חטיבה 7

חטיבה 7
	סמל החטיבה, המשמש גם כתג היחידה שלה
	"7 את החטיבה!"
פרטים
כינוי	עוצבת סער מגולן
מדינה	ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת שריון סדירה
בסיס האם	קצביה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	16 במאי 1948 – הווה (76 שנים)
מקים היחידה	שלמה שמיר
מלחמות	כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	טנק מרכבה סימן 4מ 400
פיקוד
יחידת אם	עוצבת געש
יחידות בת	גדוד 75; גדוד 77; גדוד 82; גדוד 603; פלחי"ק 353;
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	אלעד צורי
מפקדים	מפקדי החטיבה לדורותיהם

חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל. החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מייד לאחר הכרזת המדינה, והשתתפה בכל מלחמות ישראל.

מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף-משנה אלעד צורי.

בעשור השני של המאה ה-21 משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 4מ 400 עם מערכת הגנה אקטיבית לטנקים – "מעיל רוח" תוצרת ישראל, מערכת בקרת ירי משופרת, ומערכת ניהול קרב – צי"ד "משואה 750".

יחידות חטיבה 7


סמל גדוד 82, גדוד הטנקים הראשון בחיל השריון הישראלי, שחודש לרגל 75 שנה להקמתו. גדוד "עֹז" 77 גדוד "רומח" 75 גדוד "להב" 603 גדוד הנדסה קרבית פלחי"ק "חנית" 353 פלוגת חיל קשר פלס"ר 7 (פורקה) "פלוגת סיור רגלית 356" – הסמל עוצב על ידי אמיתי קו (זיגמוונטוביץ)

גדוד 75 (רומח)

גדוד 75 הוקם באוגוסט 1948 במסגרת חטיבה 7, ונעשה ניסיון לרכז בו חיילים יוצאי צרפת וצפון אפריקה שרצו בכך. הניסיון נכשל. חלק מן החיילים רוכזו ביחידה בגודל פלוגה, בערך, שכונתה הקומנדו הצרפתי וצורפה לחטיבת הנגב, ויתר הגדוד הועבר לחטיבת יפתח, עד שפורק בנובמבר.^[1]

בתחילת שנת 1970, הטיל האלוף אברהם אדן (ברן), שכיהן כמפקד גייסות השריון, על סא"ל דוד רון להקים את גדוד 75, גדוד סדיר בחטיבה 7. הגדוד החדש הוקם כגדוד חרמ"ש עם הנגמ"שים הראשונים של צה"ל ומוקם במחנה נתן, כאשר הפלוגות הגיעו ממחזורי הטירונות של השריון. לאורך שנתיים פיקד דוד על הגדוד ובמהלך התקופה נוספה לגדוד פלוגת טנקים אורגנית.

עם סיום תפקידו של דוד רון בגדוד 75, עבר הפיקוד אל מאיר שפיר (שפיגלר), אותו העביר למג"ד יוסף אלדר בתחילת 1973. במלחמת יום הכיפורים צורפו לגדוד טנקים עימם לחם בקרב עמק הבכא, במתקפת הנגד, כיבוש המובלעת ובמלחמת ההתשה בחזית הסורית.

במלחמת לבנון הראשונה שימש גדוד החוד של החטיבה בכניסה ללבנון. בקרבות נהרגו 3 לוחמים מהגדוד ונפגעו 7 טנקים. הגדוד השמיד 14 טנקי T-62 סוריים. מפקד הגדוד זיו הלוי זכה בצל"ש מפקד אוגדה על פועלו.

במלחמת לבנון השנייה הצטרף גדוד 75 בפיקודו של סא"ל דן נוימן ללחימה, עיקר פעילותו הייתה בגזרה המערבית והוא לחם בקרבות רבים. מפקד פלוגה כ' במלחמה, סרן אחסאן דקסה, זכה אף לצל"ש אלוף פיקוד צפון על חלקו בלחימה בעיר עייתה א-שעב. הגדוד סיים תקופה ארוכה של לחימה ללא הרוגים כלל.

בסוף אוקטובר 2014 הוסב הגדוד לגדוד מרכבה סימן 4מ, והיה הגדוד הראשון בחטיבה 7 לקלוט את הטנק החדש ביותר בסדרת המרכבה.^[2]

בשנת 2017 השמיד הגדוד בירי טנקים מספר עמדות חמאס סמוך לגבול רצועת עזה במסגרת תעסוקה מבצעית בציר הוברס.^[3]

בסיס האם של הגדוד שוכן במעלה גמלא ברמת הגולן.

מפקדי גדוד 75

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שם	תקופת כהונה	הערות
טדי איתן		מפקד הגדוד הראשון ב-1948
דוד רון	מרץ 1970 – מרץ 1972	מפקד הגדוד הראשון בגלגולו החדש, ב-1970
מאיר שפיר-שפיגלר	1972–1973
יוסף אלדר		מג"ד במלחמת יום הכיפורים לימים קצין חינוך ראשי
יוסי מלמד		לימים ראש מטה פיקוד הדרום
אבנר זעירי
יצחקי חן
זיו הלוי
שמואל רוזנטל		לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יואל לביא
דני בס
גרשון הכהן	1987–1988	לימים מפקד הגיס המטכ"לי
אייל זמיר	1994–1996	לימים סגן הרמטכ"ל
אמנון אשל	1996–1997	לימים מפקד החטיבה
תמיר היימן	1997–1999	לימים ראש אגף המודיעין
אמיר אשל	1999–2001	לימים מפקד חטיבה 600
יעקב בנג'ו	2001–2003	לימים מפקד עוצבת געש
נדב לוטן	2003–2005	לימים מפקד עוצבת המפץ
דן נוימן	2005–2007	לימים מפקד החטיבה
אמיר אבשטיין	2007–2009	לימים מפקד מערך הגנת הגבולות
חובב ורדי	2009–2011	לימים מפקד חטיבה 8
רומן גופמן	2011–2013	לימים מפקד עוצבת געש, הקצין הבכיר ביותר שנפצע במלחמת חרבות ברזל
עידן מורג	2013–2015	לשעבר סגן מפקד החטיבה
טל דוד	2015–2016	הודח בעקבות תאונת אימונים קטלנית^[4]
בני אהרון	2016–2017	לימים מפקד חטיבה 401
ראדי עזמה	2017–2019	לימים מפקד חטיבה 8
איתמר מיכאלי	2019–2021
יעלי קורנפלד	יולי 2021 – יוני 2023
רון סיאג	יוני 2023–	מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל

גדוד 77 (עֹז)

ב-1969 ירדה חטיבה 7 מרמת הגולן לסיני, אך השאירה ברמה את גדוד השוט 53 (אותו קיבלה ב-1968 בתמורה להעברת גדוד המגח 79 לחטיבה 401) שעבר לחטיבה 188. בתמורה, בחטיבה הוקם באותה שנה (1969) גדוד 77 "עֹז" – טנקי שוט. הגדוד הוקם כגדוד 211 צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה) – גדוד המאמן את החיילים להתאמן כקבוצה ולא רק כיחידים (אימון בצוות שונה מאימון בפלוגה, ששונה מאימון כמחלקה). הגדוד אז התאמן בשבטה בדרום. כאשר ירד הגדוד להתאמן באזור סיני, התמקם ליד אבן דרך מצרית מספר 77, אשר ציינה את המרחק מתעלת סואץ. בגדוד דבק הכינוי ובהמשך שונה שמו לגדוד 77 – בגימטריה "עז". הטנקים הראשונים שהיו בשימוש הגדוד היו טנקים מסוג "שוט". מפקד הגדוד הראשון היה שמעון בן שושן.

הגדוד במלחמות ישראל

במלחמת יום הכיפורים – גדוד טנקי שוט קל, בפיקודו של אביגדור קהלני, השתתף בקרבות הבלימה של החטיבה בעמק הבכא, שהתרחשו עם פרוץ המלחמה. הקרב הקשה ביותר בו השתתף הגדוד נודע לאחר מכן כקרב על עמק הבכא בו הפגינו חיילי החטיבה אומץ ותושיה רבה, ובמהלכו נספרו כ-250 טנקים סורים דוממים שהושמדו בגזרה זו, אל מול 72 טנקים של חטיבה 7 שנותרו כשירים מתוך 105 איתם יצאה למלחמה. לאחר שתמו קרבות הבלימה, הבקיע הגדוד כפלוגת חוד את גבול סוריה וסייע בכיבוש והחזקת המובלעת באדמת סוריה. רבים ממפקדי הגדוד קיבלו צל"שים שונים על תפקודם במלחמה.

במלחמת לבנון הראשונה הגדוד פעל מטעם החטיבה באוגדה שונה, תחת פיקודו של רס"ן דוביק רוזנטל. הגדוד השתתף בכניסה לדרום לבנון, והשתתף בקרב בו מנעו מהסורים להשתלט על הגשר שמעל נהר הליטאני – אשר חשיבותו הייתה גבוהה מאוד להמשך הלחימה של צה"ל.

מאז, הגדוד השתתף באופן פעיל בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף)^[5] ובמבצעי החטיבה בגזרות השונות, אבטח את רצועת הביטחון עד היציאה מלבנון.

במהלך האינתיפאדה הראשונה ביצע פעילות בט"ש מגוונת ככוח חי"ר בעיקר בגזרת איו"ש כנגד פעילויות הטרור, לאחר מכן השתתף במבצע חוק וסדר בדרום לבנון והמשיך בפעילותו בגזרה זו.

הגדוד השתתף במבצע חומת מגן. במבצעי גאות ושפל היה תחת פיקודו של איציק רונן וביצע פעילות מבצעית בשכם כגדוד חי"ר. בהמשך חזר לפעול תחת פיקודו של יאיר וולנסקי עם שאר החטיבה ברצועת עזה.

בקיץ 2005 השתתף הגדוד במהלך ההנתקות מרצועת עזה והגיע לתגבר בגזרת עזה ביום חטיפתו של גלעד שליט ולחם שם במלחמת לבנון השנייה במקביל למאמץ המלחמתי בצפון הארץ.

במבצע עופרת יצוקה הגדוד הוקפץ לדרום הארץ לאזור אימונים שם התכונן ליום פקודה אך בסופו של דבר לא נכנס למערכה.

בתחילת מבצע צוק איתן נכנס הגדוד ללחימה ביום השלישי לתמרון הקרקעי. לחם בהצלחה במבצע והיה מהאחרונים לצאת מהרצועה.

ערב מלחמת חרבות ברזל הוצב הגדוד בגזרת רצועת עזה. במתקפת הפתע על ישראל לחם הגדוד כנגד המחבלים תוך שהוא סופג אבידות, וכמה מחייליו נחטפו לרצועת עזה.

מבנה הגדוד

במבנה הישן כלל שלוש פלוגות. שתי פלוגות של טנקי מרכבה סימן 4 מבצעיות ושמותיהם – וולקן וחרמון, ופלוגה מסייעת יגואר. פלוגת חרמ"ש (חי"ר משוריין) במילואים ופלוגת מפקדה.

לאחר שינוי המבנה הארגוני שנעשה בחיל כולל הגדוד 4 פלוגות סדירות: 2 פלוגות טנקים – וולקן וחרמון, פלוגה מסייעת יגואר ופלוגת מפקדה – טייגר. בנוסף להן 2 פלוגות במילואים, פלוגת טנקים נוספת – זוהר ופלוגת חרמ"ש. במחזור גיוס מרץ 15 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.

מפקדי גדוד 77

שם	תקופת כהונה	הערות
שמעון בן שושן	1969 - 1969	מפקד הגדוד הראשון
עמיר יפה	1969–1971	לימים מפקד חטיבה 14
דוד ישראלי	1971–1973	נפל במלחמת יום הכיפורים, בתפקיד סמח"ט 188
אביגדור קהלני	1973	מפקד הגדוד ביום הכיפורים. לימים מפקד פו"ם
יוסף אלדר	1973–1974	לפני כן, מג"ד 75 ביום כיפור
איתן קינן	1974–1975	סמג"ד 77 ביום כיפור
אורי ירון	1975–1976
אילן מנור	1976–1978
משה פלד	1977–1978	לימים מפקד חטיבה 847, סגן יו"ר הכנסת וסגן שר החינוך
מרדכי מנדל שקד	1979–1981	לימים מפקד חטיבה 943 וקצין אג"ם מפח"ש
בני לידור	1981–1982	לימים מפקד עוצבת געש
דוביק טל	1982–1983	מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה. לימים קצין שריון ראשי
משה חג'בי	1983–1984
עוזי זגורי	1984–1985	לימים מפקד חטיבה 401.
אלי הדר "קוסקס"	1985–1987
משה הגר	1987–1988
משה קינן	1988–1990
אייל מליס	1990–1991
גיורא סגל	1991–1993	לימים סגן מפקד אוגדה ומפקד המעבדה התפיסתית במרכז לחקר ההפעלה ובניין הכוח באמ"ץ תוה"ד
עופר סגל	1993–1994
מוטי כידור	1994–1996	לימים מפקד חטיבה 401
גדי מאירי	1996–1998
רמי עמדי	1998–2000
שי שילה	2000–2002
איציק רונן	2002–2004	לימים מפקד חטיבת הראל
יאיר וולנסקי	2004–2006	לימים מפקד חטיבה 401
מאיר בר מאיר	2006–2008	קיבל את הפיקוד על הגדוד במהלך מלחמת לבנון השנייה
עמיחי יודנפרוינד	2008–2010	לימים מפקד חטיבת מרכבות הפלדה
אופיר לוי	2010–2012	לימים סגן מפקד אוגדת הבשן
יאיר אור	2012–2014	מפקד חטיבה 4
מולי כהן	2014–2015	לשעבר קצין אג"ם של עוצבת געש, לימים מפקד חטיבת אגרוף הברזל
יפתח נורקין	2015–2017	לימים מפקד החטיבה
שאול ישראלי	2017–2019	לימים מפקד חטיבת אגרוף הברזל
אלעד ביתן	יוני 2019 – אוגוסט 2021
אופיר וינטראוב	אוגוסט 2021 – יוני 2023
שמעון פוטרבני	יוני 2023–	מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל

גדוד 82 (געש)

גדוד 82 (גדוד "געש") הוא גדוד הטנקים הראשון שהוקם בצבא ההגנה לישראל כחלק מחיל השריון. הוא הוקם כגדוד השני בחטיבה 8 ומכאן מספרו. הגדוד הורכב מפלוגות לוחמים מרקע מגוון, אנשי מח"ל, גדנ"ע ויוצאי אצ"ל ולח"י. מפקד הגדוד היה פליקס באטוס. במלחמת העצמאות לחם הגדוד במבצע חורב, מבצע דני ומבצע יואב. באוגוסט 1949 עבר יחד עם גדוד 9 לחטיבה 7.

לפני מבצע קדש השתתף הגדוד, בפיקודו של אברהם אדן, במבצע יונה לפריקת ספינות נשק מצרפת. במלחמה כלל פלוגת טנקי סופר שרמן, פלוגת טנקי שרמן M50, פלוגת חרמ"ש ופלוגת חרמ"ן, הגדוד השתתף בקרב סכר הרואיפה וכיתור מערך אבו עגילה. פלוגה א' של הגדוד זכתה בתום הקרבות לצל"ש יחידתי ממפקד גייסות השריון. ב-1965 זכתה מחלקה מהגדוד בצל"ש חטיבתי במהלך המלחמה על המים. במלחמת ששת הימים היה גדוד טנקי שוט בפיקודו של גבי עמיר (סמג"ד אלי גלובוס, שנפל במלחמה) הגדוד כלל שלוש פלוגות אורגניות בפיקוד אהרון סטולר (טל), עמיר יפה, אלישיב שמשי. ופלוגה רביעית פלוגת הקק"ש מבית הספר לשריון, בפיקוד שמאי קפלן (מפקד מגמת שוט בקק"ש). במהלך הקרבות, עקב נפילת אלי גלובוס, קפלן מונה לסמג"ד 82 במקביל לתיפקודו כמ"פ. קפלן נהרג בקרב מערבית לביר גפגפה . הגדוד השתתף בכיבוש ח'אן יונס וצומת רפיח, מתחם הג'יראדי והגיע עד לתעלת סואץ. ב-1968 השתתף הגדוד בפעולת כראמה.

במלחמת יום הכיפורים פיקד על הגדוד חיים ברק שמונה תקופה קצרה קודם לכן (סמג"ד דני פסח, שנפל במלחמה). הגדוד היה באימונים בסיני של שתי פלוגות צמ"פ. שתי הפלוגות המבצעיות שלו נשלחו לפני המלחמה לתגבר את רמת הגולן, פלוגה א' בפיקוד אלי גבע שהוכשרה לגרור את גשר הגלילים. פלוגה ג' בפיקוד מאיר זמיר סופחה לגדוד 77 של החטיבה ובמהלך המלחמה זכתה לכינוי "כוח טייגר". הכוח מנה 7 טנקים ובין יתר הקרבות בהם השתתף, בלם במארב לילי את חטיבה 43 הסורית ונטרל 60 משוריינים, מבלי לאבד אדם או טנק. על פעולותיו אלו זכה זמיר בעיטור העוז. עם פרוץ הלחימה הוטסו שאר לוחמי הגדוד לצפון, הצטיידו בטנקים והגדוד סופח לחטיבה 188. פלוגה ד של הגדוד נשלחה לתגבר את גדוד 53 מחטיבה 188 בדרום הגזרה והשתתפה בקרב הבלימה ב"ציר הנפט" ובתל א-סקי ו-12 מלוחמיה נהרגו בקרבות. שלושה מאנשיה נפלו בשבי הסורים. בקרבות הבלימה נפצע המג"ד ונהרג הסמג"ד. 28 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה.

הגדוד השתתף במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה.

במבצע חומת מגן זכה הגדוד לצל"ש יחידתי, באתר הגבורה על חלקו בלחימה בשטחים תחת פיקוד חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה פיקד על הגדוד סא"ל עודד בסיוק. הגדוד היה גדוד הקו בגזרת אביבים והגיב באופן מיידי לחטיפת חיילי צה"ל. בתגובה לאירוע החטיפה, פרץ ללבנון טנק מפלוגה בפיקודו של סמ"ר אלכס קושנירסקי, אך עלה על מטען ובו קיפח הצוות את חייו. כוח קטן בפיקוד המג"ד נותר בשטח ללא חיפוי תחת אש במשך שעות רבות עד לחילוץ גופות אנשי הצוות. הגדוד המשיך בלחימתו עד יומה האחרון של המלחמה, כאשר בסיומה קיבלו שני מפקדי פלוגות את עיטור העוז וצל"ש מפקד פיקוד הצפון.

ב-2014 לחם הגדוד במבצע צוק איתן, ובמסגרת הלחימה נפל מפקד פלוגה ג', דימטרי לויטס.

בקיץ 2016 גם גדוד זה הוסב למרכבה סימן 4מ.^[6]

באוגוסט 2022 פרץ מבצע עלות השחר כאשר היה הגדוד בתעסוקה מבצעית בגבול רצועת עזה ולקח חלק משמעותי בלחימה. באוקטובר 2022 הגדוד נבחר מטעם אוגדה 36 להתמודדות על פרס הרמטכ"ל בהצטיינות מבצעית בעלות השחר.

לרגל ציון שנת ה-75 להקמת הגדוד, הוחלט לחדש את סמלו באופן שישקף את סיפורו. הסמל החדש שומר על הצורה האליפטית שהייתה בסמל חטיבה 8 המקורי. במרכזו צללית טנק הוצ'קס ולפניו מגן דוד צהוב וברק, מסמלה של חטיבה 7. מגן הדוד מייצג את הלוחמים בגדוד ובחטיבה שורדי השואה, לצד הברק הצהוב המייצג את גדוד הטנקים הראשון. צבעי הסמל לקוחים גם הם מסמלה של חטיבה 7 ומסמל הגדוד שהיה נהוג. הסמל עוצב מחדש על ידי שגיא בלומברג, מ"פ וסמג"ד בגדוד בשנים 1999–2002.

במהלך מלחמת חרבות ברזל הגדוד נטל חלק פעיל בלחימה ברצועת עזה. במהלך הלחימה נפלו שני לוחמים מהגדוד. רס"ל (במיל׳) יהונתן מלכה ורס"ל (במיל׳) אור ברנדס ז״ל.^[7]

מפקדי גדוד 82

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שם	תקופת כהונה	הערות
פליקס באטוס	1948	לשעבר קצין שריון במלחמת העולם השנייה
שאול יפה	אוקטובר 1948–	לימים קצין שריון ראשי
ברוך בר-לב	1950–1952	לימים ראש מטה פיקוד המרכז ונספח צה"ל באוגנדה
בנימין עמוס	1953–1954
יזרעאל הרץ	1954–1956
אברהם אדן	1956–1957	מפקד הגדוד במבצע קדש. לימים נספח צה"ל בארצות הברית
אלחנן סלע	1957–1958
אשר לוי	1958–1959	לימים ראש מטה פיקוד הדרום
מנחם מרון	1959–1960	לימים נספח צה"ל בארצות הברית
שמואל גונן	1960–1961	לימים מפקד פיקוד הדרום
חיים דים	1962–1963	לימים ראש מטה אוגדה 38 במלחמת ששת הימים
קלמן מגן	1963–1964	לימים מפקד עוצבת סיני
בנימין אושרי	1964–1965	מפקד הגדוד בתקופת "המלחמה על המים", נפצע קשה בקרב מול צבא סוריה
ברוך הראל	1965–1966	סמח"ט 7 במלחמת ששת הימים. לימים מפקד עוצבת סיני
גבריאל עמיר	1966–1967	מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים, לימים מפקד עוצבת עידן
אברהם רותם	1967–1968	לימים ראש מחלקת ההדרכה
אורי אור	1968–1970	לימים מח"ט 679 ביום כיפור, מח"ט 7, מפקד אוגדה 36, אלוף פיקוד המרכז והצפון
ששון שילה	1970–1971
עמרם מצנע	1972–1973	לימים מפקד פיקוד המרכז
חיים ברק	1973	מפקד הגדוד במלחמת יום כיפור. עד לפציעתו. לימים מפקד חטיבה 211
יאיר נפשי	1973–1974	לימים מפקד חטיבה 188 ומפקד אוגדת מילואים
חגי רגב	1974–1975	לימים מפקד אוגדה 611
מאיר זמיר	1975–1976	לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
אפרים לאור	1976–1977	לימים מפקד החטיבה
שמי עטר	1977–1978
רמי סווט	1978–1980
אמי פלנט	1980–1981	לימים קצין שריון ראשי
ניצן סלע	1981–1982	מפקד גדוד "נומרט" במלחמת לבנון הראשונה
דור מוסל	1982	מפקד הגדוד במלחמת לבנון הראשונה
אגמון שמואל	1982–1984	מפקד הגדוד במהלך השהייה בלבנון. לאחר סיום סגן מפקד החטיבה
רפי שמידע	1984–1985
רוני פרידמן	1985–1987
עידו מזורסקי	1987–1988
רונן פרומר	1989–1990
אמיר נוי	1990
יעקב אייש	1990–1991	לימים נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
הלל קוברינסקי	1991–1993	לימים מפקד עוצבת יפתח
בני פרץ	1993–1995	לימים מפקד חטיבה 847
גיל בן חיים	1995–1996
נעם לויט	1997–1999
גיא בר-לב	1999–2001	לימים קצין איסוף קרבי ראשי
ליאור הוכמן	2001–2003	מפקד הגדוד במבצע חומת מגן לימים מפקד חטיבה 460
ארז לב-רן	2003–2005	לימים מפקד חטיבה 8
עודד בסיוק	2005–2006	מפקד הגדוד במלחמת לבנון השנייה, לימים ראש אגף המבצעים
חיים עידו	2006–2008	לימים מפקד חטיבה 14
גרמן גילטמן	2008–2010	לימים נספח צה"ל ברוסיה
הישאם אבראהים	2010–2012	לשעבר מפקד חטיבת אגרוף הברזל ומפקד חטיבה 460
נריה ישורון	2012–2014	לימים מפקד עוצבת יפתח
חנוך דאובה	2014–2016	מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת קרייתי, מעוטר בעיטור העוז
אחסאן דקסה	2016–2018	מעוטר צל"ש אלוף, לימים מפקד חטיבה 401. נפל במלחמת חרבות ברזל, בקרב בג'באליה, בעת היותו מח"ט 401.
יואב שניידר	2018–2020	לימים מפקד חטיבת אגרוף הברזל
יונתן מאיר	2020–2022	מפקד הגדוד במבצע שומר החומות, לימים מפקד עוצבת ראם
אופיר כספי	2022–2024	מפקד הגדוד במבצע עלות השחר ומלחמת חרבות ברזל במהלכה נפצע.^[8]
צורי דיל	2024–

גדוד 603 (להב)

ערך מורחב – גדוד 603

דחפורי D9 משוריינים של צמ"ה 603 ("ציפורני החתול"), פלוגת הצמ"ה של גדוד 603.

גדוד להב (603) הוא גדוד סדיר של חיל ההנדסה הקרבית המוכפף מבצעית לחטיבה 7. הגדוד כולל פלוגות פלסים שנלחמים רגלית וממוכן ומתמחים בכל נושא החבלה וזירות המטענים, השמדת תשתיות אויב. ובנוסף המפעילים נגמ"שי הנדסה כבדים מדגם נמ"ר הנדסי, ופלוגת צמ"ה ("ציפורני החתול") המפעילה דחפורי D9 משוריינים, מחפרים ממוגנים, כלי צמ"ה ממוגנים אחרים (בהם מחפרים ושופלים) ואמצעי גישור שונים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפלס את הדרך לטנקי החטיבה דרך שדות מוקשים, תעלות נ"ט, סוללות עפר, זירות מטענים ועוד, וסיוע לכוחות השריון והח"יר בנושא החבלה ולחימת ח"יר. כמו כן, הגדוד בונה עמדות ירי ועמדות מגנן לטנקים, וכן מחלץ טנקים וכלי רכב פגועים או תקועים בסיוע חיל החימוש. הגדוד פועל באופן רגלי וממוכן.

יחידה שנסגרה – פלס"ר 7

פלס"ר 7 הייתה פלוגת הסיור של חטיבה 7. הפלוגה הוקמה ב-1948 בשל הצורך ביחידת סיור שתספק את צורכי המודיעין בזמן אמת של חטיבת השריון 7 – ותתפקד בדומה לסיירות בחטיבות חיל הרגלים. פלס"ר 7 השתתפה באופן מהותי בכלל מלחמות ישראל, ובראשן מבצע קדש, מלחמת ששת הימים שלאחריה קיבלה הסיירת 9 צל"שים – מספר הצל"שים הגבוה ביותר לפלוגה במלחמה אחת – על השתתפותה בקרבות וביניהם קרב רפיח בו ניתבה הסיירת את החטיבה כדי לכתר את המצרים בדרך לניצחון המוחץ.

במלחמת יום הכיפורים הייתה היחידה ממונעת על נגמ"שי ברדלס (M113) ולחמה ברמת הגולן. הפלוגה ספגה אבדות כבדות בקרב מול גדוד קומנדו סורי באזור הר חרמונית ב-9 באוקטובר 1973 ו-24 מלוחמיה נהרגו. לאחר הקרב ונפילת המ"פ אורי כר-שני (פישמן), הסמ"פ איציק מבורך, ושלושה מפקדי מחלקות נוספים, הוחלט על פירוק היחידה. במקום הקרב מוצבת אנדרטת פלס"ר 7 לזכר 24 מנופלי היחידה בקרב.^[9]

ב-1986 הטיל מח"ט חטיבה 7 אמי פלנט על אלון וולף מ"פ מוערך בחטיבה 7 להקים מחדש סיירת חטיבתית – סיירת השריון, בבסיס קבע נפרד מהחטיבה ברמת הגולן (מחנה טיסן).^[10] בתחילת דרכה השתמשו לוחמי היחידה בנגמ"שי הברדלס ובג'פסים (ג'יפ סיור אמריקאי קל-M151). צוות וסגל ההקמה הורכב מבוגרי מסלול שריון, סיירת גולני, סיירת צנחנים ועוד. הצוות הראשון אשר עבר מסלול הכשרה מלא התגייס בפברואר 1987 ומוין בגיבוש הראשון ליחידה שבוצע במחנה השריון צוקי עובדה במרץ 1987. הצוות הראשון עבר טירונות שריון בצוקי עובדה ולאחר מכן שלושה חודשים של טירונות יחידה ב"משתא" ברמת הגולן. לאחר מכן הצוותים הוכשרו בשלב א של טירונות גולני בבאח גולני "בזק" אשר לאחריו המשיכו לטירונות יחידה של שלושה חודשים בבסיס אליקים אשר סמוך דלית אל כרמל (חירבת סומק). באותם ימים ראשונים היה נהוג לסיים את טירונות היחידה במסע של 107 ק"מ. לימים הפך מסע זה למסע "עלייה ליחידה" שכלל מסע באפוד מלא מהכנרת עד לבסיס האם דרך כיפת הנשרים (דרך מעלה גמלא). לימים הוחל בגיוס חיילים בהתנדבות דרך גיבוש צנחנים.

ב-1992 לאחר הצלחה בקווים בלבנון והצורך ביחידה נוספת לעת מלחמה, פוצלה סיירת השריון לשתי סיירות – פלס"ר 500 ופלס"ר 7.

במלחמת לבנון השנייה ביצעה הסיירת, תחת פיקודו של רס"ן אודי צור, מספר רב של פעולות בעומק שטחה של לבנון, ובכלל זה סיורים, פשיטות, מארבים ותצפיות להכוונת אש ארטילריה וטנקים,^[11] בשיתוף עם יחידות נוספות, והיוותה כוח סיור תוקף.^[12]

במבצע צוק איתן פגעה הסיירת בפיקוד רס"ן אמרי יורן,^[13] במחבלים והשמידה מנהרות לחימה ותשתיות אשר שימשו את ארגון החמאס.^[14]

ב-2021 פורסם שהוחלט לסגור את פלס"רי השריון, ובהם פלס"ר 7. תפקידיהם יבוצעו בידי יחידות ייעודיות שיוקמו לשם כך.^[15]

הכשרה

מסלול הסייר נמשך שנה וחודשיים; מתוכו שישה חודשים טירונות ואימון מתקדם עם יחידת אגוז, בהם החיילים מוכשרים לרובאי 07. ולאחר מכן שמונה חודשים בהם המשיך המסלול ביחידה, ובהם התבצעו ההכשרות הייעודיות, ובכלל זה קורס סיור. לאחר מכן הגיעו החיילים לפלגת הלוחמים ביחידה. עם סוף המסלול ניגש חלק מהצוות לקורס מכ"ים סיירות, שהתבצע בביסל"ח. מתגייסי הפלס"ר הגיעו לאחר גיבוש שהתבצע לאחר הגיוס לחיל השריון.^[16] העוברים את גיבוש הופנו אל התחלת מסלול אימוני חי"ר עם יחידת אגוז, עד לסיום אימון מתקדם אז עלו הלוחמים ליחידה במסע, וקיימי את מסע הכומתה מהכנרת דרך מעלה גמלא וכיפת הנשרים ועד לבסיס האם.^[17]

תפקידי פלס"ר חש"ן בזמן מלחמה

אספקת מודיעין קרבי בזמן אמת על כוחות אויב
ניתוב כוחות החטיבה
גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים (גו"ז-חל"כ)
הגנת קווי אספקה וחניוני החטיבה
איכון שריון, ארטילריה וחיל אוויר
פשיטות קומנדו
לוחמת שטח בתנאים שונים (אזורים מיוערים, לחימת סלעים, הסוואה ועוד).

מפקדי פלס"ר 7

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.


שם	תקופת כהונה	הערות
אורי אור		מפקד הפלס"ר במלחמת ששת הימים
אלי ריקוביץ		מפקד הפלס"ר לאחר מלחמת ששת הימים ועד מרץ 1968
שלמה באום	1968–????
יאיר נפשי
עודד ארז
יהודה גלר		מפקד הפלס"ר במלחמת ההתשה
יוסי מלמד
אורי כר-שני	פברואר 1973 – אוקטובר 1973	נפל בקרב כמפקד הפלס"ר במלחמת יום הכיפורים יחד עם עוד 23 חיילים. בעקבות כך הפלס"ר פורקה
אלון וולף	1986–????	הקים מחדש את הפלס"ר
גברעם הגלילי^[10]
יעקב בנג'ו	1995–1997
יהונתן דוכן	2003–2005
אודי צור		מפקד הפלס"ר במלחמת לבנון השנייה
עמית גנתק
יפתח נורקין	2007–2009	מפקד הפלס"ר במבצע עופרת יצוקה
עידו הורוביץ
עומר לוין
אמרי יורן		מפקד הפלס"ר במבצע צוק איתן
עידן גולדשטיין
איתמר מיכאלי	2016–2018
אמיר עופר	2018-2019
שמעון פוטרבני	2019 - 2020
דניאל איתן	2020–2021	מפקד היחידה האחרון

גלריה

היסטוריה

טנק מרכבה סימן 2 עם מגוב נוכרי ששירת בחטיבה בעת אימון קמ"פ

מלחמת העצמאות

חטיבה 7 הוקמה במהלך מלחמת העצמאות כעתודה מטכ"לית, כיוון שבעת הקמתה, אמצע מאי 1948, יתר חטיבות ההגנה והפלמ"ח היו מרותקות לחזיתות השונות. מפקד החטיבה היה תחילה שלמה שמיר, עליו הוטלה המשימה להקימהּ בתוך שבוע בזמן המלחמה. הוא הקים את מטה החטיבה בחדר בבית מלון בריסטול בתל אביב. לצורך הקמת החטיבה קיבל תקציב של מאתיים לא"י. בין קציני המטה שגייס היו אהרן חטר-ישי, פיטר וולף, חיים הרצוג, תד אריסון, דבורה אילון סרני, חיים בן אשר ועוד. רוב אנשי המטה היו יוצאי הבריגדה היהודית. בסיסי החטיבה היו באזורי עין שמר, נען, ותל ליטוינסקי. בחטיבה היה גדוד אחד ממוכן – גדוד 73 (שנקרא אחר כך גדוד 79) בפיקוד חיים לסקוב, ובו אנשי חיל הרגלים מוסעים על שלל כלי רכב, ג'יפים, משוריינים פרי הרכבה עצמית וזחל"מים. וכן 2 גדודי חי"ר – גדוד 71 בפיקוד יהודה ורבר, וגדוד 72 בפיקוד צבי הורוביץ. הלוחמים גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מחטיבות שהפרישו כוחות לטובת החטיבה. כמו כן, גדוד 32 בפיקוד צבי גרמן מחטיבת אלכסנדרוני עבר לחטיבה 7 לקראת מבצע בן נון א' לכיבוש לטרון.

החטיבה נכשלה בכיבוש לטרון במבצע בן נון א', בו היא קיבלה תחת פיקודה את גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני. לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה, שתוגברה הפעם בגדוד 52 מחטיבת גבעתי, עליו פיקד יעקב פרי, לקרב נוסף על לטרון – מבצע בן נון ב', שאף הוא נכשל. על אף שהחטיבה לא הצליחה לכבוש את מתחם לטרון, שעליו שלט הלגיון הירדני, היא הצליחה לאבטח את דרך בורמה, ובכך אפשרה את פריצת המצור על ירושלים. בקרבות אלו ספגה החטיבה 139 אבדות (מתוכם 19 בפריצת דרך בורמה) והליגיון הירדני שבה ממנה שישה שבויים. בין חיילי החטיבה שהשתתפו בקרבות לטרון היו משה זנבר, יצחק מודעי, אריאל שרון, נסים אלוני, יעקב פרקש (זאב), אלוף יעקב פרולוב, ודוד עזריאלי.

ביוני 1948 עברה החטיבה לחזית הצפון, והתארגנה לצורך כך זמן מה בעין שמר. ביולי 1948, בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, החליף את שמיר בתור מפקד החטיבה. יהודה בן דוד התמנה למפקד גדוד 71. בהמשך מלחמת העצמאות, ניהלה החטיבה שכללה ברוב התקופה האמורה שלושה גדודים: 71, 72 (חי"ר) ו-79 (ממוכן), קרבות בגליל: במבצע דקל, באמצע יולי, נכבשו שפרעם ונצרת ובמבצע חירם, בסוף אוקטובר, נכבשו מירון, ג'יש (גוש חלב), מלכיה וסאסא. ב-1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה על גבעת לטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה שבע לזכר הקרב הראשון שלה, עקוב הדם, שניהלה במקום זה במלחמת העצמאות.^[18]

מלחמת סיני

לאחר מלחמת העצמאות נרכשו הטנקים הראשונים והחלה להתגבש תורת לוחמת השריון. ב־1 בינואר 1954 פורקה החטיבה, וגדודיה הועברו לפיקוד ישיר של גייסות השריון. אולם חזרה להיות חטיבת שריון החל מסוף אוקטובר 1955.^[19]

במלחמת סיני, החטיבה בפיקודו של אל"ם אורי בן ארי, כללה 3 גדודים: גדוד טנקים 82 (שרמן) בפיקוד סא"ל אברהם אדן, גדוד חרמ"ש 52 בפיקוד סא"ל אורי רום, וגדוד חרמ"ש 9 בפיקוד רס"ן ישראל הדר. כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד חרמ"ן 61 מחטיבה 16 בפיקוד רס"ן שמשון עופר. החטיבה ניהלה קרבות באזור מתחם אבו עגילה שבסיני. קרבות אלה שינו את התפיסה לגבי השריון בצה"ל והפכו אותו מחיל מסייע לחיל המכריע בכוחות היבשה. פלוגה א' מגדוד 82 בפיקודו של בריל קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה.

בין המלחמות

בשנת 1958 הוסב גדוד 52 מחרמ"ש לטנקי שרמן ו־AMX. בשנים 1959–1960 הוסב גדוד 82 מטנקי שרמן לטנקי שוט. בשנת 1961 הועבר לחטיבה גדוד המילואים 46, שהוסב מחי"ר לגדוד טנקי AMX. במחצית הראשונה של שנות ה-60, גדוד 82 ופלוגות השרמן של גדוד 52 פעלו ככח מרכזי במלחמה על המים. לחטיבה צורף גדוד 9 חרמ"ש. בשנת 1965 הוקם בחטיבה גדוד המגח הראשון בצה"ל, גדוד 79. בתמורה, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14. במקביל, הוסב גדוד המילואים 46 למגח. בשנת 1967 הועבר גדוד 46 לחטיבת מגח חדשה, חטיבה 401, והיווה את גדוד ההקמה שלה.

מלחמת ששת הימים ולאחריה

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקודו של אל"ם שמואל גונן, פעלה בציר הצפוני בסיני, במסגרת כוחות אוגדה 84 בפיקוד ישראל טל. החטיבה כללה 3 גדודים ופלוגת סיור חטיבתית. גדוד 82 – טנקי צנטוריון בפיקוד גבריאל עמיר, גדוד 79 – טנקי פטון M48 בפיקוד אהוד אלעד (שנהרג ביום הראשון למלחמה, והוחלף על ידי חיים ארז), גדוד 9 – חרמ"ש בפיקוד מקסי אביגד, ופלס"ר 7 – פלוגת הסיור החטיבתית בפיקוד אורי אור. החטיבה פרצה דרך רצועת עזה, בציר ח'אן יונס–רפיח, אל סיני, לאחר כיבוש צומת רפיח המשיכה החטיבה מערבה, הבקיעה את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי ובלילה התייצבו כוחות החטיבה במבואות אל עריש שבסיני. בסופו של קרב זה, שבו ניצחה החטיבה, נשא המח"ט שמואל גורודיש, את נאומו – "אחי גיבורי התהילה", בו שיבץ את משפטו המפורסם:

אל המוות הישרנו מבט – והוא השפיל את עיניו.

לאחר המלחמה בוצע מהלך ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים. חטיבה 7 הפכה לחטיבת טנקי שוט. במסגרת זו בשנת 1968 הועבר גדוד המגח 79 לחטיבה 401, וחטיבה 7 קיבלה במקומו גדוד שוט 63 שמספרו השתנה מאוחר יותר לגדוד 53. ב-1968 החטיבה עלתה לרמת הגולן.

ב-1969 ירדה חטיבה 7 לסיני, אך גדוד 53 נשאר ברמת הגולן ועבר לחטיבה 188. במקומו הוקם בחטיבה גדוד 77.

מלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה השתתפה החטיבה בקרבות באזור תעלת סואץ, בבקעת הירדן ובפעולת כראמה. החטיבה השתתפה גם במבצע רביב – פשיטה משוריינת בחוף המערבי של ים סוף בה השתתפו גם טנקי טיראן. בתקופה זו, החל משנת 1970, הוסבה החטיבה לטנקי שוט קל. בשנת 1971 הוקם גדוד 75 כגדוד חרמ"ש. חטיבה 7 הייתה חטיבת עתודה של המטה הכללי ומחנה הקבע שלה היה בשדה תימן, ליד באר שבע.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים

בקיץ 1973 הייתה החטיבה פרוסה בחצי האי סיני. ב-26 בספטמבר 1973, ערב ראש השנה, הוחלט להעלות שתי פלוגות מגדוד 77 לתגבור חזית רמת הגולן, בעקבות בקשת אלוף פיקוד צפון יצחק חופי, שחשש מהעיבוי המשמעותי של הכוחות הסורים מול רמת הגולן. ב-30 בספטמבר הועלה שאר הגדוד לרמת הגולן. עם התגברות הסימנים המעידים המלחמה, אושר תגבור נוסף של רמת הגולן ובערב יום כיפור הועלו בבהילות חיילי שני הגדודים הנותרים של חטיבה 7, גדוד טנקים 82 וגדוד חרמ"ש 75 שאחת מפלוגותיו הייתה פלס"ר 7, מסיני לרמת הגולן. גדוד טנקים 71 אשר כלל צוערים ומדריכים ממתקני האימונים של חיל השריון צורף לחטיבה ולחם עימה עד סיום המלחמה. הטנקים של הגדודים נותרו בסיני, ושני הגדודים הצטיידו בטנקים של שנים מתוך שלושת גדודי חטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד הצפון במחנה פילון.^[20]

במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה על גבי טנקי שוט קל, בפיקודו של אל"ם אביגדור בן-גל, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. כוחות החטיבה הצליחו באחד מקרבות הבלימה המרכזיים – קרב עמק הבכא לעצור את ההסתערות הסורית בגזרה. הכוחות בקרב זה, כללו את גדוד 77 בפיקוד אביגדור קהלני, גדוד 75 בפיקוד יוסף אלדר, גדוד 71 בפיקוד משולם רטס, יחד עם סיוע משמעותי של כוחות מגדוד 74 (חטיבה 188) בפיקוד יאיר נפשי, ומגדוד 53 (חטיבה 188) בפיקוד יוסי בן-חנן. על פי מח"ט 7 אביגדור בן-גל, הצלחת החטיבה בקרב עמק הבכא, הושגה גם בזכות לחימתה המכריעה של חטיבת המילואים 679 בפיקוד אורי אור, שלחמה בגזרת נפח, ומנעה מהסורים לכתר את חטיבה 7. משולם רטס שנפל בקרב עמק הבכא, קיבל את עיטור העוז. קהלני קיבל את עיטור הגבורה.

במקביל ניהל גדוד 82 קרבות בגזרה הדרומית של הרמה.

במהלך קרבות הפריצה הישראלית לסוריה והקמת המובלעת בה, מ-11 באוקטובר 1973, לחמה החטיבה בגזרה הצפונית של ההתקפה והגיעה עד לכפר מזרעת בית ג'אן שבמורדות החרמון. כמו כן השתתפו יחידות ממנה בקרבות בגזרה הדרומית של המובלעת.

ממלחמת יום הכיפורים ואילך שוכנת החטיבה בקביעות ברמת הגולן, וכוללת שלושה גדודי טנקים (גדוד 82, גדוד 77, וגדוד 75 שלאחר המלחמה הוסב מחרמ"ש).

מלחמת לבנון הראשונה

במהלך מלחמת לבנון הראשונה לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"ם איתן קינן, במורדות החרמון בציר הכפרים עין עטא וינטא, החטיבה כללה 3 צוותי קרב גדודיים: גדוד 75 בפיקוד זיו הלוי, גדוד 82 בפיקוד דור מוסל, וגדוד מאולתר (שכלל פלוגה מגדוד 75 ופלוגה מגדוד 82) בפיקוד ניצן סלע כמג"ד וגרשון הכהן כסמג"ד, בנוסף, גדוד הצנחנים 9264 בפיקוד יצחק נודלמן סופח לחטיבה. לעומת זאת גדוד 77 בפיקוד דוביק טל, שמנה שתי פלוגות מבצעיות, פלוגת צמ"פ (מסלול), פלוגת חרמ"ש ושתי מחלקות הנדסה, לחם תחת פיקוד יחידות אחרות בגזרה המרכזית של לבנון. הגדוד עבר ערב מלחמת לבנון לאחריות חטיבה 769 בפיקוד שאול מופז. עם פרוץ הקרבות פעל הגדוד בגזרה המערבית של הבקאע, כבש בין היתר את הכפרים עישייה, ריחן, ערמתא ועין א-טינה. בהמשך הלחימה הועבר הגדוד לכוח דן ורדי ולכוח יוסי פלד שפעל באזור אגם קרעון.

מלחמת לבנון השנייה

ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה

ערב המלחמה, הייתה חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אמנון אשל. ביום פתיחת מלחמת לבנון השנייה היה זה גדוד 82 ("געש") שנתן את התגובה הראשונית לאירוע חטיפת החיילים בגבול הלבנון. במהלך האירוע נכנס כוח משולב לתוך לבנון, אשר כלל טנק מפלוגה א'. הטנק עלה על מטען גחון וכל הצוות נהרג. הגדוד בפיקודו של סא"ל עודד בסיוק פגע בתגובה בכלל מוצבי חזבאללה הפרוסים לאורך הגדר.

מפקדת חטיבה 7 למעשה הייתה הראשונה שהוקצתה לגזרת אוגדה 91 על מנת לסייע באירועים הרבים בימי הלחימה הראשונים. החטיבה, בעזרת יחידות שסופחו אליה (גדוד 601, גדוד 299 (גדוד חרב), וגדוד 52) קיבלה אחריות בתחילה על מרחב החוף, ובתוך כך ביצעה משימות של השמדת מוצבי חזבאללה במרחב, וכן חישוף שטחים מיוערים להכנת השטח ללחימה. בימיה הראשונים של המלחמה, התמקמה מפקדת החטיבה ביישוב חניתה ומשם ניהלה את מרחב החוף. גדוד 77 שהועבר לגזרת עזה עם חטיפת גלעד שליט נשאר בגזרת עזה ולחם בה במהלך כל מלחמת לבנון השנייה.

לאחר מספר ימים, עם ההתבססות ההבנה שמסתמנת הרחבת הלחימה בלבנון, שונתה משימתה של מפקדת החטיבה והיא קיבלה אחריות במרחב שבין מלכיה ליישוב דובב. במסגרת תוכנית לכיבוש בינת ג'בייל, חטיבה 7 הייתה הכוח השלישי (יחד עם חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים) והייתה אחראית על מרחב מארון א-ראס – ג'בל כחיל ורכס ה"שקד". לאחר האירועים בבינת ג'בייל, הוחלט על הוצאת הכוחות מהמרחב והחטיבה נשארה בהגנה במרחב כפי שהייתה פרוסה קודם.

לקראת הכניסה השנייה לבינת ג'בייל סד"כ החטיבה השתנה באופן משמעותי וכלל: מפקדת החטיבה, שלושה גדודי שריון – גדוד 82, גדוד 75, גדוד מחטיבה 673, 3 גדודי חי"ר – גדוד 299, גדוד מחטיבה 2, גדוד 435 מגבעתי (הצטרף בהמשך הלחימה), גדוד הנדסה קרבית 603, פלס"ר 7 ובסיוע ישיר גדוד תותחנים. עם הכניסה השנייה עמדו לרשות החטיבה כוחות רבים מאוד. החטיבה ביצעה את תוכניתה ואגפה את העיירה בינת ג'בייל במהלך מפתיע לאויב ובודדה החטיבה את העיירה.

גדוד 82 המשיך בלחימה בגזרת מארון א-ראס ורכס שקד כל זאת כשהוא ממשיך לפקד על גזרת אביבים. בהמשך הלחימה לחם הגדוד בגזרות מרון א-ראס, ג'בל כחיל ורכס הקָרְחבוּן והיה גדוד השריון שהתקדם משמעותית בגזרתו בלילה אחד בהובלת מ"פ ב׳ וחבר אל גדוד חרב שנותר לבדו בשטח. שני מפקדי פלוגות זכו לעיטורים בקרבות אלו, הראשון מ"פ ב' סרן עידן מורג שזכה לעיטור המופת (גם אביו של עידן, תא"ל במיל עמי מורג קיבל עיטור זה) ומ"פ א' סרן אלעד צורי זכה אף הוא בצל"ש מפקד פצ"ן על לחימתו.

גדוד 82 לחם מהיום הראשון עד הפסקת האש ואפילו אחריה. ב-21 ביולי, לאחר החלטת הממשלה על הרחבת הלחימה בגבול הצפון, הוקפץ גדוד 75 מהגזרה המבצעית אותה החזיק בגבול ישראל–מצרים והצטרף ללחימה, עיקר פעילותו של גדוד 75 הייתה בגזרות המערביות, והוא השתתף בלחימה מול העיירות בינת ג'בייל, מיס א-ג'בל, עייתא א-שעב ואף בפאתי העיר צור בעומק לבנון. בגדוד 75 קיבל מפקד פלוגת "כפיר", סרן אחסאן דקסה, אף הוא את צל"ש אלוף פצ"ן על חלקו בקרב בעיירה עייתא א-שעב עת סייע בחילוץ כוח צנחנים שנפגע קשות בהתקלות וספג הרוגים ופצועים במרחב העיירה, סרן אחסאן סיים את החילוץ תוך חתירה למגע מול האויב וללא נפגעים נוספים.

חטיבה 7 נלחמה לאורך כל המלחמה תחת אוגדה 91, והייתה החטיבה האחרונה שיצאה מלבנון. אחרוני החיילים ביציאה היו לוחמי גדוד 299 (גדוד חרב), שהיה מרבית המלחמה תחת החטיבה. לאורך המלחמה לא נהרג אף לוחם תחת פיקוד החטיבה, כאשר שירתו תחת החטיבה אלפי לוחמים בעומק לבנון (בשיא הלחימה כ-4,500 לוחמים), ומאות כלי רק"מ נסעו במרחב הלחימה. גדוד 299 זכה לציון לשבח בהמלצת החטיבה לאור הישגיו הראויים לאורך המלחמה. כ-20 מלוחמי החטיבה זכו לעיטורים במלחמה על הפגנת אומץ לב, גבורה, מקצועיות ומצוינות לאורך המלחמה.

העשור השני של המאה ה-21

ב-2014 החלה חטיבה 7 בהסבה מטנקי מרכבה סימן 2ד לטנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח".^[2]^[21]

בשנת 2015 גיבשה זרוע היבשה תוכנית לסגור את החטיבה אך המהלך בוטל בהתערבות הרמטכ"ל.^[22] ביולי 2016 סיימה את ההסבה, כאשר גדוד 82, הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל, הוסב לגדוד מרכבה סימן 4מ.^[6]

ב-2018 נכללה החטיבה, ביחד עם גדחה"ן 603 וחטיבת גולני, בצק"ח גדעון, צוות קרב חטיבתי ניסיוני.

מלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – חטיבה 7 במלחמת חרבות ברזל

בזמן מתקפת הפתע על ישראל הגן גדוד 77 של החטיבה על גבול רצועת עזה. הגדוד נלחם בקרבות קשים כנגד המחבלים שנהנו מיתרון כמותי ומודיעיני והיו מצוידים בנשק נ"ט רב, אך לא פעל כמסגרת גדודית כי אם במסגרות קטנות מאוד ואף כטנקים בודדים. במהלך הלחימה ספג הגדוד אבידות בנפש, בטנקים, ובלוחמים שנחטפו לרצועת עזה.^[23]^[24]

בהמשך הלחימה ערך הגדוד פשיטות עומק לתוך שטח רצועת עזה, לטיהור האזור ממחבלים ולאיתור נעדרים.^[25]

עם כניסת צה"ל לרצועה, הופקדה החטיבה בעיקר על כיבוש החלקים הדרומיים של צפון הרצועה, יחד עם חטיבת גולני, שגם היא משויכת לעוצבת געש ולצק"ח גדעון. חטיבת 7 יחד עם כוחות חיל הנדסה וחיל רגלים תחת אוגדה 36, לאחר שכיתרה את צפון הרצועה מדרומה, המשיכה החטיבה צפונה לאורך קו החוף, ובכביש המרכזי המוביל לעיר עזה, שעובר לאורך כל מרכז הרצועה (בחלקו הצפוני). בין היתר נכבשו נקודות מרכזיות בצפון הרצועה, כגון בית המחוקקים, קריית הממשלה, מפקדת המשטרה המרכזית, הפקולטה להנדסה (ששימשה מתקן לייצור אמל"ח של ארגוני הטרור), מתקני שיגור ומנהרות.

גדודים שהיו בעבר תחת חטיבה 7

עד מלחמת ששת הימים חטיבה 7 הייתה חטיבת השריון הסדירה היחידה בצה"ל. ככזו, וגם עקב השינויים שעבר חיל השריון במהלך השנים, היו תחתיה גדודים, שבהמשך הועברו לחטיבות שריון אחרות. בין הגדודים הללו נמנים:

גדוד 52 – גדוד החרמ"ש של חטיבה 7 במלחמת סיני. תחת החטיבה, ב-1958, הוסב לגדוד טנקים שרמן ו-AMX-13. בהמשך הועבר לחטיבה 14 ומשם לחטיבה 401.

גדוד 46 – הועבר לחטיבה 7 בשנת 1961, כגדוד חי"ר מילואים. תחת החטיבה הוסב לגדוד טנקים AMX-13. בהמשך הוסב לטנקי מגח, והועבר לחטיבה 401, כגדוד ההקמה שלה.

גדוד 9 – הגדוד התשיעי של הפלמ"ח לחם במסגרת חטיבת הנגב במלחמת השחרור, ועם פירוק החטיבה ב-1949, הועבר לחטיבה 7. תחת חטיבה 7 תפקד כגדוד חי"ר, ובהמשך הוסב לחרמ"ש. ב 1955 הוסב לטנקי AMX-13, וככזה לחם במבצע קדש. במחצית הראשונה של שנות ה-60 (של המאה ה-20) הוסב שוב לגדוד חרמ"ש, וככזה לחם במסגרת חטיבה 7 במלחמת ששת הימים. לאחריה הוסב לגדוד טנקי מגח תחת חטיבה 14. בהמשך הועבר לחטיבה 211, ועם פירוקה הועבר לחטיבה 401.

גדוד 53 – לאחר מלחמת ששת הימים הועבר כגדוד 63 מחטיבה 14 לחטיבה 7, לאחר ש 7 העבירה את גדוד 79 לחטיבה 401. ב-1969 הועבר לחטיבה 188, אז גם שונה מספרו ל-53.

גדוד 79 – תפקד תחת חטיבה 7, בשתי תקופות

תקופה ראשונה – עד סוף 1953

בתחילת מאי 1948 הוקם גדוד שריוניות ראשון בשם חמ"ש א' במסגרת שמ"ש (שירות המשוריינים – לימים חיל השריון). לרשות הגדוד עמדו תשעה זחל"מים ומספר יחידות של שריונית וייט, תוצרת בית. עם הקמת חטיבה 7 (אמצע מאי 48) הגדוד הועבר אליה וכונה גדוד 73. הגדוד לחם בקרבות לטרון. בהמשך שונה שמו לגדוד 79, אשר לחם במבצע חירם, וכבש, בין היתר, את ג'יש (גוש חלב). באוקטובר 1949 במסגרת הארגון מחדש של צה"ל לאחר מלחמת העצמאות, הגדוד אורגן כגדוד חרמ"ש סדיר בחטיבה 7. בסוף 1953 פורק גדוד 79 הסדיר וכדי לשמור על שמו ניתן הכינוי 79 לאחד מגדודי החרמ"ש מילואים של חטיבה 27. ככזה הוא לחם במלחמת סיני. על מנת לשמור על המורשת של הגדוד הסדיר לשעבר, הועבר הכינוי 79 ב-1964, לגדוד המגח הסדיר שהוקם באותה עת במסגרת חטיבה 7.

תקופה שנייה – מ-1965 עד 1968 – גדוד המגח הראשון – גדוד "סופה"

בשנת 1964 משלחת של כ-40 קציני צה"ל יצאה לגרמניה לצורך לימוד וקליטת טנקי הפטון האמריקאיים. בין הקצינים נמנו: ג'קי אבן (המג"ד הראשון), נתק'ה ניר (הסמג"ד הראשון),אהוד אלעד, חיים ארז, אריה קרן, אדם ויילר, שלום אנגל (עין גל), עמוס כץ, עמרם מצנע, אמנון גלעדי, רוני מקלאוד, חגי רגב, יום-טוב תמיר, אביגדור קהלני, יואל גונן, אבירם גלעד, יוסי בן-חנן, אילן מעוז. עם חזרת המשתלמים מגרמניה, בתחילת 1965, הוקם הגדוד במחנה נתן כגדוד אם-48 איי 1. הטנקים כונו בצה"ל בשם מגח. הגדוד פעל במסגרת חטיבה 7, והיווה גרעין לקליטת טנק המגח בצה"ל. ממנו יצאו קצינים ולוחמים שהקימו ואיישו, החל מ-1967, גדודים (כגון 46, 195, 52) בחטיבות המגח שהוקמו (חטיבה 401, חטיבה 600, חטיבה 14).

מלחמת ששת הימים

גדוד סדיר של טנקי פטון M48-A2, במסגרת חטיבה 7, בפיקוד אהוד אלעד. במקור כלל הגדוד ארבע פלוגות מגח אורגניות בפיקוד אבירם גילעד, בן-ציון כרמלי, יום-טוב תמיר ואביגדור קהלני. מראשית המלחמה הועברה פלוגת יום-טוב תמיר תחת פיקוד גדוד 9, גדוד החרמ"ש של חטיבה 7. מתום היום הראשון הצטרפה לגדוד פלוגת מגח מילואים מגדוד 46 (גדוד ההקמה של חטיבה 401), בפיקוד שלום אנגל,^[26] שבדיעבד היוותה את פלוגת החוד של חטיבה 7 במלחמה.

ביום הראשון הגדוד לחם ברצועת עזה, בציר ח'אן יונס–רפיח, פרץ את מערך שיח' זוויד ומעבר הג'יראדי. בקרב הג'יראדי נהרג המג"ד, ואת הפיקוד קיבל סגנו – חיים ארז. בהמשך התקדם הגדוד לאל עריש שבסיני, לתעלה.

תיאור מפורט של קרבות הגדוד מופיע בספרו של שבתי טבת – "חשופים בצריח". כינוי הגדוד בספר הוא "ש 14".

מפקדי גדוד 79 – ת"פ חטיבה 7


תקופה	שם	הערות
1948	חיים לסקוב	מפקד הגדוד בקרבות לטרון. לימים הרמטכ"ל החמישי
1948	ג'ו וינר	מפקד הגדוד במבצע "דקל". המפקד הראשון של בית הספר לשריון.
1948–1950	ברוך ארז	מפקד הגדוד במבצע "חירם".
1950–1951	אהרון נחשון
1955–1956	אריה שיאון	מפקד הגדוד במבצע קדש (תחת חטיבה 27)
1965–1966	יעקב אבן	המפקד הראשון של גדוד המג"ח. לימים אלוף.
1966–1967	אהוד אלעד	נפל ביום הראשון במלחמת ששת הימים
1967–1968	חיים ארז	פיקד על הגדוד החל מהיום הראשון של מלחמת ששת הימים. לימים אלוף.

ב-1968, במסגרת ארגון חטיבות השריון על פי סוגי טנקים, הועבר הגדוד לחטיבה 401, שהפכה לחטיבת מגח סדירה. בתמורה, קיבלה חטיבה 7 את גדוד השוט 63 (שמספרו שונה ל-53).

בהמשך, עם פרוץ מלחמת יום כיפור עבר גדוד 79 לחטיבה 14.

נכון ל-2022 גדוד מילואים 79, במסגרת חטיבת מילואים 14. מספרי הגדוד והחטיבה הועברו והחליפו את המספרים של חטיבת מילואים 278, למטרת שימור מורשת חטיבה 14 הסדירה.

גדוד 71 – תפקד תחת חטיבה 7 בשתי תקופות

תקופה ראשונה – מהקמת החטיבה ב-1948, עד סוף 1949

הוקם כגדוד חי"ר בפיקוד יהודה ורבר, באמצע מאי 1948, במסגרת הקמת חטיבה 7. הלוחמים גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, ואנשי "ההגנה" והפלמ"ח. הגדוד לקח חלק בניסיונות הכושלים לכיבוש לטרון במבצע בן נון א', במבצע בן נון ב', ובאבטחת דרך בורמה.

ביולי 1948 יהודה בן-דוד התמנה למפקד הגדוד. בהמשך מלחמת העצמאות, כחלק מחטיבה 7, השתתף הגדוד בקרבות בגליל, ביניהם מבצע דקל ומבצע חירם. ב-1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. במסגרת זו, גדוד 82 שהועבר תחילה לחטיבת הנגב, הועבר שוב, הפעם לחטיבה 7, וגדוד 71 ירד מהסד"כ.

תקופה שנייה – במלחמת יום הכיפורים – 1973

גדוד 71 (רשף) הוקם ערב מלחמת יום הכיפורים, ב-5 באוקטובר 1973. הגדוד נבנה בחופזה על בסיס מפקדים ומדריכים מבית הספר לשריון בג'וליס, אליהם צורפו מדריכי שריון ממגמת שוט קל ממתקן 500 (בסיס צאלים) וצוערי שריון מבית הספר לקצינים (בה"ד 1). הגדוד סופח לחטיבה 7 ונלחם תחתיה ברמת הגולן, במהלך המלחמה.

את הגדוד הקים סא"ל משולם רטס, מפקד קורס קציני שריון (ולפני כן מג"ד 46). תחת פיקודו הגדוד לחם בקרבות הבלימה ב"עמק הבכא", בגזרת החרמונית. ב-9 באוקטובר נהרגו המג"ד רטס, והסמג"ד רס"ן גדעון ויילר. סא"ל עמוס כץ, לשעבר מג"ד 46, קיבל את הפיקוד על הגדוד, והוביל אותו בהמשך הקרבות, כולל במהלך הפריצה למובלעת הסורית וכיבוש העיירה מזרעת בית ג'אן. בקרבות הבלימה הגדוד ספג נפגעים רבים, ולצורך מילוי השורות להמשך הקרבות שובצו אנשי מילואים שחזרו מחו"ל לאחר פרוץ המלחמה.

בתום המלחמה הועבר הגדוד לחטיבה 188, ואורגן כגדוד השוט-קל הסדיר השלישי של החטיבה.

שריוניות חטיבה 7 לאורך ההיסטוריה

שריונית וייט (מקדימה) ושריונית גי.אמ.סי. אוטר (שתי מכוניות בשורה השנייה).
שריונית דיימלר (מקדימה) ושריונית מרמון הרינגטון (מאחורה), במפגן צבאי בחיפה, אפריל 1949.

טנקי חטיבה 7 לאורך ההיסטוריה

M50 סופר שרמן
AMX-13
שוט (צנטוריון)
מגח (פטון M48)
מרכבה סימן 1
מרכבה סימן 2
מרכבה סימן 4מ מצויד במערכת הגנה אקטיבית לטנקים מעיל רוח (נוכחי)

סמל החטיבה

סמל החטיבה כולל אלמנטים רבים מההיסטוריה שלה. הצלע העליונה של הסמל צבועה בצבעי דגל ישראל; החץ האדום מסמל את פריצת דרך בורמה על ידי החטיבה; הכוכב המשושה (מגן דוד) המופיע בו הוא טלאי צהוב, לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה מיד עם הגעתם ארצה במהלך מלחמת השחרור ונפלו בקרבות בלטרון; הרובה המכודן מסמל את גדודי החי"ר; הברק מסמל את גדוד השריון (חטיבה 7 הייתה במקורה חטיבה משוריינת ולא חטיבת שריון, כפי שהיא כיום); והצלבת הברק והרומח מסמלים שיתוף פעולה בין החי"ר לשריון. הסמל יוצר גם את הספרה 7 בשילוב החץ והדגל. זהו סמל היחידה הראשון שהכיל גם את מספר היחידה שלו.

מורשת ותרבות

צוות הווי

במהלך שנות השישים ותחילת שנות השבעים קיימה החטיבה צוות הווי שנחשב לוותיק ולטוב ביותר מבין צוותי ההווי של השריון. במהלך שנות קיומו הקליט הצוות שני תקליטים מסחריים, הראשון בחברת "פולידור", "חצופים בצריח" והשני במסגרת תקליט שאיגד שירים של הרכבים של חיל השריון ויצא לאחר מלחמת יום כיפור. "חצופים בצריח", כלל שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "ליאורה", "צאי למרפסת אלווירה", "מה תביא לי" ו"זמר אביב" – הביצוע המקורי לשיר "ים השיבולים" של להקת "הגבעטרון". בין חברי הצוות היו גם אנדריי צוויג, סולן ומפקד הצוות, וזהבה גוטמן.

המנון החטיבה

השיר "דרך לוחם" (נקרא גם "שבע אַת פלדה רוגשת") נכתב על ידי אביגדור קהלני ונחשב להמנון היחידה. השורה "שבע... אַת החטיבה", שורה מוכרת ובולטת מפזמון השיר, נחשבת לסיסמה מובילה בחטיבה:

שֶׁבַע - אַתְּ פְּלָדָה רוֹגֶשֶׁת
שֶׁבַע - סַעַר בָּרָמָה
שֶׁבַע - אַתְּ אָדָם עַל עֶשֶׁת
אַתְּ הַחֲטִיבָה!

— המנון חטיבה 7

אנדרטאות החטיבה ויחידותיה

אנדרטת עוצבת סער – אתר הנצחה לזכר חללי החטיבה במרכז רמת הגולן, ליד צומת קצרין דרום לכיוון חושניה (מזרח).
אנדרטת עוצבת סער (לטרון) – אנדרטה לזכר חללי החטיבה הממוקמת על גבעה ליד מנזר לטרון.
אנדרטת פלס"ר 7 – אנדרטה לזכר חללי פלס"ר 7, כקילומטר דרומית לכפר בוקעתא על כביש 98, צפון רמת הגולן.
אתר הנצחה לקרב עמק הבכא – מזרחית להר חרמונית, בפניה מזרחה אל מול קיבוץ אל-רום.
אתר הנצחה לנופלי גדוד 82 – ליד צומת קצרין דרום לכיוון קצרין (צפון)

מפקדי החטיבה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: אין רצף של מפקדים לאורך השנים. לדוגמה לפני פונדק יש פער של כמה חודשים.

^[27]

שם	תקופת כהונה כמפקד החטיבה	הערות
שלמה שמיר	מאי 1948 – יולי 1948	לימים מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים
בנימין (בן) דונקלמן	יולי 1948 – יולי 1949	מתנדב מח"ל מקנדה
יוסף איתן (ג'ו אייזן)	יולי 1949 – יולי 1950
שמואל גודר	אוקטובר 1950 – אוגוסט 1953
יצחק פונדק	אפריל 1954 – אוקטובר 1955
אורי בן ארי	אוקטובר 1955 – דצמבר 1956	מפקד החטיבה במלחמת סיני
אהרון נחשון	דצמבר 1956 – מרץ 1958
דוד (דדו) אלעזר	דצמבר 1958 – אפריל 1959	לימים הרמטכ"ל ה-9
ישראל טל (טליק)	אפריל 1959 – אפריל 1960	מראשי פרויקט טנק המרכבה; לימים סגן הרמטכ"ל
אריה שחר (שוורצמן)	יוני 1960 – יולי 1961
אברהם אדן (ברן)	יולי 1961 – ינואר 1963	לימים מפקד פיקוד הדרום
הרצל שפיר	ינואר 1963 – דצמבר 1964	לימים מפקד פיקוד הדרום ומפכ"ל
שלמה להט (צ'יץ')	ינואר 1965 – מאי 1966	לימים ראש אגף כוח אדם וראש עיריית תל אביב-יפו
שמואל גונן (גורודיש)	יוני 1966 – יוני 1969	מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מפקד פיקוד הדרום
יעקב אבן	יוני 1969 – יוני 1971	לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
גבריאל עמיר	יוני 1971 – ספטמבר 1972	לימים נציב בתי הסוהר
אביגדור (יאנוש) בן-גל	ספטמבר 1972 – פברואר 1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים; לימים מפקד פיקוד הצפון
אורי אור	פברואר 1974 – דצמבר 1975	לימים מפקד פיקוד המרכז ומפקד פיקוד הצפון
אביגדור קהלני	דצמבר 1975 – אוקטובר 1977	בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת; לימים שר לביטחון פנים
יוסי בן-חנן	אוקטובר 1977 – יוני 1979	בעל עיטור העוז; לימים קצין שריון ראשי ומפקד המכללה לביטחון לאומי
נתנאל (נתי) גולן	יוני 1979 – מרץ 1981	בעל עיטור הגבורה. מפקד החטיבה בעת הסבתה מטנקי שוט קל, לטנקי מרכבה (סימן 1).
איתן קינן (קאולי)	מרץ 1981 – ספטמבר 1982	בעל עיטור המופת, מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
מאיר זמיר	ספטמבר 1982 – פברואר 1984	בעל עיטור העוז; לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
רפאל (רפי) נוי	מאי 1984 – ספטמבר 1985	בעל עיטור המופת
אברהם כוכב (אמי פלנט)	ספטמבר 1985 – מאי 1987	בעל עיטור העוז; לימים קצין שריון ראשי
אפרים לאור	מאי 1987 – נובמבר 1988
דוביק טל (רוזנטל)	נובמבר 1988 – יולי 1990	לימים קצין שריון ראשי
צבי (צביקה) גנדלמן	יולי 1990 – ינואר 1992	לשעבר מפקד עוצבת געש, לימים ראש עיריית חדרה
יצחק (חקי) הראל	ינואר 1992 – אוקטובר 1993	לימים ראש אגף התכנון
גרשון הכהן	אוקטובר 1993 – אוגוסט 1995	לימים מפקד הגיס הצפוני
דן ביטון	אוגוסט 1995 – אוגוסט 1997	לימים ראש אט"ל
שמואל (שמוליק) רוזנטל	אוגוסט 1997 – אפריל 1999	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יעקב אייש	אפריל 1999 – יולי 2001	לימים נספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה
חלוצי רודוי	יולי 2001 – אוגוסט 2003	לימים קצין שריון ראשי
אייל זמיר	אוגוסט 2003 – ספטמבר 2005	לימים סגן הרמטכ"ל ומנכ"ל משרד הביטחון
אמנון אשל אסולין	ספטמבר 2005 – אוגוסט 2007	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
רועי אלקבץ	אוגוסט 2007 – מאי 2009	לימים מפקד עוצבת אדום
יעקב בנג'ו	מאי 2009 – יולי 2011	לימים מפקד הגיס הצפוני
עודד בסיוק	יולי 2011 – יוני 2013	לימים ראש אגף המבצעים
נדב לוטן^[28]	יוני 2013 – יולי 2015	לימים מפקד עוצבת הפלדה
דן נוימן^[29]	יולי 2015 – אוגוסט 2017	לימים מפקד עוצבת געש
רומן גופמן	אוגוסט 2017 – אוגוסט 2019	לימים מפקד אוגדת הבשן
אודי צור	14 באוגוסט 2019 – 3 באוקטובר 2021	לימים מפקד קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, ומפקד מרכז הכשרות היסוד
יפתח נורקין	3 באוקטובר 2021 – 13 יולי 2023
אלעד צורי	13 ביולי 2023–	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

לקריאה נוספת

דני אשר, 7 את החטיבה, סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 - 2006, הוצאת החטיבה.
משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
שקד טורם, "חטיבה שבע זה במבצעים ברצועת עזה, זה בלבנון השנייה. חטיבה שלמדינת ישראל היא סמל" ריאיון עם מפקד חטיבה 7 אל"ם נדב לוטן, במחנה, 10 במאי 2015.
אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, הוצאת מערכות / מודן, 2013.
אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 27 - 48 - הפרק מתאר את הלחימה של החטיבה ב-5 וב-6 ביוני במלחמת ששת הימים בחזית המצרית.
אלוף שלמה שמיר "...בכל מחיר...לירושלים" הוצאת מערכות/משרד הביטחון, 1998, 529 עמ'. הספר כולל תיאור הקמת החטיבה, ניתוח קרבות לטרון ופירוט שמי של מצבת כוח האדם שלה.
אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק א' - קרבות הבלימה, זרקור - מחלקת היסטוריה צהל, 2013
אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק ב' - קרבות ההבקעה, זרקור - מחלקת היסטוריה צהל, 2013
אביגדור קהלני, עֹז 77, תל-אביב: שוקן, 1975, מסת"ב 965-19-0059-8
בני ברץ, גדוד 71 במלחמת יום הכיפורים - קורותיו של גדוד 71 בחטיבה 7, בפיקודו של סאל משולם רטס זל, 2015
אילן סהר, סיפור לחימת כוח עמוס גדוד 71 במלחמת יום כיפור 1973 במסגרת חטיבת 7 במובלעת הסורית רמת הגולן, 2013

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: פלס"ר 7 ביום הכיפורים
טקסט בוויקיטקסט: אמנון לביא: תיאור הלחימה של פלוגה מ' מגדוד 77 בבלימה, במלחמת יום הכיפורים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבה 7