הליגה הערבית
 | |
| שפה רשמית | ערבית |
|---|---|
| מטה הארגון | קהיר - מצרים |
| מקום פעילות | מדינות ערב |
| מייסדים | מצרים,סוריה, עיראק, ערב הסעודית, לבנון, ירדן, |
| חברים | מצרים, עיראק, ירדן, לבנון, ערב הסעודית, סוריה, תימן, לוב, סודאן, מרוקו, תוניסיה, כווית, אלג'יר, איחוד האמירויות הערביות, בחריין, קטר, עומאן, מאוריטניה, קומורו, סומליה, ג'יבוטי |
| יושב ראש | אחמד אבו אל-רייט |
| תקופת הפעילות | 22 במרץ 1945 – הווה (79 שנים) |
| פרסים והוקרה | חבר כבוד של מסדר ההצטיינות (פורטוגל) |
| https://www.leagueofarabstates.net | |
הליגה הערבית (בערבית: الجامعة العربية; בעבר: جَامِعَة الدُّوَل الْعَرَبِيَّة גַ׳אמִעַת אַ-דֻוַל אַלְ-עַרַבִּיַה, באנגלית: Arab League) היא ארגון בינלאומי לשיתוף פעולה אזורי ולתיאום מהלכים חברתיים ופוליטיים משותפים הכולל את כל מדינות ערב ומדינות בעלות זיקה למדינות ערב. בסך הכול מונה הארגון כיום 22 חברות, מהן 18 מדינות דוברות-ערבית, שלוש מדינות שהן כן מדינות מוסלמיות והערבית היא אומנם כן אחת השפות הרשמיות בהן אך לא השפה הראשית, (סומליה, ג'יבוטי וקומורו), ו"הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) שהייתה לו חברות מלאה מאז 1976 כ'ארגון', ומאז 1988 נציגותו בליגה נקראת בשם "מדינת פלסטין". משנת 2011 הושעתה חברותה של סוריה בליגה הערבית עד לשנת 2023. מקום מושבה הקבוע של הליגה הערבית הוא בקהיר.
היסטוריה
הליגה הערבית נוסדה ב-22 במרץ 1945 בקהיר שבמצרים. לארגון הצטרפו שש מדינות ערביות, שכבר היו אז עצמאיות, או קרובות לכך: מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, לבנון וירדן[1]. בנספח לאמנת הליגה, נקבע שכל עוד אין מדינה לפלסטינים, הם ייוצגו בליגה על ידי "מייצג פלסטין" שימונה על ידה[2]. תימן הצטרפה לארגון ב-5 במאי 1945. מטרתה הראשית של הליגה מוגדרת כך:
לשמש את טובת כל המדינות הערביות, להבטיח תנאים טובים יותר לכל המדינות הערביות, להבטיח את עתידן של כל המדינות הערביות ולמלא את התקוות והציפיות של כל המדינות הערביות.
בשנות החמישים הצטרפו לארגון לוב, סודאן, מרוקו ותוניסיה, בשנות השישים כווית ואלג'יריה, בשנות השבעים איחוד האמירויות, בחרין, קטר, עומאן, מאוריטניה, סומאליה וג'יבוטי. קומורו הצטרפו בשנת 1993. אש"ף הצטרף לארגון בשנת 1976 כ"מדינת פלסטין", לאחר שמשנת הקמתו (בוועידת הפסגה הראשונה של הליגה), 1964, היווה משקיף.
כבר בשנת 1942 החלה הממלכה המאוחדת לפעול להקמת הליגה הערבית על מנת לשמור על האינטרסים שלה במזרח התיכון[3]. היוזמה להקמת הארגון הייתה של ממשלת מצרים, בתמיכת בריטניה, ששלטה על חלקים גדולים מן המזרח-התיכון בשנות הארבעים. בשנת 1942 ניסתה בריטניה ליצור שיתוף-פעולה בינה לבין מדינות ערב במלחמת העולם השנייה. שיתוף-פעולה כזה היה חיוני, כיוון שחלק גדול מהמנהיגים הערביים נטו לתמוך בגרמניה, ומכיוון שקרבות קשים התנהלו בצפון אפריקה והיו עלולים להתפשט לתוך המזרח התיכון. בין השנים 1942–1944 נערכו פגישות הכנה בין המדינות המייסדות כאשר מצרים היא זו שהובילה את השיחות[4]. בספטמבר-אוקטובר 1944 נערכה באלכסנדריה שבמצרים ועידה מכינה, שהמליצה על הקמת ליגה של מדינות ערב. הוועידה הסתימה ב-7 באוקטובר 1944, אז נוסח "פרוטוקול אלכסנדריה", שעליו חתמו נציגי מצרים, עיראק, עבר הירדן, סוריה ולבנון (לנציגי ערב הסעודית ותימן לא הייתה סמכות לחתום ללא אישור מלכיהם). הפרוטוקול כלל את עקרונות האיחוד, והסעיפים העיקריים שלו נכללו לאחר מכן באמנת הליגה הערבית. הפרוטוקול כלל נספח על פלסטין, בו הודגשה זכותם של הערבים לעצמאות והובטח סיוע למאבקם. בוועידת היסוד של הארגון ב-1945, ייצג את הפלסטינים נציג שמונה על ידי הוועדה, במעמד של משקיף[5]. בכך למעשה, נטלו לעצמן מדינות ערב חסות על הפלסטינים ועל מאבקם בציונות[6].
עד שנת 1950 נחתמו בין המדינות המייסדות הסכמי תרבות, הסכמים כלכליים והסכמי הגנה הדדית, ובשנת 1953 הוקמה מועצה כלכלית-חברתית. סמכויותיה של הליגה הערבית מוגבלות, ויכולת ההשפעה שלה אינה גדולה. לפי תקנות הארגון (עד פסגת אלג'יריה – 22-23 במרץ 2005), חובה לקבל החלטות על דעת כל חברות הארגון. עובדה זאת שיתקה את היכולת לקבל החלטות רבות. בפסגת אלג'יריה הוחלט כי התקנות ישונו, ובחלק מההחלטות יידרש רוב של שני-שלישים בלבד, ואף רוב רגיל (בסוגיות מנהלתיות). כמו כן, הוחלט לאפשר קבלת החלטות בהצבעה במקרה של העדר קונצנזוס. שינויים אלה בעתיד אולי יאפשרו לליגה הערבית לעמוד בקצב האירועים והאתגרים ולהכריע בסוגיות בלי להזדקק לקונצנזוס, שתמיד עיכב את קבלת ההחלטות.
בתקופה שבין תום מלחמת העולם השנייה ובין מלחמת העצמאות עסקה הליגה הערבית באופן תכוף בשאלת ארץ ישראל. הכינוסים שעסקו בכך התקיימו באינשאס (אנ') (מצרים, מאי 1946), בלודאן (סוריה, יוני 1946), צופאר (לבנון, ספטמבר 1947) ועאליה (לבנון, אוקטובר 1947). בשנת 1946 הכריזה הליגה על חרם של מדינות ערב על סחר עם היישוב היהודי בארץ ישראל[7]. בשנים 1947–1949, התנהלו כינוסי הליגה באופן שוטף. הליגה הייתה המפעילה להלכה של "צבא ההצלה", אם כי בפועל הפיקוד היה בידי פאוזי אל קאוקג'י. ברקע דיוני הליגה התגבשה התוכנית להצטרפות הצבאות הסדירים של מדינות ערב למלחמה. מנהיג הפלסטינים אמין אל-חוסייני טען בזיכרונותיו ב-1954, כי החלטות המושב השלישי של מועצת הליגה בעאליה בלבנון בין ה-7 וה-9 באוקטובר 1947, בו הוחלט על תמרונים צבאיים ועל הכנות לפלישה לארץ ישראל, היו ראשית הבגידה של מדינות ערב בעניין הפלסטיני. מושב מועצת הליגה בקהיר ב-7 בפברואר 1948 דחה את דרישת הוועד הערבי העליון להקמת ממשלה פלסטינית זמנית במקביל לפינוי הבריטי, ולמסירת השלטון באזורים המפונים לידי "ועדות לאומיות". כמו כן, הוא לא אישר מינוי נציג של הוועד ליד המפקדה הכללית של צבאות הפלישה לארץ ישראל[8]. על סף הפלישה, אמר מזכ"ל הליגה עבד א-רחמן עזאם לדיפלומט הבריטי אלק קירקברייד על היהודים: "אנחנו נטאטא אותם אל הים"[9].
לאחר סיומה של המלחמה, הפעילה הליגה את ועדת "החרם הערבי", שמקום מושבה בדמשק. על אף מרכזיותו של הסכסוך הישראלי-ערבי בסדר היום של הליגה הערבית, לא הצליח הארגון לגבש מדיניות אחידה בנושא זה או בנושא בעיית הפליטים הפלסטינים. בשנת 1949 סיפחה ירדן את הגדה המערבית והעניקה אזרחות לפליטים הפלסטינים שישבו בתחומה, בניגוד לדעת מדינות ערב האחרות.
ב-1964 נערכו שתי פגישות פסגה בקהיר, בירת מצרים, בין ראשי המדינות החברות. בפגישה הראשונה הוקמו ארגוני-משנה בין-ערביים לחינוך, תרבות ומדע. בפגישה השנייה הוקם "הארגון לשחרור פלסטין". ארגון זה התקבל מאוחר יותר, ב-1976 כמדינה חברה בארגון. בשנה זו נדרש הארגון למשבר בלבנון שהידרדר למלחמת אזרחים והוסכם על הקמת כוח בין-ערבי לשמירת השלום בלבנון. הצלחתו של כוח זה בהרגעת הרוחות בלבנון לא הייתה משמעותית.
ב-1979 התחולל משבר בארגון עקב חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל, הסכם שבא בעקבות ביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בכנסת בירושלים ב-1977, להפתעת כל מדינות הליגה. מצרים הורחקה מהארגון, ומטה הארגון הועבר מקהיר לתוניס. מצרים הוחזרה לארגון עשר שנים מאוחר יותר ב-1989, ובאותה שנה חזר מטה הארגון לקהיר. גם "הסכם אוסלו" בין ישראל לאש"ף ב-1993 לא נעשה בתיאום עם הליגה הערבית.
בשנת 1990 התחולל משבר נוסף בארגון כתוצאה מפלישת עיראק לכווית וניסיונה לספח את כווית לשטחה. הארגון קיבל החלטה המגנה את עיראק, ומאוחר יותר שיתף פעולה עם ארצות הברית ששלחה כוחות צבא לכווית ולעיראק. עם התחדשות המשבר בעיראק ב-2003 התנגד הארגון לפלישה המחודשת של ארצות הברית לעיראק ולהחזקת כוחות צבאיים אמריקניים בה, אך לא הצליח להוציא מקרבו פעולה ממשית, למרות הסכמים בינערביים המכוונים למקרים מסוג זה ממש (הסכם ההגנה ההדדית). לוב הכריזה, על רקע זה, על כוונתה לפרוש מהארגון באוקטובר 2002 עקב התנגדותו של מנהיגה, מועמר קדאפי, למדיניות הארגון, ועקב רצונו לשתף פעולה עם מדינות וארגונים אפריקניים תוך צמצום הזיקה למדינות ערב האחרות[10]. לאחר משא ומתן אינטנסיבי שניהלו מזכ"ל הליגה, עמר מוסא, ושל נשיא מצרים, חוסני מובארכ, חזרה בה לוב מכוונת הפרישה, אף שהיא ממשיכה למחות על פעולותיה ומחדליה.
בשנת 1992 התחולל משבר בסומליה שהביא לרעב כבד, ולהתמוטטות המשטר בה. גם במקרה זה, לא הצליחו חברות הליגה לגבש מענה למשבר. המצב בסומליה התייצב בעקבות סיוע מארצות הברית ומאירופה, ללא שיתוף פעולה משמעותי מצד מדינות הליגה הערבית.
על אף כל זאת, משמש הארגון פורום חשוב למפגשים קבועים בין ראשי מדינות ערב ולהתייעצויות ותיאומים ביניהם. במצבי משבר יש חשיבות גדולה ליכולתו של הארגון לכנס בחסותו את כל ראשי מדינות ערב. הליגה הערבית גם משמשת פורום לגיבוש עמדה ערבית אחידה, בעיקר בעניינים בעלי חשיבות הסברתית, ולהצגתה בפני מדינות אחרות או ארגונים בינלאומיים אחרים. היא גם מספקת מראית-עין של שיתוף פעולה בין-ערבי, דבר שעדיין נתפס כבעל חשיבות, אפילו ברמה הסמלית, בקרב הציבור הערבי.
בשנת 2011 החלו גלי מחאות בעולם הערבי. המחאות הגיעו ללוב, והסלימו למלחמת אזרחים בין המורדים למנהיג לוב מועמר קדאפי ותומכיו. קדאפי הורה לצבא להשתמש בכל האמצעים כדי לדכא ולהרוג את המורדים, ובעקבות ההוראה הושעתה לוב מהליגה הערבית[11]. לאחר הדחתו של קדאפי מהשלטון בחודש אוגוסט 2011 והוצאתו להורג באכזריות בידי המורדים הלובים, החזירה הליגה הערבית את לוב לחיק המדינות החברות, כאשר את המדינה מייצגת מועצת המעבר הלאומית. בחודש נובמבר 2011 השעתה הליגה הערבית את סוריה בעקבות הדיכוי האלים של אזרחיה בידי משטרו של אסד[12].
בשנת 2016 התמנה שר החוץ לשעבר של מצרים אחמד אבו אל-רייט למזכיר הכללי של הליגה הערבית[13]. כל המזכירים הכלליים של הארגון, למעט אחד, היו מצריים. בשנים 1979–1990 כיהן בתפקיד שאד'לי קליבי מתוניסיה.
הנהגה
| שם | שם בערבית | אזרחות | התחלה | סיום |
|---|---|---|---|---|
| עבד א-רחמן עזאם | عبد الرحمن حسن عزام | מצרים | 1945 | 1952 |
| מוחמד עבד אל-ח'אלק חסונה | محمد عبد الخالق حسونة | מצרים | 1952 | 1972 |
| מחמוד ריאד | محمود رياض | מצרים | 1972 | 1979 |
| א-שאד'לי אל-גליבי | الشاذلي القليبي | תוניסיה | 1979 | 1990 |
| ד"ר אחמד עצמת עבד אל-מגיד | د. أحمد عصمت عبد المجيد | מצרים | 1991 | 2001 |
| עמר מוסא | عمرو موسى | מצרים | 2001 | 2011 |
| ד"ר נביל אל-ערבי | نبيل العربي | מצרים | 2011 | 2016 |
| אחמד אבו אל-רייט | أحمد أبو الغيط | מצרים | 2016 | מכהן |
חברות
_updated.svg)
החברות הנוכחיות (ובעבר) בליגה (ותאריך הצטרפותן):
מצרים – 22 במרץ 1945 (מייסדת) (מושעית, 1989-1979)
עיראק – 22 במרץ 1945 (מייסדת)
ירדן – 22 במרץ 1945 (מייסדת)
לבנון – 22 במרץ 1945 (מייסדת)
ערב הסעודית – 22 במרץ 1945 (מייסדת)
סוריה – 22 במרץ 1945 (מייסדת) (מושעית, 2011-2023)
תימן – 22 במאי 1945 (מייסדת)
לוב – 28 במרץ 1953 (הודיעה על פרישה מהליגה הערבית באוקטובר 2002, אך חזרה בה)
סודאן – 19 בינואר 1956
מרוקו – 1 באוקטובר 1958
תוניסיה – 1 באוקטובר 1958
כווית – 20 ביולי 1961
אלג'יריה – 16 באוגוסט 1962
איחוד האמירויות הערביות – 12 ביוני 1971
בחריין – 11 בספטמבר 1971
קטר – 11 בספטמבר 1971
עומאן – 29 בספטמבר 1971
מאוריטניה – 26 בנובמבר 1973
קומורו – 20 בנובמבר 1993
סומליה – 14 בפברואר 1974
ג'יבוטי – 9 באפריל 1977
הרשות הפלסטינית – 9 בספטמבר 1976 (מיוצגת על ידי אש"ף)
מטה הליגה הערבית נמצא בקהיר שבמצרים. במהלך השעייתה של מצרים, תוניס שבתוניסיה שימשה כמטה הליגה.
מדינות משקיפות
כיום בליגה הערבית ישנן חמש מדינות משקיפות:
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- דגל הליגה הערבית
- ארצות ערב
- יוזמת השלום הערבית
- החרם הערבי
- ערבים
- תרבות ערבית
- הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הליגה הערבית
הליגה הערבית, ברשת החברתית פייסבוק
הליגה הערבית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הליגה הערבית, חברה ברשת החברתית LinkedIn- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
- אלי הרץ, מי את, הליגה הערבית?, באתר News1 מחלקה ראשונה
- אחדות שבורה: הליגה הערבית והמשבר האזורי, מגזין המזרח הקרוב, אוקטובר 31, 2014
- הליגה הערבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הליגה הערבית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אביגיל אורן וחיה רגב, "מפת המדינות החברות בליגה הערבית", מסע אל העבר: לכיתות ט': תולדות המאה ה-20, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- ^ יהושפט הרכבי, הפלסטינים – מתרדמה להתעוררות, בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?, עמ' 272, הערה שנייה
- ^ לוח זמנים של המזרח התיכון, באתר ה-BBC
- ^ יהושע פורת, אגדה ומציאות בתהליך הקמת הליגה הערבית, זמנים 5, 1981, עמ' 43
- ^ ג'ני לבל, חאג' אמין וברלין, עמ' 192
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ה, עמ' 182
- ^ ברוך קימרלינג ויואל שמואל מגדל, פלסטינים: עם בהיווצרותו, עמ' 281
- ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 373–374
- ^ בני מוריס, 1948, עמ' 523, הערה 20
- ^ לוב הודיעה על פרישה מהליגה הערבית, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2002
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, לוב הושעתה מהליגה הערבית, שר הפנים התפטר, באתר ynet, 22 בפברואר 2011
- ^ ג'קי חורי, הליגה הערבית השעתה את סוריה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2011
- ^ רועי קייס וליעד אוסמו, מזכ"ל חדש לליגה הערבית: "ישראל היא אויב", באתר ynet, 10 במרץ 2016
| הליגה הערבית | ||
|---|---|---|
|
| הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | ||
|---|---|---|
| חברות | אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב | 
|
| מדינה מושעית | סוריה | |
| מדינות משקיפות | בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה | |
| ארגונים משקיפים | הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי | |
36301746הליגה הערבית