יוחנן בן קרח

יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ היה איש הצבא הדומננטי בשרידי צבא צדקיהו לאחר מפלת יהודה וחורבן הבית. כשמינה נבוכדנאצר את גדליה בן אחיקם על שארית הפליטה הצטרף אליו יוחנן. לאחר הרצחו הנהיג יוחנן את שארית הפליטה יחד עם שרי החיילים הנוספים, והורידם למצרים בניגוד לנבואת ירמיהו.

רקע - שארית הפליטה לאחר החורבן

לאחר שנבוכדנצר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון, הוא השאיר גרעין יהודי בארץ ישראל שהיה מורכב מאנשים המשתייכים לדלת העם. נבוכדנצר הפקיד את גדליה בן אחיקם במצפה כמנהיגם. כששמעו על כך יוחנן בן קרח ואחיו יונתן בן קרח וקצינים נוספים משרידי הצבא: שריה בן־תנחמת ובני עיפי הנטפתי ויזניהו בן המעכתי, עלו עם אנשיהם אל גדליה למצפה, וגדליה נשבע להם שאין להם לחשוש מנקמת הבבלים על המלחמה: ”אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם”. הקצינים קיבלו את דבריו של גדליה, והלכו בשליחותו לערים לאסוף יין קיץ ושמן.

אזהרותיו לגדליה מפני ישמעאל בן נתניה

לקראת ראש השנה, יוחנן ושרי החיילים הזהירו את גדליה שישמעאל בן נתניה זומם להורגו, בשליחותו של בעליס מלך בני עמון. אך גדליה לא האמין להם, יוחנן הגיע לאחר מכן אל גדליהו בסתר, וביקש ממנו אישור להרוג את ישמעאל בצורה שלא תשאיר עקבות, מחשש (שהתאמת) שעם מותו של גדליה יקיץ הקץ על היישוב היהודי בארץ. אבל גדליה לא קיבל את אזהרותיו, ואף אסר עליו להרוג את ישמעאל.

ואכן ישמעאל בן נתניה הגיע בראש השנה למצפה ועמו עשרה חיילים. בזמן שסעדו עם גדליה הם הכו אותו ואת כל האנשים שהיו אתו, ביניהם אנשי מלך בבל. למחרת באו שמונים איש מהשומרון וגם אותם רצחו ישמעאל ואנשיו, פרט לעשרה מהם שאמרו שיש להם בשדה מטמוני תבואה.

לאחר מות גדליה

ישמעאל לקח בשבי ”אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה” והתקדם לעבר בני עמון. כששמע על כך יוחנן בן קרח – יצא להילחם בישמעאל ועשרת חייליו, הפסוק מתאר את שמחת העם ששבה ישמעאל כשראו את יוחנן ושרי החיילים: ”וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ – וַיִּשְׂמָחוּ: וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה, וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ”. ישמעאל עצמו נמלט עם שמונה מאנשיו (שניים מהם נהרגו^{[דרוש מקור]}) למשלחיו בעמון.

הירידה למצרים

לאחר שיוחנן בן קרח הציל את העם הנשאר במצפה משבי ישמעאל בן נתניה, נאספו כל העם בגרות כמהם שעל יד בית לחם, בדרכם לרדת למצרים. בפחדם מזעמו של נבוכדנצאר, על כך שישמעאל הרג את נציגו, גדליה בן אחיקם, ואת חיל המצב הבבלי שהיה עמו במצפה.
יוחנן ויזניה בן הושעיה פנו יחד עם כל העם לנביא ירמיהו: ”הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ: וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ”, הם אף נשבעים לירמיהו שישמעו לדברי הנבואה: ”יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה”. ירמיהו והעם חיכו לנבואה עשרה ימים. בסיום עשרה ימים אלו כאשר המתח הגיע עד לקצה, ירמיהו אמר להם את דבר ה': לא לרדת מצרים ולהישאר ביהודה, ורק אם יעשו כן - נבוכדנצאר יאמין להם והם ישגשגו, ואם לא - חרב נבוכדנצאר תשיג אותם במצרים. יוחנן בן קרח ואנשיו לא שמעו בקולו של ירמיהו הנביא: ”וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים, אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ: "שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר! לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹקֵינוּ לֵאמֹר לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם: כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ, לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל”
לאחר מכן יוחנן בן קרח ושרי החיילים הורידו את שארית הפליטה למצרים, בניגוד לנבואה. במצרים השיגה אותם חרב נבוכדנצאר כדבר ה'. יוחנן עצמו מת במצרים^{[דרוש מקור]}.

על סירובם של יוחנן ואנשיו להקשיב לנבואה אמרו חז"ל: "ר' יוחנן אמר: יוחנן בן קרח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא, מאי טעמא? 'בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָּנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם'".

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

17498082יוחנן בן קרח