עלווים
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרקי הערך אינם מחולקים לתתי-פרקים ובמקרה הספציפי זה מקשה במידת-מה על הקריאה וגורם לערך להיראות כמסמך מצב אודות העלווים כעדה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: פרקי הערך אינם מחולקים לתתי-פרקים ובמקרה הספציפי זה מקשה במידת-מה על הקריאה וגורם לערך להיראות כמסמך מצב אודות העלווים כעדה. |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-2.6 מיליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
 ישראל 2,100 (כולם בכפר ע'ג'ר) | |
| שפות | |
| ערבית | |
| דת | |
| הדת העלווית (אסלאם שיעי) | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| ערבים, פיניקים |
עלווים (Alawi[2]) (בערבית: علويون[3]; בעברית מקובל גם הכתיב עלאווים) הם קבוצה אתנית עם דת ייחודית אשר מרכזה בסוריה, בה מתגוררים כ-2.1 מיליון עלווים (כ-11% מהאוכלוסייה) מתוך כ-2.6 מיליון עלווים בעולם. מבחינה דתית יש הרואים בדת העלווית דת עצמאית ויש הרואים בה פלג אזוטרי באסלאם השיעי.
המונח "עלווי" הוא מונח חדש יחסית, ומקורו בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה. המונח מתייחס לזיקתם של העלווים אל האימאם עלי בן אבי טאלב, שתומכיו ייסדו את האמונה השיעית, בן דודו של הנביא מוחמד.
הנשיאים הסורים חאפז אל-אסד ובשאר אל-אסד השולטים בסוריה מאז שנת 1970 הם ממוצא עלווי, וכן רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של סוריה.
היסטוריה
מוצאם של העלווים אינו ברור לחלוטין, אך ההנחה המקובלת היא כי הם התפלגו מהזרם השיעי המרכזי התריסרי. העלווים מופיעים לראשונה בכתובים במאה העשירית. יש המזהים את מקורם בשבטי ה"קיזילבאש" שנדדו במרחב שבין טורקיה לאיראן של ימינו[4].
העלווים עצמם מייחסים את מקורותיהם לאימאם האחד-עשר חסן אל-עסכרי (الحسن العسكري) (846-874), אשר היה מורהו של אבן נוסייר (נפטר ב־868). נוסייר הכריז על עצמו כ"באב" (שער/דלת) או נציגו של האימאם האחד-עשר. נראה כי הכת התארגנה לראשונה בהנהגת תלמידו של א-נוסייר, אל-חסיבי, אשר מת בחלב בשנת 969. על פי השערה אחת, נכדו של אל-חסיבי, אל-טברני, עבר לגור בלטקיה שבחוף הביזנטי דאז בשנת 1032, שם הגה את הזרם העלאווי, ויחד עם תלמידיו המיר את דתם של רוב תושבי העיר.
כינויים של העלווים היה "נוצייריה" או "נוסיירים". יש התולים כינוי זה בכך שהם הגיעו מ"הרי אנצאירה". תאוריה אחרת תולה את מקור הכינוי בקרבה ובהשפעה שעלווים הושפעו מן הנצרות בשילוב ממנהגים אליליים שקדמו להופעת האסלאם בסהר הפורה. דעות אחרות מייחסות את מקור הכינוי בפשטות לאבן נוסייר עצמו[4].
במאה העשירית התבססו העלווים תחת שלטונה של השושלת החמדנידית מחלב, אך הם גורשו ממקומות מגוריהם כאשר השושלת נפלה ב־1004. ב־1094 הצלבנים התקיפו אותם תחילה, אך לבסוף הפכו העלווים והצלבנים לבעלי ברית, כנגד האיסמאעילים, שליטי מצרים. בשנת 1120 העלווים הובסו על ידי האיסמאעילים והכורדים אך שלוש שנים לאחר מכן ניצחו את הכורדים. בשנת 1297 היו מגעים בין האיסמאעילים והעלווים באשר לאיחוד, אך מגעים אלו לא עלו יפה. העלווים נרדפו תחת השלטון הממלוכי מ־1260 ואילך. כאשר האימפריה העות'מאנית השתלטה על סוריה בשנת 1516, הרגו הטורקים יותר מ־90,000 עלווים. לאחר מכן נחשבו העלווים כמנודים והטורקים שלחו מתיישבים להתיישב באדמותיהם. חלק מן המתיישבים הטורקים המירו את דתם לדת העלווית. לאחר שהעלווים פשטו על הכפר האיסמאעילי מיסף בשנת 1832, הפשה של דמשק שלח כנגדם חיילים.
העלווים בסוריה
לאחר נפילת האימפריה העות'ומאנית, סוריה ולבנון הפכו למנדט צרפתי. רבים מהעלווים התגוררו במדינה העלווית שנהנתה מאוטונומיה, ובסנג'ק אלכסנדרטה, שהייתה בעלת אוטונומיה בגלל הריכוז הגבוה של טורקים.
עלווים התקבלו לגדודים הקולוניאלים בצבא צרפת. תחת שלטון המנדט תמכו ראשי השבטים העלווים במדינה עלווית עצמאית, וניסו להפוך את האוטונומיה שקיבלו למדינה של ממש. בסוף 1938 התמרד אחד מראשי העלאווים נגד השלטון המרכזי בסוריה[5][6][7][8].
בשנת 1939 נתנו הצרפתים לטורקיה את סנג'ק אלכסנדרטה שהכילה עלווים רבים. המעשה הרגיז מאד את הקהילה העלווית, כמו גם את הסורים שאינם עלווים. זכי אל ארסוזי, מורה מהעיר אנטקיה באלכסנדרטה, בעל חינוך צרפתי, ולימים ממייסדיה של מפלגת הבעת' (ביחד עם מישל עפלק) והוגי האידאולוגיה הבעת'ית, הוביל את תנועת ההתנגדות לכיבוש הטורקי.
לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר המחוזות העלווים אוחדו עם סוריה, ניסו תומכי המנהיג העלווי סולימאן אל מורשיד להתנגד לסיפוח. אל מורשיד נתפס ונתלה על ידי ממשלת המדינה הסורית הצעירה בדמשק בשנת 1946.
סוריה קיבלה את עצמאותה ב־17 באפריל 1946. בשנת 1963, מועצה צבאית שכללה קצינים עלווים ממורמרים, לרבות סלאח ג'דיד וחאפז אל-אסד סייעו למפלגת הבעת' לעלות לשלטון. בשנת 1966 מרדו הקצינים, וגרשו את ותיקי הבעת' מישל עפלק וסלאח אל ביטאר, וב־23 בפברואר 1966 התבצעה הפיכה בה עלו לשלטון הקצינים העלווים אשר הכריזו על זכי אל ארסוזי כאביהם הרוחני, ועל ממשלתם כ"ממשלת המראה החדש של הבעת'". חאפז-אל אסד מונה לשר ההגנה בממשל החדש.
בשנת 1970 לקח אסד את השלטון לידיו והכריז על "תנועת רפורמות" במפלגת הבעת' ובשנת 1971 מונה אסד לנשיא סוריה. מצבם של העלווים השתפר ובשנת 1973 האימאם מוסא אל-צדר, מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, הכריז בפתווה כי הוא מכיר בעלווים כחלק אותנטי מן האסלאם השיעי. עד להכרזה זו ההנהגה הדתית המוסלמית, הן זו השיעית והן זו הסונית סירבו להכיר בעלווים כמוסלמים. אל-צדר היה איש סודו של אסד, והיה לו חלק חשוב בברית בין אסד ובין הגורמים השיעים באיראן (אם כי הוא עצמו נעלם באופן מסתורי במהלך ביקור בלוב בשנת 1978). למשפחת אסד היה חלק חשוב בברית זו בין המוסלמים השיעים בלבנון ובאיראן ובין המיעוט העלווי בסוריה.
הרוב הסוני בסוריה לא ראה בעין יפה את שלטון העלווים, ותנועת האחים המוסלמים הובילה מרד, במהלכו ניסתה להתנקש בחיי אסד ב־25 ביוני 1980. בתגובה שלח אסד את חייליו להשמיד את מעוז התנועה בעיר חמאת. בפברואר 1982 ביצעו אנשי אסד טבח באנשי העיר ("טבח חמה"), אשר גבה בין 3,000 ל־40,000 קורבנות (המספר הנמוך הוא אומדנה הרשמי של הממשלה הסורית, והגבוה הוא הערכה של "הארגון הסורי לזכויות אדם"). מאז דיכויה האלים של המרידה באל-חמה היה הממשל העלווי בסוריה יציב.
לאחר מותו של חאפז-אל אסד בשנת 2000, קיבל את השלטון בנו, בשאר אל-אסד, ושמר על קוי המדיניות של אביו. אף על פי שהעלווים הם הכת השלטת במדינה, הן בצבא, הן בחיל האוויר, והן בשירותי הביטחון, הרי שהשירות הציבורי, ועמדות המפתח הכלכליות בסוריה מוחזקות בעיקרן על ידי הסונים. משטרו של אסד מקפיד להעניק לכל גורם דתי את חלקו בעמדות הכח, כל עוד שומרים העלווים על עמדות המפתח בממשל.
בשנת 2011 בעקבות גל המהפכות בעולם הערבי פרצה בסוריה מלחמת אזרחים שהעמידה בסכנה את שלטונו של בשאר אל-אסד הנשיא ועירערו את עמדות הכוח העלוואיות במדינה.
הדת העלווית
הדת העלווית היא סוד, והעלווים אינם מקבלים לקרבם מומרים או מאפשרים פרסום של כתבי הקודש שלהם. רוב העלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה העלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של זכרים שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים העלווים הזכרים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת העלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין העלווים לבין הדרוזים.
בשל העובדה שרק ספר אחד מכתבי הקודש העלווים פורסם, מעט מאד ידוע על הדת, ואינפורמציה לא מדויקת רבה נכתבת ומפורסמת. הדת העלווית נראית כמבוססת על נאופלאטוניזם וגנוסיס. לפי האמונה העלווית כל האנשים היו בתחילה כוכבים בעולם האור, אך נפלו בשל אי ציות. העולם הגשמי הוא מקום של סכנה, אויבים וטומאה, אך ניתן להימלט מן הרוע בעזרת הבורא. כל עלווי שומר בנפשו חלק מן האור של הבורא, שניתן להגיע אליו באמצעות אמונה וישועה. עלווים שומרי דת מאמינים שהם יתגלגלו שבע פעמים לפני שיחזרו למקומם בין הכוכבים, היכן ששולט האימאם עלי. אם יחיו חיי חטא, יתגלגלו בנוצרים או ביהודים, וישארו ביניהם עד שיכפרו על חטאיהם. כופרים נולדים מחדש כחיות.
חלק מהחוקרים טוענים כי העלווים קרובים לנצרות בשל אמונתם, הכרתם בחג המולד ושתיית יין בטקסיהם. חלק מהחוקרים טוענים כי טקסיהם הדתיים מבוססים על מוטיבים פיניקיים קדומים אשר שרדו בשל רמזים לאמונה בשמש ובירח.
אף על פי שהעלווים מכירים בחמש מצוות הבסיס של האסלאם, הם טוענים שמדובר בחובות סמליים, ואינם מבצעים אותן בפועל. נסיונותיו של חאפז אל-אסד לקרב את העלווים לאסלאם כללו בניית מסגדים בערים עלוויות. כוהני הדת במסגדים אלו ניסו להורות לצאן מרעיתם להתפלל בקביעות ולקיים את המצוות הבסיסיות של האסלאם. בשאר אל-אסד הלך בעקבות אביו ועודד את העלווים להתרחק ממנהגיהם המסורתיים ומהתאולוגיה הייחודית להם, ולהכריז על עצמם כמוסלמים שיעים.
יש הרואים בהתנהגותם של חאפז אל-אסד ובנו מעשה תקיה אופייני של הסתרת האמונה בסביבה עוינת, דבר המקובל בקרב העלווים.
גישתם המשתלבת מאפשרת לעלווים ליהנות מהטבות שונות. על פי החוקה הסורית רק מוסלמי יכול להיות נשיא, וזה זמן רב נשיא סוריה הוא עלווי. עם זאת העלווים שילמו מחיר יקר על השתלבותם באסלאם, ולמעשה המירו את דתם עבור חלקם בשלטון.
כיום מערכת החינוך הסורית מלמדת את הדת הסונית בבית הספר היסודי והתיכון. בוגר עלווי של מערכת זו יודע את יסודות האסלאם הסוני, ויודע כי דתו שונה מאסלאם זה, אך אינו יודע בדיוק כיצד. רבים מבדילים בין הסונים ובין העלווים רק בשל מנהגים מסורתיים עלווים שנשמרו כקברי קדושים, לבישת קמעות, והקרבת כבשים.
באופן מסורתי העלווים מתחלקים לחמש כתות - חייאביה, חיידריה, מורשידים (תומכי סולימאן אל מורשיד), שמסיה (כת השמש), וקמרי (כת הירח). כיום אבדה משמעותם של רבים מן ההבדלים בין כתות אלו, וישנם נישואים בין שבטיים רבים.
יריבים של העלווים טוענים כלפיהם שהם עובדי אלילים, טענה הנדחית מכל וכל על ידי העלווים[9].
העלווים לעומת האלווים
שתי הקבוצות התפלגו מהאסלאם השיעי אך הם שונים בשמם, במנהגיהם ובאמונתם. האלווים נחשבים כיותר קרובים לשיעים מאשר העלווים, שעליהם נטען לעיתים קרובות שהם למעשה בני דת נפרדת. האלווים התבססו בטורקיה (כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה), בעוד העלווים התבססו באזור סוריה של ימינו ומהווים פחות מרבע אחוז מהאוכלוסייה הטורקית.
העלווים נחשבים בעיקר בעיני הסונים ככופרים לכל דבר. הדת האלווית, לעומת זאת, משלבת בין האמונה השיעית למיסטיקה המוסלמית, הסופיות.
אוכלוסייה
בסוריה, העלווים גרים בהרים שלאורך חוף הים התיכון. לטקיה וטרטוס הן הערים המרכזיות באזור. הם מרוכזים גם במישורים שליד חמה וחומס. העלווים כיום חיים בכל עריה המרכזיות של סוריה. מעריכים את מספרם בכ-2.1 מיליון המהווים כ-11% מאוכלוסיית סוריה. יחד עם שאר העדות השיעיות, הם מהווים כ-13% מהאוכלוסייה.
ישנם גם כמאה אלף עלווים החיים בלבנון, וכארבע מאות אלף בטורקיה, בעיקר בחבל האטאי בדרום טורקיה. למעלה מ-2,000 עלווים חיים בישראל בכפר ע'ג'ר שברמת הגולן. בשנים 1972–1973 הכין הממשל הצבאי ברמת הגולן ביחד עם משרד הדתות חוקים להסדרת ענייני המעמד האישי של תושבי הכפר והם הוכפפו לקאדי בחיפה[10].
ראו גם
לקריאה נוספת
- פטריק סיל, אסד, הוצאת מערכות, 1993.
- האסלאם - מבוא להיסטוריה של הדת - כרך א'. האוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עלווים |
- אלי אשד, "העלווים כי ימלכו: סיפורה של הכת הסודית והחמושה ביותר במזרח התיכון (ובעולם)" במגזין יקום תרבות, פברואר 2012
- קולונל קלימן-גרנקור, איש ההרים העלווי, מערכות 8, אוגוסט 1941
הערות שוליים
- ^ Minority Rights Group International : Syria : Syria Overview
- ^ http://rotter.net/forum/scoops1/375727.shtml
- ^ הגיית השם בערבית: עלווים, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).
- ^ 4.0 4.1 על העלאווים (בסוריה) והעאלווים (בתורכיה), באתר http://histerio.co.il, אפריל 2017
- ^ עלאוים מתמרדים נגד סוריה ועוסקים בשוד, דבר, 8 בדצמבר 1938
- ^ בחבל העלאוים המתמרד, דבר, 9 בדצמבר 1938
- ^ שודדים ליד לודקיה, דבר, 8 בינואר 1939
- ^ שודדים בסוריה, הצופה, 9 במרץ 1939
- ^ יואל דר, העלווים תובעים עלבונם, דבר, 24 במאי 1971
- ^ מסגרת משפטית לעדה העלאווית, דבר, 18 ביוני 1972
חוקים להסדרת דיני האישות לעלאווים בגולן, דבר, 9 בספטמבר 1973
25267367עלווים