גדר המערכת סביב רצועת עזה

גדר המערכת סביב רצועת עזה
מאפיינים כלליים
מיקום	ציר הוברס
מיקום ההתחלה	נתיב העשרה
מיקום הסוף	ציר פילדלפי
מידע על ההקמה
מתכנן	מנהלת הגבולות והתפר
עלות	3 מיליארד ש"ח
תקופת הבנייה	2017–2021 (כ־4 שנים)
מידות
אורך	65 קילומטרים
מאפיינים תפעוליים
בעלים	אוגדת עזה
מפעיל	חטמ"ר צפונית; חטמ"ר דרומית;

דחפור D9R משוריין של צה"ל מבצע חישוף ואיתור מטעני חבלה בציר הוברס סביב גדר המערכת

גדר המערכת סביב רצועת עזה היא מכשול מעבר בין רצועת עזה לישראל שנבנה לראשונה על ידי ישראל בשנת 1994

ומהווה כיום את גבול ישראל–רצועת עזה. בשנת 2005 נסתיימה בניית תוספת למכשול זה במטרה להפריד בין רצועת עזה למצרים. בשנים 2017–2021 נבנה המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה, שנותן הגנה נגד מנהרות טרור חודרות-גדר בנוסף להגנה על-קרקעית נוספת.

הגדר עוברת לאורך כל הגבול היבשתי של רצועת עזה^[1] ומורכבת מגדרות תיל רגישה למגע וחיתוך, חיישנים ואזורי חיץ בשטחים הגובלים בישראל ובקטע הגובל עם מצרים ההפרדה נעשית עם בטון וקירות פלדה. בעקבות ירי צלפים, מקלעים ונ"ט אל עבר נתיב העשרה קטע הגדר סביב יישוב זה כולל חומת בטון ומגדלי שמירה ופילבוקסים. הציר הביטחוני המקיף את הגדר נקרא ציר הוברס.

מעברים

הכניסה לרצועת עזה מהיבשה מתבצעת דרך שישה מעברים:

מעבר ארז הצפוני
מעבר נחל עוז
מעבר רפיח הדרומי – גבול מצרים - רצועת עזה, משמש רק למעבר אנשים
מעבר קרני המזרחי – המשמש רק למעבר סחורה^[2]
מעבר כרם שלום בגבול עם מצרים המשמש למעבר סחורה
מעבר סופה צפונית משם

מערך ההגנה סביב גדר המערכת

ציר הוברס

ציר הוברס הוא שם הקוד הצבאי של הציר (כביש הביטחון ומערכת הביצורים שסביבו) המקיף את גדר המערכת של רצועת עזה, מהים התיכון בצפון, עד ציר פילדלפי בדרום.

מערך הצמ"ה ואגף בינוי של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עוסקים בבניית הביצורים ומערכת ההגנה בציר הוברס. מערך ההגנה, שכולל ביצורים, מערכות תצפית והתרעה, מערכות הגנה אקטיבית ושמירה על ידי כוחות קרביים, נקרא בצה"ל מערך "בני קשת". ציר הוברס כולל מערכת הגנה דו-שלבית: ציר הוברס א' וציר הוברס ב'. כל ציר אמור לכלול גדר התרעה אלקטרונית ודרך טשטוש על מנת למנוע פיגועי חדירה.

כיום^{[דרושה הבהרה]} קיים רק ציר הוברס א' הכולל גדר תיל, ובמרחק 20 מטר ממנה גדר התרעה אלקטרונית, שהוקמה עוד בשנות ה-90 של המאה ה-20 בהוראת ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין. בעקבות תוכנית ההתנתקות החל צה"ל בהכשרת שטח סביב הגדר על מנת להפכה לגבול בר הגנה. עבודת ההכנה כללה סלילת כביש פטרולים, הכשרת דרך טשטוש והקמת סוללות עפר בצד הישראלי של הגדר וחישוף צמחייה בצד העזתי של הגדר. ב-2014 נכנסה לשימוש משאית המרססת את אזור הגדר בקוטלי עשבים על מנת למנוע גידול צמחייה ועשבים ליד הגדר שמשמשים מסתור למחבלים ולמטעני חבלה.^[3] מאחר שתוכנית התנתקות כללה גם את הריסת היישובים בצפון הרצועה – ניסנית, אלי סיני ודוגית – הפך היישוב נתיב העשרה ליישוב גבול. בקטע זה הוקמה חומת בטון ומוצב. לצד הגדר הוקמו עמדות פילבוקס ומגדלי תצפית. כמו כן, הוצבו לאורך הגדר מצלמות בשלט רחוק המעבירות מידע בזמן אמת למרכז בקרה המאויש על ידי תצפיתנים.

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נוספו למערך "בני קשת" מקלעים בשלט רחוק המאפשרים השבת אש מתוך מרכז הבקרה (מערכת "רואה-יורה") וכלי רכב בלתי מאוישים (כרב"מ) מסוג גארדיום (בצה"ל נקרא "שותף נאמן") המפטרלים סביב הגדר. במהלך העשור השני של המאה ה-21 יצא הגארדיום משירות והוחלף בשומר גבולות (שג"ב), כלי רכב בלתי מאויש על בסיס טנדר פורד.

המכשול התת-קרקעי נגד מנהרות

ערך מורחב – המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה

ב-2017 החלה ישראל בהקמת המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה. ב-2021 הסתיימה בניית החלק התת-קרקעי של המכשול ו-81% מהחלק העל-קרקעי. המכשול כולל חומת בטון בגובה 6 מטר מעל הקרקע, קיר שיגומים מבטון מזוין מתחת לקרקע ואמצעי חישה לגילוי מנהרות חדירה וטרור.

הכוחות בציר

את הציר מחזיקה אוגדת עזה כאשר את הציר החזיקו חטיבת גבעתי וגדודים מחטיבת גולני עד 2009, אז הוחלפו בידי חטיבת הנח"ל. את הפעילות ההנדסית בציר מבצעות פלוגות אבירי הפלדה (צמ"ה עזה דרום) וחתולי הפלדה (צמ"ה עזה צפון) שמפעילות ציוד מכני הנדסי, כשלצידן גדודי הנדסה קרבית סדירים המתחלפים בתדירות קבועה העוסקים בפעולות זהות וסיוע לכוחות חי"ר בנושא החבלה והמטענים וההתפרעויות בגדר. גם יחידת יהל"ם פועלת רבות בגזרה, בעיקר בסילוק פצצות ופעילות נגד המנהרות.

את אחזקת הגדר עצמה מבצעת יחידת "קומץ" של חיל החימוש שאחראית על התקנת ותחזוקת החיישנים האלקטרוניים וכן תיקון הגדר עצמה.

בנוסף, בציר הוברס סביב הגדר מפטרלים כלי רכב בלתי מאוישים, בהתחלה מדגם גארדיום (שותף נאמן) וכיום מדגמי שומר גבולות (כרב"ם) ורובוט יגואר.

עד ביצוע ההתנתקות החזיקו את הציר חטיבת גבעתי (חיל הרגלים הישראלי) וגדוד להב (603) של חיל ההנדסה הקרבית שחיסל למעלה מ-70 מחבלים בשנים 2004–2005. את כוחות היבשה מגבה חיל האוויר באמצעות מערכי הכטב"מים ומסוקי הקרב.

לצד פטרולים סביב הגדר, ביצעו הכוחות גם כניסות לשטח רצועת עזה, בעיקר לניקוי זירות מטענים שהוטמנו סביב הגדר, חישוף שטחים, מארבים למחבלים ומרדפים אחרי מחבלים שירו אל הגדר. עשרות מחבלים נורו למוות אחרי שהתקרבו אל הגדר במטרה לבצע פיגועים.

התקפות ופיגועי טרור על גדר המערכת

מחבלים פלסטינים תוקפים את הגדר והכוחות המתחזקים אותה באופן קבוע. ההתקפות נעשות בירי מנשק קל, ירי רקטות נ"ט והטמנת מטעני חבלה ליד הגדר. עשרות מחבלים נהרגו על ידי כוחות צה"ל כאשר ניסו לחצות את הגדר, לחבל בה או להניח מטענים סמוך לה. יעדים נוספים ופופולריים להתקפות מצד ארגוני הפלסטינים הם המעברים סביב הגדר: מעבר ארז ומעבר קרני.

בצד ההתקפות הישירות על הציר, נעשו ניסיונות פלסטינים לעקוף את הגדר, בעיקר באמצעות ירי תלול מסלול (רקטות קסאם ופצצות מרגמה), ובאמצעות חפירת מנהרות תת-קרקעיות, כדי לבצע פיגועי חדירה ביישובי עוטף עזה.

ב-15 באוגוסט 2007 נחשפה מנהרת טרור בצפון רצועת עזה, שיועדה לביצוע פיגוע חדירה ביישובי עוטף עזה.^[4] צה"ל העריך שיש עוד כ-20 מנהרות כאלה בשלבי חפירה שונים.

ב-25 באוגוסט 2007 חדרו שני מחבלים לנתיב העשרה כאשר טיפסו על חומת הבטון, אך כוח גולני שהוזעק למקום הצליח להורגם.^[5]

ב-9 באפריל, נהרג בקרבות ברצועה חייל צה"ל, ובצהריים שני אזרחים נהרגו בפיגוע ירי במעבר קרני שבוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממית, הג'יהאד האסלאמי וגדודי המוג'אהידין של הפת"ח. טנק של צה"ל השיב אש והרג שני מחבלים, ושניים אחרים שנמלטו חוסלו בתקיפה אווירית.^[6]

ב-12 ביוני 2008 צה"ל סיכל ניסיון חדירה של יעה אופני (שופל) ממולכד בחסות ירי כבד של מרגמות ורקטות אל עבר כוחות צה"ל ויישובי עוטף עזה. השופל הושמד על ידי פגז של טנק מרכבה סימן 4.^[7]

בדצמבר 2010 נורה לראשונה טיל קורנט באזור רצועת עזה לעבר טנק מרכבה של צה"ל וחדר את השריון שלו, אך לא גרם לנפגעים בנפש.^[8]^[9] כעבור ארבעה חודשים נורה טיל קורנט מעזה לעבר אוטובוס ילדים, שבו היו ילד אחד ונהג. כתוצאה מכך נפצע הילד באורח קשה (ונפטר לאחר עשרה ימים מפצעיו) והנהג נפצע קל.^[10] בגלל הימצאות טילי נ"ט מתקדמים כמו הקורנט בידי חמאס, החליט צה"ל להעביר לקו טנקי מרכבה סימן 4מ המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". ב-11 במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט בכורה מוצלח כאשר השמידה רקטה נגד טנקים שנורתה על טנק שסייר סמוך לניר עוז.^[11]^[12]

ב-1 ביוני נהרג לוחם מחטיבת גולני באזור כיסופים בהתקלות עם מחבל שחדר מרצועת עזה.^[13]

ב-24 בדצמבר 2013 נרצח אזרח עובד צה"ל בפיגוע ירי כאשר נורה בציר הוברס סמוך לרצועת עזה על ידי צלף טרור פלסטיני.^[14]

הלחימה לאחר מבצע צוק איתן

ערך מורחב – הלחימה ברצועת עזה לאחר מבצע צוק איתן

במהלך 2017 ו-2018 צה"ל חשף ונטרל כ-17 מנהרות טרור שנחפרו אל תוך שטח ישראל. המנהרות אותרו באמצעות מודיעין צבאי וטכנולוגיה מסווגת.

העימותים באזור גדר המערכת

ערך מורחב – העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה (2018–2019)

בסוף מרץ 2018 החלו העימותים בגבול ישראל-עזה במסגרת "צעדת השיבה הגדולה". העימותים מגיעים לשיאם מדי יום שישי במהומות אלימות ופיגועים נגד הגדר. כ-205 פלסטינים נהרגו מאש צה"ל, רובם מחבלים או מזוהים עם ארגוני טרור.^[15] לצד ההפגנות האלימות בסמוך לגדר המערכת, הפלסטינים ביצעו ניסיונות חדירה רבים לשטח ישראל, וכוחות צה"ל סיכלו לא מעט פיגועי חדירה כשהרגו מחבלים שפרצו את גדר המערכת או היו חמושים בסמוך לה.

ב-20 ביולי 2018, נהרג אביב-אברהם לוי, לוחם בחטיבת גבעתי, לאחר שנפגע מאש צלפים במהלך סיור לאורך הגבול. לוי היה הישראלי הראשון שנהרג מאש שמקורה ברצועת עזה מאז מבצע צוק איתן.

מתקפת הפתע (מלחמת חרבות ברזל)

בבוקר 7 באוקטובר 2023, במסגרת מתקפת הפתע על ישראל, בחסות ירי רקטות החלו פעולות לחציית הגדר על ידי אנשי חמאס. על פי סרטונים שפרסם חמאס, נוטרלו מערכות תצפית ואש וביניהם מערכת רואה-יורה בעזרת כטב"מים או נשק נ"ט. גדר המכשול פוצצה ואנשי חמאס חדרו דרך גדר נוספת בדרכם לתוך תחומי ישראל.

לאחר מעבר המכשולים, פשטו אנשי חמאס על שמונה מוצבי צה"ל, שם השמידו אמצעי תקשורת ותצפית על מנת לשבש את יכולת הפיקוד והשליטה של צה"ל בגזרה.^[16] שיבוש זה הקל על המשך המתקפה, שבו חדרו כאלפיים מחבלים פלסטינים ליישובי עוטף עזה, כשהם רכובים על טנדרים ואופנועים, וכן בסירות דרך הים ובאמצעות מצנחי רחיפה.^[17]^[18]

במהלך הקרבות במוצבים נהרגו עשרות לוחמי חטיבת גולני וסיירת הנח"ל אשר איישו את המוצבים ותפסו את הקו של גדר המערכת.