לידא
.jpg) | |
| וובלסט |
 גרודנו |
|---|---|
| ראיון | לידא |
| ראש העיר | אנדרי הודיק |
| תאריך ייסוד | לראשונה נזכרת ב-1323 |
| שטח | 80 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1220 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 53°53′N 25°18′E / 53.883°N 25.300°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.lida.info | |
לידא (בבלארוסית: Лі́да, ברוסית: Ли́да, בליטאית: Lyda, בפולנית: Lida, ביידיש: לידא או לידע) היא עיר במערב בלארוס, בירת נפה (ראיון), על גדות הנחל לידייקה, במחוז (ווֹבּלַסְט) גרודנו, 160 ק"מ מרחק ממינסק ו-40 ק"מ מהגבול עם ליטא. לידא היא צומת כבישים ומסילות ברזל המחברות אותה עם וילנה, ברנוביץ', גרודנו ומלדזייצ'נה. מספר תושביה בשנת 2015 היה 99,976.
מקור שם העיר
לפי סברה אחת, שם העיר בא מהמילה הבלטית lyda - "שדה מעובד במקום שהיה בו יער, קרחת יער",[1] מ lydimas" לידימאס" -שמשמעותה "חיתוך", וקרובה למילה הבלארוסית ляда.
היסטוריה של העיר
ראשית ההתיישבות
ישוב ליטאי התקיים במקום עוד במאה ה-10. שמו מוזכר בכרוניקות בסביבות שנת 1180 . עד למאה ה-14 ניצב במקום, בגדה הימנית של הנהר ניימן, מבצר עשוי מעץ ואדמה, ששימש להגנת הגבול בין ליטא ובין רוס הקייבית. הוא מצוין בכרוניקות מאוחרות יותר - ה"לטופיס ווסקרסנסקי" הרוסי ובכרוניקה הפולנית ה של מאצ'יי סטריקובסקי. אולם שנת הקמת העיר נחשבת 1323, כשהדוכס הגדול של ליטא, גדימינאס התחיל לבנות כאן בעזרת בנאים שהביא מקייב מצודת מלבנים שהפכה לסמל העיר. בנייתה נמשכה כחמש שנים והעיר התפתחה סביבה בערך החל משנת 1380, בשטח שבין העמקים הבוציים של הקמנקה והלידייקה.[2] המצודה עמדה בהצלחה מול התקפות של הצלבנים הגרמנים - האבירים הטבטונים - בשנים 1392 ו-1394 אך נשרפה עד ליסוד בשנת 1710. אחרי מותו של גדימינס ליטא התפצלה לשתי נסיכויות. לידא הייתה לבירת אחת מהן, בראשותו של אלגירדאס. היא עברה בהמשך בירושה- ב 1381 - לשליטת בנו, יוגאילה (יאגיילו), נסיך של ויטבסק, קרווייה ולידא, ולאחר מכן לידי ויטאוטאס (ויטולד), אחיו של אלגירדאס.
ימי הדוכסות הגדולה של ליטא
.
בימי הדוכסות הגדולה של ליטא במאות ה-16-14 הייתה לידא אחת מחמש הערים המובילות של המדינה. היא השתייכה, זה אחר זה, לדוסכים גדולים גדימינאס, קייסטוטיס, אלגירדאס, יוגאילה וויטאוטאס, וכן לנסיך קוריבוט.[3]
במחצית השנייה של המאה ה-14, בימי תהליך ההתנצרות של העם הליטאי, הוקמה ביישוב בשנת 1360 נציגות מיסיונרית פרנציסקנית שהגיעה מפולין. הפרנציסקנים הביאו איתם מויזנה איקונין של מרים הקדושה שהפך ליעד פולחן. הדוכס יוגאילה ייסד כאן בשנת 1380 כנסייה קתולית, מוקדשת לעליית מרים ולצלב הקדוש, ששופצה בשנת 1414. חורבותיה נראות עד ימינו. בשנת 1460 במקום הנציגות הפרנציסקנית הוקמה קהילה קתולית קבועה (פארוכיה) עם כנסייה חדשה. .בשנת 1533 הוקמה גם כנסייה בעלת פולחן נוצרי מזרחי.
היישוב הותקף ונשרף פעמיים על ידי האבירים הטבטונים. פעם, ב-1392 בעת עימות בין יוגאילה ובין ויטאוטאס שכרת ברית זמנית עם האבירים, כשהנסיך קוריבוט, האחראי על הגנת העיר לא הגן עליה כראוי, עזב אותה והשאיר שלל רב בידי התוקפים. פעם שנייה - בחורף 1394 כשהאבירים, ובתוכם הרוזנים ליינינגן מגרמניה ובדפורד מאנגליה, לא הצליחו לכבוש את המצודה והסתפקו להציתה מבחוץ.
אחרי שהתפייס עם יוגאילו, ויטאוטאס, כמושל של ליטא, שיפץ בצורה יסודית את המצודה. בשנים 1398-1396 שימשה העיר מקלט לחאן המודח של אורדת הזהב, טוכטמיש, שגורש על ידי טימור לנג ובין השנים 1411-1412 גם לבנו, ג'לאל-א-דין, שפיקד על היחידה הטטרית שהשתתפה על יד הליטאים בקרב גרונוולד נגד האבירים הטבטונים. ב-5 באוגוסט 1406 הותקפה העיר וניזוקה על ידי הנסיך הרוסי מסמולנסק, גאורגי סביאטוסלבוביץ', שגורש לבסוף על ידי הנסיך וויטילה, לימים גיסו של יוגאילה. בשנת 1410 אזרחי העיר התגייסו והשתתפו בקרב גרונוולד הכריע נגד האבירים הטבטונים.[4]
בשנת 1422 זכתה העיר (שהפכה משנת 1413 לחלק ממחוז וילנה) לרגע של חסד לרגל הביקור המלכותי של יוגאילה, בדרכו לחתונתו בנובהרדק עם הנסיכה סופיה מקייב. אך ענני המלחמה לא פסקו לפקוד את היישוב. בשנת 1434 הנסיך המורד סבדריגאילו הצית שוב את המקום, מבלי לפגוע בכנסייה המרכזית. בתקופת הברית בין מלך פולין קזימיר הרביעי יאגיילו ובין הטטרים של קרים ארחה העיר זמן מה - עד שנת 1443 את חאג'י גיראי, מייסדה של החאנות של קרים. בשנים 1506-1505 סבלה העיר מסכסוכים בין כמה משפחות אצילים מקומיים - גלינסקו, איליניץ' ויאן זאבז'זינסקי. בשנת 1506 טטרים מקרים, בני ברית של מוסקבה, בזזו את סביבות העיר ואך נוצחו 5 באוגוסט 1506 על יד העיר קלצק בידי הליטאים בראשותו של מיכאיל גלינסקי. בקרב השתתפו בצבא הליטאי גם תושבים מלידא.[5] המלך אלכסנדר יגיילו החולה, ששהה קודם לכן בעיר לצורך העברת סמכויות לאחיו, זיגמונט, פונה בגלל מתקפת הטטרים לווילנה.
החל מהמאה ה-15 הפכה לידא למרכז משגשג של בעלי מלאכה ומסחר. לכך תרמה בהמשך גם ההתיישבות היהודית שהחלה במאה ה16. באמצע המאה ה-16 גדל בעיר גם מספר הנוצרים הרפורמים - קלוייניסטים. נוצרו קשרי תחבורה ומסחר עם וילנה, נבהרדק, פולאצק ומינסק. באותה תקופה לעיר היו ככר עם שוק, וכן ארבעה רחובות: ויילנסקה, זמקובה, קמיינסקה וקריבאיה. בשנת 1588 לידא הייתה לבירת המחוז לידא (לידזקי) כחלק מהפלטינות (וייבודות) וילנה.
בש-17 בספטמבר 1590 זכתה העיר לזכויות לאוטונומיה מוניציפלית שהוקנו בחוקי מגדבורג ולסמל רשמי משלה. זכויות מגדבורג חודשו על ידי הסיים הפולני בשנת 1776. בעיר אורגנו שני ירידים שנתיים. אוכלוסייתה הגיעה ל 2,000-5,000 תושבים. לשליטה על העיר הייתה חשיבות אסטרטגית במלחמה הרוסית-פולנית בשנים 1654-1667 ובמלחמה הצפונית הגדולה בשנים 1721-1700. תחת השלטון הפולני-ליטאי הוקם מנזר כרמליתי (1676) ומנזר של הפיאריסטים, שניהלו גם מכללה בעיר בין השנים 1756-1834.
ימי השלטון הרוסי
עקב חלוקת פולין, בשנת 1795 העיר, שרוב תושביה היו באותה תקופה יהודים,[6] הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית. באף רגע לא הייתה בירת גוברניה (פלך) אלא מרכז של יחידה מנהלית משנית בלבד. כשנתיים הייתה מרכז המחוז סלונים. החל מ-1797 סופחה לפלך ליטא, מ-1801 לפלך הורדנה (גרודנו) ומ-1841 לפלך וילנה. יחד עם זאת נחשבה עיירה אפילו כשכמו בשנת 1817 מספר תושביה הצטמצם ל-770.[7] במאה ה-19 הוקמו בעיר, בעיקר על ידי יהודים, מבשלות בירה (פופקו, פפירמייסטר), בתי חרושת לטבק ולסיגרים (וילנצ'יק, רובינוביץ'),מפעל למעטות פגזים (שלמוביץ') בית דפוס (זלדוביץ'), מפעלים לעיבוד עורות, מנסרות, בתי חרושת לעיבוד מתכות (שפירו), נפתחו מאות חנויות ובתי מלאכה, בתי מלון, מסעדות, בתי קפה, מסבאות וקונדיטוריות.[8]
ציון דרך בפיתוח העיר הייתה בניית מסילת רכבת (1862 - קו הרכבת לווילנה). בשנת 1872 הותקן קשר טלגרפי. ב-1884 הושלמה מסילת הברזל וילנה-לונינץ, מה שתרם מאד להתפתחות תעשייתה של לידא. בשנת 1891 הוכה מרכז העיר על ידי דליקה גדולה. ב-1897 הוקמו בתי ספר חדשים, ב-1901 בתי ספר תיכון לבנים ולבנות. בשנת 1899 נוסד בית חולים.
הדליקה מ-7 באוקטובר 1891
בדליקה שפרצה בלילה נחרב כל מרכז העיר - 400 בתי דירות ועוד 600 בניינים, לרבות בית העירייה. לצורך שיקום העיר נאספו תרומות בכל האזור הצפוני-מערבי של האימפריה ובעזרתם מרכז לידא נבנה מחדש עם בניינים דו-קומתיים אלגנטים מלבנים, עתירי קישוטים.[9]
מלחמת העולם הראשונה, ימי המשטר הסובייטי והשלטון הפולני
במהלך המאה ה-20 לידא עברה מיד ליד, כך שהשפה הרשמית בעיר השתנתה 9 פעמים.
בימי מלחמת העולם הראשונה בין השנים 1918-1915 נכבשה העיר על ידי הגרמנים. בסתיו 1918 קם במקום ארגון צבאי פולני שנועד להגנה מפני רוסיה הסובייטית השכנה. אחרי עזיבת הצבא הגרמני, העיר הפכה לזירת מלחמה בין פולין ורוסיה הסובייטית. ב-1919 נכנס הצבא האדום והנהיג בלידא את השלטון הסובייטי. אולם בתחילת מרץ 1919 כוחות פולנים בפיקודו של גנרל יוזף אדם לסוצקי התקרב לפרברי העיר. ב-15 באפריל הם חידשו את התקדמותם וכעבור יומיים, ב-15 באפריל כבשו את לידא, כחלק ממתקפה לעבר וילנה.
החל מיוני 1919 העיר הייתה חלק ממחוז וילנה תחת ממשל זמני פולני. אך ב-17 ביולי 1920 העיר נכבשה שוב על ידי הצבא האדום, לזמן קצר בלבד. בעקבות קרב ורשה, באוגוסט הרוסים התחילו לסגת וב-30 בספטמבר 1920 במהלך הקרב על הניימן התעמתו הרוסים והפולנים בלידא ובסביבתה, כשאוגדת הרובאים 21 של הצבא האדום ניסתה לשווא להשתלט על עמדות הפולניות. הרוסים נדחו אחורה על ידי האוגדה הליטאית-בלארוסית 1 של הצבא הפולני. 10,000 לוחמים סובייטים נפלו בשבי. בין השנים 1921-1939 הפכה לידא לחלק מהרפובליקה הפולנית שקמה לתחייה, מרכז מחוז וחלק מהוויוודט נבהרדוק. בעקבות חתימת הסכם מוסקבה משנת 1920 בין רוסיה הסובייטית ובין ליטא, רוסיה ויתרה על לידא לטובת ליטא. אבל פולין לא הכירה בהסכם זה. לפי הסכם ריגה משנת 1921, העיר עברה לידי פולין כמרכז של פוביאט במסגרת הוויבודות נובוגרודק.
בימי השלטון הפולני, בשנת 1927 היו בלידא 24 בתי חרושת. השנים 1927-1928 היו שנים של צמיחה. קמו מפעלים חדשים כמו המפעל "ארדאל" לנעליים (1929), מפעלים לכלים חקלאיים, למוצרי מתכת וגומי, לשמן ובירה, מנסרות, מאפיות וכו'. בשנת 1930 כ-800 תושבים עבדו בתעשייה, מתוכם שליש במפעל לנעליים. בעיר הוצב חיל מצב פולני, עם אוגדת רגלים והקורפוס החמישי של חיל האוויר הפולני. החל משנת 1935 הופיע בעיר כתב על בשם "זיימיה לידזקה".
מלחמת העולם השנייה
בפלישתם למזרח פולין בשנת 1939, לפי המתווה של ההסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לידא נכבשה על ידי הצבא האדום וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית במסגרת ברית המועצות. החל מינואר 1940 היא הפכה לבירת ה"ראיון" לידא, בתוך האזור באראנאביץ'. אבל בעקבות מבצע ברברוסה בין יוני 1941 - יולי 1944 העיר נכבשה על ידי הצבא הגרמני של היטלר.
עם כניסתם לעיר, הפולשים הגרמנים הרסו את ככר השוק, ככר בית הספר, בית כנסת ורחובות שלמים, על בתי מגורים והעסקים - חנויות, מסעדות, בתי מלון, כבר בחודשים הראשונים אחרי כיבוש העיר, אירגנו שלטונות הכיבוש הגרמנים הקמת גטו ליהודים - גטו לידא. בזמן הכיבוש נרצחו על ידי הצבא הגרמני 25,149 בני אדם. ב-18 בספטמבר 1943 אחרוני היהודים מגטו לידא גורשו להשמדה למחנה מיידנק. רק כמאתיים יהודים שרדו את השואה.
אחרי השחרור על ידי הצבא האדום ב- 8 ביולי 1944, החל מספטמבר 1944 לידא נכללה באזור הורדנה. מספר תושבים עברו לשטח פולין.
אחרי המלחמה. השלטון הסובייטי
בימי המלחמה הקרה ועד שנת 1993 בלידא הוצבה אוגדת המשמר 1 של מטוסים מפציצים של צבא ברית המועצות
אישים
בימי הביניים עם הדמויות החשובות שגרו בלידא נמנו חאנים טטרים של אורדת הזהב - טוכטמיש ובנו, ג'לאל אד דין, וכן חאג'י גיראי מקרים. מושל של לידא, יורי איליניץ' (? - 1425) שעבר מאוחר יותר לעיר מיר, יזם שם בסביבות 1510 את בניית טירת מיר.
דמוגרפיה
אוכלוסיית העיר מונה כ-100,000 תושבים (98,200 בשנת 2004). הרכבה האתני כולל בלארוסים - 44.2%, פולנים - 38.3% ורוסים - 14%, כמו כן בני מיעוטים רבים (כ-50 במספר). עד לאמצע המאה ה-20 הייתה במידה רבה ערייה יהודית. בשנת 1897 מספר היהודים היה 5,294 מתוך 9,323 תושבים, כלומר כ-57 %. בשנת 1939 חיו בלידא 5,419 יהודים. בתקופת הכיבוש הנאצי בין 27 ביוני 1941 ולבין 9 ביולי 1944 נהרגו בלידא ובנפה (ראיון) לידא 25,149 בני אדם, ביניהם למעלה מ-8,000 יהודים.
דתות
בעיר קיימות 22 קהילות דתיות המשתייכות ל:נוצריות -אורתודוקסיות, 5 רומיות-קתוליות, 1 יוונית-קתולית, 1 מוסלמית, 1 יהודית, 1 נוצרית לותרנית ו 6 פרוטסנטיות ונאופרוטסטנטיות אחרות. פועלים 7 מוסדות דת, כולל 4 כנסיות קתוליות, 2 אורתודוקסיות ו2 בתי תפילה לפולחן פרוטסטנטי.
היהודים בלידא
יהודים התיישבו בלידא במחצית השנייה של המאה ה-16. בשנת 1579 נתן להם המלך סטפאן באטורי אישור לבנות בית כנסת, בתנאי שגובהו לא יעלה על זה של הכנסייה.[10] משנת 1623 הגיעה אלינו התעודה הראשונה של הקהילה היהודית בלידא המתייחסת לקשרים שלה עם קהילות יהודיות שכנות. הקהילה בלידא הייתה כפופה לקהילה בהורדנה.[11] בשנת 1630 באישור המלך ולדיסלב הרביעי לבית ואזה, שוקם בית הכנסת והורחב. בימי המלך יאן קז'ימייז' הקהילה מנתה 160 תושבים. בסוף המאה ה-17 והתחלתה המאה ה-18 המצב הכלכלי של יהודי ליטא, שהיו בעלי עסקי מסחר קטנים וחלקם עסקו בחקלאות, לא היה טוב והם התקשו מאד לעמוד בדרישות הכספיות של השלטונות.[12] על אי תשלום קנס התנהל בשנת 1709 משפט נגד ראשי המוסדות היהודיים בעיר[13] עם השנים הקהילה גדלה ובשנת 1766 הגיע מספר היהודים משלמי מיסים ל-1167.[14]
בזמן השלטון הצארי הרוסי היהודים היוו רוב האוכלוסייה. בשנת 1813 567 היהודים היוו 3/4 מכלל האוכלוסייה. גם בסוף המאה ה-19 בשנת 1897 היהודים, 5166 במספר, היוו 68% מהתושבים. באזור לידא חיו 24,813 יהודים - 12% מכלל התושבים .[15] עקב התפתחות מסילות הברזל ושיפור התחבורה בין לידא ובין שאר האזורים מסביב חלה צמיחה כלכלית ניכרת בעיר. היהודים תרמו בכך תרומה מיוחדת. הקימו בתי חרושת רבים, כולל מבשלות בירה, בתי חרושת לטבק, תעשיית עץ, מפעלים לעיבוד עורות, מתכות, פתחו חנויות, בתי מלאכה, מסעדות ומסבאות, בתי מלון וכו'..[16] בפעילות הכלכלית הצטיינו משפחות כמו וילנצ'יק, רבינוביץ' (בתחום הטבק), פופקו ופפירמייסטר (בתחום הבירה והעץ), זלדוביץ' (בתחום הדפוס), שפירא (בתחום עיבוד המתכות) וכו'. בשנת 1879 מתוך 189 בעלי מלאכה בעיר היו יהודים.[17] בשנות ה-1880 היו קיימים בלידא 13 בתי כנסת ובתי תפילה אך הם ניזוקו קשות בדליקה והיה צורך לשקמם.[18] באותה תקופה גבר זרם ההגירה היהודית לארצות הברית. בסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה-20 התחזקו בקרב היהודים אידאולוגיות חילוניות ודתיות חדשות. אחת מהן הייתה הציונות הדתית, שנציגה הבולט היה הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת המזרחי, רבה של העיר וראש ישיבת לידא במפנה המאה. תנועת חובבי ציון שקדמה לציונות הפוליטית, ארגנה בלידא התרמות למען הקמת היישוב מזכרת בתיה בארץ ישראל. קמו גם תנועות הבונד המנוגדת לציונות ופועלי ציון הציונית סוציאליסטית.
בין חכמי ורבני העיר נודעו: רבי משה הגולה (בעיר בסביבות 1506); רבי דוד לידא (בעיר בסביבות 1671); רבי אלימלך קמנצקי (כנראה עד 1845); רבי אליהו שיק מחבר "עין אליהו" (בערך עד 1864); רבי מרדכי מלצר (1864–1883); רבי יצחק יעקב ריינס (1883–1915); חתנו הרב אהרן רבינוביץ (1915–מלחמת העולם השנייה).
ללידא קשורים שמות משפחה יהודים כמו לידסקי (למשל יעקב לידסקי) או לידר (למשל עברי לידר). בין היהודים ילידי לידא: שלום חולבסקי, ארקדי מגדל, יצחק גנוז ומולה בן-חיים. עם צאצאי יהודי לידא נמנים הרב יחיאל פופקו משיקגו, חוקר המקרא, פרופ' יאיר זקוביץ מירושלים (שאמו נולדה בעיר) והמומחית במחשבת ישראל פרופ' רחל אליאור (שאמה, לאה קליקו-רובינשטיין, הייתה גם היא ילידת לידא).
אתרים חשובים ויעדי תיירות
- מצודת לידא, עם תערוכה מוזיאונית. נבנתה במאה ה-15, נמצאת בעיצומן של עבודות שיפוץ ושחזור.
בחצר עומדים להשתחזר בית הקסטלאן, קסרקטין, נפחיה, סככות לסוסים, גלריה, שני בארות מימי הביניים, ומגדל נוסף.
- כנסיית התרוממות הצלב הקדוש - בסגנון בארוק וילנאי, משנת 1770
- הקתדרלה האורתודוקסית מיכאיל הקדוש - בסגנון נאוקלאסי - מהמאה ה-19
- אנדרטה של אדמ מיצקייביץ'
- אנדרטה של פרנציסק סקורינה
כלכלה
תעשייה
בעיר קיימים 33 מפעלים, מתוכם 18 בעלי חשיבות, בתחום יצור הבירה, מכונות, אוטובוסים, יציקת מתכות, שיפוץ קרונות, מוצרי חשמל, תעשייה כימית, נעליים, רהיטים, שימורים וכו', מאפיות וכו'.
ידעוים יותר הם צפעל "בלטקס אופטיק", "לאקוקראסקה", ,לידסקויה פיבו" (לבירה), המפעל "ניומאן" לאוטובוסים, לידסקאיה אובובנאיה פבריקה (לנעליים), מפעל "אופטיק", המפעל למוצרים אלקטרוטכניים, בית החרושת לרהיטים, מפעל מכני להשבחה, "לידא פרוגרומאש" (למכונות), לידסלמאש" (למיכון חקלאי וכו'), "לידאפישצ'הקונצנטראטי" (לשימורים), "לידאסטרוימטריאלי" (לחומרי בניין), "לידאחלבפרודוקט" (ללחם), התשלובת למוצרי חלב וכו', "בלוורוטאר". שווי התפוקה השנתית של מפעלי העיר בשנת 2000 היה 1733 מיליארדים רובל (בשנת 2008 - 1457 מיליארד רובל).
חינוך
בלידא ישנם 18 בתי ספר עם חטיבת ביניים, בית ספר תיכון, גימנסיה, בית ספר תיכון מצקועי, 2 מכללות טכניות, "מכללת לידא", מכללה למוזיקה, בית ספר לאמנויות ובית ספר למוזיקה, 33 גני ילדים ו10 מסגרות חינוך נוספות, בית ילדים ליצירה.
תרבות
קיימים בעיר שלושה בתי תרבות, 7 ספריות, מוזיאון להיסטוריה ולאמנות, בית קולנוע, 46 מסגרות של אמנים חובבים.
תקשורת
בעיר פועלים חברה מקומית לרדיו וטלוויזיה, עיתונים כמו "לידסקאיה גזטה" ו"פרינמנסקייה וסטי".
תחבורה
שרותי ההובלה וההסעה מסופקות על ידי חברת "לידטרנסאבטו", "לידאספצאבטוטראנס", "וינטראנס", תחנת ההובלות "גרודנואינטרטראנס", פארק האוטובוסים מס. 2 והרכבות. התחבורה הציבורית של העיר מובטחת על ידי 13 קווי אוטובוס 12 קווי מוניות שירות.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
- A F Kulesh Horad Lida : historyi︠a︡ lehenda, fakty : papuli︠a︡rny historyka-heahrafichny narys
Lida, 1994. בבלארוסית
- .Odziemkowski, Janusz Lida 1920 (Bitwy polskie)
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לידא |
קישורים חיצוניים
- שמות משפחה אצל יהודים תושבי לידא והסביבה (באנגלית)
- שורשים פולנים - תרגומים לאנגלית מאת מייק גנסצקי, מלקסיקון גאוגרפי
Słównik Geograficzny Królestwo Polskiego, vol. 5. pp. 215–218 ,Warszawa 1884
- לידה (Lida), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- תולדות העיר באתר הרשמי של ועד הפועל המחוזי (ברוסית)
- האנציקלופדיה היהודית הרוסית (ברוסית)
- היסטוריה של לידא - ברוסית באתר הבלארוסי "גובורים"
- יצחק גנוסביץ'(עריכה) ספר לידא, ארגון יוצאי לידא בישראל וועד העזרה ליהודי לידא בארצות הברית, 1970 תל אביב (ספר יזכור לקהילת ספר לידא, בספריית העיר ניו יורק)
- ארקדי שולמן ב"משפחה" גיליון 17 ,"בין הערים האלה, מרחק לא של קילומטרים, אלא של שנים"
- יהודים בלידא - מאת לאורש לאניד באתר הבלארוסי "פאווט" (בפולנית)
- Ellen Sadove Renck An Overview of Lida Uezd
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיה גאוגרפית ברשת - ברוסית
- ^ Valeri Slivkin - Through all the Times, מאמר ב Belarus Magazine no.1, 2006
- ^ Valeri Slivkin שם
- ^ Valeri Slivkin שם
- ^ Valeri Slivkin שם
- ^ http://www.lida.by/city/46/46/doc/39.html
- ^ Valeri Slivkin
- ^ Valeri Slivkin
- ^ Valeri Slivkin
- ^ Lauresz Leanid
- ^ Ellen Sadove Renck An Overview of Lida Uezd 2000 באתר JewishGen Kehila Links
- ^ Lauresz Leanid
- ^ sentence of seven Jewish community leaders in Lida
- ^ Lauresz Leanid
- ^ Lauresz Leanid
- ^ Valeri Slivkin
- ^ Lauresz Leanid
- ^ Lauresz Leanid
24966778לידא