הקשר בין ביתא ישראל לתפוצות ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Operation Solomon2.JPG

ערך זה הוא חלק מסדרת המאמרים
העוסקים בביתא ישראל ויהדות העולם

רקע:
מוצא ומקור
ימי הביניים
המאה ה-9 - המאה ה-15
המאה ה-16 - המאה ה-18
העת החדשה
המאה ה-19 - המאה ה-20
אגרות ביתא ישראל
תכתובות לוצאטו

הקשר בין ביתא ישראל לתפוצות ישראל החל באופן סדיר בתחילת המאה ה-19 התגבר בשאר המאה והתחזק לאורך המאה ה-20, קשר זה הוביל לביקורם של שליחים יהודים מאירופה בקהילת ביתא ישראל לפני כן לא היה קשר רציף בין שתי הקהילות, היו רק שברירי מידע שהגיעו ממסיונרים שפעלו באתיופיה וכן מנוסעים אירופאים בנוסף לכך היו ידיעות רבות לגבי הקהילה ומצבה בין המאה ה-12 למאה-19.

רקע לנתק

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מוצא ביתא ישראל

הלכות ביתא ישראל ומנהגיה מעידים כי התקיים קשר בין ביתא ישראל לשאר תפוצות ישראל בזמן גלות בבל ושיבת ציון. זאת אנו למדים משמות חודשי השנה של שתי הגלויות, שמוצאם מבבל, וכן מספר מועדים וחגים שצוינו באופן שונה, ובייחוד תענית אסתר הנמשכת בקהילה במשך שלושה ימים. מכאן שייתכן והקביעה של ימי שמחה בפורים לא הגיע לתפוצה זו. נוסף על כך ניב שפת הגעז שבה דיברו ביתא ישראל מתובל באוצר מילים רחב בעברית, ארמית ויוונית כך שנראה כי ניתוק הקשר החל בתקופה ההלניסטית. בתלמוד הבבלי מובאת אגדה אחת בשמו של חכם מאקסום, רבי יהודה הנדואה. [1] לוח השנה של ביתא ישראל שונה מאחיו לוח השנה הרבני ולוח השנה הקראי בכך שחוקיו שונים, עובדה המלמדת על ניתוק הקשר לפני קביעת הלוח הקבוע על ידי הלל נשיאה במאה ה-4.

בארץ ישראל הועלתה התורה שבעל פה על הכתב, נוכח ירידת הדורות תחת עול הכיבוש וגזירות השמד שניחתו לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. לעומת זאת, בקהילת ביתא ישראל נמשכה סמיכת הזקנים ברציפות ולא התעורר הצורך לחתום את המשנה, כשם שעשה רבי יהודה הנשיא בתום תקופת התנאים.

אוהב גר לוצאטו שיער כי מנהג הקרבת הקורבנות אצל יהודי אתיופיה הושפע ככל הנראה מיהודי יב ומהיהודים שעבדו את מקדש חוניו.[2] ממנהגים נוספים כגון ברית מילה על ידי אישה מוהלת הקשור בדיני טומאה וטהרה בקהילה ואיסור זה ביהדות רבנית למדים כי מנהג זה היה נפוץ בתקופת בית שני.[3] מן הציפייה הנצחית לשוב לירושלים ניתן ללמוד כי בני ביתא ישראל אינם מתייחסים לשומרונים, שהתעמתו עם היהודים השבים לציון וביכרו את הר גריזים על פני הר המוריה.

ימי הביניים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ממלכת ביתא ישראל

הראשון אשר הודיע על מצבם של היהודים באתיופיה היה אלדד הדני אשר הגיע לקהילה היהודית בקירואן וסיפר על ממלכה יהודית עצמאית בקרן אפריקה ועל מלחמותיה הרבות, לאחריו מופיע בנימין מטודלה שמאמת את סיפוריו וכותב שהיהודים הם עם רב וחזקים משכניהם. במהלך סוף המאה ה-13 עולה לשלטון באימפריה האתיופית השושלת הסולומונית לאחר הדחת שושלת זאגווה. שושלת זו מתחילה מספר עימותים צבאיים כנגד ממלכת ביתא ישראל היהודית, עימותים אלו מגיעים בידיעות רבות דרך סוחרים ושגרירים אל מחוץ לאתיופיה ולקהילות יהודיות. הרב אליהו מפרארה פותח את מסכת הידיעות על ביתא ישראל לאחריו מופיעים רבנים נוספים כגון רבי עובדיה מברטנורא, הרדב"ז ותלמידו המוהריק"ש, ישראל מפירושא, משה באסולה עיקר הידיעות הללו הגיעו מעבדים יהודים מביתא ישראל שנמכרו לעבדות לאור מלחמות האתיופים בביתא ישראל במצרים ונפדו על ידי הקהילות המקומיות.

בתחילת המאה ה-16 מתחילות הידיעות על מצבה של ממלכת ביתא ישראל ויהודי חבש מפיהם של המקובל אברהם בן אליעזר הלוי, עזריה מן האדומים הרב יצחק בן אברהם עקריש הכותב על ממלכת ביתא ישראל, הרב אברהם פריצול ורבי אברהם בן יצחק אבן מיגאש המזכיר את עזרתם של היהודים במלחמת טורקיה-אתיופיה. במאה ה-17 ממשיכים הדיווחים זאת בעיקר בגלל כניסתם של מגלי ארצות שונים שנכנסו לחפש את מקורות הנילוס ומצאו יהודים, בין הרבנים שכתבו על ביתא ישראל היו הרב מנשה בן ישראל שכותב שהיהודים כפופים לקיסר אתיופיה, הרב אברהם יגל וכן הרב משה בן יצחק אדרי שכותב בספרו ספר הניסים על מיליוני יהודים באתיופיה.

התקופה המודרנית

במאה ה-19 התגברו תכיפותם של מבקרים אירופאים באתיופיה וכן גם מסיונרים רבים החלו להגיע ולנסות לנצר את ביתא ישראל המסיונרים המרכזיים היו הנרי שטרן ומרטין פלאד ולפניהם המסיונר סמואל גובאט שהאיר את פני המסיונרים לניצור יהודי חבש. הצלחותם של המסיונרים בקרב היהודים גרמה ליצירתם של קהילת הפרס מורה, העדים על הצלחותם הגיעו ליהדות אירופה שזעזעו אותה נוסף על כך בשנת 1855 מגיע לירושלים דניאל חנניה שליח מהקהילה באתיופיה ומספר על הנזקים של המסיונרים גרמו לביתא ישראל יחד איתו הוא הביא איגרת מחכמי ביתא ישראל ובה נכתב על מצבה הקשה של הקהילה כך נפתחת מסכת התכתבויות בין חכמי הקהלה באתיופיה לבין הראשון לציון הרב חיים דוד חזן וראשי הכוללים בארץ ישראל. רבים מן המכתבים פרסמו בעיתונים היהודים הגדולים באירופה על ידי רבי יעקב ספיר וגרמו להתעוררותם של יהודי העולם למען ביתא ישראל. רבה הראשי של אנגליה, הרב נתן מרקוס אדלר, ניסה לארגן משלחת לאתיופיה, אך כאשר ביקש עזרה מהרב הראשי של מצרים, הרב ישראל משה חזן, סירב האחרון לשתף פעולה בטענה שיהודי אתיופיה הם קראים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסכת בבא בתרא, דף ע"ד, עמוד ב'. מפגש בין ר' יהודה הינדואה לבין מר זוטרא נזכר במסכת קידושין, דף כב', עמוד ב' ובתוספות לדף מ"ט עמוד ב' במסכת נידה. על ההתייחסות לאקסום בתור הודו במקורות עבריים, ארמיים, יווניים ולטיניים בתקופה הביזנטית ראו: Philip Mayerson, A Confusion of Indias: Asian india and African India in the Byzantine Sources, Journal of the American Oriental Society, Vol. 113, No. 2 (Apr. - Jun., 1993), pp. 169-174
  2. ^ Archives israélites de France, p.647
  3. ^ יוסי זיו, מילה בידי אישה בספרות חז"ל ובמנהגי יהודי אתיופיה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0