ערב הסעודית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סעודיה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "סעודיה" מפנה לכאן. לערך העוסק בחברת התעופה הלאומית של ערב הסעודית, ראו סעודיה (חברת תעופה).
ערב הסעודית
أَلْمَمْلَكَة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّعُودِيَّة
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודימצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפוראוסטרליהמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודו
מוטו לאומי لا إله إلا الله محمد رسول الله – אין אלוהּ מלבד אללה (האל); מוחמד שליח אללה (ראו: שהאדה)
המנון לאומי יחי המלך*سارعي للمجد و العلياء
המנון
ממשל
משטר מונרכיה אבסולוטית
ראש המדינה מלך ערב הסעודית
מלך ערב הסעודית סלמאן
מוחמד בן סלמאן
שפה רשמית ערבית
עיר בירה ריאד 24°38′47″N 46°44′31″E / 24.64639°N 46.74194°E / 24.64639; 46.74194
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אסיה
שטח יבשתי[1] 2,149,690 קמ"ר (14 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +3
היסטוריה
הקמה   
איחוד חג'אז ונג'ד 23 בספטמבר 1932
ישות קודמת ממלכת נג'ד וחג'אז ממלכת נג'ד וחג'אז
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 בנובמבר 2024)
34,164,966 נפש (48 בעולם)
צפיפות 15.89 נפש לקמ"ר (214 בעולם)
דת אסלאם סוני
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 23.82%
גילאי 15 - 24 14.79%
גילאי 25 - 54 52.85%
גילאי 55 - 64 5.60%
גילאי 65 ומעלה 2.95%
כלכלה
תמ"ג[3] (2023) 1,067,583 מיליון $ (19 בעולם)
תמ"ג לנפש 31,248$ (50 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2021)
0.875 (40 בעולם)
מטבע ריאל סעודי‏ (SAR)
שונות
סיומת אינטרנט .sa, السعودية
קידומת בין־לאומית 966
צילום לווין של חצי האי ערב
סלמאן בן עבד אל-עזיז, מלכה של ערב הסעודית
איור משנת 1750 של מסגד הנביא במדינה ומסגד אל-חראם במכה, שני המסגדים הראשונים בחשיבותם באסלאם, הנמצאים בתחומי ערב הסעודית
איור משנת 1750 של מסגד הנביא במדינה ומסגד אל-חראם במכה, שני המסגדים הראשונים בחשיבותם באסלאם, הנמצאים בתחומי ערב הסעודית

הממלכה הערבית הסעודית ערבית חג'אזית: أَلْمَمْلَكَة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّعُودِيَّة (מידעעזרה), אַלְמַמְלַכַּה (א)לְעַרַבִּיַּה (אל)סֻּעוּדִּיַּה; בקיצור: ٱلسَّعُودِيَّة, (אל)סַּעוּדִיַּה; שם חוץ רשמי: ערב הסעודית[5], العرب السّعوديّة) היא תאוקרטיה אסלאמית והמדינה בעלת השטח הגדול ביותר בחצי האי ערב. היא גובלת בעיראק, בירדן, בכווית, בעומאן, קטר, איחוד האמירויות הערביות ותימן, במפרץ הפרסי בצפון-מזרחה ובים האדום במערבה. כלכלתה נשענת במידה רבה על מרבצי הנפט המצויים בה, והיא מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם. השפה הרשמית בה היא הערבית.

כ-40% מתושבי ערב הסעודית, כ-13.5 מיליון תושבים, מרוכזים בארבע ערים בלבד: ריאד, ג'דה, אל-מדינה ומכה.

חברה בכירה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, וכן חברה-מייסדת בליגה הערבית.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ערב הסעודית

אף שיישוב אנושי כבר התקיים בחצי האי ערב מזה אלפי שנים - לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס - הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב חצי האי בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר - מכה ומדינה - נמצאו בשטח עליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבושים דתיים מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על היסטוריה של המזרח התיכון כולו.

במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית השיגה דריסת רגל באזור. עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מאניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של אוטונומיה, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה.

שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד אבן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד אבן עבד אל-והאב, באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד. בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם ניסיונות מצריים, עות'מאניים וערביים להשתלט על חצי האי. לבסוף, ב-1891 הביסה אמירות ג'בל שמר את סולטנות נג'ד, ובית סעוד נמלט לכווית.

בשנת 1901 קם אחד מבני האמאם, עבד אל-עזיז אבן סעוד, והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו. שנה לאחר מכן כבש את ריאד, בירתה המסורתית של משפחת אל סעוד, והקים את אמירות ריאד. ב-1913 את אל-אחסא וב-1921 כבש את אמירות ג'בל שמר והכריז על עצמו כסולטן נג'ד.

ב-22 בדצמבר 1925 הכניע את ההאשמים, שליטי החג'אז. ב-8 בינואר 1926, הכריז על עצמו כמלך נג'ד וחג'אז.

בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי 1927, הכירה הממלכה המאוחדת, המעצמה האירופית הדומיננטית באזור באותה תקופה, בעצמאות ממלכת נג'ד וחג'אז. ב-23 בספטמבר 1932 אוחדו שני האזורים לממלכת "ערב הסעודית", מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי (שריעה)[6].

גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נותרה נייטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מיסים מתושביה, וכך הייתה למדינת רנטה (אנ') מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת העצמאות, ב-1948.

עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייצל בן עבד אל-עזיז.

בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של מספר קילומטרים ליד העיר עקבה (ראו גם: יחסי ירדן–ערב הסעודית).

בשנת 1967 הביע המלך פייצל תמיכה במצרים במהלך מלחמת ששת הימים. ההתנקשות בחייו של פייצל ב-1975 זעזעה את המזרח התיכון, אך לא פגעה ביציבות הממלכה. אחיו, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, שלט עד מותו מהתקף לב ב-1982, או אז עלה אחיו למחצה, הנסיך פהד בן עבד אל-עזיז, מודרניסט פרו-מערבי אשר ניהל בפועל את ענייני הממלכה בתקופתו של חאלד. אחיו-למחצה של פהד, עבדאללה, נבחר לכהן כראש הממשלה ונסיך הכתר.

בשנת 1979 התמודד בית סעוד עם הקרב על הכעבה ומהומות אל-קטיף.

החשש מפני התפשטות הרגש המהפכני-אסלאמיסטי לאחר המהפכה האיראנית הביא את ערב הסעודית לתמוך כלכלית בעיראק של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן–עיראק (19801988). באותן שנים חלה ירידה ניכרת במחירי הנפט, שערערה זמנית את יציבות הכלכלה הסעודית. במהלך מלחמת המפרץ שניהלה ארצות הברית נגד עיראק, נמלטו פליטים כוויתים לסעודיה, ביניהם בני משפחת המלוכה הכוויתית, וכוחות הקואליציה הורשו לפעול מתחומה. נוכחותו של צבא ארצות הברית בשטח הממלכה חוללה מורת רוח רבה בקרב סעודים רבים, ביניהם אוסאמה בן לאדן. האמריקנים נסוגו כמעט לחלוטין בשנת 2003 משטח סעודיה והוצבו בקטר. בשנת 1996 חווה המלך פאהד שבץ מוחי חמור, אשר אילץ אותו להעביר את השלטון בפועל לנסיך הכתר עבדאללה. ב-1 באוגוסט 2005 הכריעה אותו מחלתו, והמלוכה הועברה באופן רשמי לידיו של עבדאללה.

פיגועי 11 בספטמבר גרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית – או בממסדה האסלאמי – מעוז הטרור האסלאמי, זאת על אף יחסי המסחר והידידות בין בית המלוכה הסעודי לארצות הברית, קנדה, יפן ומדינות אירופה. 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בשנים הבאות אירעו מספר פעולות טרור נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד.

בינואר 2015, לאחר מות עבדאללה, הומלך סלמאן. ב-21 ביוני 2017 הודיע על הדחת יורש העצר, מוחמד בן נאיף, והחלפתו בבנו, מוחמד בן סלמאן אאל סעוד כיורש העצר הסעודי.

עד 2015 התאפיינה מדיניות החוץ הסעודית בהתחמקות עקבית מעימותים ישירים עם יריבים ובמיקוד המאמץ בתיווך ובדיפלומטיה, ואולם מאז עליית בן סלמאן אומץ קו אחר שבא ליד ביטוי במעורבות במלחמת האזרחים בתימן מאז 2015 ובמשבר הדיפלומטי הקטרי בין השנים 2017 ו-2021[7].

פוליטיקה

ערב הסעודית היא מונרכיה אבסולוטית שבה הפוליטיקה כולה סובבת סביב בית המלוכה. בשנת 1992 הוצגה החוקה הראשונה בתולדות הממלכה, אשר הצהירה מפורשות כי ערב הסעודית היא מונרכיה ערבית הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד, וכי הקוראן הוא חוקתה של המדינה, המתנהלת על פי הדין האסלאמי (שריעה). חל איסור על הקמת מפלגות פוליטיות, ובחירות לאומיות אף הן לא נערכו מעולם.

סמכויותיו של המלך מוגבלות להלכה על ידי השריעה ומסורות סעודיות מקומיות. המלך נדרש להשיג קונצנזוס בין משפחת המלוכה הסעודית, חכמי הדת (עולמא) ושאר יסודות חשובים בחברה הסעודית, אולם צוויו ופקודותיו אינם מושאים לתהליך אישור דמוקרטי. המדינה דוגלת בדת הווהאביה. פלג אסלאמי פונדמנטליסטי זה, החורט על דגלו אימוץ האסלאם כלשונו וככתובו, מנסה לסחוף אחריו את המאמינים על ידי מימון בניית מסגדים ומדרשות קוראניות ברחבי העולם. מנהיגי משפחת המלוכה בוחרים את המלך מקרבם וזוכים לאישורם של העולמא. בית סעוד הוא שליטה הנצחי של המדינה, הנושאת את שמו.

מלכה הקודם של ערב הסעודית, עבדאללה, שימש תשע שנים שליטה בפועל של הממלכה קודם להמלכתו ב-1 באוגוסט 2005, וזאת נוכח מחלתו של אחיו-למחצה המלך פהד. המלך הנוכחי הוא סלמאן, מלך ערב הסעודית.

ב-10 בפברואר 2005 נערכה הראשונה בסדרה בת שלוש מערכות בחירות למועצות המקומיות ברחבי הממלכה. הוחלט כי נשים לא יצביעו או יגישו מועמדותן במסגרת הבחירות, אף שכמה מהן הספיקו להגיש מועמדותן בטרם נתקבל האיסור. רק מיעוט מהמושבים במועצות המקומיות אמנם נבחר, ורוב חברי המועצות מונו על ידי בני משפחת המלוכה. עם זאת, לראשונה מזה 40 שנה נערכו בחירות כלשהן בערב הסעודית.

פרופ' גרגורי גאוז מאוניברסיטת A&M בטקסס (מהמומחים המובילים בארצות הברית לענייני סעודיה) פרסם בספטמבר 2018 מאמר ב'פורין אפיירז', בו הסביר כי בעוד בעבר הפוליטיקה בערב הסעודית התבססה על חיבור בין משפחת המלוכה, הממסד הדתי והאליטה הכלכלית, כיום "כוהני הדת הם עתה פקידים ממשלתיים, לא שותפים שווים בשלטון; והקהילה העסקית אף היא רק שותף זוטר, יותר שדולה מאשר שחקן עצמאי"[8].

יחסים בין לאומיים

יחסים עם איראן

ערך מורחב – יחסי איראן–ערב הסעודית

מאז המהפכה האסלאמית-שיעית באיראן, היחסים בינה לבין ערב הסעודית בה המשטר אסלאמי-סוני הפכו למתוחים. בין איראן לערב הסעודית החל מאבק על ההשפעה באזור המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ועל המעמד הבכיר בקרב מדינות האסלאם, שכולל הן היבטים גיאו-אסטרטגיים והן היבטים עדתיים. איראן מהווה איום מרכזי עבור ערב הסעודית, הן מפאת רצונה לסלק את המעורבות הגבוהה של ארצות הברית במפרץ הפרסי והן מפני שאיראן מנסה לתפוס עמדת הנהגה בעולם האסלאמי אשר תחליף את זו של ערב הסעודית כ"שומרת המקומות הקדושים לאסלאם". מאמצי איראן להשגת יכולת גרעינית צבאית והגדלת כוחה בעקבות יכולת זו לקביעת סדר היום האזורי במזה"ת, מאיימת על ערב הסעודית הן מפאת ההשפעה הפוטנציאלית שתינתן לאיראן בשוק הנפט ועד ל"רוח הגבית" שיקבלו השיעים המתגוררים בערב הסעודית בהקשר להפגנות או התקוממות אפשרית מצדם. השיעים בסעודיה אינם איום ממשי על המשטר, אולם מצב זה עלול להשתנות. בתחילת אוקטובר 2011 פרצו מהומות בקרבת מסוף הנפט הגדול בראס טנורה, בהן נעשה לראשונה שימוש בנשק חם מצד השיעים שחוללו את המהומות. אירוע זה הביא את ערב הסעודית להאשים "מדינה זרה" (הכינוי של איראן) בתכנון המהומות ולדכא אותן תוך הפעלת כוח.

גל המחאות בארצות ערב העלה על פני השטח את העימות שבין ערב הסעודית לאיראן, גם בהיבט התייצבותן בעמדות מנוגדות, בהתאם לזהותם האסלאמית העדתית של המפגינים והמתקוממים במדינות השונות. במרץ 2011 העבירה ערב הסעודית כוחות צבא, שסייעו למשטר בית ח'ליפה הסוני של בחריין לדכא את ההתקוממות שהובילו השיעים במדינה. התקוממות זו, על פי שלטונות בחריין וערב הסעודית, תוכננה ונתמכה על ידי איראן, מתוך מטרה להרחיבה גם לאזורים השיעיים במזרח ערב הסעודית. מן הצד השני, ערב הסעודית תמכה באופן אקטיבי בהפגנות ובהתקוממות בסוריה, שהובילו הסונים כנגד משטר מפלגת הבעת' בהנהגת נשיא סוריה אסד, אשר שלטונם התבסס על המיעוט העלווי במדינה ועל תמיכתה של איראן ושל ארגון החזבאללה השיעי בלבנון.

בינואר 2016 הוציאה סעודיה להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את נימר אל-נימר, שייח' סעודי שיעי בעל השפעה אשר קרא להפיכת המשטר הסעודי ("בדרכי שלום"). ההוצאה להורג גררה הפגנות אלימות באיראן אשר כללו הצתת הקונסוליה הסעודית בטהראן ולאחר מכן ניתוק יחסים דיפלומטיים מצד סעודיה כתגובה.

היחסים עם ארצות הברית

ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-ערב הסעודית

כאמור, היחסים בין סעודיה לארצות הברית נותרו חזקים ויציבים, למרות פיגועי 11 בספטמבר (ובהמשך, משברים נוספים בין המדינות) שגרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית - או בממסדה הדתי - מעוז הטרור האסלאמי, שכן 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. מלבד עוד פעולות טרור שנתמכו במישרין או בעקיפין על ידי סעודיה, בהם פיגועים נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד. בסוף כהונת ברק אובמה התערערו היחסים, מפני שאובמה חתם הסכם עם איראן, ותפס צד נגד סעודיה בכמה מהאינטרסים שלה, בסוריה, עיראק ועוד.

ובתקופת ממשל ביידן התחזקו הקשרים ולא רק שביקר בסעודיה בביקור הראשון שלו כנשיא, אלא אף מנהלים שתי הממשלים מגעים משמעותיים לכונן ברית משותפת ביחד עם מדינת ישראל.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות ערב הסעודית

ערב הסעודית מחולקת לשלושה-עשר מחוזות:

  1. מחוז אל-באחה
  2. מחוז אל-חודוד א-שמאליה
    (הגבולות הצפוניים)
  3. מחוז אל-ג'וף
  4. מחוז אל-מדינה
  5. מחוז אל-קסים
  6. מחוז ריאד

7. מחוז א-שרקייה
8. מחוז עסיר
9. מחוז חאיל
10. מחוז ג'אזאן
11. מחוז מכה
12. מחוז נג'ראן
13. מחוז תבוכ

מחוזות ערב הסעודית
מחוזות ערב הסעודית

גאוגרפיה

מפת ערב הסעודית
ערך מורחב – גאוגרפיה של ערב הסעודית

ערב הסעודית תופסת כשמונים אחוזים משטחו של חצי האי ערב. כיוון שחלק ניכר מגבולותיה המדבריים עם איחוד האמירויות הערביות, עומאן ותימן אינו מוגדר, קיים קושי בסיסי בהערכת גודלה המדויק. אומדן הממשלה הסעודית הוא 2,217,949 קמ"ר, כאשר הערכות נוספות נעות בין 2,149,690 קמ"ר ועד 2,240,000 קמ"ר. כך או אחרת, ערב הסעודית היא מהגדולות שבמדינות העולם, ושטחה הוא כחמישית משטח ארצות הברית.

עם זאת, פחות משני אחוזים משטחה ניתנים לעיבוד חקלאי או למגורי אדם. בראשית שנות התשעים התרכזה עיקר האוכלוסייה באזורי החוף המזרחיים והמערביים, או בנאות המדבר שבמרכז המדינה. יתר השטח הוא רמה מדברית צחיחה ושטוחה יחסית; א-רובע אל-ח'אלי ("הרֶבע הריק"), המשתרע בדרום-מזרח הממלכה, הוא מדבר החול הרציף הגדול בעולם. מדבר חול גדול נוסף הוא מדבר נפוד בצפון המדינה. האזור נעשה הררי מעט יותר רק במקביל לחוף הים האדום שבמערב המדינה. שדרת ההרים גבוהה בצפון, מנמיכה במרכז וחוזרת ומגביהה בדרום. בכל שטח הממלכה אין גופי מים קבועים, מה שהביא לבנייתם של מפעלי התפלה רבים בקרבת החופים.

האקלים בערב הסעודית הוא מדברי, קיצוני ויבש, עם הבדלי טמפרטורות חדים בין הימים ללילות. שיעורי לחות גבוהים קיימים באזורי החוף. ברוב חלקי המדינה הצמחייה מוגבלת לעשבים ולשיחי מדבר, ובשנים האחרונות חלה עליה בקצב המידבור הסביבתי. בשוניות האלמוגים של הים האדום ישנו שפע של בעלי חיים ימיים.

במשך שנים בגבול הצפוני היה קיים אזור נייטרלי בין עיראק וערב הסעודית. הסדרת הגבולות באזור בוצעה בשנת 1983.

כלכלה

השוואה בין התמ"ג של סעודיה לבין מחירי הנפט הגולמי בשנים 1968-2017.ניתן לראות השפעה ניכרת של מחירי הנפט על התמ"ג הסעודי.

הממשלה הסעודית מקיימת פיקוח הדוק על רוב הפעילות הכלכלית בממלכה, המרוכזת כמעט כולה סביב הנפט. ערב הסעודית מחזיקה בכרבע מעתודות הנפט הגולמי המוכרות בכדור הארץ (כמו גם בעלויות ההפקה הנמוכות ביותר), מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם ומשחקת תפקיד מוביל בארגון אופ"ק ובמשק האנרגיה העולמי בכלל. למרות היותה יצואנית הנפט הגדולה בעולם, כלכלתה מתמודדת עם אתגרים רבים ובפרט הירידה החדה בהכנסה לנפש. תעשיית הנפט, המרוכזת בצפון-מזרח המדינה, מהווה כ-75% מההכנסות התקציביות, כ-45% מהתמ"ג וכ-90% מרווחי היצוא. שותפי הסחר העיקריים של ערב הסעודית הם ארצות הברית, יפן, בריטניה, האיחוד האירופי, סינגפור וקוריאה הדרומית. כחמישה מיליון עובדים זרים - רובם ממדינות ערב, אך גם מדרום-מזרח אסיה - מהווים יסוד חשוב בכלכלה הסעודית, בעיקר במגזרי הנפט והשירותים.

מלבד נפט, ערב הסעודית עשירה בפוספט, מחצבי ברזל, נחושת, זהב, אורניום וגז טבעי.

הממשלה מעודדת צמיחה במגזר הפרטי כדי להפחית את תלותה של הממלכה בנפט, וכן לפתוח הזדמנויות תעסוקתיות עבור האוכלוסייה הסעודית הגדלה בקצב מואץ. בין היתר הכריז נסיך הכתר הסעודי בחודש מרץ כי הממלכה החלה לבחון אפשרות להפיק חשמל באמצעות אנרגיית השמש, ומיזם סולרי גדול יצא לדרך בשיתוף חברת סופטבנק היפנית. המיזם צפוי היה ליצור מקומות עבודה רבים ולהפוך את ספקית הנפט הגדולה בעולם גם לענקית בתחום האנרגיה הסולרית, אולם הוקפא לאחר כחצי שנה בעקבות התקררות היחסים בין המדינה לחברת סופטבנק. למרות זאת, הכריזו שלטונות המדינה כי ימשיכו בפיתוח אסטרטגיות רחבות ופרקטיות לעידוד שימוש באנרגיה מתחדשת[9]. הייצור התעשייתי גבר עם השנים, ופותחו תעשיות מתכות, כימיקלים, פלסטיקה, תרופות ודשנים. ישנו גם מגזר בנקאי-פיננסי גדל, וכך גם התיירות: מכה, אלמדינה ונמל ג'דה הפכו למקורות הכנסה גדולים בשל חשיבותם הדתית; מדי שנה מגיעים מיליוני מוסלמים למכה לרגל מצוות החג'.

בעשורים האחרונים של המאה העשרים חוותה ערב הסעודית ירידה חדה בהכנסות הנפט, עקב ירידת מחיר הנפט, (ב-2001 לכ-25 דולרים לחבית), לצד עלייה משמעותית בגודל האוכלוסייה. ההכנסה השנתית לנפש צנחה מ-25,000$ ב-1980 ל-8,000$ ב-2003. כלכלנים מעריכים כי הצניחה הכלכלית שהתרחשה בין 1980–1999 הייתה החמורה בתולדותיה של מדינת לאום כלשהי מאז ומעולם. בעשור הראשון של המאה העשרים ואחד שוק הנפט התאושש והאמיר (אוגוסט 2004 - 44 דולר לחבית, סוף 2005 - 65 דולר לחבית, סוף 2007 - 94 דולר לחבית) עד שביוני 2008 הוא האמיר למחיר שיא של 135 דולר לחבית. דבר שהביא להכנסות שיא לערב הסעודית.

דו"ח הפיתוח האנושי הערבי מצביע על חופש הפרט המוגבל, מערכת החינוך הנחותה, מדיניות העסקת עובדים שלא בהכרח על סמך יכולות ומידור נשים כעל הסיבות העיקריות לקשיים הכלכליים במדינה[10].

ערב הסעודית אינה בית חם לחדשנות טכנולוגית. רק 382 פטנטים סעודים נרשמו בארצות הברית בין השנים 1977 ל-2010, פחות מ-12 פטנטים לשנה, בהשוואה לישראל שרשמה באותן שנים 20,620 פטנטים בארצות הברית[11]. עם זאת, בסעודיה מקווים להגדיל את מספר החברות הטכנולוגיות במדינה באמצעות אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה שנוסדה בשנת 2009, אשר היא אוניברסיטה בתמיכה ממשלתית הנהנית מתקציבי עתק.

סעודיה מדורגת במקום ה-92 בקלות לקיים עסקים. (אנ') בסעודיה קיימים מספר קשיים בירוקרטים ומשפטיים אשר משפיעים על אנשי עסקים הפועלים במדינה. מערכת המשפט במדינה, המבוססת על חוקי השריעה, אינה מטיבה לכלכלתה. פרנק פוגל, מחבר ספר אודות מערכת המשפט הסעודית, כותב על כך:

"קיים דיסוננס בין נורמות מסחריות סעודיות רבות לאלה המצויות כמעט בכל מקום אחר... העובדה שהמלך והממשלה לא הצליחו להחיל פתרון לקושי הרחב והמוכר הזה, הוא מדד ראוי לבדיקת ההשפעה התרבותית והפוליטית של הפיקה, העולמא ועל מרכזיות האידיאל השריעי בחיים הציבוריים והפרטיים"[12]

זרים רשאים להחזיק בחברות בבעלות מוגבלת ברוב הענפים, וכן נדרשים לקבל רישיון השקעות הון זר מרשות ההשקעות הכללית של ערב הסעודית. (אנ')

שחיתות בערב הסעודית נראה כדבר שבשגרה. עלות אחזקת המשפחה המלכותית מוערכת בכ-10 מיליארד דולר בשנה[13]. סקר שנערך בשנת 2005 על ידי לשכת המסחר של ריאד מצא כי 77% מאנשי העסקים שנסקרו חשו כי עליהם לעקוף את החוק כדי לבצע את פעולותיהם[14].

עיתונאית העסקים קארן האוס מבקרת את מערכת הבירוקרטיה הסעודית ומלינה על כך שאנשי עסקים המבקשים לפתוח עסק בממלכה נדרשים למלא מספר רב של מסמכים, לעמוד בחוזים ממשלתיים מול משרדי ממשלה שונים, לבקש עזרה מפטרונים שבתורם גובים כספים רבים עבור המהלך וכך אנשי העסקים צוברים חובות רבים לפטרונים שונים ולא יכולים לעמוד בתחרות מול חברות שמחוץ למדינה[15].

ביקורת רבה מופנית כלפי המדינה על כך שאינה מצליחה למגר תופעות של הלבנת כספים ומימון טרור. בדו"ח של ארגון ה-FATF מספטמבר 2018 נאמר:

"ערב הסעודית אינה חוקרת ומעמידה לדין אנשים שעסקו בהלבנת הון בקנה מידה גדול בצורה מקצועית ויעילה, והיא לא מחרימה בפועל הכנסות הנובעות מפשע"[16]

עוני בערב הסעודית הוא נושא שקשה ללמידה, עקב מדיניות הממשלה המקשה על דיווחים בנושא[17]. הערכות שונות לגבי סעודים מתחת לקו העוני נעות בין 12.7% לבין 25%. בסעודיה לא מצוין קו עוני רשמי, אך הערכות פרטיות משנת 2013 מצביעות על הכנסה של פחות מ-530$ בחודש כעל קו העוני[18]. לשם השוואה, מגזין פורבס העריך את הונו האישי של המלך עבדאללה בכ-21 מיליארד דולר[19]. בדצמבר 2011, כמה ימים לאחר תחילת התקוממויות האביב הערבי, משרד הפנים הסעודי עצר את הכתב פרוס בוקנה ושני עמיתיו והחזיק אותם במעצר במשך שבועיים בהם נחקרו לאחר שהעלו לאתר יוטיוב סרטון של 10 דק' בנושא העוני במדינה[20][21].

שירות אספקת המים במדינה נמצא בשיפור מתמיד, בעיקר עקב השקעות במתקנים להתפלת מים. כ-50% ממי השתייה במדינה מקורם במתקנים להתפלת מים, 40% נוספים מגיעים מאקוויפרים, מקור שאינו מתחדש בקצב בו נשאבים ממנו מים, ועשרת האחוזים הנותרים ממים על פני הקרקע, בעיקר באזורים ההרריים שבדרום מערב המדינה. מתקני התפלה השוכנים לאורך חופי המפרץ הפרסי מספקים מים גם למקומות מרוחקים- כן נשאבים דרכם מים ומובלים למרחק של מעל 467 ק"מ אל בירת המדינה, ריאד, השוכנת בליבה של הארץ. למרות השיפור המשמעותי באספקת המים, השירות נשאר יחסית גרוע. למשל, בשנת 2011 היו המים זמינים בריאד אחת ליומיים וחצי, בזמן שבעיר החוף ג'דה היו מי שתייה זמינים אחת לתשעה ימים. המים מסופקים כמעט חינם[22]. מי ברז נחשבים לא ראויים לשתייה[23].

בהיותה יצואנית הנפט המובילה בעולם, ולמרות מיקומה הרגיש לפגעי שינויי האקלים[דרושה הבהרה], סעודיה מדורגת כמדינה לא ידידותית לסביבה[24].

הממשל עושה מאמצים לפיתוח התעשייה המקומית. כך למשל בשנת 2003 נבנה מכונית יוקרה ראשונה מתוצאת מקומית Al Araba 1, אך הדבר לא עבר לייצור סדרתי.

דמוגרפיה

אוכלוסייתה של ערב הסעודית מונה כ-38 מיליון נפש, מתוכם 13.5 מיליון תושבים זרים. שיעור גידול האוכלוסייה התמתן בשנים האחרונות לעומת שיעורו לאורך העשורים הראשונים לקיום הממלכה, שהיה גבוה ביותר. ב-1960 מנתה האוכלוסייה כ-4 מיליון נפש בלבד, והיא גדלה פי ארבעה עד 1990 ופי 9 עד 2012. תוחלת החיים לשני המינים עומדת על 74.5 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על כ-2.4 ילדים בממוצע לאישה, זאת לעומת 7.5 ילדים לאישה בשנת 1973[25]. האוכלוסייה בערב הסעודית צעירה ברובה. כ-51% מהתושבים מתחת לגיל 25[26].

עד שנות השישים של המאה ה-20, רוב תושבי הממלכה היו נוודים או נוודים למחצה; לנוכח הצמיחה הכלכלית ותנופת הבנייה האדירה, חיים כיום יותר מ-95% מהסעודים ביישובי קבע. צפיפות האוכלוסין בערים ונאות מדבר אחדות מגיעה ל-1000 נפש לקמ"ר ויותר.

רוב הסעודים הם ערבים מבחינה אתנית. אחדים הם בני תערובת, צאצאיהם של טורקים, איראנים, אינדונזים, הודים, אפריקנים ואחרים; רובם היגרו כעולי רגל ומתגוררים באזור החג'אז הסמוך לחוף הים האדום. ישנם פחות ממאה אלף מערביים בערב הסעודית. השפה הערבית שגורה כמעט בפי כל האוכלוסייה.

קיים קושי בחישוב נתונים דמוגרפיים דתיים אודות ערב הסעודית, שכן הממשלה מדווחת על שיעור מוסלמים העומד על 100%. רוב המוסלמים נמנים עם הזרם הווהאבי, אף שישנו מיעוט שיעי המרוכז בצפון-מזרח המדינה. האסלאם הוא דת הממלכה, ודתות אחרות אינן נסבלות בפומבי.

היהודים בערב הסעודית

ערך מורחב – יהדות ערב הסעודית

יהדות ערב הסעודית היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם אשר נכחדה רובה ככולה[27]. היהודים הראשונים הגיעו לאזור ערב הסעודית של ימינו בימי חורבן בית ראשון. כבר מהמאה ה-1 ישנן עדויות כתובות של מצבות קבורה המתארות שמות יהודים. היהודים חיו בערב הסעודית בשבטים בנאות מדבר לאורכם של נתיבי המסחר השונים. השבטים המפורסמים ביותר בחצי האי ערב ישבו בסביבות העיר ית'ריב, והם היו בני שבט בני נצ'יר, שבט בני קוריט'ה ושבט בני קינוקאע. שבט נוסף הוא שבט בני ג'או אשר היגרו לצפון אפריקה. היהודים עסקו בחקלאות, במלאכה, בצורפות ובייצור כלי נשק. על פי דעה אחת, בני ית'ריב היו אלו שהשפיעו על מלך חמיר שצר על העיר ית'ריב להתגייר.

עם עליית האסלאם נערכו פרעות ביהודי האזור שבו תקום מאוחר יותר הממלכה הסעודית; חלקם נרצחו ורבים מהם גורשו. רדיפת הקהילות הללו החלה עוד בימיו של הנביא מוחמד, והיא מוזכרת בקוראן עצמו.

משנת 2019, הרב יעקב ישראל הרצוג, ישראלי יליד ארצות הברית, מבקר תכופות בסעודיה ופועל להעמקת הקשרים עם מנהיגיה המוסלמים של הממלכה, ותמיכה בתיירים יהודיים, אנשי עסקים ואנשי צבא אמריקאים. מטרתו היא להקים קהילה יהודית במדינה[28].

יחסי נשים ומגדר

ערך מורחב – יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית

מעמד האישה בחברה הסעודית נחות מאוד מזה של הגבר, והיא מקיימת הפרדה נוקשה בין המינים[29]. על נשים סעודיות חלים איסורים רבים. עד השנים האחרונות, אסור היה לאישה לצאת מביתה שלא בלבוש מלא הכולל עביה ורעלה או ללא אישור המופקד עליה (מחרם) ואסור היה לה לעבוד במחיצת גברים. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 השתנה מעמד האשה בערב הסעודית רבות.

כשהוקמה בשנות ה-50 של המאה ה-20 מערכת החינוך הסעודית, רק הגברים הורשו ללמוד במוסדות ההשכלה הציבוריים. חלקם המשיך אחר-כך לתארים אקדמיים בארצות זרות, בעיקר במדינות ערביות כמו מצרים ולבנון, אך גם באירופה ובארצות הברית. חלק מהלומדים במדינות השונות התחתנו עם נשים זרות בעלות השכלה וחזרו עמן לממלכה. כתוצאה מכך ירד מעמד האישה הסעודית הלא משכילה בהשוואה לנשים המשכילות. מצב זה, שהיה בלתי-נסבל בעבור משפחת המלוכה הביא להקמת בתי ספר לבנות.

בית הספר הראשון לבנות נפתח ב-1962. מטרת בית-הספר הייתה להכין את הנערה הסעודית להיותה אם ורעייה[דרוש מקור]. פתיחת בית-הספר לוותה בהפגנות מצד מתנגדי הרעיון; היו כאלה שקראו להורים שלא לשלוח בנותיהם לבתי-הספר והיו אחרים שעמדו בשערי בית-הספר ואיימו להרוג כל מי שינסה להיכנס. בעקבות ההפרדה בין המינים, דרשה הקמת מערכת החינוך לבנות הכשרת נשים מקצועיות להעסקה בתחום ההוראה ובמקצועות תומכי הוראה. ראשית, הובאו מורות זרות, בעיקר מצריות, ובמקביל החלו בהכשרת מורות מקומיות. ב-1965 החלה לעבוד המורה הסעודית הראשונה. הנשים החלו ללמוד במספרים הולכים וגדלים. הן התקדמו במעלה מערכת החינוך ואף למדו באוניברסיטאות.

בשנת 2002 פרצה שרפה בחטיבת ביניים במכה, ובה מצאו את מותן 15 תלמידות. לפי דוח של אמנסטי אינטרנשיונל, משמרות הדת סירבו להרשות לתלמידות לצאת משטח בית הספר מכיוון שהתלמידות לא היו לבושות כפי שנדרש מהן כשהן בפרהסיה. בנוסף, אנשי משמרות הדת מנעו את הגעתם של הכבאים מכיוון שכל הכבאים היו גברים[30].

מאז עלייתו של המלך עבדאללה בשנת 2005, קודמו רפורמות רבות במוסדות הדת, החינוך והמשפט. בעידוד בתו, הנסיכה עאדלה הידועה בפעילותה למען הנשים, הוכנסו שיעורי חינוך גופני לבתי הספר הציבוריים והפרטיים לבנות. כמו כן, הוקמו מועדוני ספורט ובריאות לנשים והותר לנשים להשתתף בתחרויות ספורט מקומיות ובינלאומיות. בשנת 2009 חנך המלך ליד העיר ג'דה אוניברסיטה למדעים ולטכנולוגיה, המיועדת לשני המינים הלומדים יחדיו. הדבר היווה חידוש עבור מערכת החינוך הסעודית, שפעלה עד אז על בסיס הפרדה מלאה בין גברים ונשים. נאמר אף כי באוניברסיטה החדשה סטודנטיות תוכלנה לנהוג בעצמן במכוניותיהן ברחבי הקמפוס[31]. באוקטובר 2017 פרסם מלך סעודיה צו המתיר לנשים לנהוג[32].

תרבות ומשפט

תרבותה של ערב הסעודית סובבת כמעט כולה סביב דת האסלאם. כאמור, שתי הערים המקודשות לאסלאם נמצאות בשטחה, והיא רואה בעצמה מולדת הדת הזו וככזו מחויבת לשמש דוגמה בכל העולם המוסלמי. כשלושה רבעים מן האוכלוסייה נמנים עם הווהאבים וזוהי גם הדת הרשמית במדינה. הווהאבים הם תנועה שמרנית, ולפיכך נאסר קיומם של בתי קולנוע ותיאטראות ברחבי הממלכה והתרועעות בין גברים לנשים פנויות אסורה, בטענה שהם אינם עולים בקנה אחד עם האסלם. ברוח זו נאסרה גם שתיית משקאות חריפים ואכילת בשר חזיר. המאכלים המרכיבים את חלק ניכר מהתפריט הסעודי הם לחם ערבי (חובז), עוף צלוי, פלאפל, שווארמה, פול, וקפה.

ספורט בערב הסעודית הוא חלק חשוב מהתרבות הסעודית והמדינה משתתפת בתחרויות ספורט בין-לאומיות רבות.

הלבוש הסעודי הוא מסורתי וסמלי, ומייצג את הקשר של התושבים למדבר, למסורת ולדת. מלבושי הכותנה או הצמר הדקים משקפים את חיי היום יום במדינה מדברית, כמו גם את מגבלות הצניעות שמציב האסלאם. נשים סעודיות נדרשות לעטות מלבושים שחורים (עבאיה) ורעלה (ניקאב) ביוצאן מהבית.

על פי החוקה הסעודית משמש רק הלוח המוסלמי כלוח השנה הרשמי במדינה. בערב הסעודית לא קיימת מערכת חוק חילונית. החוק הסעודי נסמך על השריעה, מערכת המשפט המוסלמית. בתי הדין השרעיים, הדתיים, הם הדנים בכל עניין. במקרים בהם לא כתובה ההלכה במפורש בספרי הקודש, קובעים השופטים את העונשים לפי פרשנותם האישית על כתבי האסלאם. עונש מוות מקובל במקרים הנחשבים כחמורים, והוצאות להורג עשויות להתקיים גם באופן פומבי בפני קהל. לפי ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל הוצאו להורג בסעודיה בשנת 2011 לפחות 82 בני אדם, רבים מהם באירועים פומביים שבהם נערף ראשם[33].

בין העונשים בחוקה הסעודית, ניתן למצוא כריתת ידיים של גנבים, ועונש מוות למי שהורשעו בהפצת אסלאם שיעי[34], רצח, סחר בסמים, כישוף ושוד מזוין. מדי שנה מוצאים להורג בממלכה כמאה אנשים.

המוציא להורג הראשי במדינה הוא מוחמד סעד אל-בשי, המתיז את ראשי הנידונים למוות בעזרת חרב. לעיתים הוא הורג עשרה אנשים ביום בהוצאות פומביות להורג. בריאיון ל-BBC הוא סיפר שהוא ישן טוב בלילה, שכן לתפיסתו הוא מקיים את רצון א-ללה.

תיירות

מעל 16 מיליון איש ביקרו בסעודיה במהלך 2017[35].

רובם המוחלט של התיירים במדינה מגיעים ממניעים דתיים, לצורך קיום מצוות האסלאם (עלייה לרגל) וביקור בשאר מקומות מקודשים והיסטוריים לאסלאם. עם זאת לערב הסעודית פוטנציאל תיירותי ניכר לתייר המערבי. פוטנציאל אותו הממשלה הסעודית מנסה לקדם. ב-2013 הונהגה לראשונה האופציה להנפיק ויזת תייר אלקטרונית, וקידום התיירות הן חלק מחזון המדינה לשנת 2030. עם חופים המשתרעים לאורך 2640 קילומטר, הרים ומרחבי מדבר ריקים מאדם, סעודיה מתחילה למשוך תיירות פנאי למדינה. צלילות לאורך חופי המפרץ והים האדום, ביקור במקומות היסטוריים וחשובים לאסלאם וחוויות מדבר אותנטיות הן רק חלק ממה שיש למדינה להציע בתחום התיירותי. עם זאת, גם תיירות זרות המבקשות לבקר במדינה חייבות בלבוש הולם את התרבות המוסלמית במרחב הציבורי כנהוג בחוקי המדינה, והעלבה או זלזול באסלאם נחשבים לעבירה פלילית שעלולות לגרור ענישה. מסעדות במדינה מחולקות לאזורי גברים בלבד ומשפחות, כנהוג במדינות אסלאמיות רבות.

רוב התיירים מגיעים למדינה בטיסות, אך ניתן להיכנס אליה גם דרך מעברי גבול יבשתיים מלבד מעיראק וקטר. כמו כן קיים שירות מעבורות פעיל בין סעודיה למצרים. הנראה כי חל שינוי מהותי בפתיחות לתיירים שאינם ממניע דת, שכן מרבית התיירים הם ממניעי דת, עובדים זרים, ואנשי עסקים.

ב-26 בספטמבר 2019 השיקה הממלכה ויזת תייר לתקופה של 90 יום, לאזרחי 49 מדינות[36][37]. נכון ל-2021 הכניסה לישראלים אסורה. יעקב ישראל הרצוג נראה בממלכה רוקד בלבוש חרדי יחד עם מקומיים[38].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ ערב הסעודית או סעודיה? 🇸🇦, האקדמיה ללשון העברית
  6. ^ מאורעות כבירים בערב, דואר היום, 22 בספטמבר 1932
  7. ^ שובה של מדיניות החוץ הסעודית הוותיקה? | 11-8-21, באתר www.runi.ac.il
  8. ^ דוד וינברג, ‏"המב"ס של סעודיה", השילוח 11, ספטמבר 2018
  9. ^ סעודיה הקפיאה את הקמת פרויקט האנרגיה הסולארית הגדול בעולם, באתר כלכליסט, 1 באוקטובר 2018
  10. ^ Tripp, Harvey; North, Peter, Culture Shock! Saudi Arabia, 2009, עמ' 206
  11. ^ House, Karen Elliott, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 64-162
  12. ^ Vogel, Frank, Islamic Law and Legal Systems: Studies of Saudi Arabia, 2000, עמ' 306
  13. ^ Tripp, Harvey; North, Peter, CultureShock! A Survival Guide to Customs and Etiquette. Saudi Arabia, 2009, עמ' 44
  14. ^ House, Karen Elliott, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 167
  15. ^ House, Karen, On Saudi Arabia: Its People, past, Religion, Fault Lines and Future, עמ' 175
  16. ^ Saudi Arabia Accused Of Turning A Blind Eye To International Terrorism Financing By Global Watchdog, forbes, ‏25/09/2018
  17. ^ Poverty Hides Amid Saudi Arabia's Oil Wealth, NPR, ‏19/05/2011
  18. ^ Saudi Arabia's riches conceal a growing problem of poverty, the guardian
  19. ^ The Top 15 Wealthiest Royals, forbes
  20. ^ Saudi dissidents turn to YouTube to air their frustrations
  21. ^ Mal3ob 3alena : Poverty in Saudi Arabia English Version, Youtube
  22. ^ Global Water Intelligence, Becoming a world-class water utility, 2011
  23. ^ Backpacking Saudi Arabia, Health care issues
  24. ^ NewClimate Institute, The Climate Change Performance Index 2021, NewClimate Institute, ‏2020-12-07 (באנגלית בריטית)
  25. ^ Saudi Arabia - Total fertility rate, ‏2022
  26. ^ Saudi Arabia’s Youth and the Kingdom’s Future, ‏2012
  27. ^ ערב היהודית? בית קברות יהודי נתגלה בערב הסעודית
  28. ^ כאן, הכירו את הרב הראשון בבירת סעודיה, באתר ערוץ 7, 13 בנובמבר 2021
  29. ^ הפורום הכלכלי העולמי דירג את ערב הסעודית בשנת 2010 במקום 129 מתוך 134 מבחינת חוסר השוויון כלפי נשים[דרוש מקור]
  30. ^ Saudi Arabia: Religious Police Role in School Fire Criticized. Human Rights Watch. 14 March, 2002
  31. ^ צבי מזאל -סעודיה במרוץ נגד הזמן, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 2009
  32. ^ אתר למנויים בלבד מלך סעודיה פרסם צו המתיר לנשים לנהוג, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2017
  33. ^ רויטרס, סעודיה: העונש על "פגע וברח" - עריפת ראש, באתר ynet, 27 ביוני 2012
  34. ^ 122 קורבנות בערב הסעודית מאז תחילת השנה, באתר מאקו
  35. ^ World Tourism Organization UNWTO, Tourism Highlights 2018 Edition, עמ' 19
  36. ^ שירות כלכליסט, "רגע היסטורי": סעודיה תפתח את שעריה לתיירים, באתר כלכליסט, 27 בספטמבר 2019
  37. ^ סוכנויות הידיעות, נוסעת לסעודיה? תשני עם החבר, אבל כסי את הברך, באתר ynet, 6 באוקטובר 2019
  38. ^ אטילה שומפלבי, הרב הראשי הראשון של סעודיה – ובית חב"ד הראשון בממלכה: "יהודים זוכים פה לכבוד והערכה", באתר ynet, 9 באוגוסט 2022
ערב הסעודית - תבניות ניווט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37338877ערב הסעודית