מארב כוח טייגר
 | ||||||||||||||||||
| טנק שוט קל שהוצב באתר מורשת כוח טייגר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריך | 7 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב עמק הבכא | |||||||||||||||||
| מקום | צומת רשת-קטקומבה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
"כוח טייגר" הוא כינויה של פלוגת טנקים ג' מגדוד 82, חטיבה 7, בפיקוד סרן מאיר זמיר שלחמה במלחמת יום הכיפורים. לפנות בוקר ה-7 באוקטובר ערכה הפלוגה מארב בו השמידה גדוד מחטיבה 43 המשוריינת הסורית שנע לעבר קוניטרה על ציר "רשת", ואיים על אגפה הדרומי של חטיבה 7.[1] הפלוגה היא הפלוגה הלוחמת היחידה שלא ספגה אבידות בנפש לאורך כל המלחמה.
על האופן בו לחם ופיקד על הכוח הוענק למאיר זמיר עיטור העוז.[2] אופן לחימתם של לוחמי הכוח במארב בלילה נלמד באקדמיות הצבאיות ברחבי העולם.[3]
רקע
ערך מורחב – מלחמת יום הכיפורים#הרקע לפרוץ המלחמה
במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את שטח רמת הגולן מידי סוריה. לאחר המלחמה נותרה רמת הגולן בידי ישראל והוקמו בה מספר יישובים. צה"ל נערך בשורת מוצבים לאורך קו הפסקת האש, הקו הסגול, שעבר ממזרח לקו התילים. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים אירעו תקריות ו"ימי קרב" רבים בין ישראל לסוריה. במקביל, החלו מנהיגי סוריה ומצרים לתכנן מתקפה מתואמת, בשתי חזיתות, על ישראל.
לאחר קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973 הוחלט בפיקוד הצפון להעלות כוננות ברמת הגולן. ב-26 בספטמבר, ערב ראש השנה, הוחלט להעלות אל רמת הגולן מסיני את גדוד 77, ומספר ימים לאחר מכן הוא תוגבר בשתי פלוגות, א' ו-ג', מגדוד 82, והועבר תחת פיקוד חטיבה 188. ב-5 באוקטובר הגיעו לרמת הגולן שאר גדודי החטיבה, אך פלוגה ג' נשארה תחת פיקוד גדוד 77 ולא שבה אל גדוד 82.[4] הפלוגה כללה שמונה טנקים מסוג "שוט קל".[5] אות הקריאה בקשר של הפלוגה במהלך המלחמה היה "טייגר".
עם פרוץ הלחימה נעה פלוגה ג', יחד עם גדוד 77, אל עבר פתחת קוניטרה. בסביבות השעה 17:15 הורה קצין האג"ם הפיקודי למח"ט 7, אביגדור (יאנוש) בן-גל, להקצות כוח שיאבטח את האגף הדרומי של החטיבה, בתפר שבין גזרתה לבין גזרת חטיבה 188. למשימה זו הוקצתה פלוגה ג', שנשלחה אל צומת רשת 53, בסמוך למוצב 110.[5]
סביב השעה 18:00 החליט בן-גל, יחד עם מג"ד 77 אביגדור קהלני, להטיל על סמג"ד 77, איתן קאולי, את הפיקוד על המאמץ הדרומי של החטיבה, שכלל את פלוגה ג'. בסביבות השעה 18:30 ניתנה הפקודה לקאולי, והוא נע דרומה ובשעה 20:00 ביצע הערכת מצב יחד עם מפקדי הפלוגות שתחתיו. על פלוגה ג' הוטל לשלוח מחלקה בפיקוד הסמ"פ לבצע חסימה לכיוון מוצב 110, ומחלקה בפיקוד המ"פ לבלימה בצומת רשת 52 לכיוון דרום.[5]
סביב השעה 01:00 חצתה חטיבה 43 מהדיוויזיה התשיעית הסורית, שמשימתה הייתה להגיע למחנה נפח ומשם לתפוס את גשר בנות-יעקב,[6] את הגבול, ואז קיבלה פקודה לשלוח גדוד לעבר קוניטרה כדי לסייע לחטיבה 52 בכיבוש קוניטרה. מח"ט 43 שלח את גדוד 211 לנוע אל עבר קוניטרה דרך ציר ג'ויזה-עין זיוואן (ציר רשת).[7]
בשעה 01:08 הורה קצין האג"ם הפיקודי למח"ט 7 לשלוח כוח שינוע אל עבר הכניסה לקיבוץ עין זיוון ויוודא כי לא התרחשה חדירת טנקים סוריים למקום. מח"ט 7 הטיל את המשימה על קאולי, שלקח איתו את מחלקה 1 מפלוגת טייגר בפיקוד אורי סגל. בשעה 02:54 הודיע קאולי כי המשימה בוצעה.[8]
מארב הלילה
בשעה 03:05 הורה מח"ט 7 לקאולי לשלוח את פלוגה ג' דרומה, ולהחבירה לכוחות חטיבה 188 בצומת כודנה. בשעה 03:39, בעת תנועת פלוגה ג' דרומה, דחק בה מח"ט 7 לעבור לרשת הקשר החטיבתית של חטיבה 188. בסביבות השעה 03:50 נפגשו המחלקה בפיקוד זמיר המ"פ והמחלקה בפיקוד הסמ"פ בצומת רשת-קטקומבה. זמיר, שזיהה את הטנקים המתקרבים אליו מדרום, שאל בקשר את בני קצין, קצין אג"ם 188, אם אלו כוחותינו או אויב. קצין הודיע לו שמדובר באויב והורה לו להשמידו.[9]
בשעה 03:55 החל זמיר לפרוס את המארב. כוח הסמ"פ נפרס ממזרח לציר רשת, כשפניו מערבה. כוח המ"פ נערך מצפון לצומת רשת-קטקומבה, והציב שני טנקים ממזרח לציר רשת ושני טנקים ממערב לציר. בשעה 04:05 זיהה זמיר שהכוח הסורי נכנס למארב והורה לכוחותיו לפתוח באש.[10][11] עם מתן הפקודה האיר מ"מ 1, אורי סגל, את השיירה באמצעות זרקור. כ-15 טנקים ונגמ"שים נפגעו, והכוח הסורי התפצל - חלק נסוגו דרומה וחלק נערכו ממערב לציר רשת, באזור הכפר הנטוש עין עיישה. סביב השעה 07:00 נערכה הפלוגה מחדש ויצאה להתקפה על הכוח הסורי ממערב לציר. עד השעה 11:00 ניהלה הפלוגה אש אל עבר הכוחות הסורים בעין עיישה, ופגעה בכ-30–35 כלי רק"מ. בסביבות השעה 11:00 התארגנה הפלוגה ונעה צפונה מחשש שמספר טנקים הצליחו לחלוף על פניהם צפונה בעת הלחימה. הפלוגה נתקלה בטנקים סוריים מצפון לתל א-ריחניה ופגעה בהם.[12] בשעה 13:30 הגיעה הפלוגה אל חפ"ק חטיבה 7, ביצעה מלא מחדש וחברה לגדוד 77 ברכס הבוסטר.[13]
תוצאות הקרב
במארב הלילה השמידה הפלוגה כ־30-35 טנקים ונגמ"שים סוריים והכוחות הסוריים נסוגו. גדוד 211 מחטיבה 43 הסורית הושמד, והגדוד שנותר מהחטיבה עבר לפעול תחת חטיבה 51 הסורית.[14][6] בדיעבד סיפר שר ההגנה הסורי מוסטפא טלאס, כי הדיוויזיה התשיעית הסורית פגשה בכוח שלא הצליחה לחדור, אותו חשבו בטעות לכוח חטיבתי, ומשנכשלו נסוגו הכוחות הסוריים. בהמשך שבו חלק מהכוחות הסוריים ותקפו בעמק הבכא, שם התעמתו שוב עם טנקי כוח טיי.[15]
בהמשך המלחמה לקחו לוחמי הכוח חלק בקרבות הבלימה בעמק הבכא ולאחר מכן בקרבות לכיבוש המובלעת הסורית. במהלך הקרבות לא איבדו אף לוחם ואף טנק.
הנצחה ומורשת
לחימת כוח טייגר מהווה מופת למקצועיות ועוז רוח. על האופן בו לחם ופיקד על הכוח הוענק לסרן מאיר זמיר עיטור העוז. אופן לחימתם במארב הלילה נלמד באקדמיות הצבאיות ברחבי העולם לרבות בבית הספר לשריון של צבא ארצות הברית.
כוח טייגר היא פלוגת הטנקים היחידה שסיימה את מלחמת יום כיפור ללא כל נפגעים ואבדות.[16] תא"ל במיל' עמוס גלבוע כתב כי ”זו תמונה נדירה במראות מלחמת יום הכיפורים שהציבור הורגל בהם. ולא רק זאת; בקרבות האחרים שניהלה הפלוגה של זמיר – בהמשך קרבות הבלימה בצפון הרמה, ולאחר מכן בקרבות של כיבוש המובלעת הסורית – לא איבדה הפלוגה אף טנק ואף לוחם”.[17]
בשנת 2022 חודש אחד מטנקי השוט קל שהשתתפו במארב והוצב באתר הקרב, כאתר מורשת "מארב טייגר".[18] האתר נמצא כ-2 ק”מ צפונה לאלוני הבשן על כביש 98 בהצטלבות עם דרך 9099. טנק זה הוא "טנק מְסַפֵּר" המאפשר להקשיב לסיפורם של לוחמי ומפקדי פלוגת טייגר. כמו כן הוקמה במקום על ידי ותיקי הכוח, עמדת מסבירן.[19]
לקריאה נוספת
- אילן סהר, עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, מערכות, 2013
- אילן סהר, הלחימה בדרום פתחת קוניטרה ובמוצב 109, המחלקה להיסטוריה, 2003
קישורים חיצוניים
- אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק א' - קרבות הבלימה, חלק ב' - קרבות ההבקעה, זרקור - מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, 2013
- עמוס גלבוע, זו העת לעשות צדק היסטורי עם הכוח שלא נכנס לפנתיאון הגבורה, באתר מעריב אונליין, 28 בספטמבר 2017
- דניאלה שאול, הפלוגה שלא צריכה אנדרטה, שישי בגולן, 13 באוקטובר 2016
כוח טייגר - מצפן מורשת, סרטון באתר יוטיוב- פלוגת טייגר - מלחמת יום כיפור, סרטון באתר יוטיוב
- הלוחמים ביקשו הנצחה - ונתקלו בבירוקרטיה ובאטימות, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 6:23)
הערות שוליים
- ^ אורי מילשטיין, מי יתעקש יותר, דבר, 30 בספטמבר 1983
- ^ עיטור העוז שהוענק למאיר זמיר, באתר "בעוז רוחם"
- ^ McCulloch, Oakland (2003). The Decisiveness of Israeli Small-Unit Leadership on the Golan Heights in the 1973 Yom Kippur War (PDF) (MSc).
- ^ סהר (2003), עמ' 55
- ^ 5.0 5.1 5.2 סהר (2003), עמ' 75
- ^ 6.0 6.1 תא"ל (מיל.) עמוס גלבוע, הנמר שנשכח מסיפורי הגבורה, מבט מל"מ 79, תשע"ח 2017, עמ' 44–45
- ^ פסח מלובני, "מלחמת השחרור" של אוקטובר 1973 בחזית הסורית, הוצאת המכון לחקר מלחמות ישראל, 2021, עמ' 148
- ^ סהר (2003), עמ' 76
- ^ סהר (2003), עמ' 80–81
- ^ סהר (2003), עמ' 81
- ^ דני אשר (ע), הסורים על הגדרות: פיקוד צפון במלחמת יום הכיפורים, מערכות, 2008
- ^ סהר (2003), עמ' 81–82
- ^ סהר (2003), עמ' 122
- ^ מתי הוכרעה המערכה ברמת הגולן?, באתר במה להיסטוריה צבאית
- ^ פסח מלובני, מצפון תפתח הרעה: צבא סוריה - עלילותיו ומלחמותיו - מבט מדמשק, תל-אביב: מכון לחקר מלחמות ישראל, וקונטנטו, 2014
- ^ דניאלה שאול, הפלוגה שלא צריכה אנדרטה, שישי בגולן, 13 באוקטובר 2016
- ^ עמוס גלבוע, זו העת לעשות צדק היסטורי עם הכוח שלא נכנס לפנתיאון הגבורה, באתר מעריב אונליין, 28 בספטמבר 2017
- ^ קורין אלבז-אלוש, 7 טנקים מול חטיבה סורית: "כוח טייגר" שהציל את הרמה מלמד את הדור הבא, באתר ynet, 4 באוקטובר 2022
- ^ מיקום והסבר על אתר ההנצחה "כוח טייגר", באתר מסבירן
35076590מארב כוח טייגר