פולמוס יהדות קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול היצירה היהודית" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!
תחרות 2.jpg
אחד מספרי הקודש בשפת הגעז העתיקה.

שאלת יהדותם ומעמדם ההלכתי של אנשי קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה - חבש) נתונה בפולמוס תורני, הלכתי, והיסטורי שפרץ ביהדות והתנהל במשך מאות שנים בין גדולי הרבנים.

ראשיתה של המחלוקת היא עדותו של אלדד הדני על ממלכה יהודית השוכנת בחבש, אתיופיה של ימינו. את עדותו קיבלו רבנים רבים והיא קיבלה מעמד הלכתי כאשר הרדב"ז פסק בנוגע ליהדותה של קהילת ביתא ישראל על סמך דבריו של אלדד הדני. לאחר עליית יהדות אתיופיה לישראל קיבל הוויכוח תנופה מחודשת, כאשר תחילה הצריכה אותם הרבנות הראשית לישראל גיור, אולם בהמשך קיבלה את עמדתו של הרב עובדיה יוסף לפיה עולי אתיופיה יהודים לכל דבר. רבנים רבים וביניהם גדולי ישראל האשכנזים לא קיבלו עמדה זו וטענו שיהודי אתיופיה מחויבים לעבור גיור, לחומרא או מעיקר הדין.

פולמוס נוסף התנהל אודות בני קהילת הפלאשמורה, שעל פי טענתם הם צאצאי ביתא ישראל שהתנצרו. הרב שלמה משה עמאר פסק בהסכמת הרב עובדיה יוסף כי אף הם יהודים, אולם לדעת רוב הפוסקים הם אינם יהודים.

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תולדות ביתא ישראל, מוצא ביתא ישראל, ממלכת הגדעונים, קהילות ביתא ישראל, הקשר בין ביתא ישראל לתפוצות ישראל
קהילות ביתא ישראל המרכזיות: סאריה ,סאמיאן ,גונדר, פוגרה ,קווארה.

המוצא וההיסטוריה של קהילת ביתא ישראל

לאחר חורבן בית ראשון ומות גדליהו בן אחיקם במאה ה-5 לפנה"ס, היגרו יהודים למצרים יחד עם יוחנן בן קרח, שם הקימו קהילות גדולות, בפרט באלכסנדריה ועל גדות נהר הנילוס. על פי המסורת בעדת ביתא ישראל, במצרים התרחש פולמוס בין שתי עדות שונות לגבי הקרבת קרבנות מחוץ לארץ ישראל. העדה שצידדה בהמשך עבודת הקרבנות היגרה משם דרך נהרות העטברה והתכזה (מזוהה עם הפישון) אל עבר הרי סמן או לחלופין דרך הנילוס הכחול (מזוהה עם הגיחון) אל מעבר לנהרות הנילוס והגיעה לחבש. לדבריהם בחירתה של חבש כיעד הייתה מכיון שהיה ידוע שבאזור זה נשתמרו מנהגים עתיקים מתקופת ממלכת שבא. כאשר היהודים הגיעו הם התקבלו בשמחה על ידי החבשים, התיישבו סביב העיר אקסום וקידמו את היהדות באזור. עם הזמן חל נתק בין שתי הקהילות השונות, במצרים ובחבש, ובכך הקהילה החבשית נשארה מנותקת משאר העם היהודי[1].

מסורת שונה בעדה טוענת כי מוצאם הוא מטובי בני העיר ירושלים שנלוו בחזרתו לחבש אל מנליק הראשון, מלך אקסום, שהיה על פי המסורת האתיופית בנם של שלמה המלך ומלכת שבא[2].

אנשי קהילת ביתא ישראל פעלו כממלכה נפרדת באתיופיה. כאשר האימפריה האקסומית קיבלה עליה את הדת הנוצרית היא לחמה נגד קהילת ביתא ישראל וכבשה את ממלכתם, ועל פי המסורת בעדה הדבר התרחש עקב יהדותם. הם החלו להתקומם בראשות יהודית המלכה בשנת ד'תש"ן (960) והמלחמות בין המדינות המשיכו עד שממלכת ביתא ישראל כבשה את האימפריה החבשית, שלטה על צפון אתיופיה והקימה ממלכה עצמאית בשליטת שושלת זאגווה. תקופת העצמאות הגמורה הייתה תור הזהב של יהדות אתיופיה. בתחילת המאה ה-13, בשנת ה'פ"ט (1329), קמה שושלת קיסרים אשר החלה להילחם שוב נגד היהודים כאשר היהודים פלשו בשנת ה'רכ"ב (1462) לשטח האימפריה האתיופית ומפסידים לצבא האתיופי שבראשו עמד צאגה קריסטוס, וכוחה של ממלכתם החלה לרדת עד שנכבשה סופית במאה ה-17 וסופחה לאימפריה האתיופית. שקיעת הממלכה פתחה תקופה לא קלה עבור מרבית בני קהילת ביתא ישראל, שהחריפה תחת לחצי המסיונרים הנוצרים, מלחמות ואסונות טבע שתקפו את האזור. אלפים מבני הקהילה נספו בניסיון עלייה כושל לארץ ישראל בשנת ה'תרכ"ב (1862), ורבבות גוועו בתקופת הזמן הרע ("כְּפוּ קֵן") שהיו שבע שנים רצופות של בצורת, מלחמות ומגיפות[3].

"יִתבַּרֶכּ אֶגזִאַבְּחֶר אַמלַכּ אִשׂרַאֶל" ("יתברך ה' אלו-הי ישראל") - המשפט המרכזי ביותר בהיימנות.

ההלכה בקהילת ביתא ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היימנות

ההלכות והמנהגים שהיו נפוצים בקהילת ביתא ישראל נקראים היימנות. הם מעניקים סמכות ללא עוררין לחכמי הדת (כהן (ביתא ישראל)) בקביעת ההלכה[4]. השחיטה של העדה שונה מהמקובל ביהדות כאשר רק לכוהני העדה נתנה סמכות לשחוט ולפעמים הם אינם מבצעים ניקור ואינם מכשירים את הבהמה כנדרש בהלכה[5]. בשמירת שבת הם אינם מקבלים את הכלל לפיו פיקוח נפש דוחה שבת, ולשיטתם קדושת השבת חשובה אף יותר מקדושת החיים[6]. עם עליית מרבית בני קהילת ביתא ישראל אל ארץ ישראל, ההיימנות נזנחה ואת מקומה בקהילה תפסה היהדות הרבנית המקובלת בשאר התפוצות.

בית כנסת (מסגיד) בכפר וולקה שבאתיופיה (2003)

אלדד הדני

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלדד הדני

החל משנת ד'תר"ם (880), בהמאה התשיעית, סוחר ונוסע יהודי בשם אלדד הדני נדד בין מספר קהילות יהודיות וטען כי הוא אזרח מדינה יהודית עצמאית במזרח אפריקה, ככל הנראה באזור אתיופיה של ימינו[7]. את מוצאו תיאר כחוילה הקדומה שעליה אומרת התורה "אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב"[8]. הוא טען כי שוכנים שם שלוש ממלכות: "מלכות הישמעלים", "מלכת הארמיים" ו"מלכות היהודים" הנקראים 'פלשים'. במלכות היהודים מתגוררים לדבריו השבטים דן, נפתלי, גד ואשר (ומכאן שמו, אלדד הדני - שמוצאו משבט דן). חלק מהחוקרים טענו, לפי מסורות השחיטה שהציג, כי הוא פלאשי, או ממדינה אחרת בדרום ערבשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=M. Shloessinger, The Ritual of Eldad Ha-dani, Leipzig - New York, 1908, pp. 1-2, מצוטט ב: יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 137..

סיפוריו של אלדד הדני היו שנויים במחלוקת לאורך הדורות הן בקרב הרבנים היהודים, והן בקרב החוקרים.

עדויות מוקדמות על קיומם של יהודים באזור

החל מהמאה ה-14 החלו להגיע עדויות על יהודים החיים באזור אתיופיה. רבי אליהו מפרארה כותב באיגרתו מירושלים בשנת ה'קצ"ה (1435)[9] על עדויות שקיבל מבחור יהודי שהגיע מהממלכה היהודית באתיופיה. באיגרת נכתב שממלכת ביתא ישראל היא ממלכה עצמאית ששולטים בה מלכים ושרים, ויש לה צבא גדול שאיתו הם נלחמים כנגד החבשים הנוצרים:

שספר לי בחור אחד יהודי על אודות אנשי מקומו שהם אדונים לעצמם ואינם ברשות אחרים וסביבותיהם אומה גדולה נקראת חוב"ש ומתנצרים בשתי וערב על פניהם, ותמיד נלחמים הם בהם רק לעתים, והעברים ההם, להם לשון בפני עצמם לא עברי ולא ישמעאלי ויש להם התורה ופירוש עליה על פה, ואין להם לא התלמוד ולא הפוסקים שלנו וחקרתי ממנו בכמה מצות, בקצתם נוטים לדעתינו ובקצתם נוטים לדעת הקראים ויש להם מגלת אסתר אבל לא חנוכה ורחוקים ממנו מהלך ו' חדשים ובארצם נהר גוזן...

הרב אליהו מפירארא. הובא ב: אגרות א"י, יערי, עמוד 88

רבני ירושלים כתבו מכתב בשנת ה'רט"ז (1455) ובו הם מאשרים את קיומם של יהודים בחבש, שיש להם מלך חזק מאוד הנקרא "פרישטו יואני" (שם נוצרי למלכי אתיופיה). על המכתב חתמו הדיינים רבי יוסף בן חלפון, רבי שמואל בן רבי מרדכי, רבי צדקיה בן רבי עובדיה. הצטרף אליהם המקובל רבי אברהם בן רבי יצחק[10]. יוסף דמונטנייא, שעלה לארץ ישראל בתחילת שנת ה'רמ"ה (1481) העיד אף הוא על שמועות בירושלים על מלחמות של יהודי חבש[11].

מהדורה ראשונה של שו"ת הרדב"ז, חלק ג', פיורדא תקמ"א (1781)

בין השנים 14851488 פגש רבי עובדיה מברטנורא שני שבויים יהודים מאתיופיה, שנמכרו לעבדות ונפדו בידי יהודי מצרים. רבי עובדיה כתב באיגרתו[12] שממלכת היהודים שוכנת בגבולות האימפריה האתיופית והנוצרים הצליחו להכניע את היהודים לאחר קרבות דמים "מלחמות גדולות ועצומות" שנמשכו מאות שנים. לפי דעתו "נתברר מאין ספק" שבחבש שוכנים בני ישראל. בתיאורו הוא כתב כי לא ברור לו האם הם קראים או רבניים, מפני שרק בדברים מסוימים הם כקראים, לדוגמה במה שלא נמצא אש בבתיהם ביום השבת.

איגרת נוספת של רבי עובדיה מברטנורא נכתבה לאחר שקבל איגרות מיהודי תימן על מצבם הקשה של יהודי אתיופיה לאחר פרעות מרקוס שהתחוללו בין 14651472 ובה הוא הביע את חששו פן השמועה על צרותיהם של יהדות אתיופיה אמיתית[13].

באיגרת שכתב ושלח רבי עובדיה לאחיו ב-1489 הוא כותב שביתא ישראל הם עם רב ועצום החיים מעבר לנהר הסמבטיון[14].

תנופה הלכתית קיבלה עדותו של אלדד הדני במאה ה-16 כאשר רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, הרדב"ז, כתב שתי תשובות המתייחסות אל יהודי אתיופיה. נשלחה אליו שאלה אודות אישה כושית שבאה מארץ כוש האם בנה ממזר ובעקבות כך פסול חיתון שכן אימו אשת איש מפני שבעלה הראשון שוהה בחבש, או שהיא מותרת מכיון שבני כוש הם גויים ואין בהם פסולי חיתון. בתשובתו הוא כתב שנתברר שהיא מזרע ישראל משבט דן אשר שוכנים בהרי כוש ש"הדבר מפורסם דלעולם יש מלחמה בין מלכי כוש, שיש בה שלוש מלכויות, קצתם ישמעאלים, קצתם ארמיים המחזיקים בדתם וקצת ישראלים משבט דן, וכפי הנראה הם מכת צדוק ובייתוס הנקראים קראים, שהרי אינם יודעים תורה שבעל פה ואינם מדליקים נרות שבת", בעקבות יהדותה פסק הרדב"ז כי בנה הוא פסול חיתון[15].

הרדב"ז כתב תשובה נוספת בעניין זה על שאלה שנשלחה אליו בנוגע להכשרת עבד מאותם היהודים הגרים בארץ כוש. הוא ענה כי אלו הבאים מארץ כוש הם משבט דן ללא כל ספק. את היותם נוהגים כקראים הוא תירץ בכך ש"מפני שלא היו בניהם בעלי קבלה תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם לא היו פוקרים בדברי חז"ל". בעקבות כך הם "כתינוק שנשבה לבין הגויים". לכן אין לנהוג בהם כקראים, במיוחד שהם גלו לפני שהיה בכלל כת בשם קראים "תדע שהרי צדוק ובייתוס בבית שני היו, ושבט דן גלה קודם" ואפילו לו היינו מסתפקים האם הם כתינוק שנשבה עדיין מצוה לפדותם. אמנם לעניין יוחסין חשש הרדב"ז שמא קידושיהם קידושין וגיטיהם אינם כתיקון חז"ל שהרי אינם יודעים כלל בטיב גיטין וקידושין"[16]. בתשובה זו חשש הרדב"ז ליוחסיהם של בני העדה, כיוון שקידושיהם של אנשי קהילת ביתא ישראל תקפים בעוד שנוסח הגט המשמש אותם אינו תואם את תיקוני חז"ל, מצב המעורר חשש לקיומם של ממזרים בקרב עדת ביתא ישראל.

גם רבי יעקב קאשטרו (מהריק"ש), מרבניה הנודעים של יהדות מצרים טען[17] בתשובה שמקור יהודי כוש הוא בשבט דן. לפני רבי יעקב קאשטרו הגיע מעשה שהתרחש, כאשר אשה יהודיה יוצאת חבש שנשאה שם ולאחר מכן ברחה למצרים, התחתנה שוב במצרים וילדה שם בן מאיש יהודי שבא עליה בשוגג לאחר שלא ידע שהייתה נשואה כבר בחבש. רבי יעקב קאשטרו פסק כי ולד זה הוא ממזר בעקבות יהדותה של אימו, ובכדי לטהר את זרעו הוא מחויב לישא שפחה. בספרו ערך לחם[18] התייחס רבי יעקב קאשטרו לעניין הצלתם וכתב כי מצוה לפדותם ולהחיותם אף על פי שנוהגים כקראים, מפני שהם הגיעו משבט דן, ולא למדו מצדוק ובייתוס שחיו לאחר ששבט דן כבר לא חי בארץ ישראל. אמנם לאחר פדייתם נהגו לכתוב להם גט שחרור כעבד כנעני אף על פי שהם יהודים, לראיה על שחרורם[19].

ניסיון הצלת יהודי אתיופיה במאה ה-18

יעקב פייטלוביץ' יחד עם שני הילדים האתיופים שהביא לארופה. משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' והרב גטה ירמיהו.

בקיץ ה'תרכ"ד (1864) קבע חוקר ארץ ישראל רבי יהוסף שוורץ כי הפלשים אינם יהודים. לדבריו גם רבה של קהיר, רבי אליהו ישראל (שיריזלי), חושב כך. הוא טען כי המסיונרים מחשיבים אותם כיהודים כדי להונות את חברת המסיון, שמשלמת להם לפי מספר היהודים שהם מטבילים לנצרות. בנוסף הביא הרב שוורץ עדות של אדם שביקר בירושלים ודיבר עם פלשי שמלבד ברית המילה לא היה בו שום דבר יהודי, אפילו את המילים שמע ישראל הוא לא ידע להגות[20]. במאמר תגובה שנכתב על ידי רבי עזריאל זליג הויזדורף הוא טען שצבע עורם של רוב יהודי חבש הוא לבן, והם שומרים את השבת וחגי ישראל ומועדיו בקפידה רבה. לא ברור לאילו יהודים לבנים התכוון רבי עזריאל זליג הויזדורף[21].

ראשון הפועלים למען יהדות אתיופיה היה הרב עזריאל הילדסהיימר. הוא הזדעזע משמועות על המרת דת של המסיון אצל יהדות אתיופיה ובי"א בתשרי ה'תרכ"ה (11 באוקטובר 1864), פרסם קול קורא אל יהודי העולם, בו כתב שהאתיופים הם "אחינו בשרינו" ויש להצילם. בדבריו הסתמך על דברי הרדב"ז, וכן על דברי כומר נוצרי שהעיד בפניו על בני דת משה הנמצאים בחבש[22]. אל עמדתו הצטרף הרב צבי הירש קאלישר[22].

גם המלבי"ם שלח מכתב לארגון כי"ח (כל ישראל חברים) בכדי להמליץ על יוסף הלוי לשליחות הצלת יהודי אתיופיה, הוא העיד שאין לו ספק כי הפלשים הם מזרע ישראל[22].

בעקבות הפעולה להצלת יהודי אתיופיה, והבעת העמדה של רבי עזריאל הילדסהיימר והמלבי"ם לפיה הפלשים יהודים, נסע מזרחן יהודי מפריס בשם יוסף הלוי[23] לפלשים בכפר שבמחוז וולקייט שבצפון אתיופיה ובכך התרחש מפגש ראשון בין יהודי אירופה לפלשים בתאריך כ"א בכסלו ה'תרכ"ח, 28 בדצמבר 1867[24].

את תגובתם הוא מתאר כנרגשת מאוד "סוף סוף קראו רבים יחד: אתה הנך פלשי! פלשי בעור לבן! צחוק תעשה לנו! מי שמע כזאת ומי ראה כאלה! הנמצאים גם פלשים לבנים תחת השמש? אנוכי התאמצתי להגיד להם ולהבטיח על אמונתי כי כל הפלשים היושבים בירושלים ובכל יתר ארצות תבל הם לבנים, ובעור בשרם אין הבדל ביניהם ובין יתר העמים אשר בתוכם הם יושבים."

לשמע העיר ירושלים מפיו עיניהם התמלאו בדמעות, הם שאלו אותו על ארץ ישראל, והוא ענה להם שביקר בירושלים, והיא חרבה ובמקום שעמד שם בית המקדש עומד כעת בית תפילה להישמעאלים. כשהם שמעו דברים אלו התעצבו מאוד[25].

בשובו של יוסף הלוי, פרסם "קול קורא" ליהודי אירופה להציל את יהדות אתיופיה, כמו כן פנה לארגון כי"ח וביקש מהם להקים בתי ספר ליהודי אתיופיה, אך בקשתו נדחתה[26].

איגרת 43 רבני התפוצות למען יהדות אתיופיה - ה'תרס"ח (1908)

הפולמוס במאה ה-19

ארבעים שנה לאחר ביקורו של יוסף הלוי, גם תלמידו המזרחן ד"ר יעקב פייטלוביץ' התעסק בנושא יהדות אתיופיה בשנים 19041909 ואף יצא לאתיופיה בהשתדלות רבה הראשי של יהדות צרפת הרב צדוק כהן ובמימון הברון רוטשילד[27] מספר פעמים בשנים אלו, באחד מהביקורים הוא חזר לאירופה כשעמו שני נערים אתיופים, גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל, במטרה לחנכם בחינוך יהודי אותו יוכלו להנחיל ליהדות אתיופיה בשובם למדינה[26].

את יהדות אתיופיה באותה תקופה הוא מתאר כדתית, לפי דבריו עם גמר העבודה התכנסו כל הפלשים בבית הכנסת לתפילת קבלת שבת. התפילה נמשכה כל הלילה, עם הפסקות לפרקים, שבהן סעדו המתפללים את לבם. למחרת נמשכה תפילת השבת כל היום ונסתיימה רק עם צאת השבת, במשך כל השבת לא פסקה תפילה מפיהם. מרוב התרגשות דתית פרצו הפלשים מדי פעם בשירה נלהבת בקול רם[28].

הוא מתאר גם המרת דת בעקבות המסיון שהיה פעיל באותה תקופה באתיופיה. אמנם בפגישתם עמו הם הביעו לדבריו את רצונם לחזור לדת אבותיהם[29].

בעקבות פועלו של יעקב פייטלוביץ' פורסם איגרת 43 רבני התפוצות (תרס"ח) (1908) ובו קריאת עידוד אל הפלשים. במכתב הם גם הביעו את עמדתם לפיה אנשי ביתא ישראל יהודים גמורים, אחינו בשרינו. בין החותמים על המכתב נמנו רבי נפתלי הרמן אדלר, רבה של אנגליה, ועמיתו החכם הספרדי, הרב משה גסטר. רבי מרדכי הורוויץ, רבה של פרנקפורט. רבי יהודה ליב קאוולסקי, רבה של וולצווסק שבפולין. רבי עזריאל מונק מברלין. רבי יצחק ריינס מלידא. הרידב"ז מצפת. הראשון לציון, הרב אליהו משה פאניז'יל. לאיגרת זו חשיבות רבה עקב מעמדם של הרבנים שחתמו עליה, אך אין בה התייחסות הלכתית לשאלת מעמדם של הפלשים[30]. בתגובה נשלח מכתב החתום על ידי 27 כהנים פלשים אל יהדות העולם, איגרת חכמי ביתא ישראל (תרס"ט) (1904), בה הם הביעו אחווה בינם לבין שאר חלקי העם היהודי, תפילה למפגש עם עם ישראל ובקשה לסיוע.

הרבנות הראשית בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק הוציאה בשנת ה'תרפ"ב (1921) קול קורא מאת הרבנות הראשית לארץ ישראל (תרפ"ב) בו היא קראה להצלת "רבבות היהודים" שבחבש ולבוא לעזרת ד"ר יעקב פייטלוביץ' העוסק בכך[31].

הרב שמשון בלוך הלוי[32] אסף דעות אודות הפלשים, ויוצא מדבריו שלא ברור האם מוצאם יהודי לפי דין תורה, ועל כל פנים נתערבו בהם הרבה ממוצא שאינו יהודי. וכן הביא באוצר ישראל ערך פלאשים.

הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון לארץ ישראל הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל טען בתחילה כי קהילת ביתא ישראל או לפחות חלקה אינם יהודים.[33] בהמשך הבהיר את עמדתו וכתב כי אמנם יש מבני העדה שהם מזרע ישראל, אך מבחינת ההלכה הם אינם יכולים להיחשב כיהודים גמורים מפני תערובת עמים אחרים שנטמעו בהם, וגם מפני ילדים שנולדו מנשואי תערובת עם נשים נכריות לגמרי. בעקבות כך הם צריכים גיור כהלכה.[34]

קול קורא של הרבנות הראשית לארץ ישראל למען ביתא ישראל ה'תרפ"ב (1922)

הפולמוס לאחר הקמת מדינת ישראל

גיורם של עולי אתיופיה הראשונים

מכתב הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לפיו הפלאשים חייבים לעבור גיור

הרב הראשי לישראל האשכנזי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג נדרש לנושא יהדות הפלשים עקב עליית מספר נערים מקהילת ביתא ישראל ללימודים בכפר בתיה שבארץ ישראל[35]. הוא טען שככל הנראה אינם יהודים וכתב כי כל החוקרים סוברים שהפלשים הם בני גזע לא יהודי שאולי התגיירו אי פעם[36]. הוא טען שגם את הם התגיירו, גיורם אינו תקף על פי ההלכה מפני שזה היה גירות בכדי לקבל את היהדות שהם שמרו, כמתגייר על מנת לשמור את כל התורה חוץ מדברי סופרים שאין מקבלים אותו[37]. בעקבות אי יהדותם לדבריו אין ערך לקידושין והגירושין שלהם, ואפשר להקל ולהתירם מחשש ממזרות[38]. גם לו היו יהודים אין להם לפי עדותו של ד"ר פייטלוביץ קידושין בשעת האירוסין, אלא רק ברכות מפי כהני העדה. אולם מה שכן בעייתי לו היו יהודים זה שבטקס החתונה מתקיים שלב שבו החתן מביא לכלה מתנה, ואולי יש לחשוש שמא הכוונה לקידושין.[39] במכתב אחר כתב הרב הרצוג שהם ספק יהודים, ונתן "עצה פשוטה" שיעברו גיור לחומרא ללא ברכה מחמת הספק בלבד[40]. למרות עמדתו בשאלת יהדותם, הוא תמך במכתב בהצלתם, בקירובם לעם ישראל ובהעלתם לארץ[36][41].

בעקבות דבריו של הרב הרצוג גויירה קבוצה של עולים מאתיופיה בשנת ה'תשט"ו (1955)[42]. לפי עדותו של רב שנכח בגיור השתתפו בו רבי יצחק נסים ורבה של העיר ירושלים רבי צבי פסח פרנק[43]. בגיור נוסף שהתבצע בשנת ה'תשי"ח (1957) השתתף רבי דב בריש וידנפלד[43].

עמדת הרבנות הראשית

בזמן כהונתו כרב הראשי הספרדי לישראל, בז' אדר תשל"ג (3 בינואר 1973), קבע הראשון לציון הרב עובדיה יוסף כי "הפלשים הם צאצאי ישראל שהדרימו לכוש" וקרא להציל אותם ולהעלותם לארץ ישראל. בדבריו הסתמך על "הגאונים שקבעו שהם משבט דן"[44]. פסיקתו הביאה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה ולפעולות ממשלת ישראל להעלאתם ארצה[45]. בישיבה משותפת של שרי המשפטים, הפנים, הקליטה ויו"ר הסוכנות היהודית ביון ט"ז בשבט תשל"ה (28 בינואר 1975) סוכם על הקמת צוות לבדיקת החלת חוק השבות על יהודי אתיופיה. בכ' אדר תשל"ה (3 במרץ 1975) כתבו חברי הצוות כי בעקבות פסיקתו של הרב עובדיה יוסף הם תומכים בהחלת חוק השבות[46].

מכתב שנכתב על ידי הרב עובדיה יוסף ובו הוא טען שקהילת ביתא ישראל הם צאצאי יהודים שהדרימו לכוש ויש לפעול להצלתם

למרות דברים אלו הצדיק בתחילה הרב עובדיה יוסף גיור לחומרא בכדי לצאת מספק[42]. אולם בשנת ה'תשמ"ה, בעקבות מאבק בני העדה האתיופית, פסק כי הם יהודים[47]. את השינוי בעמדתו הוא נימק בכך שבתחילה הצריך לגייר אותם ממידת חסידות, אבל כיון שזה פוגע בהם ממש, אין מקום להחמיר ולקיים מידת חסידות[42][48]. את הדין הוא נימק בכך שיש להם "חזקת יהדות", שעליה נאמר בתלמוד בבלי[49] שגדולה חזקה. ובשביל לפסול כשרות יוחסין יש צורך בעדים שיעידו בפני בית דין.[50] בנוגע לחשש ממזירות טען הרב עובדיה יוסף כי לאחר חקירה שערך לכהני העדה התברר לו שמעשה הקידושין שלהם אינם תופסים לפי דין תורה מכיון שהוא ללא מעשה נתינה ואמירה כמחויב מדין תורה, וממילא אין בעיה שגירושיהם אינם חלים מפני שאינם מקודשים על פי הדין[51]. הרב עובדיה הוסיף שאין חשש של "קידושי ביאה" שאותם האמורא רב אסר משום הפריצות[52] מפני שלפי מנהג העדה קיים הפסק בין הקידושין לייחוד והביאה[53].

לעומת הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי האשכנזי לישראל, הרב שלמה גורן לא ראה את הפלשים כצאצאי שבט דן. לדבריו גם אם מוצאם הוא משבטי ישראל הרי ש"דתם מורכבת גם מאמונות זרות ליהדות, וגם מפולחן אלילי קדום שהיה מקובל באזורם... וכל מה שנכתב בספרות הגאונים הקדומה בשם אלדד הדני אינו קיים אצל הפלשים". ובכל מקרה הוא ציין כי "אין כל ביטחון שלא התערבו במשך אלפי השנים בשבטי המקום" בעקבות דברים אלו פסק הרב גורן כי יש לגייר אותם לחומרא כדת וכדין[54]. הוא גם כתב כי סיפורי אלדד הדני הם בדיות ללא כל יסוד של אמת[55]. לאחר מבצע משה ובעקבות המחאה הציבורית, הרב גורן חזר בו מעמדה זו[42], ובהמשך נקט שהם יהודים גמורים ואינם צריכים אפילו לעבור גיור לחומרא[56]. את עמדתו השנייה תקף הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שהביע זעזוע מהפרסום על השינוי בעמדתו של הרב גורן[56].

בימי ההכנות למבצע משה קיימה הרבנות הראשית ישיבת מועצה לבחינת יהדותם של אנשי קהילת ביתא ישראל בי' בחשוון ה'תשמ"ה (11 במאי 1984). בישיבה הוחלט להכיר ביהדותם של קהילת ביתא ישראל ולהעמידם בחזקת יהודים עקב פסקם של הרדב"ז ורבי יעקב קאשטרו, אך להצריכם גיור לחומרא עקב חשש שמא מחמת ניתוקם מכלל ישראל במשך אלפי שנים התערבו בשבט היהודי הזה נכרים. בתהליך הגיור הוחלט בישיבה להקל ולהסתפק בתהליך גיור לחומרא הכולל קבלת מצוות בגיור וטבילה ללא ברכה, בהתחשב בחלק השלישי בגיור, ברית המילה שהייתה נהוגה בעדה וכבר נעשתה אצל בני הקהילה ולכן אין צורך להטיף מהם דם ברית. ההחלטה ניתנה בהרכב שכלל את הרבנים הראשיים (הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו) שיצאו בקריאה לקלוט את "האחים שבאו להצטרף אלינו"[57]. בהחלטה זו הרבנים הראשיים שינו קצת מקודמיהם שאמרו שהם ספק יהודים, וטענו שיש להם חזקת יהדות, אולם בכדי לינשא יש לדרוש מהם תעודת גיור.

בהחלטה הובאה גם דעתו של רבי משה פיינשטיין לפיה גם קודם גירותם יש מצוה להצילם כדין כל ישראל[58].

החלטה זו של הרבנות הראשית המחייבת בגיור הייתה נתונה לביקורת מצד עיתוני התקופה החילוניים[59][60].

הרב עובדיה יוסף עם הרבנים הראשים הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב מרדכי אליהו. לעומת הרב שפירא והרב אליהו שהצריכו את עולי אתיופיה גיור לחומרא, הרב עובדיה יוסף טען כי הם יהודים גמורים

הרב שאר ישוב כהן רב העיר חיפה הציע פתרון לפיו יינתן ליהדות אתיופיה מעמד מיוחד של עדה מוכרת ובכך יוכלו להתחתן בינם לבין עצמם, אולם כשירצו להתחתן עם יהודים אחרים יוצרכו לעבור תהליך גיור כדין[42].

הרב שלמה עמאר, הרב הראשי והראשון לציון לשעבר, המשיך את דרכו הראשונה של הרב עובדיה יוסף המחייבת בגיור וסבר שיהודי אתיופיה הם יהודים גמורים ויש לפעול למען שיבתם לעם ישראל ומדינת ישראל. במכתב לראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון הוא כתב באייר ה'תשס"ג כי "כבר דרשתי וחקרתי ביהדותם זמן רב וכתבתי פסק דין ארוך ומנומק ובו העליתי שהם 'יהודים גמורים' וכן פסקתי שלאחר עלייתם ארצה יש לעשות להם גירות לחומרא כדי להסיר כל ספק"[61].

בשנת ה'תש"פ, כמעט ארבעה עשורים לאחר החלטתה הקודמת, הפכה מועצת הרבנות הראשית את החלטתה ואימצה את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף להכיר ביהדותם של אנשי קהילת ביתא ישראל,[62] מציע ההחלטה היה הרב יהודה דרעי, חבר מועצת הרבנות הראשית ורב העיר באר שבע[63]. את פסיקה זו תקף ראב"ד העדה החרדית - הרב משה שטרנבוך וכתב כי "אין לשנות מדעת גדולי ישראל שהורו כי ה'פלאשים' צריכים לעבור גיור כדין"[64].

עמדת היהדות החרדית - אשכנזית

לפי דעת כל פוסקי היהדות החרדית - אשכנזית אנשי ביתא ישראל מחויבים בגיור, אולם קיימים חילוקי דעות האם זה רק לחומרא או מעיקר הדין.

לדעתו של הרב אליעזר יהודה ולדנברג[65], הפלשים חייבים גיור, אולם אף על פי שהנהגתם כקראים יש צורך לפדות אותם מפני הספק שמא אם היה להם חכמים היו מקבלים את התורה שבעל פה. הוא טען שככל שיצטברו יותר ראיות לאי יהדותם יהיה אפשר יותר להקל בעניים גיורם, מכיון שכך לא יהיה בעיה של ממזרות. אמנם הוא כתב שיש מצוה לחלל עליהם את השבת, כל עוד אינם כופרים בתורה שבעל פה[66].

דרישת החרדים לגיור יהודי אתיופיה

עמדתו של הרב משה פיינשטיין היא העמדה שהתקבלה אצל רוב היהדות החרדית בנושא. הוא כתב במכתב[67] אודות הפלשים כי ידוע מה שכתב הרדב"ז אודות יהדותם, אבל "לדינא קשה לסמוך על זה" מפני שלא ברור האם הרדב"ז ידע בכלל את המציאות אודותם. בנוסף לכך לא ברור אם עד זמנינו נשתנה מצבם או לא. אמנם הוא פסק שאין בהם באיסור ממזרות מפני שאפשר לצרף מספר ספיקות, קיים ספק האם הם בכלל יהודים וגם לו היה ידוע שהם יהודים קיים ספק האם יש בעיית ממזרות. לפיכך יש להצריכם גירות קודם שיהיה מותר להם לבוא בקהל, אבל גם קודם גירותם מאחר שהם חושבים שהם יהודים ומוסרים את נפשם על יהדותם יש להצילם משמד ומסכנה כדין כל ישראל. "אין להביאם לארץ ישראל אלא אם כן יעברו גירות, בכדי שלא להרבות התבוללות, אבל אם נתגיירו כדין נחשבים ככל היהודים". בחתימת המכתב הוא הביע ביקורת על עמדת הדוחים גם את הצלתם "ומאוד נצטערתי מה ששמעתי שיש כאלו בארץ ישראל שמונעים מלקרבם בענייני רוחניות, ונראה לי שכך נוהגים רק משום שצבע עורם שחור... ואין לדינא חילוק במה שהם שחורים, ונכללים במצוות ואהבת את הגר[68]". גם בשו"ת אגרות משה חלק יורה דעה[69] כתב רבי משה פיינשטיין כי "עד שמתגיירים אין להחשיבת הלכה למעשה ליהודים וודאיים, אפילו בקשר לצרוף למניין או לקבל עליות לתורה... אין לביישם אך אין להחניפם... אבל הם לחומרא מחויבים לשמור כל המצוות מאחר שאולי הם יהודים".

לדעתו של רבי משה פיינשטיין הצטרפו גדולי הדור האשכנזים וכתבו כי הפלאשים הם ספק יהודים, וחייבים לעבור גיור. הם כתבו כך בגילוי דעת משנת תשמ"ו (1986)[70], החתום בידי הרב אלעזר מנחם מן שך[71], רבי שלמה זלמן אוירבך, רבי שלמה שמשון קרליץ, רבי שמואל ברוך ורנר, רבי שלמה טנא, רבי אליעזר גולדשמידט ועוד.[72][73].

עמדה שונה הובעה על ידי הרב יעקב ישראל קניבסקי והרב יוסף שלום אלישיב. הרב יעקב ישראל קניבסקי כתב מכתב ובו פסק שאנשי ביתא ישראל אינם יהודים כלל, לא רק מספק[74]. גם הרב יוסף שלום אלישיב פסק שעולי אתיופיה אינם יהודים כלל והם חייבים גיור מעיקר הדין[75][76]. הוא הוסיף וכתב שאף במצוות דרבנן אין להקל ולהחשיבם כיהודים אפילו לא לגבי צירוף למניין וצריך לשכור רשותם בכד לבצע עירובי חצרות[74].

בעדה החרדית יצאו נגד עליית יהדות אתיופיה, הרב משה שטרנבוך[77] טען כי חובה למחות על העלאת קהילת ביתא ישראל, משום שלדבריו[78] אין דינם כיהודים ואין להתחתן עמם, מפני שוודאי נתערבו בהם האומות שסביבם, שהרי הם לא חיו כיהודים ולא קיימו כדין התורה את המצוות המרכזיות. ובכל מקרה בכלל לא ברור האם הם מעדת ישראל, שהרי כל הקשר שלהם לעם ישראל הוא בזה שיום המנוחה שלהם הוא שבת, מלים את בניהם וטוענים שהם יהודים. כל אלו אינם הוכחות מכיון שהנוצרים שחיו בתקופה ההיא באזור ההוא יום המנוחה שלהם אף הוא שבת וגם הם מלים את בניהם. בנוסף גם לטענת הפלשים הם לא שמרו את ייחוסם כדיני התורה, רק שלטענתם הדבר היה באונס. כמו כן ציין רבי משה שטרנבוך כי דעת רוב החוקרים היא שהפלשים אינם מעדת ישראל, דומים לנוצרים ולבוש כהניהם כלבוש כומרי הנוצרים. רבי משה שטרנבוך הביא בחתימת דבריו את החלטת בד"ץ העדה החרדית מיום כ"ב בכסלו ה'תשמ"ו שציינו בהרכב בראשות בעל המנחת יצחק שהם ספק גויים, ואין להתחתן עימם.

במסגרת חלופת מכתבים שהתרחשה בעיצומו של הפולמוס בשנת ה'תשמ"ה פורסם מכתב בעיתונות ובו כתב רבי משה שטרנבוך כי "ההוראה שהם לא צריכים הטפת דם ברית מקעקעת לגמרי את קדושת ישראל", הוא גם תקף את הרבנים המתירים שלדבריו נכנעים ללחץ המופעל עליהם ואינם פוסקים כדין תורה מיהו יהודי[79]. כתגובה למכתב פרסמו "הועד למען קליטה דתית ליהודי אתיופיה" מכתב ובו קרא לקבל את הפלשים למוסדות התורה, שאם לא כן הם ינטשו את הדת היהודית ויתערבו עם החילונים. הם תקפו את הרב משה שטרנבוך במילים חריפות "רב בישראל אשר סילף את האמת"[80]. במכתב תשובה כתב רבי משה שטרנבוך כי הגוף המכונה "הוועד למען קליטה דתית ליהודי אתיופיה" הטוען שהפלשים אינם צריכים גיור, רק החמירו את מצבם, כי אם הם ודאי יהודים, יש להם ספק ממזרות, שהרי בדורות הקודמים הם קידשו על פי עדים כשרים, אנוסים שנשבו בין הגויים, וגירשו שלא כדין. ואין את הדין של "כיוון שנטמעו נטמעו"[81] מפני שבציבור שלם שלא נטמעו עוד בישראל לא אומרים דין זה[82]. הוועד למען קליטה דתית ליהודי אתיופיה הגיבו למכתב זה וכתבו שבראש אגודתם עומדים רבנים תלמידי חכמים ש"אין מכבודם" להתווכח עם רבי משה שטרנבוך. לדבריהם רבנים אלו הוכיחו מעל לכל ספק כי הפלשים כשרים ככל ישראל אף ליוחסין. בנוגע לטענת רבי משה שטרנבוך שבציבור שלם אין את הדין של כיוון שנטמעו הגיבו הוועד למען הקליטה כי האתיופים עצמם יהודים, ולכן אם התערבו בהם גויים אז חל עליהם דין זה, ולא על האתיופים שבאים להיכנס לתוך היהדות[83].

גם בהמחנה החרדי, שבועון היוצא לאור על ידי חסידות בעלז, גינו את עליית יהדות אתיופיה[84].

אירועים בולטים

בשנת ה'תשע"ח (2018) פרצה סערה ציבורית כאשר ביקבי ברקן הודחו עובדים ממוצא אתיופי מעבודתם על פס ייצור היין לאור דרישת בד"ץ העדה החרדית שחששו ליין נסך[85]. נגד ההחלטה יצאו חברי כנסת רבים[86], ובעקבות הסערה הציבורית החליטה הנהלת יקבי ברקן להחזיר את העובדים לתפקידם[87]. עקב החזרת העובדים החליט בד"צ העדה החרדית להקפיא את ההכשר ליקבי ברקן[88]. הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף טען שאפליית העובדים האתיופים היא "גזענות טהורה" ויוצאי אתיופיה הם יהודים לכל דבר[89]. הוא הביע ביקורת על עמדת בד"ץ העדה החרדית ותקף אותם בחריפות באומרו כי ספק גדול אם ניתן לסמוך על גוף כשרות הרואה עצמו כמחמיר 'כביכול' ומיקל בהלבנת פנים השקולה כשפיכות דמים של יהודים אחרים רק בשל צבע עורם השחור[90].

בתחילת שנת ה'תשע"ט התרחש סיפור דומה כאשר רב העיר קריית גת הרב משה הבלין החליט כי נשים יוצאות אתיופיה העובדות בקייטרינג גדול בעיר, לא תוכלנה לבשל עד שלא תסופק לו הוכחה לגבי יהדותן על ידי בדיקת יהדות[91]. בעקבות הפרסום, החליטה מועצת הרבנות הראשית בחשוון ה'תש"פ (נובמבר 2019) כי אין לבצע בירור יהדות על בסיס צבע עור ומוצא לעובדים העוסקים בבישול בבתי עסק עם כשרות מהדרין[92].

הפלשמורה

רקע

המיסיונר סמואל גובאט שם את ביתא ישראל כמטרה מיסיונרית. רבים מהם התנצרו והתגבשו לקהילת הפלאשמורה

בני קהילת פלאשמורה הם צאצאי ביתא ישראל שהתנצרו בעקבות מאורעות הזמן הרע בשלהי המאה ה-19. בני קהילת הפלאשמורה אינם זכאים לעלות לישראל מכוח חוק השבות עקב החלטת ועדת שרים בראשות שר הקליטה דאז, יאיר צבן שהטילה ספק ביהדותם. בני הקהילה שהוכיחו שהם צאצאי ביתא ישראל דרך האמא עלו לישראל מכוח החלטת ממשלה משנת 2003, שאפשרה את הבאתם במסגרת חוק הכניסה לישראל, ולאחר מכן עברו גיור מלא[93]. מ-29 באוקטובר 2012 ועד אוקטובר 2013 נערך מבצע כנפי יונה לסיום עליית הפלאשמורה, ובמסגרתו הועלו כחמשת אלפים נפש ממחנה הממתינים בגונדר. בנובמבר 2015 החליטה הממשלה להכניס לישראל תוך חמש שנים "יוצאי זרע ישראל" (לא יהודים מצד האמא) שעזבו את כפרם והצטרפו לקהילות הממתינים עד תחילת 2010[94].

בשנת 2008 הביע שר הפנים מאיר שטרית התנגדות לעליית הפלאשמורה, בטענה כי "רוב המומחים מעריכים שרוב הפלשמורה לא יהודים ולא בני יהודים"[95], אולם למרות זאת הנוצרים המקומיים רואים בהם זרים ונחותים בשל מוצאם ומעמדם ובשל כך אינם מתחתנים עמם[93][96]. גם ביתא ישראל נידו מקרבם את המתנצרים, נמנעו מלבוא עמם בקשרי חיתון[97] וחלקם קוראים למנוע את עלייתם לישראל[98]. עם זאת, כאשר נשקפה סכנה לשלומם של המתנצרים עם נפילת המשטר באתיופיה במאי 1991, פנו קבוצת כהנים מביתא ישראל לרבנים הראשיים בישראל, בבקשה שיסייעו בהשבת המתנצרים ליהדות ולעלייתם.

הפולמוס אודותם

מכתב מהסוכנות היהודית אל משרד ראש הממשלה נגד העלאת שארית אנשי הפלאשמורה. י"ד סיוון ה'תשס"ה, 17 ביוני 2008

סביב עליית הפלאשמורה לישראל התנהלה מחלוקת ערה בין הרבנים[99]. כבר בי"א בסיון ה'תשנ"ה (24 במאי 1991), ערב מבצע שלמה, שיגר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו מכתב אל ראש ממשלת ישראל דאז יצחק שמיר ובו בקשה להעלאת בני הפלשמורה. הוא כתב כי לאחר ההעלתם הרבנות הראשית לישראל תדון במעמדם ביהדות. הנימוק היה בכך שהם בוודאות יהודים שנאנסו להתנצר, והכלל הוא שיהודי אף על פי שחטא ישראל הוא בפרט אם זה נעשה באונס[100]. יום לאחר המכתב ששלח הרב מרדכי אליהו, שיגר גם הרב עובדיה יוסף מכתב בנוסח דומה אל ראש הממשלה יצחק שמיר[101].

בי"ז בסיון ה'תשנ"ה (30 במאי 1991) החליטה מועצת הרבנות הראשית לישראל לשלוח משלחת בכדי לבצע את חזרתם ליהדות של בני קהילת הפלאשמורה[102].

באמצע שנות ה-90 שלח הרב עובדיה יוסף את תלמידו הרב שלמה עמאר, אז דיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה לאתיופיה כדי לחקור את נושא יהדותם[103].

כשהרב שלמה משה עמאר כיהן כרב הראשי לישראל הוא פסק בהסכמת הרב עובדיה יוסף "כי אין להטיל ספק ביהדותם של אנשי הפלאשמורה" ושיש להחיל על הפלאשמורה את חוק השבות, דבר שממשלת ישראל התנגדה לו[104]. הרב עמאר קבע שגם הפלאשמורה הם יהודים, "אלא שבדור האחרון התערבו בהם גויים ולא ניתן לברר הדבר כראוי". לכן קבע הרב עמאר שיש להעלותם לישראל אם הם יכולים להוכיח שהם צאצאים של יהודים עד שבעה דורות, ובישראל יש לערוך להם תהליך גיור במסגרת משפחתית[105]. הרב שלמה עמאר כתב כי בעניין עלייתם של זוגות מעורבים, יהודי וגויה או להפך, יש צורך לקבוע כללים את מי להעלות ואת מי לא. כמו כן צריך לברר היטב הטענה הנשמעת מפי רבים מאלה המטפלים בקליטת הפלאשים, הטוענים כי העסקנים אומרים בכל פעם שזו הקבוצה האחרונה, ואחר כך מכינים עוד קבוצה גדולה יותר וחוזר חלילה, וחוששים שמא יש בזה חס וחלילה דבר רמאות"[106].

ככל יהדות אתיופיה גם בני הפלאשמורה מחויבים בגיור לפי דעת גדולי ישראל האשכנזים. את עלייתם תקף הרב משה שטרנבוך וטען כי הם אדוקים בדת הנוצרית ודינם כעובדי עבודה זרה לכל דבר ועניין, גם לו היו יהודים, והמעלה אותם עובר על האיסור של "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ל"ג)[107][108]. אל הרבנים האשכנזיים הצטרף רבה של באר שבע הרב יהודה דרעי שטען כי פסיקתו של רבי עובדיה יוסף אינה כוללת את בני הפלאשמורה[109]. פעילים מביתא ישראל הזהירו כי יש מיסיונרים נוצריים המתחזים לפלאשמורה ומגישים בקשות עלייה לישראל, וכי מדינת ישראל לא נעזרת באילנות היוחסין המצויים ברשות העדה כדי לזהותם[110].

אישוש לטענת המתנגדים הגיע לאחר שפורסם כי עליית בני הפלאשמורה הגדילה בשנת 2017 את אוכלוסיית הנוצרים בארץ ישראל ב-2.2%[111].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. קס אורי בן ברוך, היסטוריה ומנהגים של השבט היהודי "פלאשה", עם הפלאשים - יהודי חבש/אתיופיה.
  2. אנציקלופדיה יהודית, ערך 'פלשים'. הובא ב: הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, מבוא.
  3. מנחם ולדמן, פגעי הטבע שאיימו להשמיד את הקהילה היהודית באתיופיה, מקור ראשון
  4. אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, ראובן מס ומוסד הרב קוק, תשל"ג, עמ' 29-30
  5. הרב דוד צדוק, בעיית כשרות השחיטה האתיופית והתשובה החרדית, בחדרי חרדים. יהודה הלוי עמיחי, בשר של האתיופים, כיפה. הרב אברהם יוסף, אכילת בשר משחיטה של קס אתיופי, שאל את הרב
  6. כך מובא בתאזזה סנבת. יוסי זיו, הלכות שבת של ביתא ישראל לפי תאזאזה סנבת, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט
  7. אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצירוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א. נדפס מחדש בכתבי אברהם אפשטיין, חלק א', בעריכת א. מ. הברמן, ירושלים, ה'תש"י, עמודים א-ריא
  8. ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"א
  9. הובא בספר דברי חכמים לרב אליעזר אשכנזי, מיץ, תר"ט, עמוד 61.
  10. האיגרת הודפסה לראשונה על ידי נויבויאר, סדר החכמים וקורות הימים, עמודים 45–50. הובא ב: הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 12.
  11. יערי, אגרות, עמוד 91
  12. רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, הובא ב: אברהם יערי, עמ' 133
  13. רבי עובדיה מברטנורא, אגרות א"י, אברהם יערי, מסעות ע"י, עמ' 134
  14. רבי עובדיה מברטנורא. הובא ב: אגרות א"י, יערי עמ' 140.
  15. כתב יד, שו"ת הרדב"ז, מאה 17, וינה, שאלה סימן רי"ט (אלף רצ חדשות, נדפסה שנית באותו לשון בטעות על ידי המדפיס גם בחלק ז' סימן ט')
  16. הרדב"ז, שו"ת הרדב"ז, חלק ז', סימן ה'
  17. רבי יעקב קאשטרו, אהלי יעקב סימן יא
  18. רבי יעקב קאשטרו, ערך לחם, יורה דעה, סימן קנח.
  19. רבי יעקב קאשטרו, ערך לחם, יורה דעה, סימן רסז.
  20. פורסם בעיתון האיזראליט. הובא ב: מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 140
  21. פורסם בעיתון האיזראליט. הובא ב: מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 141
  22. 22.0 22.1 22.2 הובא ב: הרב מנחם הכהן ולדמן, לקט דעות חכמי ישראל בנושא הפלשים, ניר עציון, סיון ה'תשמ"ג, עמוד 8
  23. מסע בחבש לגילוי הפלשים, יוסף הלוי
  24. עליית יהדות אתיופיה, גילי חסקין.
  25. יוסף הלוי, מתוך מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תשמ"ט 1989, 9, עמודים 163-4
  26. 26.0 26.1 היסטוריה, אגודת יהודי אתיופיה.
  27. הרב מנחם הכהן ולדמן, לקט דעות חכמי ישראל בנושא הפלשים, ניר עציון, סיון ה'תשמ"ג, עמוד 9
  28. מתוך מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמ' 54.
  29. מתוך מסע אל הפלשים בתרגום מ. וורמברנד, הוצאת דביר, 1959, עמ' 65-66
  30. מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 189
  31. מנחם ולדמן, הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה, סיני, תשמ"ח, עמ' ק"ב
  32. הרב שמשון בלוך הלוי, שבילי עולם, חלק ג', עמוד ח'
  33. הרב מנחם ולדמן, יהודי אתיופיה ומורשתם, עמוד 113
  34. יעקב מלמד, פרסום ראשון: נחשף מכתבו של הרב הראשי זצ"ל הנוגד את פסק הרבנות, JDN
  35. הרב מנחם הכהן ולדמן, לקט דעות חכמי ישראל בנושא הפלשים, ניר עציון, סיון ה'תשמ"ג, עמוד 10
  36. 36.0 36.1 מיום כ"ט אדר א', ה'תשי"ד
  37. תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל עמוד ב
  38. המכתב הובא ב: מיכאל קורינאלדי, מיהו יהודי: ביתא ישראל מגלות אתיופיה לשיבת ציון, הוצאה לאור של ספרות משפטית, תל אביב, ה'תשע"ט, עמוד 440
  39. במכתב שהובא ב: הרב מנחם ולדמן, יהודי אתיופיה ומורשתם, ישראל, ה'תשע"ט, עמוד 291
  40. מכתב מיום ב' שבט ה'תשט"ו. הובא ב: מיכאל קורינאלדי, מיהו יהודי: ביתא ישראל מגלות אתיופיה לשיבת ציון, הוצאה לאור של ספרות משפטית, תל אביב, ה'תשע"ט, עמוד 442
  41. מעמדם ההלכתי של הפלשים (בני קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה), ארכיון אישי - הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ארכיון המדינה
  42. 42.0 42.1 42.2 42.3 42.4 אהוד מיכלסון, ידיעות אחרונות, ח' באב, ה'תשמ"ה, 26 ביולי, 1985, עמוד 7
  43. 43.0 43.1 הרב מנחם הכהן ולדמן, לקט דעות חכמי ישראל בנושא הפלשים, ניר עציון, סיון ה'תשמ"ג, עמוד 11
  44. מנחם ולדמן, ושבו בנים לגבולם, שבת - מוסף מקור ראשון לתורה, הגות, ספרות וספרות
  45. ב מנחם ולדמן, ‏דבריהם הן זכרונם, בתוך קובץ "משנת יוסף", טז, אייר תשע"ו, עמ' ו, באתר אוצר החכמה
  46. מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמ' 277
  47. הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ח, אבן העזר, סימן יא}, ד"ה וכעת.
  48. הפצצה של הרב עובדיה יוסף, הארץ, 21.2.1985
  49. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף סט עמוד ב
  50. מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה, הוצאת ראובן מס, ירושלים, עמוד 215
  51. מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה, הוצאת ראובן מס, ירושלים, עמוד 216
  52. תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נב עמוד א
  53. מיכאל קורינאלדי, מיהו יהודי: ביתא ישראל מגלות אתיופיה לשיבת ציון, הוצאה לאור של ספרות משפטית, תל אביב, ה'תשע"ט, עמוד 476
  54. מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמ' 275
  55. הובא ב: ציטוטים מהקונטרס לקט דעות מחכמי ישראל בנושא הפלשים, מתוך ארכיון הרבנות הראשית, קובץ ברקאי, ה'תשמ"ו, חלק ג', עמוד 143
  56. 56.0 56.1 הצופה, יום ו', ח' באדר, תשמ"ה, 1 במרץ, 1958, עמוד 3
  57. מיכאל קורינאלדי, מיהו יהודי: ביתא ישראל מגלות אתיופיה לשיבת ציון, הוצאה לאור של ספרות משפטית, תל אביב, ה'תשע"ט, עמוד 478
  58. מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמ' 282-283
  59. סאטירה על החלטת הרבנות הראשית לחייב את יהדות אתיופיה בטבילה, יהודי אתיופיה יחויבו בטבילה לחומרה, "מעריב", 1985
  60. "גיורם" של יהודים, מעריב, 3 בספטמבר 1984
  61. הרב אליהו בירנבוים, חיבוק הלכתי לאחים כהי העור, מתוך המדור "יהודי עולמי" בעתון "מקור ראשון"
  62. החלטה היסטורית: הרבנות הראשית תכיר ביהדות קהילת "ביתא ישראל", המחדש.
  63. לראשונה: הרבנות תכיר ביהדות של ביתא ישראל, סרוגים (אתר אינטרנט). כאן 11 פרסום ראשון: הרבנות הראשית אימצה את פסיקת הרב עובדיה יוסף להכרה ביהדות קהילת “ביתא ישראל” של יוצאי אתיופיה
  64. יענקי כץ, ‏החלטת הרבנות הראשית - עזות מצח; 'ביתא ישראל' - ספק גויים, באתר כיכר השבת, ד' בשבט ה'תש"פ
  65. הרב אליעזר יהודה ולדנברג, ציץ אליעזר, חלק י"ב, סימן סו
  66. הרב אליעזר יהודה ולדנברג, ציץ אליעזר, חלק י, פרק ג, סימן יט
  67. מיום כ"ו סיון ה'תשמ"ד לנכדו הרב מרדכי טענדלער. הובא ב: רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק ט', עמוד קצה. אבן העזר, חלק ה', סימן א. ובהפרדס תשרי ה'תשמ"ד
  68. ספר דברים, פרק י', פסוק ט'
  69. רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד', סימן מא (עמוד רנז)
  70. פורסת בעיתון המודיע, ט"ו בכסלו, תשמ"ו
  71. הרב שך כתב מכתב נוסף של "מחאה גלוייה" ביום כ"ג תשתי תשמ"ו. נדפס בשבועון "ערב שבת" בכ"ו תשרי תשמ"ו, עמוד 6. במכתב הוא תקף את הרבנים המשנים את דעתם בעקבות הלחץ הציבורי
  72. הבעיה האמיתית של יוצאי אתיופיה, וואלה.
  73. "הליטאים" מחדשים דרישתם לגיורם כדין של עולי אתיופיה, נח זבולוני סופר "דבר".
  74. 74.0 74.1 הרב יוסף אפרתי, שו"ת ישא יוסף, אורח חיים, חלק ב', סימן כג
  75. הרב אלישיב פסק שלא מצרפים אתיופי למניין, אקטואליק.
  76. מקורב הרב אלישיב: שעולי הפלאשמורה יתגיירו, ווינט.
  77. תשובות והנהגות, חלק ה', יורה דעה, סימן רצז.
  78. הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות, חלק א', אבן העזר, סימן תשסז.
  79. הרב משה שטרנבוך, מכתב גילוי דעת, פורסם בהמודיע על ידי הועד למען קדושת ישראל כ"ה בטבת ה'תשמ"ה, 18 בינואר 1985. הובא ב: יהודה דוד בלייך, בעיית החבשים (הפלשים), אור המזרח, ה'תשמ"ה, כרך לג, עמוד 245
  80. הועד למען קליטה דתית ליהודי אתיופיה, מכתב מחאה נמרצת, ירושלים
  81. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף עא עמוד א
  82. הרב משה שטרנבוך, מכתב דברים לאמיתם, פורסם בהמודיע על ידי הועד למען קדושת ישראל, ג' בשבט, ה'תשמ"ה. הובא ב: יהודה דוד בלייך, בעיית החבשים (הפלשים), אור המזרח, ה'תשמ"ה, כרך לג, עמוד 245
  83. הועד למען קליטה דתית ליהודי אתיופיה, מכתב והאמת נעדרת, ירושלים
  84. קהל מחזיקי הדת, ‏המחנה החרדי, בתוך המחנה החרדי, גליון 531, סיוון תשנ"א, עמ' 3, באתר אוצר החכמה
  85. תחקיר: קובץ וידאו גזענות ביקבי ברקן: עובדים סולקו מהעמדות כי "הם לא יהודים מספיק", בביצוע כאן חדשות, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב (אורך: 3:52), 25 ביוני 2018
    קובץ וידאו הבטחות לחרם ואיומים בסנקציות: הסערה אחרי תחקיר הגזענות ביקבי ברקן, בביצוע כאן חדשות, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב (אורך: 3:06), 26 ביוני 2018
  86. ישי כהן, מתקפה חריפה נגד 'העדה החרדית': מזכירים את הנאצים, כיכר השבת
  87. סוף הסאגה? האתיופים יוחזרו לעבודה ביקב, בחדרי חדרים
  88. אחרי החזרת העובדים האתיופים: 'העדה' הקפיאה הכשרות ליקב ברקן, חרדים10
  89. הרב הראשי יוסף "אפליית העובדים האתיופים ביתפי ברקן - גזענות טהורה, ישראל היום
  90. ארי קלמן, בעקבות התחקיר המקומם: תלונה, יוזמה לדיון, קריאה לחרם והזמנה לעבוד ביקב אחר, בחדרי חרדים
  91. אוריה אלקיים, רב אסר על בנות ממוצא אתיופי לבשל בקייטרינג, כאן 11
  92. תחקיר הגזענות בקריית גת: בעקבות חשיפת כאן חדשות – שינוי בהנחיות, בערוץ כאן חדשות, 5 בנובמבר 2019
  93. 93.0 93.1 הרב שלמה אבינר, ‏'פלשמורה' הוא שם גנאי הפוגע ברבבות יהודים, באתר "סרוגים", 15 בפברואר 2016
  94. הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר, החלטה מספר 716 של ממשלת ישראל, משנת 2015, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 15.11.2015
  95. הפלאשמורה הם לא יהודים – אל תעלו אותם לארץ, סרוגים
  96. הרב מנחם ולדמן, בני הפלשמורה ושיבתם ליהדות: לאור ההלכה, מכון שבות עם, ה'תשנ"ו, הקדמה, עמוד 2
  97. https://oknesset.org/meetings/2/0/2051698.html
  98. https://www.israelhayom.co.il/article/764823
  99. "Ethiopian-Israelis to protest end of aliya tomorrow", באתר ג'רוזלם פוסט, 27 באוקטובר 2013
  100. המכתב הובא ב: הרב מנחם ולדמן, בני הפלשמורה ושיבתם ליהדות: לאור ההלכה, מכון שבות עם, ה'תשנ"ו, עמוד 40
  101. המכתב הובא ב: הרב מנחם ולדמן, בני הפלשמורה ושיבתם ליהדות: לאור ההלכה, מכון שבות עם, ה'תשנ"ו, עמוד 41
  102. המכתב הובא ב: הרב מנחם ולדמן, בני הפלשמורה ושיבתם ליהדות: לאור ההלכה, מכון שבות עם, ה'תשנ"ו, עמוד 42
  103. אנשיל פפר, הרב עובדיה פסק: הם יהודים לכל דבר, הארץ
  104. טל האס, דו"ח מעקב - סוגיית זכאותם לעלייה של בני הפלשמורה, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, 21 בינואר 2008, עמ' 9
  105. אנשיל פפר, הרב עובדיה פסק: הם יהודים לכל דבר, הארץ
  106. הרב שלמה משה עמאר, "ייחוס עולי אתיופיה", תחומין כ"ג, תשס"ג, עמ' 347
  107. איתי גדסי, הרב שטרנבוך על העלאת בני הפלשמורה: "לאו דאורייתא", קול חי
  108. ישראל כהן, ‏הגר"מ שטרנבוך קובע: "הפלאשמורה נוצרים", באתר כיכר השבת, ו' בניסן תשע"ו
  109. אלעד דואני, "בני הפלשמורה אינם יהודים" הרב דרעי במכתב חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו, ערוץ 2000
  110. איינאו פרדה סנבטו, ‏מאחורי הממתינים באתיופיה מסתתרים מיסיונרים ובעלי אינטרסים, בעיתון מקור ראשון, 23 באוגוסט 2020
  111. יותר נוצרים חיים בישראל בעקבות עליית בני הפלשמורה, ערוץ 7