אלדד הדני
| לידה |
מאה ה-9 מזרח אפריקה (ככל הנראה אתיופיה) |
|---|---|
| פטירה | מאה ה-9 |
| ידוע בשל | טענות השתייכות לשבט דן |
| תפקיד | סוחר ונוסע |
| השקפה דתית | יהדות |
אֶלְדָּד הַדַּנִי היה סוחר ונוסע יהודי במאה ה-9 שעל פי סיפוריו הגיע ממדינה יהודית עצמאית במזרח אפריקה, ככל הנראה באזור אתיופיה של ימינו[1]. חלק מהראשונים קיבלו את עדותו, לעומת אחרים שהתיחסו בפקפוק או בשלילה לדבריו. גם בקרב החוקרים חלוקות הדעות באשר לזהותו ומטרותיו.
סיפורי אלדד הדני
| ” | ויש לנו קבלה איש מפי איש שאנחנו בני דן היינו בתחילה בא"י... וכשעמד עליהם ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ועשה שני עגלי זהב ונחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומו והלחמו עם רחבעם ועם ירושלים. אמרו לו: למה אנחנו נלחמים עם אחינו ועם בן אדוננו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה וחלילה!... לבסוף נתנו עצה לילך למצרים ולא על הדרך שהלכו אבותינו וכן לא להחריבה, אלא כדי לילך לעבור לנהר פישון לארץ כוש... והגענו לארץ כוש ומצאנו אותה ארץ טובה ושמנה ובה שדות וכרמים גנות ופרדסים. ולא מנעו לבני דן לשבת עמהם כי בחזקה לקחו את הארץ | “ |
– מתוך אלדד הדני, פרסבורג תרנ"א עמ' 25–26 חזר ונדפס בכתבי א. עפשטיין הוצאת מוסה"ק). | ||
החל משנת ד'תר"ם (880), בהמאה התשיעית, אלדד הדני נדד בין מספר קהילות יהודיות וטען כי הוא אזרח מדינה יהודית עצמאית במזרח אפריקה, ככל הנראה באזור אתיופיה של ימינו[1]. הוא סיפר שמוצאו מהארץ הקדומה "חוילה" המוזכרת בתורה כ:”אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב”[2] מעבר להרי כוש, במקום שבו שוכנים השבטים דן - שבטו של אלדד, ובנוסף גם נפתלי, גד ואשר. מקום תחילת מסעו הייתה מדינה זו, וממנה הוא הגיע לבבל, לקירואן ולספרד. סיפורו על עשרת השבטים האבודים משך עניין רב בקרב הקהילות היהודיות.
הוא טען כי שוכנים שם שלוש ממלכות: "מלכות הישמעלים", "מלכת הארמיים" ו"מלכות היהודים" הנקראים 'פלשים'. במלכות היהודים מתגוררים לדבריו השבטים דן, נפתלי, גד ואשר (ומכאן שמו, אלדד הדני - שמוצאו משבט דן). חלק מהחוקרים טענו, לפי מסורות השחיטה שהציג, כי הוא פלאשי, או ממדינה אחרת בדרום ערבשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=M. Shloessinger, '''The Ritual of Eldad Ha-dani''', Leipzig - New York, 1908, pp. 1-2, מצוטט ב: יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), '''בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה''', אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 137..
לטענתו, שבט דן הגיע לאתיופיה מארץ ישראל לאחר מות שלמה המלך, כאשר דרשו שבטי ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט להלחם ברחבעם בן שלמה (בשנת 925 לפני ספירת הנוצרים). השבטים נפתלי גד ואשר הצטרפו אליהם מאוחר יותר כאשר נדדו לאחר מות סנחריב, הגיעו לשבט דן והתאחדו עמו[3].
כתביו
בנוסף לספורי הרפתקאותיו ומוצאו, הביא עמו אלדד הדני ספר ובו הופיעו הלכות שחיטה וטריפות, הלכות שטען כי הביא ממדינתו. הלכות אלו נכתבו בעברית ויוחסו על פי גרסאות שונות, ליהושע בן נון, או עתניאל בן קנז. הלכות אלו נגדו בחלקם את דברי חז"ל[4]. סיפורו של אלדד התפשט במהירות, וישנן שמונה גרסאות עיקריות לסיפורו של אלדד.
היחס לסיפורי אלדד הדני
בקרב היהודים
רב צמח בן חיים גאון, גאון סורא ובן תקופתו של אלדד הדני, נשאל על ידי יהודי קירואן שבתוניסיה שם ביקר אלדד הדני אודות מהימנותו. בתשובתו כתב[5] כי גם חכמי המשנה – התנאים וחכמי התלמוד – האמוראים חלוקים בנוסח וטעמי ההלכה, וזה אינו יכול להוות ראיה בכדי לשלול את יהדותם. בנוסף הוא כתב שיכול להיות שאלדד החליף מרוב הצרות שעברו עליו וטורח הדרך[6].
רב חסדאי אבן שפרוט שחי בדור שאחר אלדד הדני כתב בתשובה למלך כוזר (איגרת חסדאי אבן שפרוט אל מלך הכוזרים) על אלדד הדני, הוא טען שאלדד הוא איש נבון הבקי בלשון הקודש שמקורו בשבט דן, ומדבר בהלכה[7].
עליית מדרגה ניתנה בתשובה שכתב רב נסים גאון (כ-150 שנה לאחר אלדד הדני), הוא התייחס אל סיפורי אלדד הדני כעובדות וודאיות שאינן ניתנות לערעור וטען כי "סיפורי אלדד הדני ושחיטת החולין אשר נמסרו ממנו הם ראיה אמיתית על זאת"[8].
רבי יונה אבן ג'נאח הסתמך על אלדד הדני בפירוש על הפסוק ”בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד” (ספר משלי, פרק ה', פסוק י"ט). לפי פירושו המילה "תשגה" היא מלשון התעסקות, והראיה היא מדברי אלדד הדני שאמר "יש לי שגויה" על עסק שיש לו, כפי שהעיד רבי יהודה בן קריש[9].
רבי אברהם בן הרמב"ם ראה אף הוא את סיפורי אלדד הדני כדברים שהתרחשו במציאות וכתב בתשובה על סיפורי אלדד הדני "והאיגרות שכתב שהם ראיה אמיתית על קיום יהודים בחבש"[10].
רבי אברהם אבן עזרא כתב[11] שאין לסמוך על ספרו של אלדד הדני כי "כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו".
יחס הראשונים להלכות אלדד הדני
ראשונים רבים הביאו את הלכות אלדד הדני, חלקם כינו את הלכות אלו בשם "הלכות ארץ ישראל". ורבינו שלמה יצחקי (רש"י) אף פסק דין בהלכות שחיטה על פי אלדד הדני[12]. אולם רוב הראשונים לא קבלו את דבריו להלכה גם אם התיחסו לדבריו, בעקבות סתירתם לתורה שבעל-פה. בין ראשונים אלו ניתן למנות את רבינו חננאל[13], בעלי התוספות[14], וראשונים נוספים[15], המהר"ם מרוטנבורג[16], ותלמידו רבי אשר בן יחיאל (הרא"ש) שכתב על אלדד הדני שהוא המציא חומרות מדעתו[17]. רבי מרדכי בן הלל (ידוע בכינויו המרדכי) ציטט מאלדד הדני שאוסר על נשים לשחוט וכתב שזה חומרא ולא נוהגים כך[18]. רבי אלכסנדרי זוסלין הכהן כתב על אלדד הדני בספר האגודה כי "לא נהגו כמותו"[19].
במחקר
בקרב החוקרים ישנה מחלוקת באשר לאישיותו וליצירתו. יש סבורים (יהודה לייב פינסקר, צבי גרץ, אהרן ילינק ואחרים) כי לסיפורי הדני אין בסיס היסטורי[20]. לדבריהם, אלדד הדני היה מסית קראי שטען לקיומה של ממלכה יהודית שנוהגת כקראים, בכדי להביא ראיה לצדקתם. אחדים טוענים כי כתביו היו כתבים פולמוסיים כנגד הקראים;[21] אחרים טענו, לפי מסורות השחיטה שהציג, כי הוא פלאשי, או ממדינה כלשהי בדרום ערב[21]. על סמך ניתוח טקסטואלי של לשונו של אלדד בכתביו מניחים שלמה מורג ויצחק גלוסקא כי מוצאו בצפון תימן[22].
יעקב רייפמן ואברהם אפשטיין[23] טענו שכלל לא היה אדם בשם אלדד הדני, והסיפורים הם פרי כתיבה מאוחרת של סופר שבדה מליבו אלפי פרטים בכדי למשוך את לב הקורא[24].
פרופ' דוד צבי מילר סבר כי הממלכה המוזכרת נמצאת בדרום חצי האי ערב או בקרן אפריקה ונסע לחקור בעצמו את המקום. במסעו חקר גם את הלשונות השמיות המדוברות באזור.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצרוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א
- יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, ניו יורק: י.ד. אייזנשטיין, 1926.
- עדיאל קדרי, "על קבלת האחר ומגבלותיה – עיון בתשובת רב צמח גאון בעניין אלדד הדני", בתוך: א' ארליך, ד' לסקר וח' קרייסל (עורכים), על פי הבאר; מחקרים בהגות יהודית ובמחשבת ההלכה מוגשים ליעקב בלידשטיין, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע תשס"ח.
- מיכה פרי, מסורת ושינוי : מסירת ידע בקרב יהודי מערב אירופה בימי הביינים, הקיבוץ המאוחד, 2010
קישורים חיצוניים
- אלדד הדני: אשר ע״פ סבה בא בבלה בימי רב צמח גאון, (קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - אגרתו של אלדד הדני, באתר "דעת"
- אגרת אנשי קירואין לרבי צמח גאון ותשובתו, באתר "דעת"
- גבריאל גינז, אלדד הדני, סיגעט, תרנ"ט/1899, באתר היברובוקס
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "אלדד הדני", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמודים קנ-קנא, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצירוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א. נדפס מחדש בכתבי אברהם אפשטיין, חלק א', בעריכת א. מ. הברמן, ירושלים, ה'תש"י, עמודים א-ריא
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"א
- ^ הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 8.
- ^ אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצירוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א
- ^ רב צמח גאון, תשובות רב צמח גאון, דפוס מונטובה, עמוד 10.
- ^ מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 23
- ^ פתיחה לסיפורו של רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, פראג, ה'תקצ"ח. הובא ב:הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 11.
- ^ רב נסים גאון, מגילת סתרים. הובא בקובץ נויבויאר, 1888, קובץ על יד, ד', 9, עמוד 63.
- ^ רבי יונה אבן ג'נאח, ספר השורשים, שורש שגה
- ^ הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 12.
- ^ אבן עזרא על ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ב.
- ^ רש"י, ספר הפרדס, באתר היברובוקס, קושטא, ה'תקס"ב, סימן רמ"ח
- ^ מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 25
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ב' עמוד א' דיבור המתחיל "הכל שוחטין" ועל תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"א עמוד ב' דיבור המתחיל "שהשחיטה כשרה בנשים"
- ^ רשימת הראשונים המלאה מובאת ב: מנחם ולדמן, מעבר לנהר כוש - יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט, עמוד 25
- ^ מהר"ם מרוטנבורג, שו"ת מהר"ם, דפוס פראג, מהדורת בלאך, בודפשט, תרנ"ה, סימן קצ"ג, הובא ב: הרב מנחם הכהן ולדמן, לקט דעות חכמי ישראל בנושא הפלשים, ניר עציון, סיון ה'תשמ"ג, עמוד 4
- ^ רבנו אשר בן יחיאל, פסקי הרא"ש, מסכת חולין, פרק ראשון, סימן א
- ^ רבי מרדכי בן הלל, פירוש המרדכי לתלמוד, תחילת מסכת חולין
- ^ פרופ' דוד גולינקין, האם מותר לנשים לשמש בתור שוחטות?, מכון שכטר למדעי היהדות
- ^ ראו אצל אברהם אפשטיין, סיפורי אלדד הדני, מבוא, עמוד טז.
- ^ 21.0 21.1 M. Shloessinger, The Ritual of Eldad Ha-dani, Leipzig - New York, 1908, pp. 1-2, מצוטט ב: יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 137
- ^ יצחק גלוסקא, "אלדד הדני מתימן ולשון יצירותיו", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 202
- ^ אברהם אפשטיין, ספר אלדד הדני, מבוא
- ^ הרב דוד שלוש, נדחי ישראל יכנס, ירושלים, תשמ"ה, עמוד 16.