הוראה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הוראה היא אחד מתהליכי הלמידה בחינוך. מטרתה היא להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו באמצעות פיתוח יכולות אורייניות, אסטרטגיית למידה ומיומנויות חשיבה.

הדידקטיקה היא תחום של הפדגוגיה, אשר עוסק בפן התאורתי של ההוראה לצורך פיתוח של גישות ושיטות הוראה יעילות.

איש המקצוע העוסק בהוראה מכונה מורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים. על כן ישנה חשיבות מכרעת לאישיותו ולהתנהגותו בכיתה.

הדרכה וחניכה הן דרכי לימוד נוספות, אשר משויכות לרוב לחינוך בלתי פורמלי או להכשרה תוך כדי עבודה. לרוב הן מתמקדות יותר בפיתוח מיומנויות ספציפיות והנחלת ערכים מאשר בהקניית מידע ופיתוח כישורים אקדמיים.

היסטוריה והתפתחות

ההוראה התגבשה לצד תהליך הפורמליזאציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים, לא הספיקה עוד להכינו לחיים[1]. כך החלה ההיסטוריה של החינוך המערבי.

בעקבות תהליך זה המורה בבית הספר הפך לדמות בעלת השפעה הדומה לזו של המשפחה בכל הנוגע להתפתחותו הילד[1].

תוך כדי התפתחות ההוראה החלו לייחס לה משמעויות שונות[1]:

  • הוראה נורמטיבית - מסייעת בהתפתחות האינדיבידואל על פי אמות מידה ערכיות. על פי תפיסה זו המורה מעביר תכנים בעלי ערך לתלמיד כדי לעצב את רוחו. עקב טבעה הערכי הגדרה זו יכולה להשתנות בהקשר לרוח התרבות והתקופה שבה היא נדונה.
  • הוראה נייטרלית - מתרחשת כאשר אדם לומד דבר מה חדש בסיועו של האחר. במשמעות זו אין ההוראה מוגבלת לתכנים מסוימים.

התפיסה הראשונית של ההוראה הנורמטיבית התגבשה בעולם העתיק והיא הייתה כרוכה בהנחה שלא כל אדם מסוגל לעלות במעלות השיכלול לקראת שלמות אינטלקטואלית ומוסרית. זהו המקור לסלקטיביות הראשונית של בית הספר בקליטת תלמידיו ולהתפתחות תחום המדידה והערכה בחינוך פורמלי, שזכו עד מהרה למעמד של מטרות מקודשות שאין לשנותן. משום שתפיסה זו גרסה כי תוכני הלימוד של ההוראה הם בעלי ערך ראשוני שאין לו תחליף, התלמיד נתבע להסתגל לדרכי ההוראה וההערכה שנקבעו כדי שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. באופן זה הריטואליות של נוהגי בית הספר מילאה תפקיד של מנגנון מיון אשר מעודד נשירה של תלמידים שכישוריהם והתעניינויותיהם לא תאמו את המקובל[1].

השינוי בתפיסה זו חל בעקבות השאיפה להנגשת החינוך עבור כלל האוכלוסייה ולא רק עבור האליטה של החברה[1]. בישראל תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה. ההוראה החלה להיתפס כשיטה להצגה ותרגול של תוכני לימוד מסוימים, באופן העשוי להבטיח שהלומדים ירכשו אותם. לפי גישה זו ההצלחה של תהליך הלמידה אינה מותנית עוד במידת ההסתגלות של התלמיד לתביעותיו של בית הספר, אלא ביעילותו של המורה[1]. בתחילה נוצרה שאיפה למציאת שיטת ההוראה האידיאלית בה ניתן ללמד כל אדם תחום תוכן כל שהוא. עם זאת, בהמשך החלה ההכרה בעצם קיומם של הבדלים בין אישיים והצורך של ההוראה להתייחסות אינדיוידואלית[1].

הוראה התואמת את רצף התפתחות של ילדים, המכירה במשותף ורגישה להבדלים ביניהם, תורמת לקידום יכולות אורייניות הכוללות את השפה המדוברת והשפה הכתובה[2].

יעדי ההוראה

ליעדים של ההוראה יש תפקיד מרכזי בהנחיית ההוראה ובמדידה והערכה בחינוך פורמלי. זאת משום שבכדי להחליט כיצד להעריך, יש להגדיר תחילה מהם היעדים שמצפים כי יושגו בעקבות ההוראה[3].

בעבר היה נהוג לנסח יעדי הוראה במונחים של פעילויות הוראה. כלומר, יעדי ההוראה פרטו את ההתנהגות הרצויה ותארו מה על המורה לעשות במהלך ההוראה. הבעיה בניסוח יעדי ההוראה כפעולות של המורה היא שהשגתם אינה מלמדת דבר על הידע או המיומנויות שרכשו התלמידים בעקבות ההוראה[3].

עם הזמן הוסט הדגש מהתשומות המושקעות בתלמיד כמדד של איכות בית הספר, אל עבר תוצרי החינוך והתפוקה שלו. בהתאם לכך נעשה שינוי גם בניסוח יעדי ההוראה וההערכה. במקום להדגיש מה יעשה המורה בכיתה, הדגש מושם על מה שיידע התלמיד ויהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה[3].

הצורך לשפר את תהליכי ההוראה והלמידה עולה מתוך שאיפה להגברת ההצלחה של התלמיד[4].

הוראה מפתחת חשיבה, תורמת להבניית הידע של התלמידים[5]. היא מסייעת לתלמידים לעבור מלמידה המדגישה זכירה ולימוד בעל פה, ללמידה אשר מדגישה הבניה של הידע בדרכים משמעותיות. באופן זה הידע הנלמד יישמר לאורך זמן בצורה טובה יותר וישמש את הלומד גם מעבר להקשר ספציפי שבו הוא נלמד[6].

ההוראה במערכת החינוך

הוראה במסגרת חינוך פורמלי מתבצעת במסגרת שיעורים מוסדרים הנבנים על פי תוכנית הלימוד של משרד החינוך. היא משמשת להקניית מיומנויות כמו קרוא וכתוב, ידע בסיסי במתמטיקה ובמדעים, מקצועות ההומניסטיים, אזרחות ומורשת תרבותית של החברה.

הוראה על פי תחומי דעת

למרות שקיימת חפיפה מסוימת בין תחומי דעת שונים, על פי רוב לידע של כל דיסציפלינה ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מתחומי דעת אחרים. בהתאם לכך, פעמים רבות הקניית הידע מתחומי דעת שונים מצריכה שימוש בגישות ושיטות הוראה שונות, אשר מתאימות למאפיינים של התחום הנלמד בצורה הטובה ביותר ולמאפייניו של ארגון הידע המוסדי[7]

ישנם מספר תחומים אשר להם התפתחה צורת הוראה מותאמת וייעודית:

נושאים נוספים אשר יכולים להיכלל במערכת החינוך הם: חינוך לבריאות, חינוך מיני, חינוך סביבתי, של"ח, בטיחות בדרכים, נהיגה.

דרכי הוראה

קיימות דרכי הוראה מגוונות. כל דרך יכולה לשמש יותר מתחום דעת אחד. על המורה להתאים את סוג ההוראה למאפייני התלמיד וחומר הלימוד. לעיתים ניתן לשלב בין מספר סוגי הוראה.

דוגמאות לסוגים שונים של דרכי הוראה:

  • הוראה פרטית - הוראה המתבצעת עבור תלמיד יחיד או במסגרת קבוצה קטנה.
  • הוראה מתקנת - תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, על ידי שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות.
  • הוראה מרחוק - מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו מקום.
  • סכולסטיקה - היא טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. חשיבותה הייתה באפשרה לקבוע את התשובה לשאלה באמצעות שימוש בהיגיון. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית שהסתמכה על הכתוב בכתבי-יד עתיקים אך התעלמה משימוש בהיגיון.


הוראה בהגדרה תורנית

במקורות מקצוע הוראה מוזכר רבות. בדרך כלל כוונת הדברים למורה במקצועות התורה. במסכת אבות, חז"ל כתבו: "והעמידו תלמידים הרבה" כהוראה ללומדים.

מעלתו של מורה או מלמד מובאת לא פעם. בדגש על הוראה ללא בקשת תגמול.

הגמ' בתענית (דף כ"ד ע"א) מספרת על רב שנקלע למקום מסויים שהיה שם עצירת גשמים. גזר תענית ולא ירד גשם. ירד לפני התיבה שליח צבור, אמר משיב הרוח ונשב רוח. אמר מוריד הגשם, וירד גשם. אמר לו רב, מה מעשיך הטובים? אמר לו אני מלמד תינוקות, ומלמד אני לבני עניים כבני עשירים. וממי שאין לו כסף אינני לוקח ומלמדו בחינם. ויש לי מחילות של דגים שכל תינוק שאינו רוצה ללמוד אני משחקו בדברים ומשתדל עמו עד שבא ללמוד.

אפשר למצוא הוראות למורה, כמו "לא הקפדן מלמד" וכן דגמת ספור על תלמידו של רב פרידא. התלמיד של רבי פרידא התקשה בלימודו. כדי להבין את החומר הנלמד, רבי פרידא היה צריך להסבירו לו ארבע מאות פעם. כשהתלמיד ראה שרבי פרידא לא פנוי להוראה כי נתבקש לבצע משימה אחרת, אף על פי שהיה לידו והמשיך ללמדו, הוא כבר לא הצליח ללמוד. ׁ שנָה לֹו ׁשּוב אַרְבַּע מֵאֹות פְּעָמִים. (מסכת פסחים) במקומות נוספים ישנה התייחסות להוראה כמלאכת קודש

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  2. ^ משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מנוחה בירנבוים (1997). חלופות בהערכת הישגים. רעננה: רמות.
  4. ^ Caliskan, M., & Sunbul, A. (2011). The Effects of Learning Strategies Instruction on Metacognitive Knowledge, Using Metacognitive Skills and Academic Achievement (Primary Education Sixth Grade Turkish Course Sample). Educational Sciences: Theory And Practice, 11(1), 148-153.
  5. ^ אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006
  6. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים (2009). אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט
  7. ^ אמנון כרמון, ארגון הידע המוסדי: תפיסות ידע ומנגנוני שימור, באתר של מכון מופ"ת
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24371652הוראה