רעלה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש



רְעָלָה היא פריט לבוש המשמש לכיסוי הראש או הפנים. בין היתר, נחשבת הרעלה לסממן של צניעות בדת המוסלמית, ונשים אדוקות לובשות אותה. מקור השם העברי הוא בספר ישעיה, שבו מתוארים לבושים שלבשו בנות ירושלים כדי להתייפות, ובהם רעלה[1].

ביהדות

מהמשנה עולה שיהודיות בארצות ערביות היו מתכסות ברעלה[2]. המשנה מתירה להן לצאת רעולות בשבת לרשות הרבים בלא לחשוש לאיסור טלטול, שהרי הרעלה היא חלק מלבושם: "ערביות יוצאות רעולות, ומדיות פרופות, וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה". ערביות יוצאות רעולות כותב הרמב"ם :[3] "רעולות, שיש עליהן פעמונים, כלומר שהנשים הערביות יוצאות בפעמונים לפי שכך דרכן לעשות תמיד, והוא ממיני הקשוטין הנטפות והשרות והרעלות, ומזה הברושים הרעלו, כלומר הורעדו והונעו כדי שיפול פרים"

בימינו, קרא בית הדין של העדה החרדית שלא ללבוש "כיסויים משונים ותמוהים (וכל שכן רעלות)", לאחר שיותר ויותר נשים חרדיות, בעיקר מחוגים קיצוניים, החלו לאמץ את כיסוי הרעלה[4]. הרב שלום משאש, שכיהן כרבה של ירושלים, ביקר אף הוא בחריפות את התופעה[5].

היסטוריה

פרופ' מועאזז אילמייה צ'יג (אנ') הטורקית, מומחית לחקר שומר, חקרה ומצאה שהרעלות הראשונות שימשו כוהנות בשומר. גם מהתנ"ך עולה כי המופקרות בתקופה הכנענית, היו מכסות את פניהן ברעלה, כנראה כדי שקרוביהן לא יכירו אותן, כפי שעולה מפרשת יהודה ותמר[6].

מצד שני, מסמך משפטי אשורי מן המאה ה-13 לפנה"ס מעיד על איסור על לבישת רעלה לנשים פשוטות ובייחוד למופקרות. גם טקסטים יווניים מתייחסים ללבישת רעלה כאל סימן של השתייכות למעמד גבוה יותר בפרס העתיקה. באירופה לבשו נשים אנגלו-סקסיות ואנגלו-נורמניות נשואות (עד שנת 1175 לפחות) רעלות על שיערן וחלק מפניהן. רק בתקופת בית טיודור (1485) הפכו רעלות לפחות נפוצות, עם כניסתם של הברדסים לאופנה. הרעלה הייתה מסמלת אבל ומוצמדת לקצה המצנפת של אישה "בשיא תקופת האבלות". בנוסף, היה נפוץ גם שימוש ברעלה כתחליף למסכה, ובכך להסתיר את זהותה של אישה המעורבת בפעילות שהיא העדיפה לא לפרסם בציבור. רעלות גם נועדו להגן על העור מפני גורמי האקלים ולמנוע מאבק לחדור לפנים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ישעיה ג' י"ט
  2. מסכת שבת פרק ו משנה ו
  3. פירוש המשניות. מסכת שבת, פרק ו משנה ו
  4. לראשונה, הבד"ץ יוצא נגד הרעלות
  5. בספרו שמש ומגן חלק ב' אבן העזר ט"ז
  6. "ותסר בגדי אלמנותה מעליה, ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עיניים, אשר על דרך תמנתה, כי ראתה כי גדל שלה, והוא לא נתנה לו לאשה: ויראה יהודה ויחשבה לזונה, כי כסתה פניה:" בראשית, ל"ח י"ד-ט"ו
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0