מבצע חומת מגן
 | ||||||||||||||||||||||
| חיילי צה"ל בשכם במהלך מבצע חומת מגן | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: האינתיפאדה השנייה | ||||||||||||||||||||||
| מקום | הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עילה | פיגועי התאבדות בישראל ובפרט טבח ליל הסדר | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי שהוביל למפנה במערכה | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מִבְצָע חוֹמַת מָגֵן (29 במרץ 2002 – 10 במאי 2002) היה מבצע רחב היקף של צה"ל ושירות הביטחון הכללי בשטחי יהודה ושומרון, שהתרחש בעקבות רצף פיגועים קטלניים כמעט מדי יום, ששיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה, בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים בעת ליל הסדר. מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים, שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה. בפועל, הצליח צה"ל להגיע להישג חסר תקדים, שבסופו מיגר את הטרור באופן משמעותי, והרס את רוב התשתית הארגונית של הרשות הפלסטינית וארגון החמאס ביו"ש. המבצע היה נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה, נקודה שלאחריה פחתו מאוד פיגועי הטרור, כמו גם מספר האבדות בישראל.
מבצע זה היה המבצע הצבאי הגדול ביותר מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובמסגרתו הופעלו 5 אוגדות במקביל,[1] וגויסו 20,000 חיילי מילואים. במהלך המבצע השתלט צה"ל על כל העיירות והערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון (למעט אזור חברון), אך פעילות מקבילה לא הופעלה ברצועת עזה.
השם "חומת מגן" נבחר על ידי אלוף-משנה גל הירש, על פי מילות פזמון השיר "בין גבולות", של המשורר חיים חפר.[2]
הרקע למבצע
בחודש מרץ 2002 ספגה ישראל את מספר האבדות הגבוה ביותר מבין כל חודשי האינתיפדה השנייה: ביהודה, שומרון וחבל עזה נרצחו למעלה מ־30 חיילים ואזרחים ישראלים, ובתחומי הקו הירוק נערכו 11 פיגועי התאבדות, שבהם נרצחו 81 ישראלים נוספים (לשם השוואה, בכל שלוש שנותיה של האינתיפאדה הראשונה נהרגו 90 ישראלים). כמעט לא חלף יום בחודש זה ללא פיגוע קטלני, ובסך הכל נרצחו 105 אזרחים ישראלים ונהרגו 26 חיילים ישראלים בחודש זה. שיאם של הפיגועים היה הפיגוע במלון פארק – פיגוע התאבדות שנערך במלון פארק בנתניה בעיצומו של ליל הסדר (ב־27 במרץ 2002), ובו נרצחו 30 חוגגים. יש המכנים את חודש מרץ 2002 בכינוי "מרץ השחור".
במהלך החודש הגיבה ישראל במתקפה חסרת תקדים על ארגוני הטרור הפלסטיניים וב־10 במרץ הודיע הרמטכ"ל שאול מופז כי כ־200 פלסטינים נהרגו על ידי ישראל. הניסיון של אריאל שרון למנוע את התדרדרות המצב על ידי ויתור על הדרישה ל"שבעת ימי השקט" ב־8 במרץ לא הצליח למנוע את ההסלמה המהירה, וכן לא מנעה זאת גם הגעתו של אנתוני זיני, השליח האמריקאי לאזור, ב־14 במרץ.
הפיגועים בפברואר ומרץ 2002 התרחשו כשנה לאחר כניסתו של שרון לתפקיד ראש ממשלת ישראל, בתום מסע בחירות שבו הבטיח לעם בישראל "שלום וביטחון". שנה זו התאפיינה בהסלמה הדרגתית, כשבצד הישראלי הובילו את המערכה ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון בנימין בן אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז, ומהצד הפלסטיני הובילו אותה יאסר ערפאת, מרואן ברגותי ומחמוד טואלבה. התדרדרות המצב הביטחוני הובילה את ממשלתו של שרון לצאת למבצע צבאי נגד הטרור הפלסטיני.
מעט קודם לאירועי חודש זה הכין גל הירש, שהיה אז קצין אג"ם של פיקוד המרכז, תוכנית להשתלטות נרחבת על שטחי יהודה ושומרון בכח של 5 אוגדות, במקביל לתוכניות מטכ"ליות שונות שהיו מצומצמות בהרבה. הפיגוע הקשה במלון פארק בליל הסדר הוביל להסכמה רחבה בממשלת ישראל בדבר הצורך להשתלטות רחבה על שטחי הרשות הפלסטינית, לאחר שלגיטימציה אמריקאית לפעולות רחבות הושגה עוד קודם, לאחר תפיסה אוניית הנשק קארין איי, שהייתה יוזמה פלסטינית רשמית לרכישת אמצעי לחימה מאיראן לצורך פעולות טרור.[3]
ההחלטה לצאת למבצע חומת מגן
בישיבה שנערכה במוצאי החג (28–29 במרץ) החליטה הממשלה על יציאה למבצע שכונה "מבצע חומת מגן".[2] כל שרי הממשלה תמכו ביציאה למבצע למעט שניים שנמנעו: שמעון פרס ומתן וילנאי. הצעת ראש הממשלה שרון לגירוש ערפאת לא נתמכה והוסרה לבסוף מההחלטה.[3] החלטת הממשלה זכתה לתמיכה כמעט מוחלטת של הציבור היהודי בישראל. ההסכמה הרחבה השתקפה בהיענות גבוהה לכעשרים אלף צווי המילואים ששלח צה"ל ובמוטיבציה הגבוהה ששררה בקרב המגויסים.
מטרותיו של המבצע הוצגו על ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, בהודעה מדינית שמסר לכנסת ב־8 באפריל 2002:
לחיילי צה"ל ולמפקדיו ניתנו הוראות ברורות: להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט לטרוריסטים; לתפוס ולעצור מחבלים, ובעיקר את שולחיהם ואת אלה המממנים אותם ונותנים להם חסות; לתפוס ולהחרים נשק ואמצעי לחימה שמיועדים לפגוע בישראל; לחשוף ולהשמיד מתקני טרור, מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומתקני מסתור. הפקודות הן ברורות: לפגוע בכל מי שיאחז בנשק ולשתק כל מי שינסה להתנגד לפעולת הכוחות ולסכן אותם, ולהימנע מפגיעה באוכלוסייה האזרחית.
מוקדי המבצע
.jpg)
רמאללה
המבצע התחיל בבוקרו של ה־29 במרץ בסיכול טרור משטחה של העיר רמאללה - הבירה השלטונית והמרכז הכלכלי של הרשות הפלסטינית, בה ישב יאסר ערפאת, יו"ר הרשות. כוחות רגליים ומשוריינים של צה"ל, בפיקוד מפקד אוגדת איו"ש יצחק גרשון, מפקד חטיבת בנימין תא"ל אילן פז (פיצי) ומח"ט גולני משה תמיר,[4] כבשו מתחמים מרכזיים בעיר, תוך כדי לחימה בכוחות האבטחה של ערפאת. תא"ל פז פיקד על כוחות מיחידת דוכיפת, יחידת דובדבן, יחידת אגוז[5] וסיירת גולני,[6] שנכנסו לעיר והטילו מצור על ה"מוקטעה", בנייני השלטון ומקום מושבו של ערפאת.[7] בנייני המוקטעה שבהם לא ישב ערפאת נהרסו על ידי חיל ההנדסה הקרבית על מנת לצמצם את אזור הלחימה לתא שטח קטן ככל האפשר, וערפאת הסתגר בלשכתו עם אחדים מעוזריו, שהוגדרו כמבוקשים על ידי ישראל, בשל השתתפותם בפעולות טרור. לאחר מצור ממושך[8] התערבו האמריקאים ויצרו הסדר בו יוסר הכתר והלחץ על ערפאת תוך שהוא מצידו יסגיר את המבוקשים שתפסו מחסה אצלו והם יועברו לכלא ביריחו תחת פיקוח בריטי. ערפאת, אשר חיפש דרך לצאת מהמצב אליו נקלע הסכים. פרט לאירוע זה, ברמאללה נתפסו מבוקשים רבים ואמצעי לחימה רבים אשר שימשו ללחימה, וכך למעשה נפל מערך הלחימה של ארגוני הטרור ברמאללה; לכן הגדיר צה"ל משימה זאת כמוצלחת מאד.[9] לקראת סיום הלחימה ברמאללה נתפס מפקד התנזים מרואן ברגותי, הובא למשפט בישראל ונשפט לחמישה מאסרי עולם בעוון מעשי רצח וטרור.
נושא רמאללה עלה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם והתקבלה החלטה מס' 1435.
בעיירה ביתוניא הסמוכה הוטל מצור על מפקדתו המשוכללת של ג'יבריל רג'וב, ראש המודיעין המסכל בגדה, שחלש על כוח שמנה 4,000 חמושים, שלא השתתף בפיגועים. המצור הוטל בשל מידע (שהתברר כמוטעה) כי ברגותי נמצא במקום ובשל נוכחותם של מבוקשים אחרים. במהלך היומיים שארך המצור נוהל משא ומתן עם רג'וב, שלא היה במפקדה, ולבסוף נאלצו החמושים הפלסטינים במקום להיכנע והמפקדה נהרסה על ידי כוחות צה"ל.[10] במסמכים שנתפסו במקום נמצא חומר מפליל רב, ובו בין היתר ניסיון של רג'וב לגייס חיילות ישראליות לשירותי המודיעין שלו.[11]
משיקולים טקטיים, נדחתה ההתקפה המתוכננת על שכם בכמה ימים במקביל להתקפה על רמאללה, כדי שמחבלים ינסו להימלט מרמאללה לשכם (אותה יראו בטעות כעיר שצה"ל נמנע מלפעול בה), וילכדו במארבים שהוצבו סביב העיר.
שכם
ערך מורחב – קרב שכם (2002)
שכם נחשבה לאחד ממעוזי הטרור הפלסטיני (בעיר היו יותר מ־8,000 חמושים מלבד כוחות הביטחון הפלסטינים) והקסבה של שכם נחשבה לעוינת במיוחד לישראלים. במהלך הקרב, שהחל ב־5 באפריל ונמשך 3 ימים, נמלטו מרבית המחבלים משטחי העיר השונים אל הקסבה. המעבר של חיילי צה"ל בין בתים במהלך הלחימה בקסבה נעשה דרך הקירות, על ידי פריצה קרה או חמה (כלומר - בעזרת פטישים או חומר נפץ, בהתאמה) ופתיחת תעלות מאובטחות לאורכה של הקסבה. לוחמי גולני יחד עם כוחות הצנחנים שפעלו בעיר הצליחו לכבוש את העיר במספר מועט יחסית של נפגעים. קצין צנחנים (רס"ן אסף אסולין) נהרג מאש כוחות צה"ל בשכם, לאחר שזוהה בטעות על ידי קלע סער כחמוש פלסטיני. יותר מ־70 חמושים פלסטינים נהרגו באותה פעולה בשכם. בנוסף לחיסול המחבלים, עצרו כוחות הצנחנים עשרות מבוקשים בכירים. כלי נשק רבים ואמצעי לחימה נתפסו והוחרמו על ידי הכוחות. בנוסף לכלי הנשק נתפס בכלא גניד ציוד מגוון, כדוגמת ספרי דת יהודיים ומדי צה"ל.
בכיבוש שכם השתתפו שלוש חטיבות: חטיבת הצנחנים שבאה ממערב, חטיבת גולני שבאה מדרום למרכז העיר וחטיבת יפתח שכבשה את החלק המזרחי של העיר ובכלל זה את מחנות הפליטים העוינים - בלאטה, עסכר (חדש וישן) ומסכאן א-שעבייה. חטיבת יפתח גם כבשה את קבר יוסף ואת השכונה שסביבה. חטיבה זו, עליה פיקד אל"ם אורן בן ג'ויה, הייתה חטיבת המילואים היחידה של חיל השריון שנלחמה במשימה חטיבתית במבצע חומת מגן.
במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלה החטיבה בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובמעבירי מים שעל הכביש. את המטענים נטרלו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית. עשרות חמושים ירו על הכוחות הפורצים, אולם לא הצליחו לעצור את התקדמות הכוחות וגם לא הצליחו לגרום לנפגעים בקרב הכוחות. חמושים רבים נהרגו ונפצעו ותוך מספר שעות הצליחה החטיבה לכבוש את מזרח העיר שכם. לאחר מכן לכדה החטיבה מבוקשים ואמצעי לחימה והשמידה מעבדות נפץ וטרור. בהשתלטות וכיבוש העיר השתתפו חטיבות החי"ר גולני, צנחנים ויפתח ולצידם כוחות שריון וכוחות הנדסה קרבית בסיוע הלחימה בשטח הבנוי שבעיר.
לאחר ההשתלטות המהירה על העיר, הוחל בסריקה שיטתית של הקסבה לאיתור מחבלים, מעבדות נפץ ואמצעי לחימה.[3]
ג'נין
הקרב בג'נין
- ערך מורחב – הקרב בג'נין 2002
הקרב הקשה ביותר במבצע ניטש במחנה הפליטים ג'נין. ארגוני הטרור, בראשות מחמוד טואלבה, מלכדו את המחנה במטעני חבלה רבים והכינו מארבים בסמטאות הצרות של ג'נין. כוחות צה"ל נכנסו לג'נין ב־2 באפריל ולחמו מבית לבית, תוך סיוע לא סדיר של מסוקי קרב, טנקים ודחפורי D9 משוריינים שניקו מטענים ופתחו דלתות ממולכדות. ההתקדמות הייתה אטית ולוותה במספר אבדות לא מבוטל. בעקבות הקושי הראשוני שהתגלה בכיבוש העיר הועבר גדוד 51 של חטיבת גולני משכם לג'נין.[3]
ביום השביעי של הפעולה, ב־9 באפריל, נתקלה קבוצת לוחמי מילואים מגדוד נחשון של צה"ל במארב, שבו נהרגו 13 מאנשיה. המאמץ לחלץ לוחמים אלה ולאחר מכן להכריע את המחבלים שהתרכזו במרכז מחנה הפליטים הביא לנפגעים רבים בקרב חיילי צה"ל. חלקם קיבלו צל"שים על גבורתם. אחרי המארב הקטלני הוחלט להרוס כל בית שבו יש חשש להסתתרות מחבלים באמצעות דחפורי D9 משוריינים, שהיו ממוגנים היטב מפני ירי ומטעני חבלה. נוהל הריסת הבית, שפותח על ידי סא"ל אופק בוכריס, כלל כריזת אזהרה לפינוי הבניין ומתן הזדמנות למבוקשים להסגיר את עצמם לפני שהדחפור החל לטלטל את הבית עם כף ה"סכין" שלו. טקטיקה זו גרמה לעשרות מחבלים (כולל בכירים) להסגיר את עצמם לכוחות צה"ל. במהלך הפעולה נהרג בכיר הג'יהאד האיסלאמי ומפקד המחבלים במחנה מחמוד טואלבה, אחרי שדחפור D9 משוריין מוטט עליו את אחד מקירות המבנה בו הטמין מארב לכוחות צה"ל.[12]
שיא ההרס נגרם בשכונת חאוואשין, שנהרסה ונפגעה קשות על ידי הדחפורים המשוריינים, בעקבות הערכות ששם מצויים רוב המחבלים ורוב מלכודות הנפץ שהכינו המחבלים. הקרב בג'נין הסתיים אחרי שמרבית המחבלים נכנעו בעקבות חוסר יכולתם לפגוע בדחפורי ה־D9 המשוריינים של צה"ל ולעוצרם.
בישראל נמתחה ביקורת חריפה על ההתנהלות שהובילה למספר קרבנות רב בקרב לוחמי צה"ל (23 הרוגים ו־75 פצועים).
הטענות על טבח בג'נין
סגירתו המוחלטת של המחנה בפני התקשורת במהלך המבצע ואחריו גרמו להפצת שמועות שקריות על טבח בתושבי מחנה הפליטים. הפלסטינים אף נקבו במספרים של כ־500 עד 3,000 הרוגים. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו אף האשים שישראל חופרת קברי אחים ל־900 פלסטינים שרצחה בג'נין. בהתחלה, התקשורת העולמית דיווחה על הטבח בג'נין ללא פקפוק בהאשמות הפלסטינים, דבר שגרם לעלייה חדה בהתקפות האנטישמיות כנגד יהודים באירופה - בייחוד בצרפת, אנגליה ובלגיה. ישראל טענה שלא היה טבח והאשימה את הפלסטינים ב"עלילת דם" שנועדה להסית כנגד ישראל.
כתבת תחקיר שפרסם השבועון "טיים" הפריכה את ההאשמה הפלסטינית על טבח. ועדת חקירה של האו"ם שהגיעה במיוחד קבעה שלא היה טבח ושמספר ההרוגים עומד על 56. ועדות חקירה של ארגוני זכויות אדם כגון אמנסטי ו־Human Rights Watch קבעו אף הן שלא היה כל טבח בג'נין והורידו את מספר ההרוגים ל־56, מתוכם 27 חמושים. צה"ל דיווח שמצא רק 46 גופות, מתוכן 5 היו ממולכדות. לטענת צה"ל - הרוב המוחלט של ההרוגים היו חמושים. על אף שארגוני זכויות האדם ניקו את ישראל מאשמת הטבח, הם מתחו ביקורת קשה על שימוש מופרז ולא מידתי בכוח, בייחוד על ההפעלה הנרחבת של הדחפורים והריסת כל שכונת חאוואשין. בנוסף, טענו כי הופרו זכויות אדם באורח יסודי, נמנע סיוע רפואי מנפגעי המחנה, בוצעו מעצרים המוניים, ונהרס רכוש אזרחי רב. בצה"ל השיבו שהם עשו מעל ומעבר כדי לא לפגוע באזרחים, כולל הימנעות מהפצצה אווירית, ושההרס הרב שגרמו הדחפורים היה הכרחי. כמו כן, טענו בצה"ל שחלק מההרס נגרם בגלל המטענים וחומרי הנפץ שהניחו המחבלים הפלסטינים ברחבי המחנה. טענה זו זכתה לחיזוק מחמוש פלסטיני שהתראיין למגזין "טיים".[13]
למעלה מעשרה מחיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, נהרגו בפריצה לאזור הממולכד. אף שצה"ל ידע על המלכוד ועל כך שיש חמושים בבתים בעלי יכולת ירי מעמדות עדיפות על החיילים, כוחות נכנסו רגלית במטרה שלא לפגוע באזרחים. רק לאחר הקרב הקשה ב־9 באפריל ומותם של שלושה עשר לוחמי מילואים בו, הוחלט על שינוי טקטיקה ומעבר לשימוש בדחפורים.
בית לחם
העיר בית לחם נכבשה על ידי חטיבה 310, חטיבת חי"ר מילואים בפיקוד אל"ם רמי חכם, בסיוע גדוד שריון במילואים 445 בפיקודו של חיים בר סלע מחטיבת יפתח, שהתפרס בחלק הצפוני והמערבי של העיר וגדוד 195 של חטיבה 500 נכנס מדרום. העיר טוהרה על ידי חטיבה 310 וגדוד 21 של חטיבת עציון. במקביל נכבשה העיירה הסמוכה אל-עובידייה על ידי חטיבת הנגב של פיקוד הדרום. לאחר כניסת צה"ל לעיר ומעצר של עשרות מבוקשים, התבצרה ב־2 באפריל 2002 קבוצה של 39 מבוקשים חמושים ברובי סער ובמטעני חבלה בכנסיית המולד.[14] הקבוצה, שבראשה עמד הקולונל עבדאללה דאוד,[15] ראש המודיעין הפלסטיני בבית לחם, לקחה כבני ערובה את 46 הנזירים ששהו בכנסייה ובנוסף כמאתיים אזרחים בהם נערים וילדים. המשא ומתן איתם עורר הד רחב ועניין רב ברחבי העולם, ואף גינויים לישראל. הוותיקן הזהיר את ישראל שלא לפגוע בכנסייה בה על פי אמונת הנוצרים נולד ישו. ב־2 במאי התפרצו למתחם כעשרה פעילי שמאל רדיקלי שאינם תושבי ישראל שהביאו לנצורים אוכל ותמיכה מורלית.[16]
לאחר שבועות ארוכים ומורטי עצבים, שבהם ניסה צה"ל להתיש את המתבצרים באמצעים שונים כמו הרעבה ויצירת רעשים,[17] ולאחר שנכשל ניסיון חילוץ של הימ"מ, הושג ב־9 במאי הסכם על ידי צוות משא ומתן בכיר, והחל פינוי מדורג של אזרחים והגליית 26 מבוקשים מדרג הביניים לעזה. פרשת ההתבצרות הסתיימה ב־23 במאי 2002, לאחר שישראל הסכימה להגליית 13 המבוקשים הבכירים לחו"ל, לאחר שנוצרה נכונות בינלאומית לקלוט אותם בשש מדינות האיחוד האירופי הקתוליות ברובן: איטליה, יוון, אירלנד, בלגיה, פורטוגל וספרד.[18] בשל הרגישות הבינלאומית הגבוהה, כוחות צה"ל נכנסו למקום כדי לפרוק את מטעני החבלה שמלכדו את המקום רק לאחר שהקליטו את ראשי הכנסייה מבקשים מהם לעשות כן. במהלך ההתבצרות נהרגו לפחות שישה פלסטינים, חמושים, מבוקשים, ואנשי הרשות.
מסמכי שלל שנתפסו במהלך המבצע, חשפו כי בשנים שקדמו להתבצרות סבלו תושבי בית לחם, בעיקר תושביה הנוצרים, מהתנכלויות של כנופיות של מיליציות חמושות, שבתוכן בולטים אנשי הפת"ח על זרועותיו וכינוייו השונים ("תנזים-פת"ח", "גדודי חללי אל אקצה").
חברון
צה"ל פסח במבצע חומת מגן על העיר חברון וסביבתה, פעילי החמאס (בראשות עבדאללה קוואסמה) והגא"פ (בראשות מוחמד סידר) המשיכו לפעול בה ולשלח ממנה מתאבדים. במאי 2003 פתחו צה"ל והשב"כ במבצע נגד פעילי הטרור בעיר, מה שהביא לפגיעה קשה בתשתיות הטרור בחברון וסביבתה. במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2003 התגברו המאמצים עקב קריסת הפסקת האש, ופעילות צה"ל, הימ"מ והשב"כ באזור הוביל לחיסול הנהגת החמאס בעיר ולמעצר מחבלים רבים, ביניהם פעילי טרור בכירים.
טולכרם
כוח מחטיבת צנחנים במילואים 55 בסיוע כוח שריון כבש את העיר בהתקפה מהירה, כוחות המחבלים שהתבצרו בעיר הוכו בהלם ומרביתם נטמעו באוכלוסייה המקומית תוך הפקרת נשקם. בניין המשטרה הבריטי ששימש כמרכז לכוחות המחבלים נהרס עד היסוד בהתקפת מטוסי חיל האוויר הישראלי, ולמעשה ההגנה על העיר התמוטטה עם תחילת הפעולה. בקרב נהרגו 9 מחבלים. בהמשך כבשו הכוחות גם את הכפרים הסמוכים וטיהרו את מחנות הפליטים תוך מעצר מאות מבוקשים. לאחר המבצע נעצרה בכפר הסמוך לטול כרם המחבלת המתאבדת הראשונה שאפה שנלכדה בבית הוריה בערב טרם יציאה לפיגוע. כוח מהחטיבה המשיך וכבש בקלות רבה את קבטיה, שנחשבה טרם המבצע למעוז בלתי חדיר. לכוחות צה"ל לא היו אבדות בנפש בכל מהלך המבצע בקרבות אלו. על החטיבה פיקד אל"ם יוסי בכר.
קלקיליה
עיר נוספת שבה פעלו כוחות צה"ל הייתה העיר קלקיליה, בה פעלו כוחות חי"ר, שריון והנדסה בליווי כוחות נוספים. כניסת הכוחות בוצעה בלילה שבין ה־31 במרץ ל־1 באפריל. הכוחות שהו בעיר עד ה־9 באפריל. רוב המבוקשים שהתגוררו בקלקיליה עזבו את העיר טרם כניסת הכוחות, ובעיר התנהלה לחימה מועטת. במהלך המבצע ביצעו הכוחות סריקות מבית לבית ועצרו מספר מבוקשים. חטיבת ביסלמח כבשה את קלקיליה
יריחו
גדודי חטיבת הבקעה במילואים נערכו לכיבוש יריחו, אולם מאמצי תיווך של אנשי עסקים פלסטינים הוביל לכניעת העיר ללא קרב. במהלך המבצע לוחמי המילואים של החטיבה סיעו בכתרים על שכם וג׳נין.
לחצים מדיניים
העובדה כי המבצע הגיע לאחר "מרץ השחור" שבו נהרגו ישראלים רבים ובמיוחד לאחר הטבח בליל הסדר הקלה על ישראל את העברת המבצע בדעת הקהל העולמית. עם זאת, ישראל הותקפה בצורה חמורה על ידי הערבים לגבי כניסתה לתחומי שטחי A ועל ידי האירופאים והאו"ם בקשר ל"טבח" בג'נין. גם ארצות הברית, על אף שגילתה הבנה למרבית פעולות ישראל, פעלה נגד המבצע, כך הכריז הנשיא בוש ב־5 באפריל כי "מספיק זה מספיק" ולאחר שבוע הגיע קולין פאוול לאזור במטרה להרגיע את השטח. באופן מעשי לא היו ללחצים אלו השפעה ממשית על המבצע וישראל, שהכריזה כי היא צריכה חודש על מנת להשלים אותו, זכתה לחודש זה.
אבדות
במהלך המבצע נפלו 30 חיילים ישראלים ו-127 נפצעו.[19]
על פי הנתונים שפרסם האו"ם, נהרגו 497 פלסטינים בין 1 במרץ ל-7 במאי, אך היות שמבצע "חומת מגן" החל רק ב-29 במרץ ונמשך עד 10 במאי, נתונים אלו אינם מספקים. על פי נתוני ארגון "בצלם" נהרגו 244 פלסטינים בתקופת המבצע. יש לציין כי גם האו"ם וגם "בצלם" לא מציינים כמה מההרוגים הפלסטינים היו לוחמים וכמה אזרחים (ארגון "בצלם" מציין, לפחות ביחס לחלק מהפלסטינים, אם ההרוגים היו מעורבים או לא מעורבים בלחימה כאשר נהרגו).[19]
על פי נתוני שירותי הבריאות הפלסטיניים והצלב האדום הפלסטיני כ-1,447 פלסטינים נפצעו, מתוכם 538 פלסטינים נפצעו בתחמושת חיה.[19]
תוצאות המבצע
מבצע חומת מגן היה הצלחה צבאית ברורה. ישראל הצליחה תוך זמן קצר, במחיר דמים לא גדול יחסית לנפגעים בפיגועי ההתאבדות, לבלום את גל הטרור, להפסיק את אווירת הטרור ששלטה ברחובות ישראל, ולמוטט עד היסוד את כוחם הצבאי של ארגוני הטרור ברחבי יהודה ושומרון, אגב פגיעה קשה בכוחה הצבאי של הרשות הפלסטינית. במבצע נכבשו חמש מתוך שש הערים הפלסטיניות הגדולות ביהודה ושומרון, ועוד מספר רב של כפרים, ונשבר המחסום הפסיכולוגי שעצר את צה"ל מלהיכנס לשטחי הרשות.
בתקופת המבצע ישראל עצרה כשבעת אלפים חשודים בטרור, מתוכם כאלף חמש מאות שנאסרו לתקופות ארוכות. בנוסף, ישראל הרגה או עצרה בכירים רבים בארגוני הטרור: ב־5 באפריל נהרג קייס עדואן, מחבל בכיר בחמאס ומתכנן הפיגוע במלון פארק ("טבח ליל הסדר"), אחרי מצור על ביתו שבכפר טובאס, יחד איתו נהרגו עוד 5 מחבלים מירי צלפי הימ"מ ולוחמי צה"ל ועל ידי דחפור ה־D9 המשוריין שהרס את הבית; ב־15 באפריל לכד כוח של לוחמי יחידת דובדבן את מרואן ברגותי, ראש התנזים ואחד מבין המבוקשים הפלסטינים הבכירים ביותר; בג'נין הרג דחפור D9 משוריין את מחמוד טואלבה, מפקד הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי ומפקד המחבלים הפלסטינים במחנה; במהלך הקרב בג'נין נעצרו סגניו של טואלבה, תאבת מרדאווי והשייח' עלי ספורי.
חרף האמור לעיל, היקף ההשפעה של המבצע עצמו שנוי במחלוקת. את התפישה המקובלת בציבור בהקשר לסיבה לירידת מספר פיגועי ההתאבדות בשטחי ישראל בעשרות אחוזים בשנת 2003 לעומת 2002[20] ייצגו אנשים כמו האלוף (מיל') יעקב עמידרור, האלוף (מיל') אורן שחור,[21] והפרשן הצבאי רון בן ישי שזקפו עובדה זו לכניסה הקרקעית: למיטוט תשתיות החמאס ביו"ש, שהיו אחראיים למרבית פיגועי ההתאבדות הקשים,[22] לתפיסת מבוקשים, לפרישת מחסומים, כתרים וסגרים שהקשו על ניוד מחבלים וחומרי חבלה, וגרמו לתפיסתם, ואכן, במחסום חווארה נתפסו במהלך השנים מספר רב של מחבלים (בהם קטינים) וחומרי נפץ שתכננו להגיע לערים ישראליות בתחומי הקו הירוק.[23]
אחרי "חומת מגן" אמרו אנשי תנזים לחוקריהם מהשב"כ, שעד שלא נתקלו בחיילי צה"ל פנים אל פנים לא הייתה להם תחושה אמיתית של עוצמת ישראל. הפצצות ממטוסים נתפסו בעיניהם לא רק כהוכחה שהישראלים חוששים להילחם, אלא גם כלגיטימציה לפיגועי התאבדות: אתם פוגעים בנו בכלים שאין לנו מה לעשות נגדם, גם אנחנו נשתמש בכאלה.
— עפר שלח, כשיתבהר מזג האוויר, מוספשבת של "מעריב", 26 בדצמבר 2008.
לעומתם היו אנשים כמו רביב דרוקר שקראו על תפיסה זו תיגר, וטענו כי על פי פרסומי השב"כ, הקרדיט להפסקת הפיגועים צריך להינתן דווקא לבניית גדר ההפרדה ולא למבצע עצמו.[24]
הישגים מבצעיים-צבאיים
במבצע עצמו הרשות הפלסטינית עצמה פורקה מנשקה, סמלי שלטונה כולל ה"מוקטעה" נהרסו, ערפאת הושם במצור ובבידוד, תשתיות החמאס נהרסו, נתפס מספר רב של מבוקשים ואנשי טרור, נתפסו כמויות גדולות של חומרי נפץ וכלי נשק, והופסק ירי הצלפים על שכונת גילה בדרום ירושלים ועל היישוב פסגות שמצפון לעיר.
כמו כן, תוצאה עיקרית של המבצע, הייתה הגברת חופש הפעולה של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון. אם בתקופה שקדמה למבצע כל כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית הייתה כרוכה באישור ממשלה, הרי שלאחריו כל מג"ד יכול להחליט לפי שיקול דעתו המבצעי על כניסה לשטחי הרשות. בנוסף, בעקבות המבצע התשתית המרכזית של הטרור נפגעה קשות ואיומי המטענים, טילי הנ"ט ורקטות ה־RPG-7 צומצמו באופן משמעותי. חודש אחרי "חומת מגן" פתח צה"ל במבצע "דרך נחושה" - סדרת פעולות אינטנסיבית שנועדה להמשיך את הישגי מבצע חומת מגן ולפגוע בתשתית הטרור המוכה והחבולה. עד לשנת 2021, צה"ל נכנס לשטחי A באופן כמעט חופשי מדי לילה כדי לעצור מבוקשים; לערים כמו שכם, בית לחם וג'נין - שפעם אפשר היה להיכנס אליהן רק בליווי טנקים וכלים כבדים - נכנסו מדי לילה כוחות חי"ר בג'יפים ממוגנים או ברגל. נכון לספטמבר 2022 כניסת צה"ל לעיר שכם, ועוד יותר מכך לעיר ג'נין כרוכה במבצע מורכב יותר, לאור התבססות מחדש של הטרור שם, אך הכניסה לשאר הערים ושטחי A נותרה עניין יומיומי.
בעקבות המבצע, שכלל צה"ל את טקטיקות הלש"ב (לוחמה בשטח בנוי) והלוחמה בטרור שלו והפיק לקחים מבצעיים רבים. חלק מהלקחים יושמו על ידי צבא ארצות הברית במלחמת עיראק, בשנת 2003.
מפקד חטיבת גולני במבצע "חומת מגן", תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, כתב בספרו מלחמה ללא אות, כי החברה בישראל הפגינה חוזקה נוכח אירועי הטרור באינתיפאדה השנייה ותמכה בפעולות צה"ל, דבר שאפשר ליחידות השדה שלו לבצע פעולות התקפיות רבות כנגד תשתיות הטרור באיו"ש,[25] פעולות שהיו לשיטתו של תמיר מורכבות ונועזות ומעידות על יכולתן הגבוהה של יחידות השדה של צה"ל בשדה הקרב.[26] תא"ל תמיר, יחד עם קבוצת מפקדים נוספים מיחידות השדה, ובהם מח"ט הנח"ל יאיר גולן ומח"ט הצנחנים אביב כוכבי וכן מפקדי החטיבות המרחביות באיו"ש גל הירש ונעם תיבון, היה מהדוחפים לפעול כנגד מקורות הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה, בקסבות ובמחנות הפליטים, למרות היותם מרחבים עירוניים צפופים ומסובכים ללחימה, וזאת למרות היסוסי הפיקוד הבכיר של צה"ל.[27][28]
השגים מדיניים
במהלך המבצע נתפסו מסמכים רבים מהם עלה כי ערפאת קשור לטרור ומממן אותו, וכי ערב הסעודית מממנת פעילות טרור פלסטינית ותומכת במשפחות המחבלים המתאבדים.
בעקבות התוצאות ההרסניות של מבצע זה כלפי הטרור הפלסטיני, היו גורמים פלסטינים שביקרו את דרכי התנהלותו השלטונית של ערפאת וקראו לעשות חשבון נפש. ברם, ערפאת המשיך בעידוד הטרור כאשר הוא נצור במוקטעה.
בעקבות החומר המודיעיני שנתפס בחומת מגן, שלל הנשק הבלתי חוקי שנמצא במוקטעה, מעורבות ערפאת בפרשת אניית הנשק קארין איי ומסמכים של הרשות הפלסטינית שיירט המודיעין הישראלי הקושרים אותו לפעילויות טרור, ובהם הוראות של ערפאת לתשלום 20,000 דולר לגדודי חללי אל-אקצא (ארגון טרור המסונף לפת"ח), השתכנע נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש שערפאת אינו פרטנר והחליט להחרימו. הבידוד המדיני של ערפאת (שאילץ אותו למנות שני ראשי ממשלה, מחמוד עבאס ואחמד קריע, שאת כהונתם הוא ניסה לטרפד) נמשך עד למותו ב־11 בנובמבר 2004.
צל"שים
לאחר המבצע קיבלו מספר לוחמים ויחידות של צה"ל צל"שים על לחימתם. חלק מהצל"שים הוענקו ללוחמים שהותקלו במארב הקטלני במחנה הפליטים ג'נין וחילצו תחת אש את חבריהם. אופק בוכריס, שפיקד על גדוד 51 של חטיבת גולני בקרבות בג'נין ובשכם זכה לצל"ש הרמטכ"ל. בין היחידות שקיבלו צל"ש רמטכ"ל נמנים גדוד הנדסה קרבית 605 (גדוד המח"ץ), יהל"ם וגדוד 932 של חטיבת הנח"ל. יחידות נוספות קיבלו צל"ש אלוף, בהן יחידת הצמ"ה של אוגדה 340, שהפעילה את דחפורי ה-D9 בג'נין, והפלוגה המסייעת של גדוד נחשון, שנלחמה אף היא בג'נין.
לקריאה נוספת
- עופר סגל-עז-כאריאל, "חומת מגן" שלי, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006.
- משה יעלון, "דרך ארוכה קצרה", ידיעות ספרים, 2008, פרק י'.
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, 2004.
- רביב דרוקר, עפר שלח, "בומרנג: כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה", ירושלים: כתר, 2005.
- חגי סגל, מבצע שפוך חמתך, בתוך: שטחים תמורת חלום, הוצאת ידיעות אחרונות, 2013.
- דור דני, מאחורי חומת מגן, הוצאת בבל (עוסק בסיקור התקשורתי של המבצע).
- שאול מופז, המסע הישראלי שלי, ידיעות ספרים, 2022, עמודים 287–305
- אהד לסלוי, מהכלה להכרעה: מבצע חומת מגן, המחלקה להיסטוריה - צה"ל, 2022.
- הקרב על מחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן" - אהד לסלוי \ אתר מחלקת היסטוריה
- ההסלמה בגבול לבנון במהלך מבצע "חומת מגן" - תהליך קבלת ההחלטות בצה"ל - חוה מודריק עברוני \ אתר מחלקת היסטוריה
- חומת מגן - הסקירה המלאה - אתר מחלקת היסטוריה
- הקרב במחנה ג'נין: מהפסד למיתוס; לידתו מחדש של מחנה ג'נין - אורי זינגר \ אתר מחלקת היסטוריה
קישורים חיצוניים
- מבצע חומת מגן באתר צה"ל
- מבצע חומת מגן בבית לחם בסרט הדוקומנטריים "שלום פלוגה א"
מבצע חומת מגן, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- מבצע חומת מגן, באתר פז"ם מבית mako
- פליקס פריש, עלי ואקד ודיאנה בחור, הרמטכ"ל: 200 פלסטינים נהרגו מאז תחילת המבצע, באתר ynet, 7 באפריל 2002 - לקט ידיעות מיום הלחימה החמישי
- מאט ריס, Untangling Jenin's Tale, כתבה של המגזין "טיים" על הקרב בג'נין, 13 במאי 2002
- צדוק יחזקאלי וענת טל-שיר, עד עפר, ידיעות אחרונות, 10 במאי 2002 - ריאיון עם מפקדי ומפעילי ה-D9 בקרב בג'נין (לקריאה).
- נאום של הרמטכ"ל משה יעלון המנתח את הישגי מבצע חומת מגן, בכנס הרצליה החמישי, 2004
- רועי מנדל, "מבצע סבתא" במוקטעה, מעבר לקיר של ערפאת, באתר ynet, 23 במרץ 2012
- עשור ל"מבצע חומת מגן": צפו בתמונות השיא של המבצע, באתר ynet, מרץ 2012
- יואב לימור, עלילות הקומנדו הימי בסמטאות ג'נין, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2012
- רון בן ישי, עשור לחומת מגן, באתר ynet, 30 במרץ 2012
- עיתון "במחנה", האם הבסנו את הטרור הפלסטיני?, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 1 באפריל 2012
- אמיר בוחבוט, "הצלחנו לעצור את טרור המתאבדים בישראל", באתר וואלה!, 14 באפריל 2014.
- ישראל היום - עשור למבצע חומת מגן, יוטיוב
- ד"ר אורי מילשטיין, תחקיר: כך הצליח צה"ל למנוע מעורבות איראנית בשטחים באינתיפאדה השנייה, באתר מעריב אונליין, 26 במרץ 2016
- יגיל הנקין, בחזרה לקרב בג'נין – האינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן", באתר "דיומא", 1 בדצמבר 2021
- שאול מופז, 20 שנה לחומת מגן: שאול מופז נזכר במלחמה על הבית, באתר וואלה!, 11 במרץ 2022
20 שנה אחרי: מאחורי הקלעים של היציאה למבצע "חומת מגן", סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 14:03)- מארב קטלני בסמטאות ג'נין: המילואימניקים חוזרים לקרב המדמם של חומת מגן, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 13:57)
- שי לוי, 20 שנה אחרי: סיפורו של מערך הנ"מ במבצע חומת מגן נחשף, באתר מאקו, 25 במרץ 2022
- סיפורו של הרמטכ״ל בזמן המבצע, רב-אלוף (מיל׳) שאול מופז, סרטון בערוץ "את"צ - אתר צה"ל החדש", באתר יוטיוב (אורך: 25:28)
- מח״ט הצנחנים בזמן המבצע, הרמטכ״ל רא״ל אביב כוכבי, סרטון בערוץ "את"צ - אתר צה"ל החדש", באתר יוטיוב (אורך: 24:22)
אתר צה"ל החדש, 20 שנה למבצע חומת מגן, באתר צה"ל- 20 שנה למבצע חומת מגן, באתר N12, אפריל 2022 |
מצגת | ניר דבורי, המבצע שהרס את קלפי המיקוח של הפלסטינים | אוהד חמו, הפלסטינים הלכו בעיניים פקוחות למלחמה - והיום הם מתחרטים | אביב כוכבי: הקרבות הקשים האלה אפשריים גם היום | - "הקרב על מחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן, באתר צה"ל
- מלחמה על הבית - 20 שנה למבצע חומת מגן, רשת 13
- גל הירש, המלחמה שלי | 20 שנה לחומת מגן, באתר ynet, 31 במרץ 2022
הערות שוליים
- ^ השריון במבצע חומת מגן, אל"ם בני מיכלסון
- ^ 2.0 2.1 חן קוטסבר, מחנך הדור, באתר nrg, 21 בפברואר 2003.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ד"ר אורי מילשטיין, תחקיר: כך הצליח צה"ל למנוע מעורבות איראנית בשטחים באינתיפאדה השנייה, באתר מעריב אונליין, 26 במרץ 2016
- ^ עמוס הראל, לחנך את צ'יקו, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2005.
- ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, עמוד 241, תמיר ידעי: "בשלב הזה, אחרי הפגועים של מרס, החיילים שלי היו מוכנים לכבוש את המוקטעה גם עם אם-16 ומחסנית".
- ^ עמוס הראל, ככל שהתקרבו החיילים למתחם של ערפאת גברה ההתנגדות, באתר הארץ, 31 במרץ 2002
- ^ חן קוטס-בר, "דווקא בגלל שאני כהנא", באתר nrg, 12 בפברואר 2004.
- ^ רועי מנדל, "מבצע סבתא" במוקטעה, מעבר לקיר של ערפאת, באתר ynet, 23 במרץ 2012.
- ^ עמוס הראל, ככל שהתקרבו החיילים למתחם של ערפאת גברה ההתנגדות, באתר הארץ, 31 במרץ 2002.
- ^ דני רובינשטיין, סופו של מנגנון הביטחון המסכל, באתר הארץ, 7 באפריל 2002.
- ^ אפרת וייס ופליקס פריש, הותר לפרסום: הפלסטינים פעלו לגייס חיילות ישראליות, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002.
- ^ לפי כתבה במגזין טיים. טואלבה ניסה להטמין מטען חבלה על רכב משוריין של צה"ל שיחלוף בסמוך למבנה. מפעיל D9 ראה את טואלבה וריסק עליו קיר.
- ^ The Battle of Jenin, טיים מגזין
- ^ פליקס פריש, צה"ל השתלט על בית לחם; כנסיית המולד מכותרת, באתר ynet, 23 בנובמבר 2002.
- ^ ynet, אחרון "מתבצרי כנסיית המולד" יצא מקפריסין, באתר ynet, 26 בנובמבר 2002.
- ^ פליקס פריש ועלי ואקד, פעילי שמאל מחו"ל פרצו לכנסיית המולד, באתר ynet, 2 במאי 2002.
- ^ יוני שדמי וברק רביד, מוסף סופשבוע, היחידה שתשגע לאויבנו את המוח, באתר nrg, 17 בדצמבר 2005.
- ^ אי.פי., מבוקשי כנסיית המולד החלו את גלותם באירופה, באתר ynet, 23 במאי 2002.
- ^ 19.0 19.1 19.2 יגיל הנקין, בחזרה לקרב בג'נין – האינתיפאדה השנייה ומבצע "חומת מגן", באתר "דיומא", 1 בדצמבר 2021.
- ^ גבי סיבוני, הבסת טרור המתאבדים ביהודה ושומרון 2002–2005, עדכן אסטרטגי
- ^ אורן שחור, הוואקום בעקבות מבצע חומת מגן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 באפריל 2002.
- ^ פליקס פריש, השב"כ: מוטטנו את תשתית החמאס בשומרון, באתר ynet, 4 ביוני 2002.
- ^ ראו למשל אפרת וייס, פלסטיני שנשא 6 מטענים נתפס במחסום חווארה, באתר ynet, 8 ביוני 2008.
אפרת וייס ועלי ואקד, נער פלסטיני נתפס במחסום חווארה עם 5 מטענים, באתר ynet, 12 באפריל 2005.
אורי גליקמן ואיתמר ענברי, בן 15 נתפס במחסום עם פצמ"ר, באתר nrg, 20 באוקטובר 2005.
חגי הוברמן, מחסום חווארה: פלסטיני נעצר עם מטען, באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2007.
איציק וולף, פיגוע תופת סוכל במחסום חווארה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 בנובמבר 2007.
חווארה: נתפס פלסטיני שנשא 2 מטעני חבלה, באתר וואלה!, 10 בפברואר 2007.
גל ברגר, ילד בן 12 אמור היה להתפוצץ במחסום צה"ל בשכם, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 במרץ 2004.
ואת פרשת חוסאם עבדו בילאל, ילד מחבל מתאבד. - ^ רביב דרוקר, "חומת מגן" - לא מה שאתם חושבים(הקישור אינו פעיל, 15.5.2021).
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 271, "מתקפת הטרור חשפה במלוא העצמה את התלות שלנו בכוח המגן של צה"ל. בניגוד לבולט ללחימה בלבנון, זכה צה"ל לתמיכה רחבה מהציבור, ומאז אפריל 2002 הוסרו למעשה כל המגבלות המדיניות לפעולתו והתוצאות לא איחרו לבוא. בסדרת פעולות חסרות תקדים במורכבותן השתלטו כוחות צה"ל, ובראשם חטיבות חיל הרגלים הסדירות, על מעוזי המחבלים במחנות הפליטים ובקסבות הצפופות של הערים הפלסטיניות".
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 272, "החלטות המטה הכללי להשתלט על מעוזי המחבלים בלב השטח הבנוי התבססו לא מעט על המוטיבציה לפעולה של יחידות השדה הסדירות ועל הפגנת יכולת הביצוע הגבוהה שלהן. אין בלבי ספק באשר לרוח הלחימה וליכולת הביצוע הגבוהה של יחידות השדה".
- ^ עמוס הראל, יאיר גולן, אלוף פיקוד העורף, חושף שישראל מצויה בהיערכות למגננה רבתי לקראת שנת 2010, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009, "הצלחת "חומת מגן", השלב הראשון בבלימת גל טרור המתאבדים הנורא של אותן שנים, נולדה עקב לחץ מלמטה: היו אלה המג"דים והמח"טים שגברו על היסוסי הפיקוד הבכיר של צה"ל ושכנעו את האלופים במה שכיום נראה מובן מאליו, שהדרך היחידה לטפל בטרור המתאבדים היא לפשוט על מקורותיו, בקסבות ובמחנות הפליטים הצפופים".
- ^ רון בן ישי, אלוף גולן: יכולנו, אבל הפיקוד העליון בלם אותנו. אלוף רוטברג: החמצנו חיסול האחראים למלון פרק. אלוף מוסקוביץ': לפני ג'נין באתי למופז הביתה. אלוף תיבון: שרון אמר והוכחנו - ניתן להכניע טרור, באתר ynet, 30 במרץ 2012.
היסטוריה של מדינת ישראל 
| ||
|---|---|---|
| ביטחון • תעשייה • מדע וטכנלוגיה • חינוך • כלכלה • משפטים • דת • תרבות | ||
| שנות ה-40 | הכרזת העצמאות • מלחמת העצמאות • אלטלנה • הסכמי שביתת הנשק • הממשל הצבאי על ערביי ישראל • מבצע על כנפי נשרים | |
| שנות ה-50 | העלייה ההמונית • תקופת הצנע • המדיניות הכלכלית החדשה • הסכם השילומים • חינוך ממלכתי • העסק הביש • פעולות התגמול • ייבוש החולה • מלחמת סיני • אירועי ואדי סאליב | |
| שנות ה-60 | הקמת המוביל הארצי • המלחמה על המים • משפט אייכמן • הקמת הקריה למחקר גרעיני - נגב • מיתון 1966 • תקופת ההמתנה • מלחמת ששת הימים • מלחמת ההתשה | |
| שנות ה-70 | הפנתרים השחורים • מלחמת יום הכיפורים • הקמת גוש אמונים • מבצע יונתן • יום האדמה • המהפך • הקמת שלום עכשיו • מבצע ליטני • הסכם השלום עם מצרים | |
| שנות ה-80 | מלחמת לבנון הראשונה • המערכה ברצועת הביטחון • פרשת קו 300 • האינפלציה • משבר מניות הבנקים • תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 • משבר הקיבוצים • האינתיפאדה הראשונה | |
| שנות ה-90 | מלחמת המפרץ • העלייה מברית המועצות לשעבר • ועידת מדריד • הסכמי אוסלו • טבח מערת המכפלה • הסכם השלום עם ירדן • רצח יצחק רבין • המהפכה החוקתית • אסון המסוקים | |
| עשור ראשון של המאה ה-21 | הנסיגה מרצועת הביטחון • אירועי אוקטובר 2000 • האינתיפאדה השנייה • מבצע חומת מגן • חומת מגן כלכלית • הקמת גדר ההפרדה • תוכנית ההתנתקות • מלחמת לבנון השנייה • מבצע עופרת יצוקה | |
| עשור שני של המאה ה-21 | אסון הכרמל • המחאה החברתית • מבצע עמוד ענן • מבצע צוק איתן • הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל • הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן • המשבר הפוליטי | |
| עשור שלישי של המאה ה-21 | מגפת הקורונה בישראל • הסכמי אברהם • אסון הר מירון • מבצע שומר החומות • הרפורמה המשפטית • טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל | |
| פורטל ישראל • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל • ציר הזמן של ההיסטוריה של ישראל | ||
| אריאל שרון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| שירותו הצבאי | מבצע כפפות משי • פעולת קיביה • מבצע עין תחת עין • קרב אום-כתף • קרב המיתלה • מבצע אבירי לב • מלחמת הגנרלים • מבצע גוליבר • מבצע נחלין | .jpg)
| |||
| חבר כנסת וחבר ממשלה | מלחמת לבנון הראשונה • טבח סברה ושתילה • מהומות הר הבית (2000) | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| משפחתו | מרגלית שרון (בת זוגו בשנים 1954–1962) • לילי שרון (בת זוגו בשנים 1963–2000) • עמרי שרון (בנו) • גלעד שרון (בנו) | ||||
| חברי "פורום החווה" | ראובן אדלר • אייל ארד • ליאור חורב • אורי שני • יורם ראב"ד • קלמן גייר • גלעד שרון • עמרי שרון | ||||
| פלילים | פרשת האי היווני • פרשת סיריל קרן | ||||
| שונות | מותו והלווייתו של אריאל שרון • דין נצרים כדין תל אביב • גבעת הכלניות (חוות שקמים) • מפלגת קדימה • ליל המיקרופונים • שרון (סדרת טלוויזיה) • אריק שרון ראש ממשלה - מבט אישי (ספר) | ||||
מבצע חומת מגן35492418Q2276724