יהודית המלכה
יהודית המלכה היא מלכה חצי-אגדית מן ההיסטוריה האתיופית, המזוהה בעיקר כמלכת ביתא ישראל שהחריבה את ממלכת אקסום והשליטה עליה את שלטון היהדות למשך 40 שנה. שלטונה מתוארך לקראת סוף המאה ה-10 וכיבושיה מתועדים במסורת הבע"פ של עדת ביתא ישראל וקהילות אתיופיות אחרות, כמו גם במספר כתבים היסטוריים ממקורות שונים. מוצאה וקורותיה של יהודית המלכה נתונים במחלוקת בקרב עמי אתיופיה וחוקרי אתיופיה והמידע הקיים לגביה אינו שלם.
מוצאה וקורותיה
חוקרים רבים לא מסכימים בדעתם על מוצאה של יהודית. ישנם כמה כתבים היסטוריים המתארים אותה: הראשון שבהם הוא רשומות פטאריך אלכסנדריה, בהן היא מוזכרת כ"מלכת בני אלהע'ויה"; והשני הוא מכתב שנשלח מאקסום לממלכת מקוריה שבנוביה. לטענת ההיסטוריון קרלו קונטי רוסיני, התיעוד ברשומות פאטריך אלכסנדריה מתייחס למלכה מממלכת דמוט הפגנית, ששכנה דרומית לאגם טאנה, באזור הנילוס הכחול, אשר שמה צריך היה להיקרא "מלכת בני אל דמוטה"[1]. חוקרים אחרים רואים בדמות המתוארת ברשימות הללו מלכה ממלכת האגאו. בניגוד לטענות אלו, במקור השני, המכתב שנשלח מאקסום, נאמר על אותה מלכה כי היא "דין אל יהודיה" ושמה חווה[2].
למרות סתירות אלו, קיימת הסכמה רחבה כי מדובר במלכה לא-נוצרית, שהצליחה לאחד את העמים הלא-נוצריים ולהפיל את ממלכת אקסום, וההשערה הרווחת היא כי מוצאה מביתא ישראל. השערה זו נסמכת בין היתר על שמה - שם ששימש כתואר למלכות העדה.
המסורת האתיופית מספרת כי המלכה יהודית כונתה עם לידתה בשם "אסתר" ואימצה את השם יהודית לאחר שהרסה ושרפה את מנזר דברה דמו. במסורת ביתא ישראל, מסופר כי הייתה בתו של המלך גדעון הרביעי, משושלת הגדעונים. מקורות נוצריים טוענים כי יהודית התגיירה לרגל נישואיה.
לפי המסורת היהודית, המלחמה נגד ממלכת אקסום פרצה בשל דרישת מלכי אקסום מן היהודים להתנצר ומתוך רצון למנוע את התרחבותה בכיוון הממלכה היהודית שישבה בסאמיאן. במלחמה זו נהרג המלך גדעון ובתו יהודית לקחה את הפיקוד ואיחדה תחתה את יהודי אתיופיה. היא כרתה ברית עם מנהיגי האגאווים, קבוצה אתנית פגנית קדומה, ממחוז לסתה, ויחד איתם העמידה צבא איתן של מתנגדים להתרחבות האקסומית והנוצרית. במהלך הלחימה פנה צבאה של יהודית צפון-מזרחה, מאזור הרי סאמיאן ודאמבייה למחוז תיגראי והגיע לעיר הבירה אקסום. המלך האקסומי נמלט מבירתו לפני שחיילי יהודית נכנסו והשמידו את העיר. לאחר מכן צבאה של יהודית תקף את מנזר דברה דמו, בו היו כלואים היורשים הפוטנציאלים לממלכת אקסום, והרג את כל הצאצאים. בפלישה ההרסנית לאקסום הוצאו להורג אנשי דת נוצרים, נשרפו והושמדו כנסיות, מנזרים וכל סממן נוצרי שהיה בממלכה.
מאוחר יותר הצליחה יהודית להרוג את המלך האקסומי, אך יורשו שרד ונמלט עם פמלייתו ובנו, ומצא מקלט במחוז שאווה. מותו של מלך אקסום מתואר ברשומות פאטריך אלכסנדריה כגמול על הדחת אבונה פאטרוס:
מותו בסכסוך והפסדיו הצבאיים היו עונש על כך שהדיח וגרם לסיבלו של האבונה פאטרוס.
— כנסייה ומדינה באתיופיה, עמוד 40
לאחר הריגת המלך, חזר צבאה של יהודית לבירתה שבאגם טאנה. שארית השושלת האקסומית שהצליחה להימלט מידיה של יהודית מצאה מקלט בבולגה שבשאווה, שם האצילים המקומיים הכריזו על בנו של המלך המנוח כמלך אקסום.
לאחר שהצליחה להשתלט על אקסום יהודית הכתירה עצמה בתואר הקיסרית יסאט ומינתה מושלים מקומיים במחוזות תיגראי, באגמדיר וגוג'אם הכבושים. האזור שלא הצליחה לכבוש היה מחוז שאווה, ועליו מלכו צאצאי מלך אקסום.
ההיסטוריון הערבי איבן האוקל מזכיר שחבש נשלטה על ידי מלכה שהרגה את שליטה הקודם והייתה למלכת "הדנים", עם שחי בצפון-מערבה של אקסום וממלכתו גבלה מדרום בחבש. בכתבי איבן האוקל נאמר כי גבולה הדרומי של הדני הוא אקסום, אך יש להניח כי הוא מתכוון לשאווה, שנותרה תחת שלטון מלכי אקסום והתרחבה דרומה ומערבה לכיוון הרר וגורגה[3].
מכתבי איבן האוקל:
ארץ החבשים נשלטת על ידי אישה כבר הרבה שנים והיא הרגה את מלך חבש שנקרא הדני. עד היום היא שולטת על ממלכה עצמאית וממלכתה גובלת בדרומה בחבש.
— Taddesse Tamrat, Church and State p. 39
יהודית בססה את שלטונה וקיימה גם יחסי מסחר עם ארצות שכנות. בין היתר, ידוע שמלך תימן שלח לשליט עיראק זברה שקיבל מיהודית.[4]
אזכורים לשוניים שנטבעו בחברה האתיופית
בהיסטוריוגרפיה החבשית הנוצרית נפוץ כינוי הגנאי "יהודית-ג'ודית" - יהודית השדה - לתיאור מחריבת ממלכת אקסום. בנוסף לכך, ההישענות על בני האגאו להפלת שושלת מלכותית המתייחסת לשלמה המלך פרנסה עימות היסטורי שהדיו נשמעים עד היום בדמות כינוי הגנאי "אגאו", המשמש את נוצריי אתיופיה להטלת דופי במוצאם היהודי של בני ביתא ישראל - טענה שהופרכה בספרות המחקרית.[5]
קישורים חיצוניים
- אלימלך אדגה ואלי אשד, קומיקס המלכה יהודית, מגזין "קו האופק" של אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
הערות שוליים
- ^ Church and State in Ethiopia (1270 - 1526), p. 39
- ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 195
- ^ Taddesse Tamrat, Church and State, p. 41
- ^ Stuart C. Munro-Hay, Aksum, an African Civilization of Late Antiquity (Edinburgh: University Press, 1991) p. 101.
- ^ סיבה טעונה פחות לשימוש בכינוי "אגאו" נובעת מהניבים השגורים בפי חלק מבני ביתא ישראל שחיו באזורי האגאו - כיילה וקווארה, שפות יהודיות מקבוצת השפות הכושיות המרכזיות.
