מונרכיה נבחרת

מונרכיה נבחרת היא צורה של מונרכיה שבה המונרך נבחר ולא מקבל את תפקידו בירושה מבן משפחתו. מונרכיה נבחרת שכיחה פחות יחסית למונרכיה העוברת בירושה.

הדוגמות ההיסטוריות הבולטות למונרכיה נבחרת הייתה האימפריה הרומית ה"קדושה" שבה הקיסר נבחר על ידי מועצה של נסיכים בוחרים, מלבד אנשי הכנסייה שכיהנו כנסיכים בוחרים תואר זה היה עובר בירושה והרכב הנסיכים השתנה מעת לעת כתוצאה מהתהפוכות הפוליטיות בתוך גרמניה. עוד דוגמה בולטת למלוכה נבחרת הייתה ממלכת פולין שבה המלך נבחר על ידי הפרלמנט הפולני, הסיים.

כיום הממלכות שבהם מתקיימת מלוכה נבחרת הן קמבודיה והותיקן. קמבודיה המלך נבחר לכל תקופת חייו מנסיכים בני משפחת המלוכה. את האפיפיור, מונרך קריית הוותיקן, בוחרים מועצת הקרדינלים במועצת הקונקלווה.

במלזיה ראש המדינה נבחר לתקופה של חמש שנים מבין תשעת הסולטאנים שמכהנים ברחבי המדינה (תואר הסולטאן עצמו עובר בירושה). על פי זאת ניתן להתייחס כראש המדינה גם כמלך וגם כנשיא.

קיימות דוגמות לשימוש בכלי הבחירה במונרכיות שבהם הכתר עובר בירושה בדרך כלל. לאחר פירוק האיחוד השוודי-נורווגי ממשלת נורווגיה החליטה להציע את הכתר לנסיך קארל מדנמרק שהתנה את הסכמתו לקבל הכתר בעריכת משאל עם בקרב אזרחי נורווגיה על שיטת הממשל הרצויה למדינה הצעירה, לאחר שהוחלט על המשך המונרכיה קארל הפך למלך (תחת השם הוקון השביעי) וצאצאיו קיבלו את הכתר כמקובל במונרכיה העוברת בירושה.

בבריטניה המונרכיה עוברת בירושה אולם הפרלמנט של בריטניה הוא בעל הזכות להתערב בסדר הירושה, דבר זה נעשה פעמיים בהיסטוריה הבריטית, ב-1689 לאחר המהפכה המהוללת שהפרלמנט פסק שהימלטותו של ג'יימס השני, מלך אנגליה מהמדינה כמוה כהודעת התפטרות מתפקידו והציע את הכתר למרי וויליאם אף על פי שג'יימס, נסיך ויילס היה לפני אחותו מרי בסדר הירושה והנסיכה אן הקדימה את גיסה בסדר הירושה. בפעם השנייה כאשר היה ברור שלמלכה אן לא יהיו יורשים פרוטסטנטיים הפרלמנט חוקק את חוק ההסדר 1701 ונישל מסדר הירושה כחמישים טוענים לכתר קתוליים וקבע שמעתה ואילך המלוכה תיכון בידי סופיה מהנובר וצאצאיה.