נמצא עדיין בגלות ולכן עליו לנהוג בזהירות מרבית ביחסיו עם האומות. ב-2005, למשל, נע סיקורו של העיתון את תוכנית ההתנתקות בין לעג לציבור הדתי לאומי[21] לבין הבעת הזדהות עם מצוקתו, גינוי אריאל שרון וכינויו כדיקטטור. עמדת העיתון הייתה כי המחאה נגד תוכנית ההתנתקות היא "מאבק ציוני מובהק שאין כל מקום להזדהות עמו בצורה כזו או אחרת". במהלך השנים היה "יתד נאמן" מנושאי הדגל במאבקו של הציבור החרדי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל. עם מינויו של הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל, בהשפעתו של מנהיג הזרם הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, חל מיתון בהתקפות על מוסד הרבנות הראשית.
הסגנון הפובליציסטי בעיתון היה, בתקופת עריכתו של נתן גרוסמן, חריף ונשכני במיוחד כלפי ציבורים שהשקפתם הדתית שונה: חילוניים, תנועת חב"ד, הציונות הדתית ורבניה, ובמיוחד רבני צהר[22]. בשנים האחרונות ביקר העיתון קבוצות של חרדים מודרניים הסוטות מהקו החרדי המרכזי, אשר כונו "שוליים" או "החרדים החדשים". לאחר המהפך בעיתון הופסקו כמעט לגמרי כינויים אלו.
לפי ישראל גרובייס, הקמת העיתון כמתחרה לעיתון 'המודיע' הניעה את מגמת העיתונות המפלגתית בציבור החרדי, כך שכל תת-פלג משמעותי הקים עיתון משלו. בנוסף, העיתונות החרדית זכתה לשדרוג מעמד: מכלי חולין שהותר בדיעבד כהגנה מפני עיתונים חילוניים, לכלי ערכי שמבטא את דעת גדולי ישראל[23].
במאי 2013 פרסם חיים ולדר מאמר בעיתון, בו השווה את דבריו של יאיר לפיד על הציבור החרדי לדבריו של אדולף היטלר על היהודים[24].
ביולי 2020 פרסם העיתון מודעה על לימוד הרמב"ם היומי, תקנה של הרבי מלובביץ', שהרב שך התנגד לה בנחרצות[25].
תביעות לשון הרע נגד העיתון
בכמה מקרים נתבע העיתון על ידי אישים שראו עצמם נפגעים מכתיבתו. בשנת 2005 פורסם בעיתון מאמר של העורך ישראל וורצל שבו הותקף הרב ישראל רוזן ובין היתר נטען כי הוא עוקף את ההלכה בשל תאוות ממון. הרב רוזן תבע בתביעת לשון הרע את העיתון, הכותב ושניים מן העורכים בבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט קיבל את טענותיו ופסק לו בשנת 2009 פיצוי של שבעים אלף ש"ח[26]. בשנת 2014 הגיש יואב ללום, יו"ר עמותת נוער כהלכה, תביעת דיבה בסך 300,000 ש"ח נגד העיתון ועורכיו, לאחר שלטענתו העיתון התנכל אליו בכתיבתו וכינה אותו בכינויי גנאי בעקבות פעילותו בבג"ץ בית הספר בעמנואל[27]. בינואר 2019 פסק בית המשפט לללום פיצויים בסך של 135,000 ש"ח: 60,000 ממערכת העיתון, וסך מצטבר של 75,000 ש"ח מארבעה חברי מערכת העיתון[28].
העיתון
העיתון מחולק בשני מערכות: יומון למנויים ושבועון-חינמון המופיע ביום שלישי. בנוסף יש לעיתון מוסף סוף שבוע, המכונה יתד השבוע, לצד מוסף לילדים - יתד שלנו - ומוסף לנשים - קטיפה ומוסף תורני בשם "שבת קודש".
במוסף יתד השבוע מתפרסמת מדי שבוע קריקטורה פרי עטו של הקריקטוריסט יוני גרשטיין, שבה הוא מותח ביקורת על הנעשה בישראל או בציבור החרדי. סגנונה של הקריקטורה גרר לעיתים תגובות חריפות[29].
במוסף היה מתפרסם מדי שבוע (עד שנת 2014) טור פובליציסטי חריף בשם "אדרבה", בסגנון סרקסטי שנכתב על ידי ישראל וורצל תחת שם העט "פ. חובב". בטור זה ביטא העיתון לעיתים את עמדותיו האידאולוגיות בנושאים אקטואליים שאינם מתפרסמים בו בגלוי, כגון אירועי ספורט או מקרי אלימות קשים, בעזרת רמזים ומשלים. בדצמבר 2011, כאשר עלה נושא הדרת נשים, עורר העיתון סערה בעקבות דברים שנכתבו בטור זה: "גם בתקופת השואה, כשגרמנים הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור, היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ונשים. אפילו חיות האדם הללו התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי."[30]. מסוף שנת 2013 מתפרסם טור דומה בשם "די לחכימא" על ידי הסופר חיים גרינבוים שכותב תחת שם העט צ. שפיגלמן.
תפוצה
על פי סקר TGI משנת 2016, "יתד נאמן" הוא היומון הנפוץ ביותר בציבור החרדי, עם שיעור חשיפה ממוצע של 24.1% בעיתוני אמצע השבוע ו-21% בסוף השבוע. כאשר החינמון זוכה לחשיפה של 44.9%, שיעור החשיפה הגבוה ביותר של כלי תקשורת במגזר החרדי[1].
מאפיינים
- העיתון מרבה לעסוק בנושאים השקפתיים בצורה דעתנית ופולמוסית, ונחשב כמציג את "דעת התורה" החרדית-ליטאית המזוהה עם מפלגת דגל התורה ומנהיגיה הרוחניים.
- העיתון נחשב לשמרני במיוחד. העיתון מקפיד שלא לבקר או להעלות לדיון נושאים הנוגעים לסדרי החיים החברתיים של החברה החרדית והליטאית, גם אלה השנויים בביקורת פנימית (למשל הנוהג של "סידור מלא" - רכישת דירה לחתן "בן תורה" על ידי הורי הכלה בלבד).
- העיתון אינו מפרסם תמונות נשים. לעיתים הוא מעבד תמונות לשם כך, כפי שעשה למשל בשנת 2009 עם תמונת הממשלה, שבה הוסרו דמויותיהן של השרות לימור לבנת וסופה לנדבר[31].
- קיים מדרג של תארים המוצמדים לשמות הרבנים לפי החשיבות המיוחסת להם, כדלהלן: התואר "רבינו הגדול מרן ראש הישיבה" שמור לרב אלעזר מנחם מן שך מאז פטירתו, "רבינו מרן" לרבי יוסף שלום אלישיב, ו "רשכבה"ג מרן ראש הישיבה" הוא תוארם של רבי אהרון לייב שטיינמן,ורבי גרשון אדלשטיין התואר "רשכבה"ג מרן שר התורה" שמור לרבי חיים קניבסקי, התואר "מרן פוסק הדור" שמור לרבי נסים קרליץ, וכיום התואר "רבינו מרן" הוא תוארו של הרב דוב לנדו. התואר "מרן" לבדו מוצמד כיום לרב ברוך דב פוברסקי, הרב משה הלל הירש, הרב יצחק זילברשטיין, הרב מאיר צבי ברגמן, הרב משה יהודה שלזינגר, הרב צבי דרבקין והרב שמואל קמנצקי. "הגאון הגדול" הוא תואר לרבנים הנמנים עם חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה וחברי מועצת גדולי התורה בארצות הברית ולכמה רבנים נוספים (רבי חיים גריינימן, רבי שמואל יעקב בורנשטיין, רבי יעקב אדלשטיין, ורבי משולם דוד סולובייצ'יק. וכיום, לרב משה שטרנבוך, הרב אביגדור נבנצל, הרב מאיר גריינימן, הרב יצחק אזרחי, הרב מנחם צבי ברלין, הרב יעקב פרידמן, והרב נתן זוכובסקי מחברי הוועדה הרוחנית של העיתון). אם מאוזכר בעיתון רב בעל מעמד או נושא משרה תורנית נכבדה יוצמד לשמו התואר "הגאון רבי"; משרה תורנית זוטרה - "הרב הגאון רבי". תואר פחות יותר הוא "הרה"ג" = הרב הגאון, שבא במכוון בראשי תיבות. אלי פלאי, מו"ל השבועון משפחה, העביר על כך ביקורת במאמרו באתר צריך עיון והגדיר את העיתון כבריון השכונתי הממליך מלכים ומחסל רבנים סוררים באמצעות "תורת התארים"[32].
- העיתון לא הכתיר בתוארי כבוד רבים מן הרבנים מן הזרמים החלוקים בהשקפתם מן הזרם הליטאי. רבנים גדולים, כמו הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף, כונו בחייהם בזמן שנתן גרוסמן היה עורך העיתון בתואר הבסיסי 'הרב'. עם זאת, תחת ההנהלה החדשה, מוצמד לשמו של הרב עובדיה יוסף התואר "הגאון הגדול", כמו לחברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה. תואר זה מוצמד גם לרבי שלום כהן ורבי שמעון בעדני. הרב הראשי לישראל מכונה בתואר 'הרה"ר (=הרב הראשי); בכך אין משמיטים ממנו את תאריו ומאידך אין מרבים בכבודו. מכאלו שנחשבים בחוגים לאומיים כרבנים אבל הוקעו על ידי ההנהגה החרדית - למשל הרב הצבאי הראשי שלמה גורן - מושמט לגמרי התואר "הרב".
- אירועים הנוגדים את השקפתו של העיתון מוחרמים ולא מוזכרים בליווי ביקורת כמקובל, יצחק רוט בהקדמה לספרו "יתדותיו לנצח" העיד ששורשי הנהגה זה בהוראה של הרב שך.
- אישי ציבור חרדים כגון חברי הכנסת החרדיים מיהדות התורה וש"ס, יאוזכרו בעיתון לאחר התואר "הרב".
- אין תואר ז"ל לחילוני שנפטר. עם זאת, נכתב הי"ד אחר שמם של הרוגים בפיגוע טרור או חללי צה"ל.
- הנשים הכותבות ב"יתד נאמן" (העיתון היומי או השבועי) אינן מוזכרות בשמן הפרטי, כמו רונית הופנר או מנוחה טוקר הנקראות ר. הופנר ומ. חברוני (שם עט), בהתאמה. במגזינים לנשים ולילדים מוזכרות הכותבות בשמן המלא.
- אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגיליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת שלמחרת היום מוקדש בדרך כלל ללעג כלפי החגיגות ביום זה.
- לפי הסופרת רות קפלר, בסיפורים שמתפרסמים בעיתון אין דמויות ראשיות חיוביות של גברים עובדים, אלא רק של אברכים ונושאי משרות תורניות[33].
צוות העיתון
- עורכים בהווה : ישראל פרידמן ואברהם רוזנטל. עורכים בעבר: שמואל חסידה, משה גרילק, נתן גרוסמן, יצחק רוט וישראל וורצל.
- מנכ"ל: זליג אורלנסקי.
- ועדת הרבנים (המכונה גם "הוועדה הרוחנית" או "ועדת הביקורת"): הרב נתן זוכובסקי, הרב יהושע אייכנשטיין והרב חזקיהו אברהם ברוידא. בעבר היו חברים בוועדה גם רבי חיים שאול קרליץ, רבי יוסף חיים קופשיץ, רבי יוסף ישראלזון ורבי משה אהרן ברוורמן שנפטרו. כמו כן כיהנו בה הרב צבי פרידמן והרב שמואל דויטש עד להעברת השליטה בעיתון לידי אנשי הרב שטיינמן. מזכיר הוועדה הרוחנית והמבקר הראשי בפועל הוא הרב יהודה יברוב.
- עורך מוסף השבוע : הרב אברהם רוזנטל
- עורך המוסף התורני: הרב מרדכי אורלנסקי תחת שם העט מ. יעקובזון.
- עורכת "יתד שלנו": אמירה חכמוביץ.
- עורכת "קטיפה לבית": רוחמה פסיה זלושינסקי, תחת שם העט רוחמה פז.
סופרים רבים במגזר החרדי עשו את ראשית דרכם בעולם הכתיבה במוספיו השונים של העיתון; מהם: חיים ולדר, הרב שלום מאיר ולך, קובי לוי, יהודית פריינד ונתן שטרנפלד.
באנגלית
בארצות הברית מופיע באנגלית עיתון שבועי, בשם יתד נאמן. העורך הוא פנחס (פיני) ליפשיץ ממונסי ניו יורק. העיתון מופיע בימי חמישי ובערבי חגים. בתחילת דרכו היה משויך ליתד נאמן הישראלי והופיע בו טור קבוע של העורך באותה עת, נתן גרוסמן. עם השנים התפלגו העיתונים. השם "יתד נאמן" מעוצב בעיתון האמריקני בלוגו שונה.
באירופה מופיע "יתד נאמן" באנגלית, שנמצא בבעלותו של העיתון בישראל.
קישורים חיצוניים
- יתד נאמן, גיליונות דיגיטליים באתר קול מקום.
- ישראל כהן, כך הונחה התשתית הרעיונית והמעשית להקמת עיתון "יתד נאמן", באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2015
- ישי פרידמן, הרב גיסר ל'יתד': התורה לא רק אצלכם, באתר ערוץ 7, 23 ביוני 2008
- יאיר אטינגר, "החזיר הכשר" נגד "קדאפי" - מלחמת הירושה המלוכלכת של העולם החרדי, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
- יסמין גואטה, מלחמה בעולם החרדי: הקרב האלים על העיתון "יתד נאמן", באתר TheMarker, 21 ביוני 2012
חגי עמית, טלפון מלמעלה | השיטות האלימות של מלחמת העיתונים במגזר החרדי, באתר TheMarker, 12 בדצמבר 2014- העיתונאים נחשפים: יתד נאמן והמודיע • חלק ראשון באתר בחדרי חרדים 14 באפריל 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ישראל כהן, סקר TGI לעיתונות החרדית: התחזקות קלה לעיתונים, הרדיו מעט נחלש, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2016
- ^ חברת אפריקה ישראל שבנתה את המלון הייתה חברת בת של בנק לאומי.
- ^ 3.0 3.1 יעקב ריבלין, מוסף 'מדור לדור', עיתון בקהילה, סוכות תשפ"ד, עמ' 26, עמ' 32- 33.
- ^ "המודיע" הזהר! תוקעים לך יתד נאמן, חדשות, 2 ביוני 1985
- ^ ספר שואף זורח, פרק העיתון, עמוד 71.
- ^ אף על פי ש'יתד' היא לשון נקבה, הוחלט להותיר את השם 'נאמן' בלשון זכר, תוך ציון הפסוק "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעיהו כב, כג).
- ^ "יתד נאמן" – יומון חרדי מתחרה ל"המודיע" באתר נח זבולוני
- ^ ישראל כהן, רביץ: "היעד של תוקפי גפני - פגיעה במרן הרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, 9 במאי 2017
- ^ נטע סלע, עיתון חרדי חדש באוויר: "נסקר את כו-לם", באתר ynet, 5 במרץ 2008
- ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, שופר חדש להגראי"ל שטיינמן? • חשיפה בלעדית, באתר בחדרי חרדים, 23 במרץ 2012
ישראל כהן, נחשף: מאחורי הקלעים של מהפך השליטה ב'יתד נאמן', באתר כיכר השבת, 6 באפריל 2014 - ^ נתי טוקר, דרמה בעיתון החרדי "יתד נאמן": העורך הראשי פוטר, באתר TheMarker, 31 במאי 2012
קובי נחשוני, פוּטש ליטאי: נפגעי 'יתד נאמן' השתלטו על העיתון, באתר ynet, 1 ביוני 2012
חיים שקדי, טלטלה ביתד נאמן: הנהלה חדשה, בכיר בעיתון פוטר, באתר כיכר השבת, 31 במאי 2012
חזקי שטרן, מאחורי הקלעים של המהלך הדרמטי לכיבוש 'יתד נאמן', כיכר השבת, 1 ביוני 2012. - ^ חיים שקדי, רבי חיים קנייבסקי: "הנהגת הדור מסורה לרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, 12 ביוני 2012
קובי נחשוני, אחרי דרמה לילית: הרב שטיינמן הוכתר ביתד נאמן, באתר ynet, 12 ביוני 2012 - ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, גליק נגד לבין • המאבק ההיסטורי על 'יתד', באתר בחדרי חרדים, 12 ביוני 2012
- ^ שרי רוט, בחדרי חרדים, נוסח ההחלטה המלא בפרשת יתד נאמן • מיוחד, באתר בחדרי חרדים, 27 ביוני 2012
- ^ ישראל כהן, צוואת הרב שך גרמה לפסיקה: ההנהלה.., באתר כיכר השבת, 2012-06-27
- ^ ישראל כהן, שנה למהפך ב'יתד נאמן': בית המשפט אישר ההשתלטות, באתר כיכר השבת, 29 במאי 2013
- ^ חיים לב, הובסו במשפט והקימו עיתון עצמאי - "הפלס", באתר ערוץ 7, 13 ביולי 2012
- ^ "יתד נאמן" סירב לפרסם מכתב של הרב קנייבסקי, באתר ערוץ 7, 21.04.20
- ^ קרב השליטה ביתד נאמן: המכתב של הגרי"ג שמסעיר את הליטאים, באתר בחדרי חרדים, 3 במאי 2019
- ^ יאיר שרקי, בבית הרב קנייבסקי פועלים להקמת עיתון חדש, באתר טוויטר, 21 במאי 2019
- ^ פ. חובב מציע: התנתקות גרמא, באתר בחדרי חרדים, 22 באוקטובר 2004
- ^ בשנת השמיטה (2007) כתב העיתון: "מי שמכיר את רבני המפד"ל ואנשיהם יודע מזמן שאינם באמת דתיים. אולי לאומיים - אבל ודאי שאינם עובדי ה'". וכן: "רבני צהר אינם דתיים".
- ^ ישראל גרובייס, על דעת המקום ועל דעת הקהל, באתר צריך עיון, א' אייר תשע"ז
- ^ שנאת נפש בלי חשבון באתר בחדרי חרדים
- ^ ארי קלמן, סערת הרמב"ם היומי: המשב"ק של הרב שך ביטל המנוי ל'יתד נאמן', באתר בחדרי חרדים, 7 ביולי 2020
- ^ יתד נאמן חויב ב-70,000 ש"ח פיצויי לה"ר לרב רוזן, באתר בחדרי חרדים
- ^ עו"ד יואב ללום תובע דיבה את יתד נאמן, מחלקה ראשונה
- ^ תא (י-ם) 8200-03-14 יואב ללום נגד יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, ניתן ב-2 בינואר 2019
- ^ הרב עו"ד אורי רגב, צלב הקרס של יתד נאמן, באתר מאקו, 17 באוגוסט 2011; ישראל כהן, החסידים זועמים על יתד נאמן, באתר כיכר השבת, 25 באוקטובר 2013.; מיכל לוי, 'יתד נאמן' התעלם מיום הזיכרון, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2017.
- ^ רויטל בלומנפלד, עורך ביתד נאמן: הפרדה בין המינים "טבעית - כמו באושוויץ", באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011
- ^ שוקי טאוסיג, על חטאים שחטאנו, באתר העין השביעית, 3 באפריל 2009
- ^ אלי פלאי, מי מעצב את דעת הקהל, באתר צריך עיון, ד' אייר תשע"ז
- ^ רות קפלר, ספר, סופר וסיפור – תפקידה החברתי של הספרות, באתר צריך עיון, א' תמוז תשע"ז
 | ||
|---|---|---|
| עיתונים כלליים בתשלום | הארץ • ידיעות אחרונות • מעריב השבוע | |
| עיתונים כלליים בחינם | ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת) • ישראל היום • מעריב הבוקר | |
| כלכלה ועסקים | גלובס • כלכליסט • TheMarker | |
| המגזר החרדי | המבשר • המודיע • הפלס • יתד נאמן | |
| יומונים ושבועונים ברוסית | נאשה סטראנה • נובוסטי נדלי | |
| עיתונים בשפות נוספות | אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • הניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית) | |
| יומונים שהפכו לתקופונים | מקור ראשון | |
| עיתונים שנסגרו | 24 דקות • דבר • הבקר • היום • הצופה • וסטי (ברוסית) • זמנים • חדשות • חרות • טלגרף • יום חדש • ישראלי • למרחב • מעריב • על המשמר • קול העם • שערים • חדשות ישראל (בגרמנית) • לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית) | |
36448768יתד נאמן